מרגע שהחללית יצאה לדרכה לא היה לה סיכוי לחזור. במהלך ההמראה השתחרר אריח שהיה חלק מציפוי ההגנה מפני החום האדיר הנוצר בחיכוך עם האטמוספרה בדרך חזרה, ופגיעה זו חרצה את גורלה. רונה רמון ז"ל הייתה אישה גיבורה ונדירה. היה לי הכבוד לשוחח איתה אישית. אילן רמון ז"ל נחשב ובצדק לגיבור לאומי, ויחד עם זאת אני משוכנע שאילו היינו שואלים אותו מי הגיבור האמיתי, הוא היה מצביע על רונה בלי להסס ולו לרגע. רונה הסכימה לאסף לצאת לקורס טיס, אף שבדרגים הגבוהים ביותר בצבא הבטיחו לה באופן אישי שאם לא תסכים, הוא לא יזומן אפילו למבדקים לקורס. רונה כיבדה את רצונו העז לאחר שהשתכנעה שיהיה לו קשה להמשיך לחיות בידיעה שלא המשיך את מורשת אביו, וגם לא רצתה לשאת על כתפיה את הנטל הזה. את הדברים אני כותב מידיעה ממקור ראשון. במהלך טקס סיום קורס הטיס של אסף במגמת הקרב, היה רגע שבו אסף צעד לבדו על המגרש. שמעון פרס, הנשיא האהוב שלנו, במרום גילו, קם ממקומו, צעד אליו וחיבק אותו כאב, לעיניהם הדומעות של כל אזרח שהמדינה הזו יקרה ללבו. בהרצאה שלה שבה נכחתי, "כעוף החול", סיפרה רונה שלאחר מותו של אילן חקרה בצורה יסודית ומעמיקה תורות שונות, החל מבודהיזם ועד תורת הקבלה היהודית, בניסיון להבין מדוע כל זה קרה לה. ואז הגיע הרגע שבו אמרה: "כשהגיעה אליי הבשורה המרה שאסף בני נהרג, הבנתי שקטונתי". באותו רגע פרצה בבכי מול אולם שלם שבכה יחד איתה. כל המטען האדיר שהצטבר אצלה במסע ייסורים מתמשך ובלתי נגמר גבה את מחירו. למרות מאמצי העל שעשתה כדי לשרוד, ובראש ובראשונה למען ילדיה, הגוף אמר את שלו. המערכת החיסונית נכנעה לתאי הסרטן שאכלו כל חלק בריאה בגופה, עד שלבסוף הלכה לעולמה. בעיניי, מן הראוי שהסיום יהיה: "רונה רמון גיבורה לאומית של ישראל".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה