מודעות ברמת הדף

דרושים בהייטק ופיננסים

יום חמישי, 30 ביוני 2016

הרומן "חלף עם הרוח" של מרגרט מיצ'ל התפרסם היום לפני 80 שנה






היום הנו יום השנה ה-80 לפרסום הרומן "חלף עם הרוח" (Gone with the Wind) של מרגרט מיצ'ל. הספר ראה אור בתאריך ה-30.06.1936 בארצות הברית. הרומן מספר את סיפור אהבתם של סקארלט או'הרה, בחורה יפה ומפונקת, ורט באטלר, גבר שרמנטי, קשוח וציני, על רקע מלחמת האזרחים האמריקאית בדרום ארצות הברית.
את "חלף עם הרוח", אחד הספרים המצליחים במאה ה-20, מיצ'ל כלל לא התכוונה לפרסם. במשך שנים שכב כתב היד בביתה. בחלק ממנו השתמשה כדי לאזן רגל קצרה של שולחן. אפילו כשמו"ל מטעם הוצאת מק'מילן הגיע לאטלנטה בחיפוש אחרי סופרים חדשים, סירבה מיטשל למסור לו את יצירתה. היא נמלכה בדעתה רק אחרי שאחת מידידותיה קנטרה אותה ואמרה בלגלוג: "מי יכול להאמין שאת תכתבי ספר". הצלחתו המסחררת של הספר הביאה לעיבוד הקולנועי שלו. מיטשל סירבה להשתתף בכתיבת התסריט או בהפקת הסרט, אבל הביעה שביעות רצון מהתוצאה. לא רק היא שמחה בו: הסרט זכה בעשרה פרסי אוסקר, כולל הפרס לסרט הטוב ביותר. ספר השיאים של גינס מ-2014 העריך את הכנסותיו ב-3.4 מיליארד דולר, והוא נחשב לסרט הקולנוע המצליח ביותר עד כה.
הקרנת הבכורה לא נערכה בהוליווד, אלא באטלנטה, עירה של הסופרת, ולא כל הכוכבים נכחו בה. השחקנים השחורים התבקשו לא להגיע, שכן אי אפשר היה לשכן אותם באותו מלון עם ויוויאן לי וקלארק גייבל. כעבור שנה, כשהאטי מק'דניאל, השחקנית שגילמה את דמותה של המשרתת השחורה מאמי, זכתה באוסקר על תפקידה, הושיבו אותה בנפרד משאר השחקנים. אחרי הקרנת הבכורה כתבה מיטשל למק'דניאל, שיבחה אותה על משחקה וחתמה במילים: "חבל שלא יכולת לשמוע את התשואות".
רבים סבורים ש"חלף עם הרוח", הספר והסרט, מנציח דעות קדומות ואפלות. העבדות מתוארת מנקודת המבט של בעלי המטעים, וגם לאחר שהעבדים משתחררים, הם בוחרים להישאר עם אדוניהם הלבנים. חיי השעבוד אינם מובאים כפי שהיו באמת: העוול, הייסורים, זכותם של האדונים לגזול מהעבדים את ילדיהם – כל אלה נעדרים מהספר. במקומם מתוארים בסנטימנטליות יחסים של חיבה ותלות הדדית. על אף שמיטשל עצמה נולדה שנים רבות אחרי שאחרון העבדים השתחרר, היא עדיין חיה במציאות שבה השחורים נחשבו נחותים. לה עצמה הייתה משרתת שחורה צמודה שליוותה אותה בכל אשר הלכה.
לימים, לאחר שהתעשרה, תרמה כסף בחשאי לסטודנטים שחורים, שלא ידעו מי המיטיבה שלהם.







סטודנטים מסיימים את התואר












לכי תלמדי לתואר הם אמרו.... זה יפתח לך דלתות הם אמרו... זה יעזור לך למצוא עבודה הם אמרו. איפה, במקדונלדס? מלצרות? ברמן? באמת למה מלמדים רק תאוריות ולא דברים פרקטיים, כמו איך להחזיק 3 מגשים בבת אחת או להפעיל מונה? רק תזכרו שלא משנה איזה תואר סיימתם, הכי חשוב זה החיוך כדי להגדיל את הטיפ.
סטודנטים יקרים ואקדמאים שימו לב, החיים עולים הרבה כסף נכון? בואו לפצות על זה בעזרת העבודות האקדמיות, המטלות הסמסטריאליות, הממ"נים, סיכומי הקורסים והסמינריונים שכתבתם. באמצעות סמרטר, תוכלו להעלות אותם למאגר, למכור אותם ולקבל כסף בכל פעם שהעבודה נמכרת וזה אפילו בלי להתאמץ. בנוסף, ניתן להעזר בעבודות איכותיות רבות שהאתר מכיל לכתיבת העבודות שלך. אני כבר שם ואתם?
לפרטים ומידע על סמרטר כתכנית שותפים [תוכנית אפילייט Affiliate program] וכהכנסה פסיבית, קראו
כנסו לדף הפייסבוק של מייקי שנותן לנו מענה ומנוהל על ידי המומחית בתחום.





מחבל "מנוטרל" מפעיל את המטען בשדה התעופה בטורקיה



שיחה בין ילד לאביו. השנה היא 2032:
ילד: אבא מי זה אלאור עזריה?
אבא: למה בן?
ילד: כי כתוב בעיתון שהוא שוחרר היום מהכלא, מה הוא עשה?
אבא: *נאנח* הוא הרג מחבל
ילד: ואבא, מי זה יחיא סנוואר?
אבא: הוא מחבל. הוא חטף ורצח את נחשון ווקסמן וקיבל 4 מאסרי עולם אבל שוחרר בעסקת שליט יחד עם עוד 1,026 מחבלים. למה בן?
ילד: כי כתוב בעיתון שהוא מת היום בשיבה טובה בקרב משפחתו.
....
אבל אבא, אם אפשר לשאול, באיזה מקום נורא בעולם קורה שטרוריסט שרצח יוצא לחופשי, וחייל שמנע טרור יושב בכלא 15 שנה? איפה המקום הנורא הזה?
אבא: המקום הנורא הזה הוא מדינת ישראל


***

41 הרוגים ומעל ל-239 פצועים בפיגוע ההתאבדות שהתרחש בנמל התעופה הבינלאומי באינסטנבול, עיר הבירה של טורקיה. שלושה מחבלים הגיעו לנמל התעופה ובעמדת הבידוק הביטחוני הם פתחו בירי לעבר הנוסעים ואנשי הביטחון, השליכו רימונים ופוצצו עצמם בעזרת מטעני חבלה שנשאו על גופם, למרות שנורו ונפצעו על ידי אנשי האבטחה. גורמי בטחון בטורקיה חושדים בדעאש כארגון העומד מאחורי הפיגוע.
זהו סרטון האבטחה, בו נראה המחבל בשדה התעופה בטורקיה "נוטרל" על ידי המאבטחים שירו בו. למרות זאת, הדבר לא מנע ממנו להפעיל את מטען החבלה שנשא על בטנו באמצעות לחיצה פשוטה על כפתור כשהוא שוכב על הרצפה. שימו לב לכל המבקרים את החייל בחברון שפעל כשורה.

אותו לוחם בחברון שנאלץ להתמודד עם מחבל שדקר חיילים בחברון והיה חשד שהוא נושא מטען חבלה על בטנו פעל כשורה. שני מחבלים, עבד אל-פתאח א-שריף ורמזי אל-קסראווי, נורו למוות בבוקר של ה-24 למרץ לאחר שדקרו ופצעו חייל צהל, שנפצע באורח בינוני, בתל רומידה בחברון.
בתיעוד וידאו שצילם עימאד אבו שמסיה, פעיל בצלם ניתן לראות את המחבל א-שריף השוכב על הכביש לאחר שנפצע, כשהנוכחים שומרים ממנו מרחק, כולל הצוות הרפואי שהגיש סיוע לחייל הדקור. זהו הנוהל כשמחבל אינו מנוטרל - היה חשד שהוא נושא על גופו מטען חבלה ולכן, הסובבים שמרו ממנו מרחק כי בטחון קודם לכל. לטענת פעילי השמאל המושתלים, ממצבו הרפואי של החייל הפצוע בינוני בדקירה בצוואר היה קל משל המחבל א-שריף.
במצב זה, בו המחבל לא מנוטרל, אינו אזוק ולא נערך עליו חיפוש על ידי חבלן כדי לוודא שאין עליו מטען חבלה, אך נראה כאילו הוא נושא על בטנו חגורת נפץ או שכפ"ץ. בשלב מסוים, אחד הלוחמים מבחין כי הוא מזיז את ראשו כדי לראות עד כמה החיילים קרובים אליו ומזיז את היד. לכן, הלוחם מגן על עצמו ועל הסובבים כאשר הוא יורה בראשו של המחבל מטווח קרוב.
צפו בסרטון שצילם פעיל הטרור שסייע למחבלים. נתחו אותו. שימו לב שהמ"מ מפקדו הישיר של אלאור עם נעלי הצנחנים האדומות מאפשר ללוחם לבצע וידוא הריגה ומתדרך אותו ושימו לב כשאלאור ניגש לירות מפקדו הבכיר יותר - המ"פ, שמדבר במכשיר הקשר, שומע את הדריכה של הנשק והאזהרה וזז אחורה כדי לאפשר לאלאור לירות ושימו עוד לב שאחרי היריה המ"פ (שהעיד במשפט נגד אלאור) עדיין ממשיך לדבר בקשר מבלי להתרגש מהירי להזדעזע ולקפוץ על אלאור.
התיק הפלילי כנגד הלוחם תפור בהוראה מלמעלה של שמאלנים שתולים. גם המ"פ שלו הנו שמאלני מושתל. המשפט תפור, ובכלל לא התנהל כנגד המח"ט קמפיין הסתה כפי שנטען. תחושת הסכנה שחש הלוחם וחבריו הלוחמים המנוסים בשטח הייתה מוחשית והוא פעל כשורה. אלו הם דבריו של עו"ד יורם שפטל התומכים בטענות אלו:





גםעל פי עו"ד מיכאל בן-ארי: "יהיו עדויות שיסתרו את העדות של רס"ן נעמן. אזריה צריך להיות בבית!"





