סליחה על השאלה עונה 2 | אנשים שהותקפו מינית

 

כאן 11 | עונה שנייה לתוכנית האהובה זוכת פרס האקדמיה 🏆 שעושה את העולם מקום יפה יותר! התוכנית ששואלת כל מה שתמיד רציתם לדעת אבל חששתם או לא יכולתם לשאול. הצצה כנה ואינטימית לחייהן של קבוצות שמתמודדות עם סטיגמות חברתיות באמצעות שאלות שנשאלו על ידי הצופים. והפעם - תקיפה מינית סליחה על עוד שאלה! האזינו להסכת 🎧 ◄

כל פרקי עונה 2 ◄

כל פרקי עונה 1 ◄

כל פרקי סליחה על השאלה בערבית ◄

☎️ במקרה הצורך, לסיוע מיידי, אנא פנו לקווי הסיוע או לצ'אט הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית: 1202 - קו סיוע לנשים 1203 - קו סיוע לגברים 04-6566813: נשים ערביות 02-6730002: נשים דתיות 02-5328000: גברים דתיים

נשים מוכות - היקף התופעה, ממדיה, סוגי האלימות (התעללות פיזית, נפשית ומינית) ופגיעה ברכוש

 

תקציר העבודה

תוכן עניינים
 
1 . מבוא
1
2. דיון     2.1 מקור התופעה של נשים מוכות
2
2     2.2 היקף התופעה בתרבויות שונות – נתונים סטטיסטיים
3     2.3 סוגי אלימות     2.4 חקיקה 5
7
3 . Case Study – חקר מקרה של אישה מוכה בחברה סגורה (החברה הדתית)
8
4 . סיכום
1 1
5. ביבליוגרפיה
1 2
                       
