היום לפני 27 שנה (18.05.1989): פיל קולינס מקליט את "Another Day in Paradise".
"עוד יום בגן עדן" נכתב כדי למקד תשומת לב על מצב חסרי הבית. השיר הגיע למקום הראשון ברוב ארצות העולם, למעשה השיר המצליח ביותר של פיל קולינס לאורך הקריירה שלו. הוא זכה להיות "השיר הטוב ביותר" במעמד פרסי המוסיקה הבריטית Brit Awards בשנת 1990. בארה"ב הוא היה הסינגל האחרון של שנות השמונים שהגיע למקום הראשון והראשון של 1990.
כמה הערות והארות
א. כל אחד ואחת מאיתנו יכול להפוך חסר בית בנסיבות שקשה לצפות.
ב. יש אנשים שהם על הסף, מודרים מדיור, למרות שיש להם קורת גג – אנשים שגרים בלית ברירה בבתים בהם נשקפת להם סכנה (למשל – מי שגרה בביתו של גבר המתעלל בה) או בתנאים מחפירים. אם המדינה אינה מתערבת בזמן הם עלולים להגיע לרחוב.
ג. חסרי בית שאינם עונים על ההגדרה המצומצמת של משרד הרווחה והשירותים החברתיים לא תמיד זכאים לסיוע כלשהו. למשל – יחידים ומשפחות חסרי בית, המתקשים בתשלום משכנתאות ומוצאים מביתם.
ד. כשאנשים הופכים לחסרי בית, הם בדרך כלל מודרים מהחברה; מוצאים ממנה. הם זקוקים להכלה – קבלה חזרה לזרועות החברה, לדיור ולתמיכה חברתית, כלכלית, רפואית ואחרת.
ד. אנשים חסרי בית סובלים מסטיגמות חברתיות ולעיתים מגילויי אלימות ושנאה, ובמדינות שונות עולות מדי פעם יוזמות להצר את חירותם, לכפות עליהם פתרונות או להענישם. הוכח שיוזמות אלו אינן מצמצמות את תופעת חסרי הבית.
זה עתה סיימתי לצפות בתכנית של אמנון לוי, על הפנים האמיתיות של ילדי הרחוב, הילדים האבודים בירושלים. התחקיר מנסה להציג כיצד נראים חייהם של ילדים דרי רחוב שמשפחתם נטשה אותם או שנטשו משפחה מתעללת, ילדים שחיים בלי בית, בלי משפחה, בלי גג מעל הראש, בלי בית ספר, בלי גב ובטחון כלכלי, ללא בטחון תזונתי וללא בטחון כלל, חשופים לסמים ולעבריינות. אלה ילדים שעברו תלאות חיים מזעזעות: אונס, אלימות, רעב, בורחים לסמים. איך נראים חייהם של ילדים שננטשו? ילדים שחיים בלי בית ובלי משפחה? והאם, בעזרתו של שר הרווחה, ניתן להציל את הילדים האבודים?
בלתי נמנע
אתם שואלים למה לא עובדים?! לפעמים עובדים... אבל המצב הנפשי לא ממש מאפשר יציבות, גם לא בעבודה. זה הדכאון, היאוש, הפוסטראומה. נכון שקל להתמסכן, אבל מי שלא היה שם לעולם לא יבין. אין עזרה אמיתית לנוער הזה. לא עוזרות עובדות סוציאליות ופקידות סעד שמנסות להכניס בכוח למוסד.. זה רק גורם לחוסר אמון במבוגרים בפרט ובאנשים בכלל. הגיע הזמן שמישהו ירים את הכפפה וייתן להם מענה אמיתי. מי שמתייאש באמצע הקרב על החיים לרוב לא מצליח לחזור לעמוד על הרגליים. ילדים שבורחים לרחוב בו הם נאנסים, מוכים ומתמכרים לסמים הם ילדים שמצאו את הרחוב יותר בטוח מהבית. הכרתי יותר מידי חברים שאיבדו את החיים על סמים והתאבדויות רק כי לא מצאו את היד שתוציא אותם מהבור העמוק הזה. האמת מזעזע, הלב נקרע. התכנית מטלטלת, מזעזעת. עצוב לראות שזו המציאות של כלכך הרבה ילדים שהעתיד שלהם כבר ידוע מראש. אבסורד שלשר הרווחה אין פתרון ושאין תוכנית קיימת [מעבר לפרוייקט על"מ הנתמך ממימון חיצוני] שהמדינה מחזקת לטובת ההומלסים בעיקר חסרי בית קטינים. העובדות הסוציאליות ומשרד הרווחה עסוקים בלחטוף הילדים ממשפחת מצוקה כדי להכניס אותם למוסדות ופנימיות. אין להם זמן להתעסק עם בני נוער, זה יותר מידי עבודה.
