תוכן עניינים
מבוא –
1 פרק א' – הגדרות והסברים – ·
הגדרת ההתמכרות – ·
גיל ההתבגרות – הגדרה –
2
2
3 פרק ב' – גיל ההתבגרות ומאפייניו –
4 · התפתחות ביולוגית –
4 · התפתחות פיזיולוגית –
4 · התפתחות קוגניטיבית – 5
· התפתחות חברתית – 5
פרק ג' – הטיפול בהתמכרויות בקרב בני נוער – ·
ההיבט הביולוגי – ·
ההיבט הפסיכולוגי – ·
ההיבט המשפחתי – ·
ההיבט החברתי – 7
7
7
8
8 סיכום – 9
ביבליוגרפיה –
1 0
מבוא
בעיית ההתמכרות לחומרים פסיכו – אקטיביים מצויה כיום במקום מרכזי ביותר בחיי החברה של הנוער בעולם בכלל ובישראל בפרט. תופעת ההתמכרות מעוררת חשש, כיוון שהיא מעידה על ויתור, לכאורה, של המתמכר על ערכיו, על דרכי התנהגותו הקודמים ועל חלקים בסיסיים באישיותו – כלומר, חירותו כאדם.
תופעת השימוש לרעה בסמים בקרב בני נוער אינה חדשה. אולם, החמרת התופעה ותפוצתה, הן מבחינת טווח הגילאים הפוחת והולך והן מבחינת מגוון הסמים המסוכנים אשר מגיעים לידי בני נוער בשנים האחרונות, הן אשר מציבות בפני הגורמים המטפלים בעיה חברתית מדרגה ראשונה שיש להתמודד עמה. בני הנוער נחשפים לעיתים קרובות לתופעת השימוש בסמים – והפיתוי הנו רב מסיבות רבות, כגון מידע מוטעה לגבי הסמים וכדומה. גיל ההתבגרות הנו גיל רצוף תהפוכות ואמביוולנטיות – גורם המגביר את הסיכוי, הרצון והשימוש בחומרים פסיכו – אקטיביים.
אין תשובות ברורות לשאלת התפוצה והשכיחות של השימוש בסמים ובאלכוהול במגזרים השונים או לאפיוני השימוש והקשריו. השימוש בחומרים חוקיים (סיגריות ומשקאות אלכוהוליים) בקרב בני נוער בישראל עולה על השימוש בחומרים בלתי חוקיים, והשימוש בחשיש עולה על השימוש בחומרים בלתי חוקיים אחרים. היקף השימוש בחומרים פסיכו – אקטיביים בקרב תלמידים בישראל נמוך בהשוואה לאוכלוסיות מקבילות של תלמידים במדינות מקבילות וכן, השימוש אינו נפוץ בצורה שווה בקרב המגזרים השונים של הנוער בישראל, כאשר הנו עולה בקרב בני נוער בעייתי (נערים במצוקה, מנותקים או במוסדות) על השימוש בקרב הנוער הלומד, תופעה שאינה ייחודית לישראל (ברנע, צ. 1995). מממצאי סקר שנערך לאחרונה על ידי הרשות למלחמה בסמים עולה, כי בשנה שחלפה כ-10% מבני הנוער (בני 12 – 18) עשו שימוש בלתי חוקי בסמים, בתרופות, במשקאות אלכוהוליים ובסיגריות.
כ-5% מבני הנוער עשו שימוש בסמים "קשים"; כ- 57% מהם שותים משקאות אלכוהוליים; 21% מעשנים סיגריות. השימוש בחומרים פסיכו – אקטיביים גבוה יותר בקרב הבנים מאשר בקרב הבנות. בהשוואה בין סקר זה לקודמו, אשר נערך בשנת 1995, מצביע על גידול מובהק בשיעור הצריכה של משקאות חריפים ושל יין (בר – המבורג, 2000).
התמכרותם של מתבגרים מעוררת חשש אינה אלא לנוכח גילו הצעיר, כיוון שעדיין לא פיתח מנגנוני התמודדות יעילים דיים להתמודדות מול העולם, אשר יאפשרו לו להיחלץ מהמלכודת (אפטר, הטב, ויצמן, טיאנו, 1999). כמו כן, בעיני הוריו של המתבגר – המתמכר, נתפסת ההתמכרות כציון גנאי להם עצמם, ולעתים אף כאות קלון אשר דבר במשפחה כולה – המעידים על חינוכה, על כושר עמידותה ועל שורשיה.
בה בעת, גיל ההתמכרות הנו גיל שבו סכנת ההתמכרות גדלה, היות ומדובר בגיל של מרדנות, גיל שבו דווקא כל הדברים אסורים, הנתפסים כמאיימים על השליטה ההורית, נחווים כמלהיבים. הצעיר בגיל זה מעמיד את הייחודיות, העצמאות והפרטיות כערך עליון לפיכך, פעמים רבות הוא אינו מאפשר להורה כל גישה לענייניו ומותיר אותו מודאג וחרד.
קיימת חשיבות רבה להפעלת תוכניות מניעה ראשוניות בגילאים מוקדמים, מכיוון שאנו מדברים על "מניעה" ובכדי שהיא תהיה יעילה ותשיג את מטרתה, חשוב שהיא תעשה בגיל צעיר. ככל שעולה רמת תוכנית המניעה, עד לכדי תוכנית המניעה השלישונית (גמילה מהתמכרות) כך השפעתה ויעילותה פוחתים ותוצאותיה טובות פחות.
בעבודה זו אפרט את מאפייניו של גיל ההתבגרות מההיבטים ההתפתחותיים השונים אשר מאפיינים אותו בזמננו, אציג את בעיית ההתמכרות בקרב בני גיל ההתבגרות וכן אפרט את המיוחדות של ההתמכרות בגיל ההתבגרות לעומת גיל הבגרות ומדוע קיים צורך בתוכנית גמילה ייחודית והתייחסות מיוחדת וייחודית אל המתבגר. כמו כן, אציע מאפיינים לתוכנית טיפולית אשר תתאים לצרכיו המיוחדים של המתבגר.