1 . מבוא
במה שונה המין האנושי משאר מיני החיות?
התשובה האחת הנראית לנו הנה שכלו ותבונתו. אלו הן מקורות כוחו וייחודו של האדם, מכאן תרבותו, לשונו, כושר המצאתו, פקדיו ואמונותיו.
כיום, אין ספק כי אישה אינה חסרה התכונות השכליות אשר מייחדות את המין האנושי. עם זאת, החברה עדיין שופטת אותה בתרבויות רבות, בדתות שונות ובארצות, בצורה שונה לפי תפקידה הביולוגי ולא על פי ערכה ומשקלה כאדם. צרכים, אשר נקבעו כנורמות בשחר התרבויות, עדיין מעיקים על מעמדה של האישה ומקצרים בזכויותיה. זאת למרות הדעות הקדומות, לפיהן הנשים הנן בחזקת "אדם" – אף הן נחנו בשכל ובתבונה והם בעלות רצון, יכולת וזכות להשתמש בתכונותיהן אלו ולהפעילם לתועלתן, להנאתן ולתועלת החברה והנאתה ממש כגברים. גברים, החוששים מאובדן נוחיות ומתחרות, ואף נשים, הנהנות ממצב תלות של "עבד נרצע" שכל דרכיו עם דאגת האדון, מקפידים לשמר על נורמות אלו לתועלתם של המין האנושי (אלוני, 1976).
מכאן עולה הבעיה של נשים אשר זקוקות לחברה שלמה שתקבע להן מה מותר ומה אסור, אשר תקבע גורל שלם של אישה ומתייחסת אליה כאל ייצור חלש שאינו מסוגל לשרוד ללא הגבר. אחת מהבעיות, אשר בפניהן על האישה לעמוד, הנה בעית האלימות. נשים רבות נחשפות לאלימות מדי יום מצד הגבר השליט.
אשה מוכה הנה אשה שבן זוגה פעל כלפיה בדרך המוגדרת בעבירת תקיפה. נשים אלו מוכות מבחינה פיזית, נפשית, כלכלית וחברתית. הן חיות מתחת לעולם הקורבנות ושומרות על כך בסוד (שטיינר, 1990). המונח השגור "נשים מוכות" מרמז על התעללות המתבטאת באלימות גופנית. אולם, העינוי הפסיכולוגי הנו שכיח באותה המידה והוא חמור אליה אף יותר. עינויין של הנשים בידי בן זוגן לובש צורות רבות. לכותרות מגיעות הטרגדיות המשפחתיות, כאשר מאחורי רובן – לפחות, עומד גבר.
מבדיקה של מאגר "נתוני יסוד" על הפונים לשרותי הרווחה ברשויות המקומיות נמצא, כי תחום האלימות במשפחה בכלל ובין בני הזוג בפרט, לא קיבל, בדרך כלל, רישום ייחודי ונבלע לתוך פרקי בעיה אחרים, כגון "יחסי אישות מעורערים" – מסתבר, כי התופעה נבלעת ואינה נרשמת באופן מפורש בתיקיהם של הפונים לשירותים אלו ולכן, לא ניתן להסתיע בהם בלבד למטרות הערכתה של היקף התופעה. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (1998) – על סמך הערכות חלקיות וכן, נסיונות השוואה למדינות מערביות נוספות – מעריכים כי יש היום 150,000 – 200,000 נשים מוכות בישראל. כלומר, כל אשה שביעית בישראל הוכתה לפחות פעם אחת בחיי נישואיה על ידי בן זוגה – כל אישה שביעית! – אך 18 אלף תלונות בלבד מוגשות מדי שנה למשטרה בנושא. בישראל קיימים 11 אלף מקלטים לנשים מוכות ו-19 מרכזים למניעת אלימות – אך במהלך שנת 1999, ניתן סיוע ל-54 נשים בלבד! רק אחוז אחד מכלל הגברים המכים משתתף בסדנא לגנילה מאלימות, לרוב על פי צו שופט כתחליף למאסר. פרוייקטים דומים קיימים גם בבתי כלא (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 1998 ; קרופרו וישראל, 1999).
בהמשך, אנו נדון בתופעת הנשים המוכות – בהיקף התופעה, ממדיה, נדון בסוגי האלימות כלפי נשים – קרי, התעללות פיזית, נפשית ואף מינית וכן, פגיעה ברכוש. בנוסף, נדון בחקיקה הקשורה לאלימות וזכויות הנשים. בנוסף, אנו נציג כמקרה מחקר את מקרה האלימות כלפי הנשים בחברה הדתית, המייצגת חברה סגורה – חברה שמרנית, הרואה בגירושין מעשה של הרס חברתי ובקידום מעמד האישה כסכנה מוחשית להסדרים חברתיים הכרחיים .
 