לא מבינה איך הממסד מאפשר מציאות שמאות ילדים בני 12 ומעלה, חיים ברחוב ושורדים לפי חוקי הג'ונגל. ידוע כבר מה מתרחש בחלק ניכר מהפנימיות האלה ובבתי האומנה... אין הבדל ניכר בין להיות שם לבין לגור ברחוב. ערוץ 10 עשו בעבר דוקומנטרי על הטיפול ״המקסים״ שהנערות והנערים מקבלים בפנימיות הטיפוליות האלה, עוד הישג למדיניות מדינת ישראל, בושה! פנימיה טיפולית ומוסדות טיפוליים נוספים כמו פנימיות ובתי אומנה, זה ממש לא מקום חם ואוהב. זה מקום בו הסמים ניתנים במרשם והופכים את הילדים לזומבי. זה מקום בו המדריכים עצמם וחוסים אחרים אונסים את החוסה. זה הרבה דברים אבל ממש לא מקום חם ואוהב ואני תוהה אם היו מעבירים את הכסף שמועבר היום למימון פנימיות, 17,000 שקלים בחודש לילד, לטובת שיקום ילדי הרחוב האם היתה נמחית החרפה הזאת מעל כולנו? נראה לי שכל נבחר ציבור צריך לקחת חלק בפתרון הבעיה, שהיא בעיה של כל החברה שלנו. אז הוא נתן פלסטר. אמנון לוי הביא את שר הרווחה מר חיים כץ למקומות, שם בטקס צנוע העניק לו את אות אביר ילדי העניים, כבוד השר הזדעזע, נתן כ 2.000.000 ש"ח, בכדי להציל 24 נערים ונערות מחרפת המגורים הלא אנושית בהוסטל, לא בזולה, תוך סיכון חייהם. שר הרווחה לא יכול לנשום לרווחה,הפתרון של בית מאובזר ל24 ילדי רחוב הוא טיפה בים. בושה וחרפה למדינתנו ובמיוחד לשר הרווחה.... זהו פתרון המצופה מעמותה לא משר רווחה . נותרתי המומה מאוזלת היד. דרושים תקציבים לאיתור ושיקום הילדים וטיפול ארוך טווח. אסור שזה יישאר בידי מחלקות הרווחה בלבד. ועוד שני דברים: תגובתו של מחזיק תיק הרווחה בעיריית ירושלים הדהימה אותי, ואני מתקשה להבין הכיצד? ולעומת זאת, התרשמתי עמוקות מהנערה שהופיעה בכתבה - עטרה. יכולתה הוורבלית, היוזמה,הבטחון [ למרות כל מה שהיא עוברת ועברה] שהקרינה והאיכפתיות שלה, נגעו בי.
17,000 גוונים של רוע! 17,000 גוונים של אכזריות! 17,000 גוונים של טראומות! 17,000 גוונים של עוולות! 17,000 גוונים של פשע! 17,000 גוונים של שקרים בתסקירים של עובדות סוציאליות! 17,000 פרקטיקות של עינויים למשפחות! 17,000 שיטות של איומים והפחדות! 17,000 גוונים של הולכת שולל! 17,000 סוגי התעללות בהשמה החוץ ביתית! 17,000 גוונים של חותמות גומי במערכת המשפט! 17,000 ש"ח סיבות להוצאת ילדים מהבית! ********************************************* 17,000 שקלים בסחר "חוקי" בילדים והוצאתם מהמשפחה!