אלו הם פרטים מעדות חוקרי מצ"ח במשפט:
בתשובה לשאלת עו"ד בסרגליק אמר החוקר: "בפני כל העדים הצגתי את סרטון 'בצלם' ולא את הסרטון המלא".
עו"ד בסרגליק: "הטחת במ"מ שהמחבל היה מנוטרל ולא הייתה ממנו סכנת חיים למרות שהוא העיד את ההיפך".
חוקר: "התכוונתי לכך שאיך אתה יכול להגיד שיש חגורת נפץ אם הוא היה מנוטרל ולא היה יכול להפעיל החגורה".
עו"ד בסרגליק: "המטרה שלכם היא להוביל להרשעה ולא לחקר האמת. עדים אומרים לכם שהיה חשש למטען והלוחם פעל כפי שצריך ואתם טוענים אחרת".
עו"ד של החייל, אילן כץ, אמר שחייל נוסף העיד במצ"ח ש"פחד בזירה". הוא רמז שחוקרי מצ"ח הונחו להאיץ את החקירה כדי להביא תוצאות במהרה. החוקר טען שלא הייתה הנחיה שכזו, אך הודה כי "חקרנו לכל אורך הלילה באופן לא שגרתי". החוקר הכחיש שחייל נוסף מהכוח שהעיד נעצר או הובא באזיקים לגביית עדותו, אך כן אמר שהוא נחקר תחת אזהרה. החוקר הודה עוד כי בניגוד להנחיות מצ"ח, הוא לא תיעד את יציאותיו מחדר החקירות.
ׁ(26/06/2016 בית הדין הצבאי ביפו)
יתר על כן, מקריאת פרוטוקול העדות של תום נעמן, מפקד הפלוגה של הלוחם, חושפת שני דברים - את העובדה שהלוחם חייב לצאת מהמשפט חף מכל פשע וכן, תמונה קשה של הפיכת הלוחם לקרבן הבהלה שאחזה בצמרת הביטחונית בעקבות הסרטון שהפיץ ארגון 'בצלם'. כן, מדובר באותה עדות שהוצגה בתקשורת כפוגעת קשות בגרסת הלוחם. לה נלווה קמפיין רשת שהוכח כפיקטיבי, על הסתה נגד נעמן. כאשר מעיינים בפרוטוקול המלא של עדותו, מתברר כי ההפך הוא הנכון. למעשה, העדות מסייעת רבות לגרסתו של הלוחם. בעמוד 129 בפרוטוקול מתנהל הדיון הבא בחקירה הנגדית של הסנגור [כל הטעויות בקטעי הפרוטוקול מכאן ואילך – במקור]:
סנגור: זה נכון שהייתה כוונה לשפוט את אלאור בדין משמעתי?
נעמן: נכון.
סנגור: תסביר מה קרה. איך זה עלה. איך זה בא לידי ביטוי.
נעמן: עדכנו את המג"ד והמח"ט והמג"ד דיבר על זה עם המח"ט ולפי מה שהבנתי מהמג"ד הוא רצה שאלאור יגיע למפח"ט (מפקדת החטיבה, מ.א.) לתחקיר שלו ושם הוא ישפוט אותו.
סנגור: באותו שלב שהוא היה אמור להגיע להישפט אצל המח"ט אחרי השיחה עם המג"ד מה חשבת שצריך לעשות איתו?
נעמן: עם איזה מח"ט?
סנגור: עם המח"ט שרצה לשפוט אותו דין משמעתי.
נעמן: פיזית בשטח?
סנגור: איך להעניש אותו, איך לשפוט אותו. מה חשבת שצריך לעשות איתו?
נעמן: אני חשוב (חושב. מ.א.) שמשפט אצל המח"ט עם דין מעצר כזה … צריך להעניש על דבר כזה.
סנגור: אם אני מבין מה שאתה אומר אז אתה אומר דין משמעתי.
נעמן: כן. צריך לעשות תחקיר מח"ט ואחר כך צריך מה לעשות. אינני מוסמך להגיד מה צריך לעשות.
סנגור: אף אחד לא יעניש אותך אם חשבת שזה צריך להיות דין משמעתי. מתי לראשונה נודע לך על הסרטון של בצלם?
נעמן: באזור 12:30 חיילים שלי אמרו שיש סרטון באתר חדשות של האירוע.
סנגור: מתי אלאור דיבר עם המג"ד?
נעמן: זה היה לפני 10:30 בוודאות כי עליתי לחדר ב 10:40. אני מאמין שזה היה באזור 09:00 אולי לפני.
סנגור: זאת אומרת שניתן להניח ברמה גבוהה של ידיעה שהשיחה בין המג"ד למח"ט הייתה לפני 12:00.
נעמן: כן.
סנגור: איך אתה יודע באיזו שעה הייתה השיחה בין המג"ד למח"ט?
נעמן: זה היה בשטח.
סנגור: לפני שהסרט התפרסם הייתה כוונה לשפוט אותו בדין משמעתי נכון?
נעמן: כן.
כלומר:
08:20 פיגוע הדקירה
09:00 שיחה בין המג"ד למח"ט בשטח, החלטה להעמיד לדין משמעתי סנגור: "לפני שהתפרסם הסרט הייתה כוונה לשפוט אותו בדין משמעתי?" נעמן: "כן"
12:00 אלאור נוסע למח"ט לדין משמעתי "אלאור עלה עם רכב שלקח אותו, נראה לי באזור 12:00 או לפני, הוא נסע לחטמ"ר עציון ושם פגש את מח"ט כפיר"
12:00 פרסום הסרטון
שיחה של אלאור עם המח"ט
14:00 אלאור נעצר, נפתחת חקירת מצ"ח
14:00 הודעת דובר צה"ל "מדובר באירוע חמור הנוגד את רוח הצבא ואת המצופה מחיילים"
16:00 מתחילות להתפרסם תגובות במערכת הפוליטית, יעלון, נתניהו ואחרים מתבצע תחקיר בשטח בנוכחות המח"ט, ללא החייל אזריה . נעמן: "התחקיר המבצעי היה עם מח"ט כפיר, הוא הגיע לחברון אחרי הצהריים"
סנגור: "אלאור השתתף בתחקיר?"
נעמן: "לא"
00:00 התחקיר המבצעי מתחיל להיכתב "התחקיר הכתוב נכתב בשעות הלילה, 00:00 כשבשעה 6:00 בערך בבוקר הוא כבר מוכן"
06:00 מוגש תחקיר כתוב של צה"ל

אחת הנקודות המכריעות שנזקפו לחובתו של הלוחם הייתה ייחוס דברים שאמר סמוך לאירוע, שהעידו לכאורה על כוונה לנקום במחבל. אלא שמעדותו של נעמן מסתבר שיש ספק גדול מאוד בעניין. התיעוד מהחקירה הנגדית של המ"פ כאן הוא לא פחות ממהפך קרביים. השאלה כאן ברורה: האם הלוחם אמר "הוא זז אז יריתי בו", משפט שאפשר לפרש כזיהוי של סכנה, או שאמר משהו בסגנון "הגיע לו למות", משפט שאפשר לפרש כביטוי לנקמה. המ"פ, כך מסתבר, לתיאורו שלו, שינה או עדכן את הדיווח שלו על האירוע. כך נוצר לכל הפחות ספק גדול מאוד בנוגע לדיווח הזה, ספק שמספיק בהחלט כדי לזכות את אלאור. בהמשך הפרוטוקול, הסנגור ממשיך לתשאל את המ"פ ולהוציא מידע נוסף התומך בפעילותו הנכונה של הלוחם:

סנגור: איך אתה מסביר את הסתירה? אחדד, בעדות הראשונה אתה אומר "ניגשתי לחייל ושאלתי אותו למה הוא עשה את זה והוא אמר שראה אותו זז והוא אמר שירה בו". לאן האמירה הזו "הוא זז" נעלמה בעדויות המאוחרות שלך? הייתי מצפה שתגיד "החייל אמר לי שהמחבל זז הוא חי והגיע לו למות". את המילים "הוא זז" לא השתמשת.
נעמן: השיחה הייתה יותר ארוכה מהמשפט הזה. לא זוכר בדיוק מה שהוא אמר אני רק זוכר ספציפית את המשפט הזה ובגלל זה אני חותם עליו. …
סנגור: … עכשיו אני שואל אותך כשאמרת בעדות הראשונה "הוא זז" זה לא היה נכון? הוא לא אמר את הדברים האלה?
נעמן: עכשיו אני לא זוכר במדויק.
… סנגור: בעדות הראשונה שלך שהיא ביום האירוע בשעה 19:00 אמרת את המשפט הזה "הוא זז אז יריתי בו". לא אמרת את זה פעם אחת אמרת את זה יותר מפעם אחת. זה לא נכון שהוא אמר לך "הוא זז אז יריתי בו"? אתה אומר את זה לפחות פעמיים בשני מקומות שונים.
מסרת עדות ראשונה ביום האירוע בשעה 19:00, שואל אותך החוקר בעמוד 5 שורה 4 האם אוראל ראה שהמחבל זז טרם הירי והתשובה "כששאלתי לאחר האירוע את אוראל בצד מה קרה הוא אמר לי שראה אותו זז ובגלל זה ירה".
אחר כך שואל אותך החוקר "האם אלאור ציין כי היה חשש באותו רגע?", תשובה "לא אמר משהו כזה נראה לי הוא היה בשוק בגלל האירוע, הוא ילד טוב חייל שקט, הוא רק ציין שראה את המחבל זז ולכן ירה". זאת אומרת זה כבר פעם שניה שאתה אומר את זה ברצף ופעם שלישית בעדות. אתה לא מזכיר בכלל את המילים "הוא חי הוא צריך למות". ואתה כל הזמן חוזר "הוא זז אז יריתי בו" או מילים בעלות משמעות דומה.
נעמן: בוא אני אגיד לך, החוקר לא ירד איתי לרזולוציה של שמשפט המדויק, לא שאל אותי את המשפט המדויק בעדות הראשונה ובעדות השנייה, הוא שאל אותי "תגיד לי בדיוק מה נאמר".
סנגור: אתה אדם מנוסה אף אחד לא יתפוס אותך בהבדל בנוסח תבוא ותגיד "מגיע לו למות" ופעם אחת "הוא צריך למות" אבל בין "הוא זז" ובין "מגיע לו למות" זה שני דברים נפרדים לחלוטין.
אני אומר שאם חייל שלי היה אומר לי "הגיע לו למות" הייתי אומר את זה מיד בחקירה הראשונה ואתה לא מזכיר את זה אפילו פעם אחת.
זה מתעורר רק למחרת. אראה לך איך זה התעורר ואולי תקבל את ההסבר שלי. בעדות השנייה בשורה 6 עמוד 1 שאלה "האם שמעת את אלאור צועק משהו לאחר הירי", תשובה "לא, היה שקט ושאלתי מי ירה וזה עיצבן אותי". ואז בשורה 8 חוקר מצ"ח מפנה אותך לעדותו של רב"ט מסיקה, מפנה אותך לשורות המתאימות שקשורות …
אח"כ בשורה 12 חוקר מצ"ח מפנה בעדות זו לעמ' 6 שורות 9-12 בעדותו של מסיקה שמתייחסות לדברי הנאשם לאחר הירי תגובתך "אני זוכר שאלאור אמר משהו כמו "הוא חי צריך למות" לא זוכר בוודאות".
אתה "נזכרת" בגרסא הזו של "הוא חי הוא צריך למות" רק אחרי שהקריאו לך את העדות של תומר מסיקה. נכון או לא נכון?
נעמן: לא יודע אם להגיד נזכרתי, זה המשפט אבל זה חידד את המשפט הזה, כן.
סנגור: ואז חסר לי בסיפור הזה שתי מילים "הוא זז". לאן נעלמו המילים האלה? אמרת שלוש פעמים בעדות קודמת את המילים האלה. לאן הן נעלמו? בגלל שתומר מסיקה לא אמר את זה?
נעמן: חוקר מצ"ח לא שאל אותי לגבי האמרה "הוא זז".
סנגור: זאת אומרת שאתה עונה רק על מה ששואלים אותך?
נעמן: אני בדברים האלה אומר רק מה שאני זוכר.
סנגור: את מה שאתה נדרש להגיד.
נעמן: את מה שאני זוכר.
סנגור: זאת אומרת שאם אתה חתום על המילים "הוא זז" אז המילים נאמרו?
נעמן: כן, כנראה.

אחת הטענות שהפיצו בכירי מערכת הביטחון כבר ביום שלאחר האירוע הייתה שלא היה קשר בין הסרטון של 'בצלם' לבין מעצרו וחקירתו של הלוחם שהגן על עצמו ועל חבריו וירה במחבל שדקר חיילים ונראה בסרטון כעומד להפעיל מטען חבלה אותו נשא, ממש כמו שהמחבל המתאבד בסרטון הנ"ל נראה מפעיל מטען חבלה למרות שהוא שוכב פצוע על הרצפה. הלכה למעשה, ניתוק הקשר בין שני האירועים היווה הוכחה, לכאורה, לכך שהמערכת הצבאית פעלה מתוך מניעים טהורים. ובכן, הפועל, עדותו של נעמן המ"פ מנפצת את הטענה הזאת לרסיסים. המ"פ מודה בעדותו, כי לולא התפרסם הסרטון של 'בצלם' הלוחם היה מטופל בהליך משמעתי פיקודי, ולא הייתה כוונה לפנות לאפיק הפלילי. פרסום הסרטון בשעות הצהריים הפך את התמונה על פיה והכניס את המערכת לסחרור שנמשך עד עצם היום הזה.

