כמעט כל ישראלי דובר עברית יֵדע לומר שוואלה זו מילה שבאה מערבית ונכנסה לסלנג העברי. הפירוש שלה, כמו גם העובדה שהיא שגורה אף על לשונותיהם של אחרים שאינם בהכרח דוברי ערבית או עברית, פחות מוכר לציבור הרחב.
וואלה, או וואללה, או אם נרצה באמת להקפיד על התעתיק, ואללה, זה ביטוי ערבי שמורכב ממילת יחס ומהשם אללה, כלומר אלוהים. האות וַאוּ, שבדרך כלל מתפקדת בתור המקבילה הערבית של ו' החיבור, באה פה לידי ביטוי בתפקיד נוסף שהיא יכולה למלא - שבועה.
כאשר אדם אומר ואללה, זו הצהרה על כך שהוא נשבע באלוהיו. בפסוקי הקֻראַאן אפשר למצוא כל מיני עצמים משמעותיים שמקבלים את וַאוּ השבועה לפניהם, לדוגמה השמש.
מי שרוצה להישבע באלוהיו יכול לעשות זאת על ידי שלוש מילות יחס, שכל אחת מהן היא בעצם אות אחת בלבד, בצורות הבאות:
וואלה, באללה, תאללה.
אם אתעכב רגע על הצורה האחרונה, תאללה, ראוי לציין שהיא יוצאת דופן בכך שהיא הדרך היחידה להישבע עם האות תא (ת') - בשונה מוַאוּ ובַּא, איתן אפשר להישבע בכל דבר, תא שמורה לשבועה באל, ומופיעה כך בקראאן.
לפי חוקי הדקדוק הערבי, צריך לבטא ואללהִ (וואלהי), בגלל מילת היחס שבצירוף. זה משהו שהעברית לא אימצה לסלנג שלה.
אולי שמתם לב לניגוד בין התוכן המחייב לכאורה של הצירוף - בכל זאת, לאדם המאמין שבועה באל אינה עניין של מה בכך, לבין הקלות בה משתמשים בה במחוזותינו בשיחות על ענייני היומיום הפעוטים ביותר; "וואלה, המנה הזו שווה כל שקל", "יוסי הצטרף למועדון מעריצי החולד העירום של באר שבע? וואלה, הפתעת אותי".
זו לא המצאה מקומית, אלא תופעה שקיימת בקרב דוברי ערבית ובקהילות מוסלמיות באזורים שונים בעולם. בניגריה ובסומליה, למשל, אנשים משתמשים בביטוי ואללה על בסיס יומיומי. הניגרים יגידו "ואללהי", והסומלים יגידו "ואלוּהי".
ישנם אנשים, לרבות אנשי דת, שהשימוש הרווח בואללהִ מפריע להם, שכן הוא מוזיל מערכה של השבועה ומהכבוד הראוי בעיניהם לאל. למרות התנגדותם, הביטוי כבר התקבע כניב לשוני שהמטען הדתי הכבד שלו מיטשטש לעתים קרובות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה