מודעות ברמת הדף

דרושים בהייטק ופיננסים

‏הצגת רשומות עם תוויות בר כוכבא. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות בר כוכבא. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 5 ביוני 2016

לפני 1850 שנה, חמולת בר כוכבא חפרה מנהרות כהכנה למרד נגד הרומאים הכובשים






שימו לב למה שהתרחש בשנים 132-135 לספירת הנוצרים בשטחה של ארץ ישראל, ובפרט באזור יהודה ושומרון, מעל ל-600 שנים בטרם נולד הנביא מוחמד ובטרם האיסלאם נולד וכן, 1800 שנים בטרם הלאום הערבי המציא את העם הפלסטיני:
שוד העתיקות מוכר מהתקופה המצרית. פרעוני מצרים חששו משוד הקברים ולכן הקוברים החביאו את הקבר ושמרו עליו. עונשים הוטלו על השודדים. שודד שנתפס שופד במוט עד שמת ביסורים נוראיים. פשוט אין סליחה על שוד עתיקות. גם השם שוד ולא גניבה מסביר חלק מהעניין. בשנת 1978 נקראו מפקחים של אגף העתיקות והמוזיאונים, אחד מגלגוליה הקודמים של רשות העתיקות, לבדוק חללים תת קרקעיים מלאכותיים באיזור הר חברון לאחר שמועה שהגיעה מפי תושבי כפרי האיזור בדבר חפירות בלתי חוקיות לשם מציאת עתיקות. לדברי המקומיים, קיומים של החללים היה ידוע כבר מאות שנים ובוזזים ביקרו במקום עוד מימי תקופת המנדט אך לאחרונה פעילותם גברה. על פי הדיווחים, השודדים באו על שכרם ומצאו "שני מטבעות לכל נפה" (מסננת עפר). שוד עתיקות בחסות דיפלומטית הנה בעיה ידועה ומוכרת שמבוצעת על ידי עובדי שגרירויות שונות ממוצא ערבי.
עם תחילת החפירות התברר גודל התגלית כשנודע שאותם חללים הם למעשה חלק ממערכת מסועפת של אולמות וחדרים תת קרקעיים ומחילות שמחברות ביניהם ואורך חלקן מגיע למאות מטרים. מתוך הממצאים הרבים שנמצאו, תגלית מצבורי המטבעות העתיקים שנחשפו עניינו יותר מכל, או ליתר דיוק, מה שהיה כתוב עליהם: "לחירות ישראל". המטבעות, יחד עם שאר הממצאים שתוארכו לתחילת המאה ה-2 לספירה, הובילו את החוקרים למסקנה המתבקשת - המערכות נחצבו ע"י המורדים מימי בר כוכבא.
צריך להבין, על המרד היהודי השלישי ברומאים שהובל ע"י שמעון בר כוסבה אנחנו יודעים מעט מאוד. עם גילוי מערכות המסתור התת קרקעיות, קיבל המקור המפורט ביותר שיש בידינו על המרד, שמספר: "היהודים לא העזו להסתכן במערכת חזיתית עם הרומאים. הם תפסו את המקומות הנוחים של הארץ וחיזקו אותם במחילות ובחומות, כדי שישמשו להם כמקלטים בעת מצוקה וגם כדי שיוכלו לנוע בחשאי מתחת לפני הקרקע.", משמעות חיה.
המערכות נחצבו בצורה מתוכננת ובזמן קצר. פתחי הגישה אליהן תוכננו להיות מוסתרים ולרוב מתחת לרצפות בתי מגורים, ועצם העובדה שמנגנון הנעילה שלהן תופעל מבפנים הראה כי מערכות אלה נועדו להתבצרות. המחילות היו צרות ונמוכות, כך שמעבר בהן התאפשר בטור יחידים ואילץ את העובר ללכת כפוף במקרה הטוב ואף לזחול במקרה הרע. תנאים שכאלה הקשו על פולש, בפרט ליגיונר רומאי החמוש בכבדות, לנהל לחימה אפקטיבית מול המתבצרים.