שימו לב לדברים הבאים:
סנגור: לא ניכנס כרגע לתוכן התחקירים, אבל תאמר לנו מתי היית בתחקיר לעומת החקירות במצ"ח?
נעמן: התחקיר המבצעי היה עם מח"(ט) כפיר הוא הגיע לחברון אחרי הצהריים ולא הצגנו לו את התחקיר הכתוב אך היה תחקיר בשטח. התחקיר הכתוב נכתב באזור שעות הלילה, 00:00 כשבשעה 06:00 בערך בבוקר הוא כבר מוכן.
סנגור: התחקיר החל אחר הצהריים נכון?
נעמן: משהו כזה, כן.
סנגור: אלאור השתתף בתחקיר?
נעמן: לא, אלאור עלה עם רכב שלקח אותו, נראה לי באזור 12 או לפני, הוא נסע לחטמ"ר עציון ושם הוא פגש את מח"ט כפיר.
סנגור: זאת אומרת שבעצם עשו תחקיר מבצעי בלי שחתן השמחה השתתף בו?
נעמן: כן.
עדותו של המ"פ מוכיחה שהלוחם נשלח למצ"ח לפני שבכלל התקיים תחקיר מבצעי אמתי, בשטח, בנוכחות המפקדים ואלאור עצמו. התחקיר המבצעי התקיים מאוחר הרבה יותר בלעדיו, רק אחר הצהריים, נכתב בלילה והיה מוכן רק בבוקר. כלומר, בשלב הזה היו רק רשמים ראשוניים מהשטח, בעיקר של המג"ד שלא ראה בעיניו את האירוע. על סמך רשמים אלו וסרטון 'בצלם' נשלח חייל להליך פלילי. למרות שעדיין לא נערך תחקיר רציני, כבר בשעה שתיים אחר הצהריים פרסם דובר צה"ל תגובה שבה דובר על "תחקיר ראשוני" עם גינוי ללוחם. שעתיים לאחר מכן גינו את הלוחם פוליטיקאים בכירים, כולל שר הביטחון עצמו וראש הממשלה. המח"ט שיבש הליכים, המ"פ שינה גרסאות ומשום מה ברוך מרזל לא הוזמן להעיד. בשלב זה למעשה, למעט שיחה קצרה של המג"ד עם החייל, תחקיר רציני ויסודי בעצם עדיין לא החל. זה יקרה רק אחר הצהריים, אחרי שהתקשורת כולה כבר תעסוק באירוע.










יום רביעי, 29 ביוני 2016

פוליאקובים - פרק 2 המלא











סדרה קומית עאלק דוקומנטרית בלי קשר לתיעוד. פח: יעל שאמורה לקחת את שוש לפיזיותרפיה ולשכור לה מטפלת, מתאכזבת מהרכב שההפקה סידרה לה, מפילה את שוש על האחים שלה והולכת לריב עם הסוכן והמפיק עד שציון נחלץ לעזרתה.
יעל פוליאקוב, אשת תקשורת מוכשרת, בסדרה ישראלית חדשה כמו שרק היא יודעת לעשות.







יום שלישי, 21 ביוני 2016

Endgame (2007 film) - HQ full length version




החל מהדקה ה 147 ניתן לראות איך הועבר למשרד הבריאות הישראלי על ידי ארצות הברית 3 מיליון לירות בכדי שיעשו בילדים "ספרדיים" ניסויים ברדיאואקטיביות - פי 30 אלף מהתקן.



Endgame: Blueprint for Global Enslavement is a 2007 American documentary film written and directed by Alex Jones. In the film, director Jones reveals an alleged eugenics-obsessed group of global elite whose mission is the elimination of most of the earth’s population and the enslavement of the rest. He makes claims of a Satanic international network "steering planetary affairs for hundreds of years..." He discusses his claims about the pseudo-science eugenics being used by governments, Microsoft and the band U2.

For the New World Order, a world government is just the beginning. Once in place they can engage their plan to exterminate 80% of the world's population, while enabling the "elites" to live forever with the aid of advanced technology. For the first time, crusading filmmaker ALEX JONES reveals their secret plan for humanity's extermination: Operation ENDGAME.
Jones chronicles the history of the global elite's bloody rise to power and reveals how they have funded dictators and financed the bloodiest wars—creating order out of chaos to pave the way for the first true world empire. * Watch as Jones and his team track the elusive Bilderberg Group to Ottawa and Istanbul to document their secret summits, allowing you to witness global kingpins setting the world's agenda and instigating World War III. * Learn about the formation of the North America transportation control grid, which will end U.S. sovereignty forever. * Discover how the practitioners of the pseudo-science eugenics have taken control of governments worldwide as a means to carry out depopulation. * View the progress of the coming collapse of the United States and the formation of the North American Union.


יום שני, 20 ביוני 2016

פוליאקובים - פרק 1 המלא









דוקו-קומי. דוקי: יעל מפתיעה את אלעד והמשפחה עם צוות צילום בארוחת חג. יעל ואלעד הולכים לטיפול זוגי אצל אמא של אלעד. המשפחה לא מרוצה ומעיפה את צוות הצילום מהבית.
יעל פוליאקוב היא יוצרת מוכשרת בזכות עצמה והצליחה בזכות כך. לא היה צורך במקרה הזה בחסותו של אביה, ישראל (פולי) פוליאקוב ז"ל, ששימש צלע משלישיית הגשש החיוור. סדרת קומדיה חדשה בסגנון "דוקו ריאליטי" שמלווה את המשפחה של יעל פוליאקוב ותעקוב אחר הזוגיות שלה עם בעלה אלעד מילוא, אמה שוש, שני אחיה איתמר ואריאל, בנה מנישואיה הראשונים יונתן, בתה הטרייה רפאלה ואפילו אמו של בעלה שהיא גם המטפלת שלה – יהודית מילוא, הגורו של המפורסמים.במאי: אילן עבודי, עורך: יונתן קוניאק, הפקה: דפנה פרנר, שי אינס. הצג ספוילר


יום שישי, 17 ביוני 2016

ארץ המתנחלים - כי חיים יבין לא עשה יומן מסע אלא עריכה מגמתית







הסדרה בת 5 פרקים במתכונת של יומן אישי מאת חיים יבין המשוטט עם מצלמתו בשטחים, ומשוחח עם מתנחלים וערבים המתחזים לפלסטינים. הפרק הראשון בסדרה, 'ראית קו ירוק?' מתרכז בעיקר בשומרון. במתכונת של יומן אישי מאת חיים יבין המשוטט עם מצלמתו משוחח עם הערבים  ביהודה ושומרון ושומע על הפחדים והמצוקות שלהם.
חיים יבין אינו מציג ביומן המסע תיעוד של מה שראה, אלא משתמש בעריכה מגמתית במטרה להעביר מסר שמאלני הזוי. הסדרה כולה מאופיינת בהטייה שמאלנית של העובדות - חיים יבין מחפש באנשים במחסום את הסכנה, אבל לכאורה, הוא לא מוצא אותה. הוא לא מוצא אותה כי נשות מחסום ווטש מסתירות את הסכנה ומפריעות לחיילים בעבודת הקודש שלהם - להגן על חפים מפשע ולהציל חיים. תראו למשל את הפיגוע במחסום קלנדיה, כשמחבלת דקרה מאבטח במחסום. נשות מחסום ווטש הנן פניו של הרוע, שמחבקות מחסלים ומעודדות רצח יהודים, ישראלים בכלל וחיילים. יש לפעילות הללו דם על הידיים, דמם של ישראלים חפים מפשע. בנוסף, חיים יבין מציג את נתוני בצלם כאילו מדובר במקור מידע מהימן כשבפועל, בארגון בצלם אחראים לדיווחים פוליוודים. באמצעות האמבולנסים, הערבים מעבירים מטעני חבלה ומחבלים. הדבר לא פעם נעשה בכפייה, כשבאמבולנס יש מטופל אמיתי, כמו היולדת שנאלצה ללדת במחסום, אך באמבולנס היו חומרי נפץ ונשק. בפועל, מליארדי דולרים מגיעים למחבלים ברשות הערבית, אך ביוב זורם ברחבות, מערכת הבריאות לא קיימת, כל זאת מאחר ומליארדי דולרים אלו מושקעים במימון מחבלים ומשפחותיהם, בבניית מנהרות, בקניית נשק ובמעבדות חבלה. הערבים הם באמת מסכנים, אבל למדינת ישראל אין כל אחריות למצב, אלא לארגוני השמאל ולרש"ע, הרשות הערבית שמפנה מליארדי דולרים בתרומות שהיא מקבלת במקום לשקם את האוכלוסייה לטרור, למוות, לדם יהודי וערבי שזורם ברחובות. היהודים עשו את זה אחרי השואה.
זוהי האמת בנוגע לסכסוך הערבי - ישראלי במזרח התיכון. ארץ ישראל היא ארץ מולדתם של היהודים. היא נכבשה על ידי הערבים. מדינתם של היהודים היא מדינת ישראל, מדינת היהודים

יום רביעי, 15 ביוני 2016

France Gall - Ella, elle l'a







היום לפני 20 שנה (15.06.1996): הלכה לעולמה הזמרת אלה ג'יין פיצג'רלד.

בהאזנה לקולה של אלה פיצג'רלד, שבילדותה העריצה את לואי ארמסטרונג וכשהתבגרה ביקשה חתימה מבילי הולידיי ולבסוף שרה עם שניהם - אפשר להיווכח איך המונח "קלאסיקה" חוצה סגנונות ותרבויות. זהו קול שכולו קלאסי, ולכאורה לא יכול לרגש כלל בגלל הניקיון המושלם שלו, הטכניקה שמשיטה אותו בקלות במנעד רחב, והחתירה שלו לאובייקטיוויות, להבעה אמנותית גבוהה שתהיה כביכול מרוחקת ככל האפשר מארציות. בקריירה של יותר מחמישים ושבע שנים מכרה פיצג'רלד יותר מ-40 מיליון אלבומים, זכתה ב-13 פרסי גראמי, והוענקו לה "המדליה הלאומית לאומנות" מרונלד רייגן, ו"מדליית החירות הנשיאותית" מידי ג'ורג' וו. בוש (האב).
בילדותה רצתה אלה להיות רקדנית, אף שאהבה להאזין לתקליטי ג'אז של לואי ארמסטרונג, בינג קרוסבי וה-Boswell Sisters (האחיות בוסוול). היא העריצה את סולנית ה-Boswell Sisters קוני בוסוול, ובראיון אמרה: "אמא הביאה הביתה את אחד התקליטים שלה ואני התאהבתי בו... ניסיתי כל כך להשמע בדיוק כמוה".
ב-1932 נפטרה אמה מפציעות שנגרמו בתאונת דרכים. בעקבות הטרגדיות שפקדו אותה, החלו ציוניה בלימודים לצנוח, והיא החלה להיעדר תכופות מבית הספר. היא עבדה כתצפיתנית נגד פשיטות משטרה בבית בושת. לאחר שנתפסה על ידי המשטרה, נשלחה למוסד לעבריינים צעירים. החיים במוסד היו קשים, ואלה ספגה מכות מהאחראיות עליה. בסופו של דבר נמלטה ממנו והייתה חסרת בית לזמן מה. את פריצת הדרך שלה עשתה אלה ב-21 בנובמבר 1934 בגיל שבע עשרה בתיאטרון אפולו בהארלם, ניו יורק. שמה עלה בהגרלה השבועית של התיאטרון, והיא זכתה בהזדמנות להופיע בערב "כישרונות צעירים" של התיאטרון. אלה תכננה לרקוד, אבל נרתעה מ"האחיות אדוורדס", צמד רקדניות מקומי, והחליטה במקום זאת לשיר, בסגנון קוני בוסוול. היא שרה את "ג'ודי" של הוגאי קארמייקל ואת The Object of My Affection של ה-Boswell Sisters וזכתה בפרס הראשון, בסך 25 דולר.
ב-1955 הופיעה פיצג'רלד במועדון הלילה מוקמבו בהוליווד, ובכך הייתה לאומן השחור הראשון שהופיע שם מעולם, בעזרתה של מרילין מונרו. פיצג'רלד אמרה על מונרו: "אני חייבת למונרו חוב גדול, רק בזכותה הופעתי במוקמבו, שהיה מועדון לילה פופולרי בשנות החמישים. היא התקשרה אישית למנהל המקום, ואמרה לו שהיא רוצה שהוא יזמין אותי מיד, ואם הוא יעשה זאת, היא תשב בשולחן הקדמי כל ערב. היא אמרה לו – וזה היה נכון, בגלל מעמדה של מרילין, – שהעיתונים ישתגעו. הוא הסכים, והיא באמת באה לשם כל לילה. העיתונים יצאו מגדרם... אחרי זה לא הייתי צריכה להופיע יותר במועדוני ג'אז קטנים. "
היא נפטרה ב-15 ביוני 1996 בבוורלי הילס, קליפורניה, בגיל 79, ונקברה באינגלווד, קליפורניה.
פראנס גל שרה את Ella, elle l'a (אלה, יש לה את זה) שנכתב על אלה פיצג'רלד. השיר הפך עד מהרה ללהיט, ובשנים 1987 ו-1988 כיכב בצמרת מצעדי הפזמונים של מספר ארצות באירופה