האם מצוקה כלכלית הנה סיבה מוצדקת להוצאת ילדים מהבית והעברתם לפנימיות, לבתי אומנה ולאימוץ? זהו הפחד של כל הורה בישראל. מדובר בפחד מציאותי, מאחר ומדינת ישראל נמצאת במקום הגבוה בעולם המערבי בהוצאת ילדים מהבית והעברתם לאומנה. מדובר בתעשייה פרטית משגשגת, שעולה למדינה מדי חודש 17,000 שקלים
בחודש שמועברים למימון תעשייה זו עבור כל ילד. מדובר במדיניות רשמית, שמטרתה לקדם את כלכלת המחסור - הקצאת הכספים הזו לקהילה לשיקום המשפחה עשויה למנוע את הוצאת הילדים מהבית ואף לחסוך עלויות במאות אחוזים. ממש כמו שמדיניות ממשלתית מעדיפה להשמיד עודפי תוצרת חקלאית בכדי לשמור על מחירים גבוהים של פירות וירקות ולא לחלק אותם לעניים, לא לחנך ילדים שצורכים אוכל במפעלי המזון במוסדות החינוך לאכול אוכל בריא בדמות פירות וירקות ואף מעדיפים להשמיד תוצרת מאשר להוזיל את יוקר המחייה במדינת ישראל.
17,000 בחודש זה הרבה כסף שניתן להפנות לשיקום המשפחה במצוקה. במקום זאת, הילד מוצא מהבית והכסף מופנה למימון תעשיית הוצאת הילדים מהבית, לכיסים פרטיות. הדבר מעגן את המצוקה והעוני של משפחות אלו, אשר עוברות, בנוסף, טראומה בעקבות ההתערבות הכירורגית של מחלקת הרווחה והמדינה בחייהם הפרטיים שלא לצורך. טעויות קורות מדי יום. מדובר ב"טעויות" מכוונות. הוצאת הילדים מהבית מתבצע באופן שאינו מוצדק בכדי לממן את הגורמים השונים בתעשייה. הכסף נכנס לכיסים פרטיים ולכן, הרווחה מקפידה שלא תישאר מיטה ריקה בפנימיות ובבתי האומנה. פקידות הסעד ועובדות סוציאליות מוציאות ילדים מהבית על בסיס שקרי, תוך כדי המצאת נסיבות ההוצאה מהבית, העללת עלילות והסתרת ראיות מבית המשפט. העללת עלילות והמצאת שקרים כנגד משפחות עניות מתרחשת כל יום כשהמטרה היא משפחות מוחלשות כלכלית. בכדי להצדיק את הוצאת הילדים מהבית, פקידת הסעד מעלילה שמדובר בהורים שאינם מתפקדים, בנרקומנים וכדומה. במקום לתת רווחה לאזרחי מדינת ישראל, הרווחה פוגעת באנשים מוחלשות שאין להם כסף לממן סיוע משפטי. פקידות הסעד מוציאות ילדים אלו למרכזי חירום ולפנימיות רק מאחר ומדובר במשפחה עניה. אין בעייה של עבריינות, אלימות או סמים במשפחה, אלא במשפחות שאינן יכולות להלחם מבחינה כלכלית.
יותר מעשרת אלפים ילדים בישראל מוצאים מבתיהם ומנותקים מהוריהם בכל שנה על ידי פקידי סעד. בתי המשפט למשפחה ובתי המשפט לנוער קורסים מעומס התיקים. בעקבות כך ומאחר והם מסתמכים אוטומטית על דעתם של פקידי הסעד, השופטים נוטים להסתמך על חוות דעתם ללא עוררין .כתוצאה מכך, ילדים רבים נקרעים מהוריהם, לעיתים שלא לצורך - וההורים חשים חסרי אונים מול המערכת.
השופטת בדימוס חנה בן עמי מחזקת טענות אלו בדבריה:
"תפקידם של פקידי הסעד הוא לאסוף את הנתונים ולבדוק את העובדות לאשורן, כדי שבית המשפט יקבל תמונה אמיתית ויוכל להגיע להכרעה נכונה. נתקלתי בלא מעט מקרים שלא כך היה הדבר".