חסידת גור לשעבר מתאבדת בעקבות המשך התעללותו של חסיד גור ממנו התגרשה

שבועיים עברו מאז נמצאה גופתה של אסתי ויינשטיין. גופתה נמצאה לאחר שניסיונות לאתרה נפרסו למשך שבוע. היא ניסתה להתאבד בעבר, ניסיון שבעקבותיו החליטה להתגרש מהחסיד מקהילת גור עמו התחתנה בלי שהכירה בגיל 18.5. בנותיה החרדיות שעדיין שייכות לקהילה קראו לה באמצעות התקשורת לחזור הביתה, שהם יסלחו לה על כך שחזרה בשאלה כדי לעזוב את החסידות. הן לא הבינו. היא היום, עד להתאבדות, הייתה במקום אחר, התחילה חיים חדשים, התחתנה. אבל בהתאם למנהגי החסידות, הילדים לא הולכים עם האמא כשהיא חוזרת בשאלה או בכלל מחליטה להתגרש. היא גם נאלצה לוותר על חלקה ברכוש הרב שצברה עם הגרוש במהלך נישואיהם רק כדי לקבל את הגט המיוחל ולא להיות עגונה.
בכלל, חסידות גור הנה החסידות היהודית הגדולה בישראל, אך הנוקשה מבין כל זרמי היהדות. במסגרת החסידות, מתייחסים לכל הלכה ותקנה קלה כחומרה. חלק לא קטן מבני החסידות מרגיש אנוס לקיים תקנות אלו, אחרת יתנתקו ממנו קרוביו, חבריו, בני משפחתו והוא אף יאבד את מקום פרנסתו, רכושו וילדיו. בבלוג זה כבר נכתב בעבר כיצד יחסי מין בליל הכלולות של זוג מבני החסידות מרגיש כמו אונס גם לכלה וגם לחתן.
ויינשטיין נישאה בגיל 19 לחסיד גור שלמה ויינשטיין והביאה עימו לעולם 7 בנות. היא עבדה עם בעלה בחנות הדגים המשגשגת בשכונת גאולה החרדית בירושלים והייתה ידועה כאם ורעייה למופת. בוקר אחד קמה אסתי, עזבה את בנותיה האהובות, את ביתה ואת החסידות ונסעה לתל אביב.
שנים לאחר שהתחילה את חייה החדשים, אסתי, אישה מהממת ביופיה, בת 50+, נמצאה מתה ברכבה שחנה על אחד מהחופים באשדוד. מייד עם עזיבתה את הבית, 7 מתוך 8 בנותיה בחרו כבוגרות לנתק עימה קשר בעקבות הגרושים בטענה שהיא זו שנטשה אותן בכך שחזרה בשאלה. הן לא יכלו לראות והיא בחרה לא לחשוף ביניהן את ההתעללות המינית שעברה מצד הגרוש. הגרוש לא היווה איום על הבנות. אבל הוא היווה איום על האם והתעלל בה מינית במשך שנים במהלך נישואיהם. הוא היה מפעיל עליה לחץ לקיים מגע מיני עם גברים זרים שלא הכירה, כמו עיסוי בעירום מלא על ידי מעסה שהפשיט אותה ונגע בגופה, דבר שהוביל לניסיון ההתאבדות הראשון, בסופו של דבר.
אסתי אושפזה בבית חולים פסיכיאטרי בעקבות ניסיון ההתאבדות וכבר אז, הגרוש לעתיד הבטיח לה שכשזה יקרה והיא תחליט להתגרש ממנו, הוא ימשיך את ההתעללות בה, ינתק ממנה את ילדיה האהובים וכמובן, רכושם המשותף ייוותר אצלו רק כדי שהיא תראה את הגט המיוחל. הבטיח וקיים. היא יצאה מהנישואין האלו ללא החלק שלה ברכוש המשותף וכש-7 מתוך שמונת בנותיה - כולן נשואות, בחרו לנתק עימה קשר בעקבות הלחץ מצד החסידות וקרוביהן. עם זאת, הרבנים פסקו לה פיצויים של בסך הכל מליון שקלים, כסף קטן מרכושם המשותף כפיצוי על ההתעללות המינית שעברה.
במכתב ההתאבדות שנמצא, היא כתבה:

"משפחה אהובה שלי,

לאחרונה הבנתי שאני חולה ותלותית. אם הייתי נפגעת בתאונת דרכים והופכת לנכה בכל גופי, הייתם מבינים אם לא הייתי רוצה לחיות, זה בדיוק מה שאני מרגישה עכשיו, חולה בכל הגוף ולא מוצאת מרגוע לנפשי".

לגרוש שלה היא לא סלחה עד יומה האחרון וכתבה עליו בצוואה:

״אני רוצה שתמסרו לשלמה שלעולם לא אסלח לו , על שהרס את חיי תחילה מבפנים, לאחר שחיפיתי עליו ולקחתי את כל האשמה בסטייה שלו ואחר כך שאפשר לבנותיי להאמין שאני אשמה. במשפט שלמה אני נהגתי כמו אימא אמיתית, אני שלחתי אליו את ילדיי שלמים, והוא גזר אותן לשתיים". 

בצוואתה היא גם ציינה את האופן בו היא מעוניינת להיקבר - בטקס קבורה חילוני עם אהוביה וחבריה הקרובים, בו יוקראו שירים, דבר שאסור בטקס ההלוויה מטעם חסידות גור. על כך הגרוש שלה נלחם ועתר לבגץ. טקס ההלוויה לא נערך עד שההחלטה התקבלה - אסתי תיקבר בטקס חילוני כפי שביקשה בצוואתה ולאחר מכן בטקס מטעם חסידות גור. היא הותירה מכתב התאבדות ארוך יותר בדמות ספרה, לו נתנה את השם עושה כרצונו. למרות שכבר הייתה נשואה לגבר אחר, היא עדיין בחרה לכתוב אותו תחת השם מנישואיה הראשונים - אסתי ויינשטיין.