הן נחצבו בקפידה אך עם זאת, על הבעיה העיקרית לא הצליחו המורדים להתגבר: המערכות הצטרכו להזרים אוויר רענן לנשימה לבפנים, ובדיכוי המרד הפירים שנועדו בדיוק למשימה זו התמלאו ע"י הרומאים באש שהפיצה עשן לתוך האדמה ואילץ את המתבצרים להכנע או למות בחנק. המרד, כידוע, נגמר באסון קטסטרופאלי ובהרצחם של 2 מליון יהודים. יש לציין, כי ל"ג בעומר לא מצויין בהקשר למרד בר כוכבא, ברובו הוא בשל טעמים דתיים - נעצרה המגיפה בה מתו 24,000 מתלמידיו של רבי עקיבא, יום ההילולא של רבי שמעון בר יוחאי, בתאריך זה החל לרדת המן שאכלו בני ישראל במדבר. מי שהחלו בציון המרד ברומאים בהקשר ליום זה היו אנשי הציונות שרצו לתת ליום זה הקשר של גבורה. בר כוכבא הוא דמות מעוררת מחלוקת ביהדות כך שלא הגיוני כי יחגגו יום בעבורו. רבי שמעון בר יוחאי הוא סמל להמשך המרד שכשל. הוא המשיך את המרד מתוך המערה שם כתב חזון רוחני לעם ישראל לעתיד לבוא. הוא סמל לניצחון המרד. וסמל לתלמידו של רבי עקיבא שעל אף שמתו לו כל תלמידיו וראה בכישלון המרד. לא התייאש והלך ולימד את רבי מאיר, רבי יהודה, רבי אלעזר, רבי יוסי ורבי שמעון כמנהיגים חדשים ומובילים.
עוד לפני כן, כבר בשנת 1975, מצא פרופ' יורם צפריר ז"ל מערכת מסתור בכפר אל ערוב בגוש עציון. אכן אגף העתיקות היו הראשונים להגדיר את מערכות המסתור כתופעה רחבה הקשורה במרד בר כוכבא, ובתיאור של דיו קסיוס לגביו, אך צפריר היה הראשון שתארך מערכת מחילות למרד בר כוכבא. לפניו זוהו בשלהי המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 מספר מערכות מסתור מבלי שתוארכו או קושרו למרד. מטעם אגף העתיקות עסקו בכך דוד אלון ובעיקר פרופ' עמוס קלונר ויגאל טפר שגם פרסמו ספר בנושא..
בתמונה: אחת מהמחילות, שהגבוהות שביניהן בגובה 80 ס"מ והנמוכות מגיעות לעיתים ל-25 ס"מ בלבד (!).
שימו לב לתכנון החציבה: מצד שמאל לחוצב נחפר חור לנרות לשם תאורה. הקפידו למקם את הנרות מצד שמאל לחוצב כדי שיד ימינו, המחזיקה את הפטיש, לא תפריע בכל תנועת יד לחשיפת האור על האיזמל, שהוחזק ביד שמאל. זאת מערכת מסתור קלאסית. למערכת מסתור יש מאפיינים אדריכליים מובהקים והיא בעצם מעשה ידי אדם. מערת מפלט היא מערה טבעית אליה ברחו פליטים. המפורסמות במערות המפלט נמצאות על ראשי מצוקים במדבר יהודה, בינהן מערת האימה, מערת האיגרות ועוד עשרות נוספות.
בשנים האחרונות זוהו עוד מספר מערות מפלט במקומות נוספים, למשל מערת התאומים שבנחל מערה שבה בשנת 2009 נמצא מטמון מטבעות ענק של מטבעות מימי מרד בר כוכבא. מערכות מסתור בדרך כלל כן היו בתוך הישובים. הן היו מושתתות על מתקנים תת קרקעיים קדומים. למשל בית בד או בור מים שבדפנותיהם, במקום נסתר נחפרה מחילת מסתור. לעומת זאת מערות המפלט בד"כ היו מרוחקות מהישובים והגידה אליהן הייתה קשה מאד. רובן נמצאות ביהודה ושומרון, חלק לא קטן בשטחי הרשות הערבית (רש"ע), כך שניתן להניח שמצבן רע ושהן חשופות למעשי שוד ופגיעות על רקע לאומני. ישנן כמה בגליל אבל אני לא בטוח שהן פתוחות למבקרים... יש להוסיף שהערבים לפני כשנה הרסו במתכוון מערות כאלו כדי למנוע מיהודים לבא לטייל ולמצוא קשר הסטורי יהודי נוסף לארצנו. נהרס הפתח של מערות ערביה אך המערות עצמן (בתת-הקרקע) לא נהרסו. ביום העצמאות היה אירוע המוני של ביס"ש כפר עציון במקום. עם זאת, המקום צמוד למחנה ה"פליטים" אל-ערוב, ואין להגיע אליו ללא ליווי צבאי (להבדיל מעשרות מערכות מסתור הפתוחות למטיילים בשפלה). למידע נוסף.