להלן הדברים שנאמרו במסגרת דיון שנערך ב-31/12/2013 בוועדה לזכויות הילד. הדיון עוסק בקלות הבלתי נתפסת במסגרתה מוציאות העובדות הסוציאליות את הילדים מבתיהם ומרשות הוריהם לפנימיות. מזעזע, ח"כ כנסת בישראל - "אל תתקרבו לרווחה, אם אישה תלך תבקש עגלת תינוק - יתנו לה את העגלה ואח"כ יקחו לה את התינוק".
קשה לראות את הסרטון ולשמוע את המילים הקשות ולא להצטמרר, באמת אמר פעם מישהו משפט נכון, מי שלא חווה את האובדן לא מודע לעוצמת הכאב, עצוב. תבינו שהכל כסף. עבור כל ילד שברווחה מוציאים לפנימיית רווחה מופרטת על ידי קרן פורד מקבלים 17,000 ש"ח לחודש, ברור שיש מי שמרוויח הון עתק על כל ילד, וצריך למלא עוד ועוד ילדים בפנימיות ובאומנה.למלא מכסות. לכו בעקבות הכסף ותבינו.
עד שמדינת ישאל לא תקצץ את התקציב הענק להשמה חוץ ביתית והעברת התקציב הזה לעזרה למשפחות, ימשיכו חטיפות הילדים.
עם זאת, לטענת משרד הרווחה: "כולנו מחויבים בראש ובראשונה לעקרון טובת הילד". בפועל, עולה תמונה מזעזעת כאשר ההוצאה מונעת ממניעים כלכליים.
יעל דן מלווה בתוכניתה את א', שהופך מיום ליום שערורייתי יותר, מקומם יותר ובלתי נסבל, כזה שמעלה שאלות קשות מאוד מאוד על התנהלותם של שרותי הרווחה בפרשה. הנה תזכורת: שלושה תינוקות שילדה א' לקחה הרווחה ממנה מיד עם היוולדם מבית החולים. אילצו אותה לטענתה לוותר עליהם. את הרביעי החליטה שלא תמסור להם בשום מחיר. היא ילדה אותו לבד בדירת מסתור, ומאז כבר כמעט חודשיים היא מסתתרת מפני שלטונות הרווחה שפנו למשטרה וזו מחפשת אחריה גם ברגע זה.
עו"ד יוסי נקר המייצג את האמא מסור מאוד לא'. הקשיבו לראיון המזעזע, המוכיח כי משרד הרווחה סוחר בילדים, ממש במילים אלו. משרד הרווחה משקר, מטייח ועושה הכל כדי למנוע מהורים טובים וכשירים לגדל את ילדיהם. העובדים הסוציאליים "שכחו" כי עבודתם היא לעזור לצדדים ובפועל הם פועלים בדיוק ההיפך ומזיקים למשפחות וחירותם.
תעשיית האימוץ והפונדקאות הנה תעשייה שלמה שמגלגלת מליוני דולרים מדי שנה. בית המשפט משמש כחותמת גומי להחלטותיהם של פקידי הסעד.
בהתאם לסעיף 19 לחוק הכשרות המשפטית, מעניק סמכות לבית המשפט להכריע בכל עניין הנוגע בקטינים, הן ברכוש, והן בכל עניין אחר שבו ההורים מתקשים להגיע להסכמה. בסדרת כתבות בטלוויזיה ובעיתונות נחשפה בחודשים האחרונים תמונה מזעזעת המבטאת את הקלות הבלתי נסבלת בהוצאת ילדים מבתי הוריהם על ידי רשויות הרווחה.
כסף!
17,000 ש"ח לחודש ! שהם 204,000 ש"ח לשנה עבור ילד! (כן על חשבוננו על חשבון משלם המיסים) מרוויחים על כל ילד שמוצא מביתו למרכז חירום מופרט, לפנימיות מופרטות, הרבה אנשים מרוויחים הון עתק על כל ילד.
ישנם אמהות שהעובדות הסוציאליות לקחו להן 4 ילדים! כלומר אנו משלמים 816,000 ש"ח לשנה עבור הילדים של האמא האחת הזו, במקום לעזור לה לגדל אותו בהרבה הרבה פחות!