ההתייחסות אל סיפורי אונס בבית משפט

בעקבות תוכנית של המקור, במסגרתה נחשפו הפרוטוקולים מבית המשפט של נאנסת באונס קבוצתי  לפני מספר הימים, סוגיית האונס השני על ידי מערכת האכיפה והמשפט הישראלי (המשטרה ובית המשפט) אינו יורד מהכותרות. בעקבות כך, רן שריג ודנה ספקטור ראיינו בתכניתם את דר' לקרימינולוגיה עירית נגבי, מרצה באוניברסיטה העברית. וזהו הראיון:


ד"ר עירית נגבי מרצה על עברות מין במכון לקרימינולוגיה באוני' העברית בירושלים הוציאה ספר בשם "ככה: עדויות על אונס בבית המשפט" הספר מביא את סיפורי האונס על פי נקודת המבט של השופטים - מבחינתם "הסקסיזם מושרש עמוק בחברה שלנו" והדבר בא לידי ביטוי גם באונס שני במשטרה ובבית המשפט. הספר אינו מתבסס על פרוטוקולים, מאחר והדיון נערך בדלתיים סגורות, אלא על פסקי הדין העוסקים בתקיפה מינית ואונס אותם קראה החוקרת.
על פי דר' הנגבי, גישת המשטרה ומערכת המשפט עשויה לבוא לידי ביטוי בשתי אופנים - הגישה הליברלית והגישה הפאטריארכלית - סקסיסטית. מהספר עולה, כי גישתם של מערכת המשפט בישראל, אשר מיוצגים על ידי השופטים ועורכי הדין מטעם הפרקליטות והסנגוריה הציבורית ואו עורך הדין הפרטי המייצג את הנאשם, פועלים בניגוד להלכה הליברלית והמחייבת שנקבעה על ידי השופט חשין בפרשת האונס בקיבוץ שומרת ובהתאם לגישה הפאטריארכלית. תגובתם תתבטא איפשהו על הרצף בין הגישה הסקסיסטית לליברלית.
בנוסף, נשים במערכת האכיפה והמשפט לא בהכרח יגיבו על פי הגישה הליברלית, אלא בהתאם לגישה הסקסיסטית. הדבר בא לידי ביטוי, למשל, במקרה בו עורכת הדין שאלה את הנאנסת על יחסי מין עם אביה ולא כדי להוכיח משהו אלא לנסות את שיטת המצליח ולהעלות את עברה המיני של הנאנסת. אז מה אם בסופו של דבר עורכת הדין לא הוכיחה כלום.
במקרה אחר, מישהו לוקח טרמפיסטית דתיה ובדרך, היא מסכימה  להענות לבקשתו ולפגוש את ההורים שלו. בדירה, ההורים אמנם לא חיכו להם. עם זאת, השופטים התייחסו אליה כאל פתיינית, למרות שלא היה בה דבר מיני. היא אולי הייתה תמימה וסקרנית, אך היא לא הייתה מעוניינת ואף התנגדה לקיים עם הנהג הזר יחסי מין ובטח שהתנגדה כשבנוסף הוא קרא לחבר שלו לאנוס אותה. היא לא הסכימה לקיין יחסי מין עם שניהם, קרי נאנסה. אך מבחינת השופטים, היא אישה מינית ופתיינית כי הסכימה לעלות אליו הבייתה ולא הלכה כשראתה שההורים שלו אינם בבית. אי אפשר לקרוא לה מתירנית. לפי השופטים, ברגע שבחורה מתירנית ומפתה שאינה עונה לקודים פאטריארכלים וצנועים ומתנהגת באופן חופשי עם גברים, היא לא נאנסה גם אם סרבה לקיום יחסי המין.
לפי ההלכה שנקבעה בפרשת שומרת, אסור לחקור את עברה המיני של הנאנסת. בפועל זה קורה, ממש כמו שבא לידי ביטוי בתחקיר המקור, בה נדרשת הנאנסת להציג את התנוחות בהן נאנסה והאם חששה לבקיעת קרום הבתולין. המטרה של התחקור היא לערער את הנאנסת על דוכן העדים. כך, עובר המסר שלא להתלונן על אונס במידה והנאנסת פתיינית לכאורה.
שימו לב לאמירות של השופטים הישראלים שדנים במקרי אונס ותקיפה מינית אשר הגיעו לידיעת הציבור:

"אני רואה ש-ז' את מוצאת מאוד מהר" [השופט נחשון אטינגר בבית הדין לתעבורה בהערה סקסיסטית לתובעת משטרתית]

לא כך מתנהגת עובדת שרוצה לדחות חיזור. צריך שניים לטנגו" ו"את עושה שימוש במיניות שלך" [השופטת אופירה דגן טוכמכר, שופטת בית הדין לעבודה בתל אביב במקרה בו עובדת הוטרדה מינית.]

"איפה היה איזור המפשעה? תדגימי לנו." [השופט צבי סגל, שופט בית המשפט המחוזי בירושלים ומועמד לתפקיד פרקליט המדינה שביקש מנערה להדגים במהלך תיק האונס אותו עברה.]11

"אז מה אם הוא מלקק אותה? יש לבדוק אם מדובר במעשה הנושא אופי מיני" [השופט נתן נחמני בתיק בו דן בבית המשפט לענייני משפחה כאשר קרוב משפחה ליקק ילדה]

"יש בנות שנהנות מאונס" [ השופט ניסים ישעיה כשדן במקרה בו קבוצת ערבים אנסו יהודיה כפיגוע והיא תבעה להכרה בפיגוע]

"יתכן שלמתלוננת נעמו מעשי הנאשם והיא חפצה בהם" [השופט אהרון אמינוף, שופט בית המשפט המחוזי בצפת בזמן ששפט בתיק אונס]

"היא לא נאנסה, היא התאכזבה מהמין". [השופטת דליה גנות, שופטת בבית המשפט המחוזי בתל אביב בזמן שדנה בתיק אונס.

לפיכך, התרבות שלנו הנה סקסיסטית ומדובר בהפנמה של ערכים תרבותיים. כך מוגדרים גבריות ונשיות ויחסים בין נשים וגברים. כלומר, על פי גישה זו, נשים הנם פתייניות וצריכות לשמור על הכוס שלהן בניגוד לגברים, שצריכים לזיין ולא בהכרח לקבל הסכמה מהאישה. בהתבסס על הבנתי את התאוריה הזו, מדובר בהפנמה של ערכים תרבותיים שאינם עומדים בקנה אחד עם דרישות החוק. לפיכך, לגיטימי כשאשה מפחדת מגברים ושגבר אונס כשלגישתו הוא מקיים יחסי מין כשהסכמה אינה דרישה בסיסית.
לכן, הגבר לא ישלם את המחיר שתשלם הנאנסת - במידה ויורשע, יוטלו עליו עבודות שרות בלבד או מאסר בפועל של בין שנה עד 3 שנים. עונש מאסר ארוך יותר הנו דבר חריג. לכן, נאנסת ששרדה את האונס תחשוב פעמיים אם להתלונן ואף להגיע לתת עדות בבית המשפט. הרי היא יודעת מהתקשורת מה מחכה לה שם - היא תעבור אונס שני במשטרה וגם בבית המשפט, אם זה יגיע לשם.

הפנים האמיתיות עם אמנון לוי - הילדים האבודים

זה עתה סיימתי לצפות בתכנית של אמנון לוי, על הפנים האמיתיות של ילדי הרחוב, הילדים האבודים בירושלים. התחקיר מנסה להציג כיצד נראים חייהם של ילדים דרי רחוב שמשפחתם נטשה אותם או שנטשו משפחה מתעללת, ילדים שחיים בלי בית, בלי משפחה, בלי גג מעל הראש, בלי בית ספר, בלי גב ובטחון כלכלי, ללא בטחון תזונתי וללא בטחון כלל, חשופים לסמים ולעבריינות. אלה ילדים שעברו תלאות חיים מזעזעות: אונס, אלימות, רעב, בורחים לסמים. איך נראים חייהם של ילדים שננטשו? ילדים שחיים בלי בית ובלי משפחה? והאם, בעזרתו של שר הרווחה, ניתן להציל את הילדים האבודים? 