C'est comme une gaité
Comme un sourire
Quelque chose dans la voix
Qui parait nous dire "viens"
Qui nous fait sentir étrangement bien

C'est comme toute l'histoire
Du peuple noir
Qui se balance
Entre l'amour et l'désespoir

Quelque chose qui danse en toi
Si tu l'as, tu l'as
Ella, elle l'a
Ce je ne sais quoi
Que d'autres n'ont pas
Qui nous met dans un drôle d'état

Ella, elle l'a Ella, elle l'a
Ou ou ou ou ou ou ou
Elle a, ou ou ou ou ou ou ou
Cette drole de voix

Elle a, ou ou ou ou ou ou ou
Cette drole de joie
Ce don du ciel qui la rend belle

Ella, elle l'a Ella, elle l'a
Elle a, ou ou ou ou ou ou ou Ella, elle l'a Ella, elle l'a Elle a, ou ou ou ou ou ou ou

Elle a ce tout petit
Supplément d'âme
Cet indéfinissable charme
Cette petite flamme

Tape sur des tonneaux
Sur des pianos
Sur tout ce que dieu peut
Te mettre entre les mains

Montre ton rire ou ton chagrin
Mais que tu n'aies rien

Que tu sois roi
Que tu cherches encore
Les pouvoirs qui dorment en toi

Ta voix ne s'achète pas
Quand tu l'as, tu l'as
Ella, elle l'a
Ce je ne sais quoi

Que d'autres n'ont pas
Qui nous met dans un drole d'état



Ella, elle l'a Ella, elle l'a
Ou ou ou ou ou ou ou
Elle a, ou ou ou ou ou ou ou
Cette drole de voix

Elle a, ou ou ou ou ou ou ou
Cette drole de joie
Ce don du ciel qui la rend belle

Ella, elle l'a Ella, elle l'a
Elle a, ou ou ou ou ou ou ou
Ella, elle l'a Elle a
Ou ou ou ou ou ou ou




המיניונים וחברים צריכים להגיש עבודה לאוניברסיטה









אתם כמו המינונים שנלחצים כשהגשת עבודת הסמינריון היא חלק מדרישות הקורס? או כמו בוב ספוג שנלחץ ממבחן?
כנסו לדף הפייסבוק המספק שרותי סיוע אקדמיים לסטודנטים
סטודנטים יכולים להגיש עבודות אקדמיות וסמינריונים בעזרת הסיוע שמספקת מייקי - מייקי מספקת שרותי סיוע בכתיבת עבודות אקדמיות וסמינריונים במגוון תחומים ; ייעוץ והנחייה בעיצוב מתודולוגיות מחקר לפי כללי ה-APA; בניית שאלוני מחקר וניתוח נתונים סטטיסטיים. שרות מיוחד לסטודנטים מהאוניברסיטה הפתוחה תוך התמקדות בכתיבת ממ"נים, פרו סמינריונים (פרו"ס), סמינריונים, איסוף מקורות, התנסחות מול רכזת הקורס ועוד. ביצוע סקירות ספרות ברמה אקדמית ואיתור מקורות. לפרטים נוספים צרו קשר עם מייקי בדף הפייסבוק, בטלפון 0547790549 ולשלוח מידע למייל desertstormil@gmail.com עם מידע כגון שם, טלפון, סוג העבודה הנדרש וכדומה.
כנסו לדף הפייסבוק של מיקי שנותן לנו מענה ומנוהל על ידי המומחית בתחום. בנוסף, סיוע בהכנת עבודות אקדמיות וסמינריונים - מייקי מספקת:
|V| סיוע בכתיבת עבודות אקדמיות וסמינריונים במגוון תחומים ; ייעוץ והנחייה בעיצוב מתודולוגיות מחקר; בניית שאלוני מחקר.
|V| הכנת מצגות באופן מקצועי ובאיכות גבוהה.
|V| עריכה מדעית, לשונית וצורנית.
|V| ביצוע סקירות ספרות ברמה אקדמית ואיתור מקורות.
|V| תרגום מסמכים עברית/אנגלית
השרות ניתן על ידי בעלת ניסיון רב תוך עמידה בזמנים ודיסקרטיות.
לפרטים נוספים צרו קשר עם מייקי בטלפון 0547790549 מייל desertstormil@gmail.com




יום שבת, 11 ביוני 2016

לקראת חג השבועות - הספרים החיצוניים של התנ"ך.




הספרים החיצוניים הם ספרים שנשארו חיצוניים לתנ"ך ולא נכללו בו, אף-על-פי שנכתבו לפני שנקבע מספרם הסופי של ספרי התנ"ך. ומכאן שמם – "ספרים חיצוניים". רוב הספרים החיצוניים נכתבו במקור בעברית על-ידי מחברים יהודים עבור קהל קוראים יהודי בתקופת הבית השני ועד שנת 150 לספירה בערך.
הספרים החיצוניים כוללים יצירות שהיו יכולות להיות חלק מן התנ"ך, אך מסיבות שונות לא נכללו בו. התכנים המובאים בספרים מגוונים, וכן סגנונות הכתיבה: יש בהם ספרים המספרים מחדש את סיפורי התנ"ך, כגון ספר היובלים; יש ספרים המשלימים את התנ"ך ואת מה שלא סופר בו, כגון ספר צוואות בני יעקב המביא את קורותיהם של בני יעקב, אחי יוסף; יש ספרי חכמה ומוסר, כגון ספר בן סירא הדומה מאוד לספר משלי; ויש ספרים חיצוניים שאינם קשורים כלל לספרי המקרא, כמו ארבעת ספרי מקבים.
מקצת הספרים (יש עשרות):
ספר אדם וחוה:
הוא אחד מן הספרים החיצוניים, המתאר את קורותיהם של אדם וחוה לאחר גירושם מגן עדן. לאחר גירושם מגן עדן, נולדים לאדם וחוה שני בנים: קין והבל. בחלומה רואה חוה את דמו של הבל ניגר בפי קין אחיו. חלום זה גורם לאדם ולחוה לצאת לשאול לשלומם של השניים, אז הם מגלים כי הבל נרצח בידי אחיו. המלאך גבריאל נגלה לאדם ומנחם אותו כי בן אחד יוולד לו במקום הבל, אולם חוה מתאבלת על הבל כל חייה. בהמשך נולד להם אותו בן אחר, שת, ובסה"כ נולדים לזוג 30 ילדים.
ספר היובלים:
הספר חוזר על סיפורי ספר בראשית, מבריאת העולם ועד לגלות מצרים, בניסוח שונה. הוא השתמר בצורה השלימה ביותר בחבשית. קטעים ממנו שרדו גם ביוונית, בסורית (ארמית-נוצרית) ובלטינית. לפי המסגרת העלילתית של הספר, מלאך הפנים חוזר על הסיפורים בפני משה במעמד הר סיני. לכל אירוע בספר היובלים מצוין תאריך מדויק, הקובע את מספר השנים שחלפו מאז בריאת העולם עד התרחשות אותו מאורע ואף את החודש והיום באותה שנה ספציפית. תולדות האנושות מתוארות במחזורים של שבע שנים (שמיטות).
יוסף ואסנת:
אסנת בת פוטיפרע היא בתולה שיופיה התפרסם בכל הארץ ורבים מאוד, כולל בנו בכורו של פרעה, ביקשו את ידה אך היא סרבה. אסנת מעדיפה לחיות בראש מגדל שמור בחצר ביתו של אביה, ביחד עם שבע בתולות נוספות, נערותיה, ולעבוד שם את אלילי אביה. היא חיה שם כמו נזירה ו"בזה לכל הגברים".
באחד הימים מגיע לביתו של פוטיפרע אורח, הוא יוסף, שנשלח על ידי פרעה לאסוף את מכסות התבואה מנתיניו. פוטיפרע מציע לאסנת בתו להנשא ליוסף, בעל המעמד הגבוה בחצר פרעה, אך אסנת מסרבת בבוז להנשא לנכרי בן של רועה צאן שנמכר לישמעאלים. אך בחוזרה לחדרה, היא רואה את יוסף מרחוק, את הדרו ואת יופיו ומתאהבת בו. גם יוסף אינו מעוניין באישה נוכרית ומבקש מפוטיפרע לא להביאה לפניו. אך כאשר פוטיפרע מספר לו שבתו בתולה החיה חיי נזירות ואינה מעוניינת בגברים הוא מסכים שהיא תצטרף לארוחה.
פוטיפרע מזמין את אסנת לבוא ואומר לה לנשק את יוסף כמו אחות אך יוסף מסרב לכך באומרו שאמונתו אוסרת עליו לנשק אישה עובדת אלילים שאוכלת מלחם הקודש של האלילים. יוסף ממשיך בדרכו ואילו אסנת, מלאת צער, מסתגרת במיגדלה, לובשת בגדי אבלות, שוכבת על הארץ עם הראש בעפר וצמה במשך שבוע ימים. היא גם מצווה לשבור ולהרוס את כל האלילים שהיו שם ולחלק את כל רכושה לעניים. באותו הזמן אסנת גם מתפללת לאלוהי יוסף שיסלח וימחל לה על חטאיה בעבדה אלילים ובדברה סרה ביוסף "אביר אלוהים". בעקבות מעשים אלו מופיע לפני אסנת מלאך אלוהים ומודיע שהאל סלח לה ונותן אותה לכלה ליוסף שגם הוא התאהב בה.
בימינו החל המפעל של כינוס הספרים החיצוניים, תרגומם מן השפות השונות והוצאתם לאור בעברית. המהדורה הראשונה הייתה מהדורת כהנא, והיא יצאה לאור בשנות ה- 40 של המאה ה- 20. לאחריה התפרסמה מהדורת הרטום, ואילו המהדורה השלישית והמתוקנת נמצאת בשלבי הכנה באוניברסיטה העברית בירושלים







יום שישי, 10 ביוני 2016

Limahl - Never Ending Story - 1984






היום לפני 37 שנה (10.06.1979): יוצא לאור הספר "הסיפור שאינו נגמר" של מיכאל אנדה.
ילדי שנות ה–80 לא יזדקקו כנראה להסבר שעומד להגיע, אבל בסטיאן בלתזר בוקס הוא גיבור, או אחד משני הגיבורים, של האפוס הפנטסטי, מלא הדמיון והעומק, "הסיפור שאינו נגמר". הספר, ספרו הידוע ביותר של מיכאל אנדה, יצא בשפת המקור גרמנית ב-1979, באנגלית ב-1983 ובעברית ב-1984. הסרט "הסיפור שאינו נגמר" יצא גם הוא ב-1984, והיה להצלחה אדירה.
ממלכת פנטזיה עשויה מהסיפורים שנבראים במוחם של בני האדם, כך שבין שלומה של הממלכה לעושרו הרוחני של הקורא עומד קשר עמוק, בל יינתק. מיכאל אנדה, יליד 1929 שמת בקיץ 1995, היה בנם היחיד של פסיכולוגית וצייר איש הזרם הסוריאליסטי. מלחמת העולם השנייה היתה חוויה מעצבת בשבילו. לא רק בגלל הזוועות שהכירו כולם אלא משום שבשנת 1936 הוכרזה עבודתו של אביו "מנוונת" ונאסרה. האב, כך סיפר לימים בנו, עבד בסתר. המסרים העמוקים על אודות הצורך בדמיון, בעושר פנימי רבגוני, כדי להבטיח את קיומו של העולם, נדמים נאיביים הרבה פחות בנסיבות הללו. כך אולי גם יתר הנושאים הנטענים במניעים עמוקים, אפלים יותר. והנה תזכורת נדרשת לעלילותיו המפותלות של הספר. בסטיאן היתום מאם, הוא שמנמן, איננו מקובל מבחינה חברתית, ותלמיד גרוע שנשאר כיתה. מוצא בחנות ספרים עתיקים ספר שעל כריכת העור שלו מוטבע סמל מפותל: שני נחשים האוחזים זה בזנבו של זה. הוא גונב אותו ומסתגר בעליית הגג בבית הספר שלו, שם הוא נשאב לקריאה. ממלכת פנטזיה, קורא בסטיאן, בצרה. לא קשה להבין מדוע הועמד "הסיפור שאינו נגמר" בשורה אחת עם ספרים על־גיליים כמו "פיטר פן" או סדרת "נרניה".
הנושא העיקרי בו מטפל הספר הוא כוחו של הדמיון והתלות ההדדית שבין קיומו של עולם הדמיון וקיומו של עולם המציאות.
נושא נוסף הוא חיפוש עצמי. מסעו של בסטיאן ברחבי פנטסיה הוא למעשה מסע בתוך עצמו, המהווה עבורו תהליך התבגרות שבסופו הארה. כמו בהאלכימאי, גם כאן מגלה הגיבור, בסופו של דבר, כי הכח לשנות את חייו טמון בו-עצמו