באומנה זה כמה אלפים וגם מזה מתפרנסים משפחות, מכוני אבחון מסוגלות הורית, עורכי דין, לכל ילד ממנים אפוטרופוס מטעם המדינה שמקבל כ35,000 ש"ח, מבחן מסוגלות הורית כ25,000 ש"ח, סוכנויות אומנה שמגייסות הורים לאומנה מרוויחים גם הם,מרכזי הקשר מרוויחים, עובדות סוציאליות ש"מכשירות" משפחות אומנה מתוגמלות על כך!!!! והרשימה עוד ארוכה. ילדים הפכו ל"תעשייה" למוצר" למשאב שמתפרנסים ממנו
כל עוד ישאר תקציב הענק לפנימיות ואומנה, ימשיכו לחטוף ילדים ולמלא מכסות.
***לקצץ את תקציב ההשמה החוץ ביתית , ולהעביר את התקציב הזה לתמיכה במשפחות***
מדינת ישראל מאוד אוהבת ילדים. מאוד. לכן, היא גם מעודדת ילודה. הרחם היהודית מככבת כאן. עמותת אפרת הפועלת נגד הפלות מקבלת רוח גבית ותמיכה מקיר לקיר כי הרי הילד הוא משאת נפשה של המדינה. אז בואו נראה כמה המדינה הזו משקיעה בילדים שלכם ומה איכות החיים שהיא מספקת להם. כמה נקודות קטנות. ממש לא מחקר מעמיק וגם ממש לא מעודכן. חלק מהנתונים כאן ישנים מאוד (מאז כמובן חלה הרעה גדולה), ועוד לא התחלנו לדבר על תוצאות מערכת החינוך, פערים בין פריפריה למרכז, בין ערבים ליהודים ועוד ועוד.
בישראל של שנת 2014 חיים כ-85,000 ילדים מחוץ לבית. ועדת סילמן מטעה את הציבור באומרה כי בישראל יש רק 3.4 ילדים החיים מחוץ לבית לכל 1,000 ילדים. לטענת חברי הוועדה, במדינת ישראל יש שיעור נמוך יחסית של ילדים ששולבו במסגרות חוץ-ביתיות בהשוואה למדינות אחרות, אך יש סתירות בטענותיה. אכן בארה"ב יש 6.6 ילדים החיים מחוץ לבית לכל 1,000 ילדים. בפועל יש בישראל כ-32 ילדים מחוץ לבית על כל 1,000 ילדים. בישראל יש 2.6 מליון ילדים בישראל. ובמלים אחרות, בעוד שבארה"ב 0.66% מן הילדים חיים מחוץ לביתם, בישראל לעומת זאת, 3.2% מן הילדים חיים מחוץ לביתם, שיעור הגבוה פי-5 לערך מזה שבארה"ב.
כאמור נתונים אלו הנם רק על קצה המזלג, ובכל זאת - זו לא טעות. זו מדיניות.
הסיכוי לקבל תעודת בגרות - עומד רק על 1 מתוך 2 תלמידים, הדיווחים על תקיפות מיניות ועוד.
מידע בנוגע לשיעורי נשירה של תלמידים ממערכת החינוך. על אלימות במערכת החינוך. ישראל מובילה בעוני ילדים מבין מדינות המערב.מאות אלפי ילדים נאלצים לגנוב אוכל כדי להתקיים. מעל שליש מהילדים בישראל עניים. מבקר המדינה מציין בדוח מדאיג: "360 אלף ילדים בישראל רעבים".
על פי דוח סילמן, בשנת תשע"א (2010/11 ) עמד מספר ילדי הפנימיות מכיתות א'-יב' על 57,749 ילדים, ואליהם מתווספים עוד כמה עשרות אלפי ילדים המתחנכים בישיבות חרדיות ואינם נכללים בנתון זה. קצת פחות מעשרת אלפים ילדים מילדי הפנימיות חיים מחוץ לביתם עקב השמה של רשויות הרווחה. מספרים אלו מסתכמים בסך הכל לכ-85,000 ילדים החיים מחוץ לביתם כיום. רוב ילדי הפנימיות הללו (אותם 57,749 ילדים) שלא הושמו על ידי הרווחה ולא הוצאו ממשפחותיהם בכח, אלא על ידי שכנוע של אגפי הרווחה והחינוך את ההורים להשימם בפנימיה במקום לחיות בקהילה, חיים בפנימיות שמוגדרות "חינוכיות", למרות שהן ממומנות ומפוקחות על ידי משרד הרווחה. ברוב הפנימיות הללו, גם כאלו שמוגדרות כפנימיות "חינוכיות טובות" יש עובדת סוציאלית קבועה בפנימיה. הדבר מחזק את התענה שהוצאת הילדים מביתן נעשית בכפייה כזו או אחרת ומדובר בתעשיה.