בלתי נמנע

 אתם שואלים למה לא עובדים?! לפעמים עובדים... אבל המצב הנפשי לא ממש מאפשר יציבות, גם לא בעבודה. זה הדכאון, היאוש, הפוסטראומה. נכון שקל להתמסכן, אבל מי שלא היה שם לעולם לא יבין. אין עזרה אמיתית לנוער הזה. לא עוזרות עובדות סוציאליות ופקידות סעד שמנסות להכניס בכוח למוסד.. זה רק גורם לחוסר אמון במבוגרים בפרט ובאנשים בכלל. הגיע הזמן שמישהו ירים את הכפפה וייתן להם מענה אמיתי. מי שמתייאש באמצע הקרב על החיים לרוב לא מצליח לחזור לעמוד על הרגליים. ילדים שבורחים לרחוב בו הם נאנסים, מוכים ומתמכרים לסמים הם ילדים שמצאו את הרחוב יותר בטוח מהבית. הכרתי יותר מידי חברים שאיבדו את החיים על סמים והתאבדויות רק כי לא מצאו את היד שתוציא אותם מהבור העמוק הזה.
האמת מזעזע, הלב נקרע. התכנית מטלטלת, מזעזעת. עצוב לראות שזו המציאות של כלכך הרבה ילדים שהעתיד שלהם כבר ידוע מראש. אבסורד שלשר הרווחה אין פתרון ושאין תוכנית קיימת [מעבר לפרוייקט על"מ הנתמך ממימון חיצוני] שהמדינה מחזקת לטובת ההומלסים בעיקר חסרי בית קטינים. העובדות הסוציאליות ומשרד הרווחה עסוקים בלחטוף הילדים ממשפחת מצוקה כדי להכניס אותם למוסדות ופנימיות. אין להם זמן להתעסק עם בני נוער, זה יותר מידי עבודה. לא מבינה איך הממסד מאפשר מציאות שמאות ילדים בני 12 ומעלה, חיים ברחוב ושורדים לפי חוקי הג'ונגל.
ידוע כבר מה מתרחש בחלק ניכר מהפנימיות האלה ובבתי האומנה... אין הבדל ניכר בין להיות שם לבין לגור ברחוב. ערוץ 10 עשו בעבר דוקומנטרי על הטיפול ״המקסים״ שהנערות והנערים מקבלים בפנימיות הטיפוליות האלה, עוד הישג למדיניות מדינת ישראל, בושה! פנימיה טיפולית ומוסדות טיפוליים נוספים כמו פנימיות ובתי אומנה, זה ממש לא מקום חם ואוהב. זה מקום בו הסמים ניתנים במרשם והופכים את הילדים לזומבי. זה מקום בו המדריכים עצמם וחוסים אחרים אונסים את החוסה. זה הרבה דברים אבל ממש לא מקום חם ואוהב ואני תוהה אם היו מעבירים את הכסף שמועבר היום למימון פנימיות, 17,000 שקלים בחודש לילד, לטובת שיקום ילדי הרחוב האם היתה נמחית החרפה הזאת מעל כולנו? 
נראה לי שכל נבחר ציבור צריך לקחת חלק בפתרון הבעיה, שהיא בעיה של כל החברה שלנו. אז הוא נתן פלסטר. אמנון לוי הביא את שר הרווחה מר חיים כץ למקומות, שם בטקס צנוע העניק לו את אות אביר ילדי העניים, כבוד השר הזדעזע, נתן כ 2.000.000 ש"ח, בכדי להציל 24 נערים ונערות מחרפת המגורים הלא אנושית בהוסטל, לא בזולה, תוך סיכון חייהם. שר הרווחה לא יכול לנשום לרווחה,הפתרון של בית מאובזר ל24 ילדי רחוב הוא טיפה בים. בושה וחרפה למדינתנו ובמיוחד לשר הרווחה.... זהו פתרון המצופה מעמותה לא משר רווחה . נותרתי המומה מאוזלת היד. דרושים תקציבים לאיתור ושיקום הילדים וטיפול ארוך טווח. אסור שזה יישאר בידי מחלקות הרווחה בלבד.
ועוד שני דברים: תגובתו של מחזיק תיק הרווחה בעיריית ירושלים הדהימה אותי, ואני מתקשה להבין הכיצד? ולעומת זאת, התרשמתי עמוקות מהנערה שהופיעה בכתבה - עטרה. יכולתה הוורבלית, היוזמה,הבטחון [ למרות כל מה שהיא עוברת ועברה] שהקרינה והאיכפתיות שלה, נגעו בי.