Turn around
Look at what you see
In her face
The mirror of your dreams

Make believe I'm everywhere
Given in the light
Written on the pages
Is the answer to a never ending story
Ah

Reach the stars
Fly a fantasy
Dream a dream
And what you see will be

Rhymes that keep their secrets
Will unfold behind the clouds
And there upon a rainbow
Is the answer to a never ending story
Ah
Story
Ah

Show no fear
For she may fade away
In your hand
The birth of a new day

Rhymes that keep their secrets
Will unfold behind the clouds
And there upon a rainbow
Is the answer to a never ending story
Ah
Never ending story
Ah
Never ending story
Ah
Never ending story
Ah




היום לפני 39 שנה (10.06.1977): אנייה ישראלית אוספת 66 פליטים וייטנאמיים







היום לפני 39 שנה (10.06.1977): אניית משא ישראלית שהפליגה בקרבת חופי קמבודיה, אוספת מן הים 66 פליטים וייטנאמיים שספינתם טבעה. בקבוצה זו היו 66 פליטים וייטנאמים, בהם 34 גברים צעירים ו-16 נשים, אחת מהנשים הייתה בשלבי הריון מוקדמים, ו-16 ילדים בני פחות מעשר, חלקם פעוטות. בקבוצה זו היו יתומים בין הפליטים, ולמשרד הקליטה הגיעו עשרות בקשות לאימוצם. הפליטים נאספו על ידי אניה ישראלית לאחר שנמלטו מווייטנאם הקומוניסטית. בתום מלחמת וייטנאם נמלטו מווייטנאם פליטים רבים, שחששו לגורלם במשטר החדש. רבים מהפליטים נמלטו בסירות רעועות, והתקשו למצוא מדינות שיקלטו אותם.
במקרה זה, הפליטים שספינתם נסחפה בלב ים, נימשו על ידי אוניית המשא "יובלי" הישראלית ששייטה באזור וייטנאם. לאחר שהתברר שאין מדינה המוכנה לקולטם, הודיע ראש ממשלת ישראל, מנחם בגין, שזכר פליטי השואה היהודים המטלטלים בלב ים היה בלבו, על החלטתו לקולטם בישראל, ולהעניק להם אזרחות ישראלית. את הודעתו מסר בגין ב-12 ביוני 1977, ארבעה שבועות לאחר שניצח בבחירות, ושבוע לפני אישור ממשלתו בכנסת. התושבים החדשים כונו "אנשי הסירות"..
בהחלטתו הראשונה כראש ממשלה, שלושה ימים אחרי השבעת ממשלתו, הודיע ראש הממשלה מנחם בגין באופן רשמי על קליטתם בישראל של כמה עשרות פליטים וייטנאמים שסירתם נטרפה לא הרחק מחופי וייטנאם. בגין הכריז, כי:
"עם ישראל, שידע רדיפות ויודע, אולי יותר מכל עם אחר, משמעות המושג פליט, לא יכול היה לראות בסבלם של אומללים אלה",
הממשלה החליטה שהם ייחשבו לעולים חדשים לכל דבר וייהנו מכל הזכויות כפי שנהוג לגבי עולים הבאים לישראל. בשלב הראשון, הוחלט לשכן אותם במרכז קליטה באופקים. בסך הכול קלטה ישראל בשנים 1977-78 כ-500 פליטים. ב-1979 הודיעה ממשלת ישראל על קליטת קבוצה נוספת בת כ-200 פליטים שעמדו בקריטריונים שגיבשה ישראל על סמך ניסיון העבר. ב-1 ביולי 1979 החליטה ממשלת ישראל לקלוט קבוצה וייטנאמית נוספת כבת 200 איש בהמשך להחלטה שקדמה לה, של קליטת 400 פליטים. ב-22 באוקטובר 1979 הגיעה לישראל, ממחנות בדרום מזרח אסיה קבוצה וייטנאמית שמנתה כ-197 אנשים. הקבוצה הורכבה מארבע קבוצות שהגיעו ממחנות שונים: מחנה פאלאוואן שבפיליפינים – 18 משפחות שמנו כ-55 נפשות. מחנה האוקינסי שבסינגפור – 12 משפחות שמנו כ–41 נפשות. אלו היו הפליטים שנמשו על ידי האוניה הישראלית "צים סידני" זמן מה קודם לכן. מחנה סונקגלה שבתאילנד - 19 משפחות שמנו 53 נפשות. מחנה קאי טאק שבהונג קונג - 9 משפחות שמנו 38 נפשות. בסה"כ 53 משפחות המונות 197 איש, וביניהם 107 ילדים וגברים ו-90 ילדות ונשים.
בין השנים 1977-1979 קלטה ואזרחה מדינת ישראל כ-400 פליטים ויאטנמים שברחו לים (כונו "אנשי הסירות") בתקווה שמישהו יציל אותם לאחר ההפסד במלחמת ויאטנם. ומשפחה אחת מקסימה פתחו מסעדה סינית נהדרת טיוואן בקריית ביאליק. היו קיימים מעל 20 שנה. המסעדה סינית היחידה שהייתה בכל איזור הצפון. האחים עופר פיטרו את מאיר תדמור, קברניט הספינה שאסף את הפליטים, בגלל שהאט את התקדמותה.
אחד מאותם הפליטים הוא האי פאן, תושב אזור בן 45 שהגיע לישראל בגיל 6 עם הוריו ושלושת אחיו. משפחתו נמלטה מווייטנאם בשל העובדה שאביו היה לוחם מטעם הדרום. "לא ממש ידענו איפה זה ישראל. העיקר היה לברוח כי הצפוניים דאגו שכל מי שלחם ישלם את המחיר". "סירות רבות לא הסכימו להעלות אותנו. קברניט של סירה ישראלית עצר על דעת עצמו, אסף אותנו ולקח אותנו להונג קונג, שם היינו כמה חודשים עד שישראל קיבלה אותנו.
"אני מאמין שאם היינו נשארים בווייטנאם היינו סובלים ואבא שלי היה משלם בחייו. זה מה שהציל את חיינו", אומר פאן אחרי שנים ארוכות שבמהלכן גם שירת בצה"ל ואף התגייר. "הגיוס לצה"ל היה מעין הכרת תודה ותמיד אהבתי את הדת, את שיעורי תנ"ך. אחרי שביקרתי בווייטנאם הבנתי שאני לא שייך לשם ובחרתי להתגייר".
המדינה הערבית היחידה שחתומה על אמנת הפליטים היא תימן. באותו זמן עשתה תימן מהלך זהה של קליטת פליטים מויטנאם אני לא יודע לגבי אלה שהגיעו לישראל, אבל אלה שהגיעו לתימן השתיכו לעם בשם צ'אם, עם ששיתף פעולה עם האמריקאים ומצא עצמו בסכנת רדיפה והשמדה. עד היום שפת צ'אם רשומה בין השפות המדוברות בתימן
מתוך מספר משוער של כ- 61,000 מבקשי מקלט שהסתננו לישראל, הרוב הם אריתראים וסודאנים. קהילות אחרות של מבקשי מקלט הן מהרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, אתיופיה וחוף השנהב. יותר מ-90% מאוכלוסייה המבקשים הגיעו לישראל מאז 2007 ו-15% מתוכם הן נשים. ההסתננות מאפריקה לישראל החלה באמצע שנות ה-90 של המאה ה-20 והתרחבה במידה ניכרת החל משנת 2007. לפי נתוני רשות האוכלוסין וההגירה, נכון לאפריל 2013, נכנסו לישראל כ-65,000 אנשים באורח בלתי חוקי דרך גבול ישראל-מצרים, ומתוכם היו בישראל בשנת 2013 כ-55,000 בני אדם. כ-17,000 מתוכם הסתננו בשנת 2011. לעומת רבות ממדינות אפריקה, ישראל היא דמוקרטיה מפותחת, עם שירותי רווחה ובריאות מתקדמים, והשכר בה גבוה מזה שבמולדתם של המסתננים. לכן מסתנני העבודה בוחרים לסיים את מסעם בישראל.
היום, ישנם אנשים שהתבלבלו בהגדרתם מיהו פליט. פליט זה אדם שסכנה נשקפת לחייו במדינת המוצא שלו, ממש כמו שסכנה נשקפה ליהודים באתיופיה, כמו שנשקפה לאחינו המוסלמים חסידי אומות העולם בבוסניה, כמו שנשקפה לקהילה היהודית בעיראק מאז ומתמיד ולקהילות יהודיות רבות נוספות בארצות ערב, באפריקה, באסיה ובמזרח אירופה. המסתננים שמגיעים מארתיראה, מסודן ומהרשות הערבית ביהודה ושומרון ובעזה אינם פליטים, אלא מסתנני עבודה לכל דבר. מדובר בגברים צעירים בלבד, ללא נשים וילדים, שמגיעים לישראל כדי להרויח כסף ולשלוח אותו הביתה. לא קיימת סכנה לחייהם בארץ המוצא שלהם. לאחר שהם מרויחים את הסכום הרצוי ויותר מכך, הם חוזרים לביתם עשירים ומאושרים. שליש מההכנסה של מדינת המוצא שלהם זה כסף שנשלח מישראל. הדבר עולה למדינת ישראל הון, מאחר וכסף יוצא החוצה שלא לצורך.
גם מבחינה בריאותית, לא ניתן לאפשר למסתננים אלו לשהות בישראל. מאז שמדינת ישראל אפשרה את ההסתננות הזו לתחומה, העבריינות באזורים בהם שוהים המסתננים הלא חוקיים הללו רק גואה, בעיקר עבירות אלימות ומעשי אונס. אותם אליטיסטים לא מוסריים שתומכים בשהייתם של מסתנני עבודה אלו לצורך העסקתם בשכר אפסי ובתנאי עבודה לא הומניים לא מעוניינים באמת בהגנה עליהם כפליטים.


67 דברים נוראים להגיד לבת שלך אחרי שהחבר זרק אותה



משחק:
הבת שלך מספרת לך שהחבר שלה זרק אותה.
איזה דברים נוראיים אפשר להגיד לה כדי לנחם אותה ולתמוך בה, או שלא?