זהו ראיון עם איילה שטגמן, העומדת בראש שדולה לילדים ונוער בסיכון ברדיו קול חי. אילה שטגמן הגישה בקשה למבקר המדינה לחקור את תופעת הוצאת ילדים מביתם על ידי רשויות הרווחה והצבתם במוסדות משרד הרווחה. במהלך הראיון, אילה מדברת על הוצאת ילדים מביתם בידי רשויות הרווחה.
אילה מציינת, כי ישראל היא שיאנית בעולם להוצאת ילדים מביתם. במדינת ישראל, אין הגדרה מהו ילד בסיכון ואין חוק המסדיר זכויות הורים וילדים הנמצאים בכפייה במוסדות הרווחה: אומנה, מרכזי חירום, פנימיות, מרכזי קשר ועוד. ועדות החלטה פועלות ללא מסגרת מוגדרת בחוק.
התקציב המאושר להשמת ילדים במסגרות חוץ ביתיות הוא 700 מיליון שקלים, ואם נוסיף תרומות מאזרחים ופילנטרופים, מדובר בתקציב עצום. אילה טוענת כי גם אם יוקצו מחצית מתקציבי ההשמה החוץ ביתית לפתרון הבעיות בקהילה, יהיה די תקציב לטפל בכל הילדים והנוער בסיכון.
אילה ממליצה למשפחות קשות יום או כאלו בענייני משפחה לא לפנות לרשויות הרווחה משום שרשויות הרווחה חודרות לתא המשפחתי, מבצעים אבחונים ותיוגים פסיכולוגים ופסיכיאטריים ועוד כאשר כל המומחים והמטלים הם מטעמם ומתפרנסים מאבחונים וטיפולים אלו.
אילה שטגמן נכחה במספר ועדות החלטה ומתארת כ- 12 עד 14 עובדות סוציאליות בועדה ללא מומחים או משפטנים, חברות הוועדה מדברות בבוטות אל ההורים, אינן מאפשרות להם כמעט זכות דיבור, הן כותבות ומציגות ככל העולה על רוחן. רוב ההחלטות נעסות בשרירות לב עקב העומס הרב על כתפיהן של העובדות הסוציאליות, והשופט רואה בהמלצותיהן סוף פסוק.
משרד הרווחה מפקיר את הילדים הללו שנמצאים במשפחות אומנה ופנימיות של הרווחה לתעשיית המין ולעבריינות. מדובר בין מאות לאלפי ילדים אשר הושלכו ממסגרות רווחה שונות ועובדים בתעשיית המין כדי להשיג מזון. משרד הרווחה מתעלם ומטייח התופעה תוך שימוש בתירוצים ביורוקרטיים כגון: ממתין לתקציב אוצר ועוד.
בסרטון רואים את שר הרווחה משה כחלון זורה חול בעיני הציבור ונבחריו בתשובתו לשאילתא בכנסת: האם משרד הרווחה מסייע לילדים שהתדרדרו לתעשיית המין. מדוע משרד הרווחה מסרב להחזיר ילדים להוריהם? גם כשהזוג פנו לרווחה בשביל עזרה זמנית.