בנות 6 ו-9 בעזה נאלצות להתחתן עם בכירים בחמאס

ממש כמו שמוחמד התחתן עם עיישה כשהייתה בת 6 אבל עשה איתה סקס לראשונה כשהייתה בת 9. בעולם המערבי קוראים לזה פדופיליה וסחר בבני אדם. מדובר בחתונה המונית של 450 זוגות בין אנשי החמאס וילדות מתחת לגיל 10.

6-9 years old girls in Gaza are getting marry to older man..
This is how the Hamas get its sympathy of the people of gaza and the empathy of the world!













Share this and help save the next generation!

Soul Asylum - Runaway Train

Call you up in the middle of the night
Like a firefly without a light
You were there like a slow torch burning
I was a key that could use a little turning

So tired that I couldn't even sleep
So many secrets I couldn't keep
Promised myself I wouldn't weep
One more promise I couldn't keep

It seems no one can help me now
I'm in too deep
There's no way out
This time I have really led myself astray

CHORUS
Runaway train never going back
Wrong way on a one way track
Seems like I should be getting somewhere
Somehow I'm neither here no there

Can you help me remember how to smile
Make it somehow all seem worthwhile
How on earth did I get so jaded
Life's mystery seems so faded

I can go where no one else can go
I know what no one else knows
Here I am just drownin' in the rain
With a ticket for a runaway train

Everything is cut and dry
Day and night, earth and sky
Somehow I just don't believe it

CHORUS

Bought a ticket for a runaway train
Like a madman laughin' at the rain
Little out of touch, little insane
Just easier than dealing with the pain

Runaway train never comin' back
Runaway train tearin' up the track
Runaway train burnin' in my veins
Runaway but it always seems the same 

Aerosmith - Janie's Got A Gun

Dum, dum, dum, honey what have you done?

Dum, dum, dum it's the sound of my gun.

Dum, dum, dum, honey what have you done?

Dum, dum, dum it's the sound

Janie's got a gun

Janie's got a gun

Her whole world's come undone

From lookin' straight at the sun

What did her daddy do?

What did he put you through?

They said when Janie was arrested

they found him underneath a train

But man, he had it comin' Now that Janie's got a gun

she ain't never gonna be the same.

Janie's got a gun

Janie's got a gun

Her dog day's just begun

Now everybody is on the run

Tell me now it's untrue.

What did her daddy do?

He jacked a little bitty baby

The man has got to be insane

They say the spell that he was under the lightning and the

thunder knew that someone had to stop the rain

Run away, run away from the pain yeah, yeah yeah yeah

Run away run away from the pain yeah yeah

yeah yeah yeah yeah yeah

Run away, run away, run, run away

Janie's got a gun

Janie's got a gun

Her dog day's just begun

Now everybody is on the run

What did her daddy do?

It's Janie's last I.O.U.

She had to take him down easy and put a bullet in his brain

She said 'cause nobody believes me. The man was such a sleeze.

He ain't never gonna be the same.

Run away, run away from the pain yeah, yeah

yeah yeah yeah

Run away run away from the pain yeah yeah

yeah yeah yeah yeah yeah

Run away, run away, run, run away

Janie's got a gun

Janie's got a gun

Janie's got a gun

Everybody is on the run

Janie's got a gun

Her dog day's just begun

Now everybody is on the run

Because Janie's got a gun

Janie's got a gun

Her dog day's just begun

Now everybody is on the run

Janie's got a gun