  1. זה כי את מסריחה
  2. איזה מזל יש לו בחור חכם / עשה בשכל
  3. הפסדת
  4. לא מפתיע
  5. לא חזר על טעות שלי ואמא
  6. אני מצטער אבל, אני יודע למה הוא נפרד ממך... *מראה לה תמונה שלי איתו בעירום*
  7. תתרגלי מאמי זה יקרה עוד הרבה.
  8. זה בטח בגלל שיש לך יומולדת השבוע ולא היה לו מה לקנות לך
  9. גם אנחנו היינו צריכים לעשות את זה מזמן..
  10. לפחות יוקל לאשתו
  11. בצדק... תראי איזו מעצבנת את!
  12. לא נורא, העיקר שנכנסת להריון
  13. אני יכול להבין אותו...
  14. גם טיילור סוויט בדיוק נפרדה מחבר שלה! קטע. ככה זה בנים רק אוהבים בנות כלבות.
  15. לפחות לא הפלנו אותך
  16. כמו שאני מכיר אותך יהיו לך עוד אלף כמוהו
  17. גם ככה היה לו קטן
  18. עכשיו אנחנו יכולים לשכב?
  19. זה בסדר, גם ככה הזין שלו יותר קטן משלי - אני פה בשבילך
  20. יקירתי זרקו אותך פעם ראשונה בבית חולים..
  21. רק עכשיו?
  22. אין לי טענות כלפיו
  23. תמיד תהיה עוד אחת
  24. מהרגע הראשון אמרתי שהוא נבלה.
  25. סופסוף העיף אותך
  26. אל תקחי קשה... בטח מעדיף בחורות יפות.
  27. סוף סוף קיבל שכל
  28. גם אני הייתי זורק אותך
  29. הייתי צריך לתת לך יותר סוכריות מציצה בילדות...
  30. אבל תמיד יש לך את אבא ואימא
  31. תארתי לעצמי
  32. חבר שלך מזיין טוב ;)
  33. מאיזה קומה?
  34. עד שמישהו הסכים לקחת אותך
  35. עשה בשכל
  36. הכרתי לך את ירמיהו?
  37. דרך אגב, את בהריון.
  38. הכול כי לא בלעת...
  39. חחח כל הכבוד לו..חשבתי שהוא יעשה תטעות שעשיתי עם אמא שלך
  40. בטח בגלל שלא נתת לו
  41. חבל ואני לא יכול גם
  42. רק עכשיו?? לקח לו זמן
  43. יששש ניצחתי בהתערבות מול אמא
  44. כי את כלבה
  45. אפשר להבין אותו
  46. מאמי!!! גם שלי!!! איזה צרופוש מקרימוש
  47. בקטנה זה יקרה לך עוד כמה פעמים ואת תראי... מפעם לפעם את רק תתחזקי..
  48. הוא עדיין מביא לי שוקולד מחו"ל נכון?
  49. פעם אחרונה שאני מבקש ממנו לזרוק את הזבל 
  50. מגיע לך
  51. אהה סוף סוף כי אני בהריון ממנו.
  52. כי את פוסטמה ומכוערת, כמה אפשר לתת לבנאדם לסבול?
  53. עשיתי אותו
  54. אני מכיר אותו הוא יוצא רק עם זונות
  55. מה שכל החיים אמרתי וחשבתי ועדיין אומרת וחושבת....כל הגברים מניאקים ושקרנים אל תתייחסי ותעברי למניאק הבא.
  56. הכי חשוב לעדכן את הפייסבוק
  57. זה בסדר, הוא רק הכאיב לך. כל לילה שמעתי אותך צורחת בגללו.
  58. את רואה שלא לכל סיר יש מכסה..
  59. אז אני לא היחיד?
  60. תודה לאל
  61. עדיף ככה. כל פעם שהוא היה מגיע והיינו אומרים שאת לא בבית הוא היה אומר "זה בסדר" ונכנס לחדר של ימית
  62. תראי אני יכול להבין אותו
  63. חבל .. עכשיו מי ירצה אותך?
  64. גם כך הכי הקשר הזה לא היה בריא
  65. אני יודע ,אני אמרתי לו אתמול שיזרוק אותך
  66. זונות באות והלכות, אל תדאגי הוא עוד ימצא מישהי בשבילו
  67. מגיע לו מישהי טובה יותר

















יום רביעי, 8 ביוני 2016

ניסוי מדעי בדינמיקה של גלים - כשזורקים פצצת מים לפרצוף







שימו לב! שימו לב! לרגל חג המים שיחול בחג השבועות, בסוף השבוע הקרוב, אם ירצה השם, מוצג ניסוי לדינמיקה של גלים מכל מיני סוגים! לפני המתנדב האמיץ מתקדם בלון, אותו מלאו חלקית במים. בכל שלב בהתקדמות ההדגמה, תכונות האלסטיות של החומר (גומי הבלון + התפלגות המים שבתוכו) גורמות להיווצרות והתפשטות של גל. כל עוד הבלון לא נגע לפחות בנקודה אחת בפניו של האובייקט האנושי, הוא נע במרחב כמקשה אחת, כאילו היה מורכב מחומר קשיח. מדוע? כי אין שום סיבה חיצונית, אשר יהווה כוח שקול ויעוות את צורתו. ברגע ההשקה לפנים, ספציפית באף, נוצרת תנודה בסיסית בפני הבלון הגמישים. הפרעה זו לפני הבלון מתפשטים על פני המשטח המגדיר אותו, הלוך ושוב עד להתייצבות גלים עומדים. להמחשה כיצד גלים עומדים נוצרים מתוך שילוב של גלים מתקדמים, צפו בסרטון המצורף. להסבר מפורט



בנוסף לגלי המתיחות על משטח הבלון, יוצר המפגש הגמיש גלי קול דרך המים הממלאים את הבלון. גלים אלו מתקדמים באותו כיוון ממוצע כמו גלי המתיחות על המשטח - לאורך ציר ההתנגשות. הגלים, הן במים והן על המשטח, היו יכולים לקבל צורה פשוטה ואף להשאיר את הבלון שלם, אילו היו אלה הפרעות קטנות ברגע התחלתי מסוים, למצב שיווי המשקל. אך בהתנגשות כמו זו, ההפרעה אינה רגעית אלא מצטברת על פני הזמן, בעוד הבלון רק ממשיך ומתעוות יותר מהתקדמותו כנגד פני המכשול (כלומר, האדם...).
האפקט המצטבר של העיוותים גורם לאי יציבות, שברגע שתימצא ״נקודת תורפה״ (בה החומר חלש יותר או מעוות באופן משמעותי יותר), היא תגרום בנקודה זו להתפוצצות הבלון. ניתן לראות נקודה אי-יציבה כזו בגומי הבלון המתעוות מעל למצח. על פי חוקי הזרימה (חוק ברנולי במקרה הזה), המהירות האופקית של גומי הבלון באזור המצח תהיה גבוהה יותר מזו שמול אפו ולכן העיוות יהיה גבוה יותר סביב המצח.
מרגע הניפוץ, מתקדם גל קול (אתם יכולים לשמוע את השאריות שלו היוצאות אל האוויר, בכל פעם שבלון מתנפץ), לא דרך הנפח אלא על פני השטח, מה שחושף עוד ועוד מהמים שהיו כלואים בבלון, למגע ישיר עם פני הבחור המסכן.





יום שלישי, 7 ביוני 2016

הקרב על ניצנים התרחש היום לפני 68 שנה (07.06.1948)







ב-7 ביוני 1948, לאחר 15 שעות קרב חסר סיכוי, שבהן נותק כל קשר אלחוטי עם חטיבת "גבעתי", נפלה ניצנים. 33 הרוגים ו-13 פצועים גבה הקרב הזה. סיפור כניעתה של ניצנים ידוע: משאפסו הסיכויים לנצח בקרב, ניסה המפקד מטעם גבעתי, אברהם שוורצשטיין, לסגת. לאחר שנכשל ניסיון הפריצה של הגדר לעבר הפרדס וחוליית המקלע שאמורה היתה לסלול את הדרך נפלה באש מצרית, בחר שוורצשטיין בכניעה. החייל שנשלח לנופף בבד לבן נורה למוות. שוורצשטיין פשט את גופייתו הלבנה, אך ברגע שהתרומם מהחפירות נפצע בחזהו. מירה בן ארי, האלחוטאית שקריאות המורס הנואשות שלה נותרו ללא מענה, נטלה מטפחת לבנה והצטרפה אליו. נשמעו שלוש יריות. קצין מצרי ירה בשוורצשטיין, מירה שלפה אקדחה וירתה בו ומיד נורתה אף היא.
שוורצשטיין העדיף להקריב את חייו ולהציל יותר ממאה חיילים ואנשי ניצנים. אלה שנותרו בחיים נלקחו בשבי המצרי. אבל הצבא והיישוב היהודי של אותם ימים לא סלחו לקיבוץ על כניעתו. שמועות הופצו בחטיבת גבעתי כאילו רוב הקורבנות "נרצחו" בידי המצרים אחרי הכניעה וכי אנשי המשק הניפו את דגל הכניעה, בעוד שחיילי גבעתי המשיכו בלחימתם. על שוורצשטיין אמרו שנפל בתחילת הקרב. אין ספק, שהשתייכותו של ניצנים ל"נוער הציוני" ולא לתנועות של "השומר הצעיר" ומפא"י, שנהנו מהגמוניה שלטונית באותם ימים, הרחיקה אותו מראש מאותה מכונה משומנת היטב של מיתוסים של גבורה מלאי פאתוס שנרקחו בימי ערפל של קרבות. ועדת החקירה שהוקמה כשנה לאחר מכן בידי הרמטכ"ל יעקב דורי השיבה ללוחמי הקיבוץ את כבודם האבוד.
עלבון הדף הקרבי שפורסם למחרת הקרב בידי ה"פוליטרוק" של גבעתי, אבא קובנר, הפרטיזן לשעבר, מאדריכלי הפנתיאון של גיבורי השואה, קצין ההסברה של החטיבה. "להיכנע, כל עוד הגוף והכדור האחרון נושם במחסנית, חרפה היא. לצאת אל שבי הפולש - חרפה ומוות", כתב קובנר עוד לפני שהתבררו כל פרטי הקרב. ניסוחיו המשלהבים הלמו את הלכי הרוח הרווחים באותם ימים, שבהם הונחו היסודות לאתוס יהיר וכוחני, המלווה אותנו עד היום; אתוס שרומם רק גבורת מנצחים, מתוך בוז לגולה ולהיסטוריה ארוכה של גבורת נרדפים. בדיעבד, הוצדק הדף הקרבי הזה ב"צורך השעה", אבל כצפוי נשאר תוקפו הערכי בעינו הרבה אחרי שחלפה השעה.
עם הכרזת המדינה ב-14 במאי 1948 פלש הצבא המצרי למדינה החדשה, ועבר את ניצנים. ב-16 במאי הוחלט על מבצע תינוק והתינוקות עם חלק מהאמהות והאבות פונו למושב באר טוביה הסמוך, במבצע מסוכן ובהתגנבות לילית דרך הוואדיות. מחזות הפרידה היו קורעי לב, ובייחוד זכורה פרידתה של מירה בן-ארי האלחוטנית הצעירה, מבנה התינוק, ביודעה שהיא היחידה המצליחה להפעיל את מכשיר האלחוט המקרטע. במעיל של בנה התינוק נמצא פתק, המוסר את אהבתה ופרידתה. 7 ביוני 1948 – לאחר הפגזה קשה שנמשכה כל הלילה, תקף את המשק גדוד חי"ר מס' 9 המצרי מתוגבר בפלוגה מגדוד חי"ר מס' 7, בפלוגת משוריינים, בארבעה טנקים ובסיוע עשרות תותחים מסוגים שונים. על ניצנים הגנו 67 חברי משק, מתוכם עשר לוחמות, 30 לוחמים מגדוד 53 של גבעתי ו-44 לוחמים מגדוד הטירונים 58 של גבעתי. הלוחמים נסוגו והתבצרו ב"ארמון" - בית האפנדי הגדול, אותו בית שנקנה בידי קק"ל והיה היסוד לקיבוץ.
בתחילת הקרב האלחוטנית קראה שוב ושוב לתגבורת ולא נענתה. מכשיר האלחוט הפסיק לפעול במהלך הלילה, ולפתע פעל בדקות האחרונות של הקרב. האלחוטנית מירה בן-ארי ואנשים נוספים ראו בזה מעין אות לנכונות החלטתם לסגת. הם ניסו ליצור קשר עם חטיבת גבעתי אך לא נענו. המפקד הורה על ניסיון מילוט לכיוון פרדס שבאזור, אך הלוחמים ספגו משם מכת אש ונאלצו לחזור פצועים אל ה"ארמון". מכשיר הקשר שוב חדל לעבוד, הקרב נמשך, רוב הלוחמים היו פצועים, התחמושת אזלה, ובארבע אחר הצהריים, משנראה שאין כל אפשרות אחרת החליט המפקד, אברהם שוורצשטיין, להיכנע ולמלט חלק מהלוחמים. הם הטמינו את מכשיר האלחוט והרסו את הנשק. אחד הלוחמים יצא עם גופיה לבנה אך נורה ונהרג. המפקד, אברהם שוורצשטיין, יצא, עם ממחטה לבנה וידיים מורמות, אל המצרים. בהגיעו אל אחד הקצינים המצרים, זה הוציא את אקדחו וירה בו. האלחוטנית מירה בן ארי יצאה בעקבותיו, נגשה אל הקצין ירתה בו והרגה אותו באקדחה. היא נשארה לעמוד ולא ברחה. קצינים מצרים נוספים שעמדו בסמוך ירו בה והיא נפלה ומתה על יד מפקדה. את עצמותיהם מצאו במקום שבו נפלו, לאחר כיבוש ניצנים מחדש. בקרב הקשה שנמשך עשר שעות רצופות, נהרגו 29 ממגיני המשק.
בתמונה: חברי קיבוץ ניצנים קוברים את אחיהם הלוחמים, 1948