עדי (שם בדוי) נפרדה מבעלה ופנתה לרווחה על מנת שיעזרו לה עם ילדיה. בתקופה בה היא לא יכלה לטפל בהם בגלל מצבה הנפשי, אולם לאחר שהיא ובעלה חזרו משרד הרווחה החליט לסרב לבקשתה לקבל את הילדים בחזרה: "משפחת האומנה שלהם מדהימה אבל הילדים זקוקים להוריהם הביולוגים"
משרד הרווחה סוחר בילדים ומוציא ילדים בכפיה ממשפחות טובות וראויות לצורך מילוי פנימיות ומוסדות הרווחה בילדים ממשפחות מוחלשות. אלו הן סיפורן של 3 אמהות שילדיהן נחטפו מהן על ידי פקידות סעד, כשהאמהות טובות, כשירות וראויות. זהו סיפור חטיפת ילדיה של האמא ל' ש' שילדיה נחטפו על ידי אתי דור דוברובינסקי פקידת סעד לחוק הנוער מלשכת רווחה גבעתיים. ילדיה של האמא לא חזרו אליה עד עצם היום הזה - חרף העובדה כי כל תלונות השווא של פקידת הסעד נסגרו מחוסר אשמה פלילית של האמא.
אוקטובר 2010 -- ל' היא אם חד הורית שילדיה נלקחו למרכז חירום בינואר 2009 מאחר ופקידת הסעד לחוק הנוער הייתה סבורה כי הילדים בסיכון. בעוד האמא ל' מתחננת בוועדת החלטה בלשכת הרווחה גבעתיים כי ילדיה לא יילקחו ממנה, יצאו עובדות סוציאליות לבית הספר ולגן הילדים ולקחו את ילדיה למרכז חירום שם שהו במשך חצי שנה.
שוב בריחה של 12 נערות מן המוסד הסגור והידוע לשמצה מסילה אשר במושב אורה ליד ירושלים. המשטרה מאשימה את משרד הרווחה בכך שהוא מגלה יחס נוקשה לנערות ולכן הן בורחות משם. התעללות צוות משרד הסעד במוסד מסילה ידועה זה מכבר, לאילנה דיין סתמו את הפה בכתבה משנת 2006 והתחקיר שלה נגנז, וליאת שלזינגר האמיצה מעיתון מעריב פרסמה לא מזמן תחקיר על הזוועות המתחוללות במוסד מסילה.
האתר זעקת האמהות משמש שופר לזעקות שבר של הורים המורחקים מילדיהם על לא עוול בכפם, בשל התערבות ברוטלית של שרותי הרווחה כשמערכת המשפט משמשת 'חותמת גומי' לתסקירי פקידת סעד. באתר זה יופצו עדויות הורים שילדיהם נגזלו מהם על ידי רשויות הרווחה. לאתר נלווה קבוצה פתוחה בפייסבוק הנקראת: "זעקת האמהות" . שלחו עדויות למייל: lorish69@gmail.com או שתתקשרו ללורי שם טוב 054-5320390
עמותת "יד ביד" לנזקקים מציעה ריהוט במחיר סמלי (בין 30 ל-50). ניתן למצוא במחסן בלוד ריהוט כגון שולחנות, כסאות, ארונות, ספות, מיטות, ספריות, מזרנים, סלונים, מקררים, תנורי אפיה, כיריים, תמונות, כלי בית , צעצועים, עגלות לתינוקות, מוצרי תינוקות נוספים ועוד. המוצרים נקיים, שלמים ותקינים. במקום יש צוות מתנדבים שמתחזקים את הציוד. חלק מהציוד שימש בעבר בתי מלון וצימרים שתרמו ציוד ישן ורכשו ציוד חדש. המקום נעים לעין וקיבלת הפנים נעשית בסבר פנים יפות. ההובלה הנה על חשבון הרוכש - יש להם: משאיות, צוות הובלה וסבלים במחירים סבירים. מי שיש ברשותו מכתב מעו"ס שערכה בביתו ביקור בית והתרשמה שהוא זקוק לרהיט מסוים יכול לרכוש את הרהיט - יש לנקוב בשם הרהיט ושאין באפשרותו של הפונה לרכוש את הרהיט בכוחות עצמו - עו"ס שיודעת שאין ברשות הפונה גם את הסכום הסמלי יכולה לבקש פטור . על ההובלה אין פטור. המחסן נמצא ברחוב החשמונאים פינת רחוב בית הדין בלוד, במרחק הליכה מהתחנה המרכזית של לוד. יש קו אוטובוס מבני ברק: קו 244. יש קוי שרות גם מראשון לציון המחסן פתוח מידי יום בין השעות 08.00-12.00 טלפון: 08-9209000.