יום רביעי, 25 במאי 2016

איש היה בישראל בר כוכבא שמו




בגן כולנו שרנו "איש היה בישראל בר כוכבא שמו" - אבל מי זה באמת האיש הזה, איך באמת קראו לו, ואיך הוא השפיע על ההיסטוריה?
המרד של היהודים בתפוצות שהמוקד שלו היה באלכסנדריה, ולפניו התרחש המרד הגדול בארץ ישראל שהוביל לחורבן בית המקדש. שתי המרידות הגדולות הללו היו הקרקע עליה צמח המרד השלישי שניתן גם להסתכל עליו כמרד האחרון של היהודים ברומא - מרד בר כוכבא. לא סתם בתמונה אנו רואים ספר ילדים ישראלי בו מוצג בר כוכבא כחייל גיבור. הסיבה שרובנו למעשה מכירים את בר כוכבא קשורה למעגל החגים הישראלי, יותר מהיהודי. התנועה הציונית עם הקמתה, ביקשה למצוא כמה שיותר גיבורי חיל יהודים. חיפשו וחיפשו - וכך הועלו על נס גם גיבורי התנ"ך, גם יהודי המקבי (מקבי זה המקור. מכבי זה כדי שיתאים לראשי התבות 'מי כמוך באלים ה''), וגם בר כוכבא. על אף שכאמור הוא הוביל מרד לא מוצלח, הוא הועלה על נס ולכן עד היום, כולנו שרים בגן איך הוא הכניע את האריה. יחד עם זאת, אחרי מרד בר כוכבא היה גם את המרד בגליל. זו לא היתה המרידה האחרונה ברומאים.
אחרי שהיהודים נחלו שני כישלונות צורבים, התחושה הייתה ככל הנראה קשה מאד. אולם, לצד תחושת הכישלון, הייתה גם תקווה אמיתית שבפעם הבאה יצליח להם: חשוב להבין שהיהודים כבר חוו בעבר חורבן ובניה מחדש של בית מקדש, ולכן מבחינתם הקמתו העתידית של בית המקדש השלישי הייתה אופציה ריאלית ולא חזון משיחי בלבד. החזון הזה למעשה התרסק במרד של בר כוכבא, שהוכרע לבסוף בשנת 136 והוביל כמעט להכחדת היישוב היהודי בארץ ישראל. אז הצליחו לחסל את הלגיון המקומי. רק שאז פקעה הסבלנות של השלטון הרומי והתחילו 2000 שנות גלות. לפני כן, רצחו הרומאים 2 מליון יהודים. כדאי להזכיר גם שמרד בר כוכבא היה בערך 70 שנה לאחר חורבן הבית, מה שהעמיק את האמונה שהגיע הזמן למקדש השלישי (בדומה להצהרת כורש 70 שנה אחרי חורבן הבית הראשון). המרד חשוב מבחינה היסטורית כי למעשה אחרי המרד ביטל הקיסר אנדריאס את מחוז יהודה ושינה את שם האזור למחוז לסוריה-פלשתינה...
אבל מי היה אותו בר כוכבא? ראשית, זה כלל לא היה שמו. תעודות ארכאולוגיות שהתגלו במאה ה-20 גילו את שמו המלא - שמעון בן כוסבה, בצירוף התואר "נשיא על ישראל". בספרי התלמוד הוא נקרא בר כוזבה או כוזיבה, וישנם מדרשים מאוחרים שטענו שהוא נקרא כך משום שהוא הכזיב את העם במרד הכושל. למעשה, ברוב המקרים מדובר פשוט על תעתיק ומעביר עיצורים, כך שגם התלמוד במידה רבה נושא את שמו האמיתי. אגב, בר כוכבא הוא אחד מהאנשים הבודדים עליהם נכתב כי הוכרז כמשיח, וזאת דווקא בתלמוד הבבלי שנחשב כמקור שלא אוהב אותו במיוחד. שם, נכתב שהוא נכשל במבחן הרחה מיוחד, ולאחר מכן חכמים הרגו אותו (במציאות כנראה, הוא מצא את מותו בקרב). יש לציין שבר כוכבא זכה לתמיכתו של רבי עקיבא שהיה אז סמכות רוחנית עליונה. מן הסתם גם זה תרם לפופולריות של