אחת מגיבורי הקרב, מירה בן ארי, הפכה ברבות השנים סמל לגבורתה של האשה החלוצה הלוחמת.
מירה היתה בת 22, נשואה לאליקים ואם לדני, בן שנתיים. 15 שנה לפני כן, כשהיתה בת שבע, עלתה לישראל מברלין, עם עליית הנאצים לשלטון. תחילה למדה בבית הספר בן יהודה בתל אביב. בהמשך הצטרפה לתנועת בית"ר ולמחתרת לח"י. כשבגרה עזבה את העיר וירדה דרומה, כדי להצטרף למקימי קיבוץ ניצנים. אז גם נישאה לאליקים, חבר בפלמ"ח, והצטרפה להגנה. עד אמצע מאי 1948 אחזו האבות והאמהות בקיבוצים בעיקרון שאין לפנות ילדים מהיישובים. השינוי בעמדתם חל בעקבות המתקפה של הצבאות הסדירים, שצוידו בנשק כבד ובשריון ולוו בהתקפה מהאוויר על אוכלוסייה אזרחית. כשבתי הילדים בקיבוצים היו תחת אש, הוחלט על חילוץ הילדים משורה של יישובים סמוכים: נגבה, קיבוץ גזר, כפר מנחם, גת, גלאון וניצנים. השם שניתן לכך היה, כאמור, "מבצע תינוק". ילדי הקיבוץ פונו בחשכה, בשטח עוין ומסוכן, אל היישוב היהודי הסמוך, באר טוביה, מרחק כשמונה קילומטר מניצנים. לקראת המסע הרדימו ההורים את ילדיהם.
בין ההורים שנפרדו מילדיהם היתה גם מירה האלחוטנית, האם היחידה שבחרה מרצון להישאר להילחם, ולשלוח את בנה למקום מבטחים.
"תגידי לדני שהיתה לו אמא", אמרה לאחת מחברותיה שפונו מהקיבוץ. אחר כך כתבה מכתב לבעלה, והטמינה אותו בכיס המעיל של דני. לימים התפרסם המכתב וסייע לבסס את דמותה כמיתוס: "אני רק אכתוב כמה מלים, ואתה בטח תבין כי איני יכולה לכתוב. פשוט זה קצת קשה. יותר מקצת. כך עוד לא הרגשתי אף פעם, אבל אתגבר. בזמננו צריך להתגבר על הכל. אולי בעבור יכולתו של עמנו לסבול ולא לוותר, בגלל עקשנותו להחזיק מעמד על אף העובדה כי מעטים אנו, הרי בכל זאת נשיג את כל אשר מגיע לנו אחרי אלפיים שנה. אין פרידה קשה מזו של אם מילדה, אך אני נפרדת מילדי למען יגדל במקום בטוח, ולמען שיהיה אדם חופשי בארצו. תמסור לו בבואך אליו את כל אהבתי. תמסור לאבא ולאמא שלי הרבה נשיקות ובקש בשמי סליחה". ב-7 ביוני 1948 נפל הקיבוץ בידי המצרים ומירה נהרגה.
סיפור מותה דרמטי ומפורט לא פחות מהמאורעות ההיסטוריים שאפפו אותו והוא מפורט למעלה. מירה בן ארי היתה בת 22 במותה. במקום בו נפלה הוקמה מקץ 50 שנה אנדרטת "יד לאשה הלוחמת" לזכרה ולזכר שתי לוחמות אחרות שנהרגו בקרב. היום דני מנהל את חברת בן ארי הבונה את ארץ ישראל לאורכה ולרוחבה.. יש לו בת בשם מירה על שם אימו..
בתמונה: מירה בן ארי ובנה.





יום השנה ה-35 להפצצת הכור הגרעיני בעיראק






היום לפני 35 שנה (07.06.1981) - בוצע מבצע אופרה: חיל האוויר הישראלי מפציץ את הכור הגרעיני אוסירק בעיראק.
ב-7 ביוני 1981, ערב חג השבועות, המריאו שמונה מטוסי F-16 ושישה מטוסי F-15 מבסיס חיל האוויר בצפון סיני לכיוון עיראק. הם עברו בדרך במרחב האווירי של סעודיה וכשהגיעו לכור הגרעיני, כ-17 ק"מ דרומית-מזרחית לבגדד, הטילו פצצות במשקל כולל של 16 טונות והרסו כליל את המתקן. לאחר כשעתיים ו-40 דקות שבו המטוסים בשלום לבסיסם.
בשנות ה-70 החלו מדענים עיראקים לבחון דרכים להפקת פלוטוניום, ועיראק חתמה על הסכם עם צרפת, במסגרתו הבטיחה צרפת לספק לעיראק שני כורים גרעיניים - "תמוז 1" ו"תמוז 2". ישראל החלה לגלות עניין במאמצים העיראקיים במרץ 1975, והמודיעין הישראלי ניסה להשיג מידע על הכורים הגרעיניים ועל התקדמות בנייתם. כחלק מעסקת הכורים, נקבע כי צרפת תספק לעיראק 70 ק"ג של אורניום מועשר ברמה של 93% מתוכו כ-12.5 ק"ג סופקו ב-14 ביוני 1980 ואוחסנו בכור "תמוז 2". באוגוסט 1978 הובא הנושא לידיעת ממשלת ישראל, וראש הממשלה, מנחם בגין, החליט למנות את ראש אמ"ן כדי להעריך את תוכנית הכור העיראקי. על פי הערכת אמ"ן, העיראקים שאפו לייצר נשק גרעיני, והוערך על ידי יובל נאמן כי העיראקים יהיו מסוגלים לייצר כארבע פצצות פלוטוניום מדי שנה. ב-30 בספטמבר 1980, בתחילת מלחמת איראן-עיראק, תקפו שני מטוסי F-4 פנטום איראניים את הכור. הוא ניזוק קלות ושופץ בעזרת צוותים צרפתיים.
ב-1979 הורה הרמטכ"ל, רפאל איתן, לצה"ל לבחון הצעות שונות להשמדת הכור; ההצעה שנבחרה הייתה לתקוף באמצעות חיל האוויר. על תכנון הפעולה הופקד אביאם סלע, ראש מחלקת מבצעים, ושותף לה היה יצחק בן ישראל, האחראי מטעם חקר ביצועים. בפברואר 1979 פרצה המהפכה האסלאמית באיראן, השאה מוחמד רזה פהלווי נפל ואת השלטון תפס האייתוללה רוחאללה ח'ומייני. כתוצאה מכך בוטלה עסקת רכש של מטוסי F-16 אותם התכוונה איראן לקנות מארצות הברית. במקום זאת הציעו האמריקאים למכור את המטוסים לישראל. ב-2 ביולי הגיעה רביעיית המטוסים הראשונה לארץ.
באוגוסט 1980, בנאום אלים במיוחד, שב סדאם חוסיין ואיים בהשמדתה של ישראל ("יש לכתוש את תל אביב בפצצות"). האמריקנים הגיבו בגינוי חריף של הנאום ואילו בישראל שקדו על הכנת תשובה מתאימה. המבצע קיבל תחילה שם "גבעת התחמושת". טייסי חיל האוויר אומנו לתקיפת הכור העיראקי, תחילה בטיסות דימוי שהוכיחו כי מטוסי F-16 מתאימים למשימה, ולאחר מכן באימוני מתאר. ב-20 בינואר 1981 נהרג בתאונת אימונים הטייס אהוד בן אמתי שהיה בצוות התקיפה. המטוסים המריאו משדה התעופה עציון ביום א', 7 ביוני 1981, (ערב חג השבועות) בשעה 16:00. הטיסה אל היעד נעשתה בדממת אלחוט, עם מכ"מים כבויים ובגובה נמוך של כ-300 רגל, כדי לחמוק מגילוי מכ"ם. הנתיב שאורכו 1,100 קילומטרים עבר בצפון ערב הסעודית ועקף את ירדן מדרום.
חוסיין, מלך ירדן, ששהה בעקבה, הבחין במטוסים לאחר ההמראה ודיווח על כך לאנשיו אך לא ידוע אם התרעה זו הועברה גם לסעודים או לעיראקים. לנוכח הסיכון שבהזנקת מטוסי ירוט עיראקיים שתשבש את התקיפה צורפו לשמיניית מטוסי ה-F-16 שלושה זוגות של מטוסי F-15 שחיפו עליהם.
בסמוך לשעה 17:30, נסקו שתי רביעיות מטוסי F-16 לגובה של 10,000 רגל ביצעו תמרון גלגול לפי תרגולת ההפצצה שהותאמה לחדירת כיפת הכור והפציצו את הכור בזווית של 35 מעלות. כל מטוס הטיל בתורו בהפרש של חמש שניות זה מזה מטען של שתי פצצות סימן 84 במשקל טון כל אחת, סך הכל 16 טון פצצות. מחצית הפצצות תוכננו להתפוצץ עם המגע בכיפת הכור ומחציתן צוידו במרעום שיביא לפיצוצן לאחר שיחדרו לעומק מבנה הכור. הדיוק שבהטלת הפצצות היה טוב ו-12 מהן חדרו פנימה אל תוך מבנה הכור והרסו אותו כליל. שבעה מתוך שמונת הטייסים פגעו במטרותיהם, תוך שימוש בפצצות "שימוש כללי" קונבנציונליות, בניגוד להערכות רבות שפורסמו בעולם אחרי כן, לפיהן רק חימוש מונחה מדויק יכול היה להגיע לתוצאות אלו. מטוסי הקרב החוזרים ערכו טיסת ראווה חגיגית בגובה נמוך מעל יישובים בארץ, תוך סימון הצלחתם, עם כניסת החג. עם היוודע דבר התקיפה נמתחה על המבצע ביקורת חריפה. הפעולה גונתה על ידי כמעט כל ממשלות העולם, ובהן ממשלת ארצות הברית, שטענה כי ההתקפה פוגעת בסיכויי השלום במזרח התיכון. זעמה של ארצות הברית היה רב כיוון שהתקיפה לא תואמה מראש עם ארצות הברית ונעשה בה שימוש בציוד צבאי אמריקאי. שבועיים לאחר התקיפה אישרה מליאת האומות המאוחדות ומועצת הביטחון החלטת גינוי חריפה ביותר נגד ישראל.
במאמר מערכת של הניו-יורק טיימס לאחר התקיפה, נטען כי "ההתקפה היא מעשה אלים, חסר הצדקה ובעל הישגים לטווח קצר בלבד".
ב-1991 לאחר פלישת כוחות הקואליציה לעיראק, שלח שר ההגנה האמריקאי דיק צ'ייני לשגריר ישראל בארצות הברית דוד עברי שהיה מפקד חיל האוויר בזמן התקיפה, תמונת לווין אמריקאי של הכור המופצץ ועליה כתב "בתודה ובהערכה, הקלתם על משימותינו בסופה במדבר". תארו לכם את סדאם חוסיין עם נשק גרעיני או את אסד ובנו עם פצצת אטום.
הטייסים המשתתפים: סא"ל זאב רז, סרן עמוס ידלין, רס"ן דובי יפה, רס"ן חגי כץ, סא"ל אמיר נחומי, אל"ם יפתח ספקטור, סרן ישראל שפיר וסרן אילן רמון ז"ל. אלו הם שמונה טייסים ישראלים המריאו ב - 7 ביוני 1981 למשימת חייהם -- חיסול איום ההשמדה של הכור הגרעיני -- תמוז, בעיראק. משימת ששום מדינה לא ביצעה מעולם.
הסרט "תמוז" משרטט את ההליך הקשה של קבלת ההחלטות, הדילמות המודיעיניות והמבצעיות ואת כל שלבי המבצע -- התכנון, האימונים, בחירת הטייסים, והמבצע עצמו שלב אחר שלב. הסרט מביא לראשונה תמונות בלעדיות והקלטות קשר של שמונת המטוסים בכל שלב של התקיפה. חושף סיפורים שטרם סופרו מפי אנשי המוסד, הרמטכ"ל, מפקד חיל האויר וכל הטייסים ומתכנני המבצע.