הסיפור. זכור לי מדרש או גמרא בה נכתב שרבי עקיבא קרא עליו את הפסוק "דרך כוכב מיעקב" כ"הוכחה" לכך שראוי להיות משיח. "תני ר' שמעון בן יוחי: עקיבה רבי היה דורש "דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב" (במדבר כד, יז) דרך כוזבה מיעקב. רבי עקיבה הוה חמי בר כוזבה הוה אמר: "דין הוא מלכא משיחא". (=רבי עקיבא כשהיה רואה את בר כוזבה, היה אומר: 'זה הוא מלך המשיח') א"ל ר' יוחנן בן תורתא: עקיבה יעלו עשבים בלחייך, ועדיין בן דוד לא יבוא" – ירושלמי, תענית פ"ד ה"ד;
בר כוכבא עמד כמעט ארבע שנים מלאות מול האימפריה הרומאית גם זה משהוא (היו לו מטבעות מה שמעיד על שלטון באותה תקופה). התערוכה בנושא בר כוכבא במוזיאון ארץ ישראל הנה מומלצת, שם עוסקים מעבר לממצאים הארכיאולוגיים בבניית מיתוס בר כוכבא, בעיקר ע"י התנועה הציונית שחיפשה מנהיג היסטורי חזק להזדהות עימו לעומת דמות היהודי הגלותי החלש. לרוע המזל בחרו באדם שהמיט שואה על עם ישראל, מדובר במאות אלפי קורבנות. כשרוצים לבנות אתוס של גבורה, מסירות, הצטיינות ומה לא, זה ממש לא משנה מה היתה התוצאה: ראה סיפור המתבצרים במצדה, גם שם זה נגמר רע.
אז מניין הגיע אלינו השם בר כוכבא? המקור לכך איננו יהודי. במאה ה-4 לספירה יושב לו אדם נוצרי בשם אוסביוס, וכתב את ההיסטוריה של הכנסיה הנוצרית. בין השאר הוא דורש ומסביר שהיהודים חטאו פעמיים - פעם אחת משום שלא הלכו אחרי כוכב האמת שהוא ישו, ובפעם השניה שהלכו אחרי כוכב השקר, הוא "בר כוכבס" כלשונו. השם בר כוכבא התגלגל לעברית רק בכתבים בעת החדשה המוקדמת, ומשם התקבע.
אז מה נותר לנו מבר כוכבא/כוזבה/כוסבה? יש שיגידו שרק מרד כושל. אחרים יגידו שהיה זה ניסיון אמיץ גם אם חסר סיכוי למרוד באימפריה החזקה ביותר בעולם. כך או כך, מבחינה היסטורית סיפור המרד הוא אחד החשובים בהיסטוריה היהודית, משום שהוא חותם יותר מ-150 שנה של מאבקים בלתי פוסקים בין היהודים לרומאים באופן הדרמטי ביותר שיש. למעשה, מקור השם של "בר כוזיבא" או "בן כוסיבה" נובע ממקום לידתו. בתלמוד הירושלמי בר כוכבא נקרא "בר דרומא" - דהיינו יליד הדרום. למה? כיוון שמקום לידתו היה נקרא "כזיב" או "כזיבא", והיה נמצא בנפת חברון. עד היום ישנה חמולה ערבית בשם "כזיבא" מכפר סעיר, שיודעת על המקורות היהודיים שלה (הם מנודים, אגב, ערבים מהסביבה לא מתחתנים איתם). אם כן, בר כוכבא זה רק הכינוי שניתן לאיש, כי הוא עשה את מה שאמור "המשיח" (שעליו נאמר "דרך כוכב מיעקב") לעשות - להנהיג מרד מזויין במטרה להשיג עצמאות לעם היהודי בארץ ישראל. גם בן גוריון עשה את זה בזמנו (גם הוא נגד מעצמה), ולשמחתינו, היה לו יותר הצלחה מקודמו. הכעס הוא על ניסיון להציג את אחד מגדולי האומה באור שלילי, תוך כדי הפרחה של מידע לא מדוייק. היה לנו מנהיג דגול, שניסה להשיב לנו עצמאות בארצינו. ניסינו - לא הצלחנו. טוב שניסינו, וטוב שהיה לנו מנהיג כזה. חבל שלא הצלחנו. למה להרוס כל חלקה טובה