אלן טיורינג שם קץ לחייו היום לפני 62 שנים




היום, לפני 62 שנה (בתאריך 07.06.1954) אלן טיורינג שם קץ לחייו. בפעם הבאה שמישהו מביע את התנגדותו למצעד הגאווה, ספרו לו על מה שאתם קוראים כאן.
ווינסטון צ'רצ'יל אמר עליו כי הוא האדם שהביא לתרומה האישית הגדולה ביותר לניצחון על הנאצים וחסך את חייהם של מיליונים, אבל זה לא עזר לו. אלן טיורינג שילם מחיר אישי כבד על נטייתו המינית, עבר סירוס כימי עד שלבסוף התאבד.
אלן טיורינג נולד בלונדון ב-23 ביוני 1912 והוא הוטבל ב-7 ביולי באותה שנה. גאונותו, ניכרה בו כבר בילדותו. בגיל 6 זיהה אצלו מנהל בית הספר את כשרונו למתמטיקה ובגיל 13 נשלח טיורינג לבית ספר פרטי. טיורינג למד מתמטיקה בקינגס קולג' באוניברסיטת קיימברידג', שם פיתח את רעיון 'מכונת טיורינג', בניסיון לענות על שאלות העוסקות ביסודות המתמטיקה.
בשנים 1936–1938 למד באוניברסיטת פרינסטון שבארצות הברית, ובשנת 1938 השלים את הדוקטורט שלו וחזר למולדתו בריטניה, שם עבד במשרה חלקית בבית הספר לקידוד והצפנה. עם תחילת המלחמה בספטמבר 1939, הוקמה בבריטניה יחידה גדולה לפיצוח צפנים. טיורינג התייצב בבלצ'לי פארק, מקום מושבה של יחידה זו, והצטרף למחלקת פענוח הצפנים של משרד החוץ הבריטי, יום אחרי שבריטניה הכריזה מלחמה על גרמניה הנאצית. טיורינג צורף אל הצוות שעסק באחת המשימות הסודיות והחשובות ביותר במאמץ המלחמתי נגד גרמניה הנאצית: פענוח הצופן הצבאי הגרמני.
ה"אניגמה" היה שם הקוד של מכונת ההצפנה בה השתמשו הגרמנים על מנת להעביר הודעות בין כלל היחידות השונות – באוויר, בים וביבשה. המכונה, שהייתה בנויה על דיסקיות הצפנה, קודדה את הידיעות והפכה אותן לרצף של סימנים אקראיים, אותם ניתן לתרגם חזרה לטקסט המקורי רק באמצעות מכונת "אניגמה" נוספת. על בסיס התפיסה המתמטית של טיורינג, פיתחה המחלקה את המחשב האלקטרוני-ספרתי הראשון, שנקרא קולוסוס.
המחשב הענק, שהושלם והוכנס לפעילות בדצמבר 1943, סייע לבריטים לפענח חלק גדול מתשדורות האלחוט המוצפנות של הצבא הגרמני, ולהפיק מהן מידע בעל חשיבות אסטרטגית עצומה. הידע שנצבר בפרויקט זה שימש בסיס לפיתוח טכנולוגיית המחשבים בבריטניה ובארצות הברית. פיצוח צופן האניגמה של הצי הנאצי העניק לצי הבריטי יתרון משמעותי הלחימה מול הגרמנים, וסייע רבות לעמידה של בריטניה בתקופה הקשה של מתקפת הצוללות הגרמניות על שיירות הסיוע מאמריקה, ובעיקר התברר כאחד הגורמים לניצחון בעלות הברית במלחמה, זאת מאחר ולגרמנים לא נודע כי קוד האניגמה פוצח במשך שנים.
מומלץ לראות את הסרט "משחק החיקוי". זהו סרט שמתמקד החיים של טיורינג ועל פיצוח האניגמה.
טיורינג מעולם לא הסתיר את עובדת היותו הומוסקסואל; אבל בבריטניה של ראשית שנות ה-50 שררה אווירה פרנואידית והומופובית, במיוחד לאחר ששני הומוסקסואלים הואשמו בריגול וערקו לברית המועצות. בשנת 1952 הורשע טיורינג בהומוסקסואליות – התנהגות שהייתה עבירה פלילית בבריטניה של אותה עת. בגזר הדין ניתנה לו האפשרות לבחור בין עונש מאסר לבין טיפול הורמונלי, וטיורינג בחר באפשרות השנייה. הטיפול כלל זריקות הורמונים נשיים, על מנת לדכא את יצרו המיני. טיורינג שם קץ לחייו כעבור שנתיים, ב-7 ביוני 1954, ככל הנראה בשל תופעות הלוואי של ההורמונים. על-פי דו"ח המשטרה, טיורינג מת מהרעלת ציאניד, כשלצִדו תפוח חצי-אכול, טבול בציאניד. ככל הנראה כמחווה לסרט האהוב עליו, "שלגיה ושבעת הגמדים". התפוח הנגוס הפך, לפי השערות מסוימות, לסמלה המסחרי של אפל.
בשנת 2013 הובילו פעילי זכויות להט"ב, בתמיכה של פעילי זכויות אדם ומדענים, בהם פרופ' סטיבן הוקינג, קמפיין לטיהור שמו של טיורינג, שכאמור הורשע כעבריין מין רק בשל היותו הומו. בעקבות הקמפיין חתמה המלכה אליזבת השנייה על כתב חנינה שלאחר המוות, ובכך נמחק לחלוטין הרישום הפלילי של המדען. החנינה שניתנה לטיורינג היא צעד יוצא דופן בממלכה המאוחדת, זאת כיוון שנהוג לחון בדיעבד אדם שמת רק כאשר מתברר שהוא באמת היה זכאי מהעבירה בה הורשע.
פסלו של טיורינג יושב על ספסל ואוחז בתפוח מורעל, מוצב עד היום בגני סאקוויל שבגיי וילג' במנצ'סטר, הקרובים לפארק תעשיות המדע של מנצ'סטר, כסמל לשילוב בין הזיקה של טיורינג למדע ולהיותו קורבן הומופוביה.




יום ראשון, 5 ביוני 2016

Needs a programmer? Hire a freelancer









Needs a deesigner or a programmer? Needs a profesional to do a technical wrier project or a profesional developer? Join the millions of entrepreneurs hiting ecperts on Freelancer and supercharge your buisness to succsse. Open a project in freelancer, defign a fix price or payment by the hour and find for your project a profesional freelancer from all over the world. Find a freelancer today. Freelancer is free to sign up, post a project, receive bids from freelancers, review the freelancer's portfolio and discuss the project requirements. If you choose to award the project, and the freelancer accepts, they charge you a small project fee relative to the value of the selected bid, as an introduction fee. The cost and how this fee is charged depends on the type of project:
  • For fixed price projects, a fee of 3% or $3.00 USD (whichever is greater) is levied at the time a project that has been awarded by you has been accepted by each freelancer you award. If you subsequently pay the freelancer more than the original bid amount we will also charge the project fee on any overage payments.
  • For hourly projects, a fee of 3% is levied on each payment as it is made to the freelancer.












יום הזיכרון לזכר 4,000 מיהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל





היום, יום ירושלים, מציינת מדינת ישראל את יום הזיכרון ליהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל - לזכר כ-4,000 מיהודי ביתא ישראל שמתו במהלך המסע לישראל. בשנים 1984 ו-1985, התרחש מבצע משה כחלק מהסכם בין מדינת ישראל לבין סודאן, איפשרה סודאן מעבר יהודים דרכה לכיוון שדה תעופה ממנו הוטסו לבריסל ואז לישראל. אחרי שעלו בדרך זו כ-8,000 נפש, הייתה הדלפה לעיתונות על קיום המבצע וכתוצאה מכך ביטלו הסודאנים את הסכמתם לנחיתת מטוסים בתחומם. בנוסף למאות רבות ששהו בסודאן בהמתנה לתורם, אלפי יהודים שלא ידעו על הביטול היו כבר בדרכם מאתיופיה, לכוון סודאן.
לפיכך, ממשלת ישראל קבעה כי טקס ממלכתי לזכר הנספים יתקיים מדי שנה בכ"ח באייר, יום ירושלים.
מאחר שהיהודים לא הכירו את הדרך, הם רכשו את שירותיהם של מורי דרך שלפעמים נטשו אותם בדרך אחרי שנטלו את כספם, לפעמים תוך כדי שיתוף פעולה עם שודדים ששדדו את רכושם של הפליטים והרגו בהם. גם אם מורה הדרך נשאר עם הקבוצה הם נאלצו ללכת ברגל, במסלול הררי ובמסלול מדברי קשה ורבים מתו בדרך מתשישות, מרעב, וממחלות וכן היו שנרצחו על ידי שודדים או חיילים סודאניים. גם בסודאן, במחנות אליהם הגיעו, לא היה מספיק מזון, לא תמיד היו מים ראויים לשתייה, לא היה טיפול רפואי נאות והפליטים היו חשופים להתעללות החיילים והשומרים הסודאניים. רבים מתו במחנות ממחלות ומגיפות, מצמא ורעב ואף התאבדו - חלקם נשים שנאנסו ולא יכלו לשאת את הבושה. חלק מאלו שהצליחו להגיע לסודאן, גורשו חזרה לאתיופיה ונאלצו לעשות את כל המסע המפרך חזרה לביתם.
המסע לארץ ישראל - שלמה גרוניך ומקהלת שבא

הירח משגיח מעל,
על גבי שק האוכל הדל
המדבר מתחתי, אין סופו לפנים,
ואמי מבטיחה לאחי הקטנים.

עוד מעט, עוד קצת, להרים רגליים
מאמץ אחרון, לפני ירושלים.

אור ירח החזק מעמד,
שק האוכל שלנו אבד
המדבר לא נגמר, יללות של תנים,
ואימי מרגיעה את אחי הקטנים.

עוד מעט, עוד קצת, בקרוב נגאל
לא נפסיק ללכת, לארץ ישראל.

ובלילה תקפו שודדים,
בסכין גם בחרב חדה
במדבר דם אימי, הירח עדי,
ואני מבטיחה לאחי הקטנים.

עוד מעט, עוד קצת, יתגשם החלום
עוד מעט נגיע, לארץ ישראל.

בירח דמותה של אימי,
מביטה בי, אמא אל תיעלמי
לו היתה לצידי, היא היתה יכולה,
לשכנע אותם שאני יהודי.

עוד מעט, עוד קצת, בקרוב נגאל
לא נפסיק ללכת, לארץ ישראל

עוד מעט, עוד קצת, להרים עיניים
מאמץ אחרון, לפני ירושלים



לפני 1850 שנה, חמולת בר כוכבא חפרה מנהרות כהכנה למרד נגד הרומאים הכובשים






שימו לב למה שהתרחש בשנים 132-135 לספירת הנוצרים בשטחה של ארץ ישראל, ובפרט באזור יהודה ושומרון, מעל ל-600 שנים בטרם נולד הנביא מוחמד ובטרם האיסלאם נולד וכן, 1800 שנים בטרם הלאום הערבי המציא את העם הפלסטיני:
שוד העתיקות מוכר מהתקופה המצרית. פרעוני מצרים חששו משוד הקברים ולכן הקוברים החביאו את הקבר ושמרו עליו. עונשים הוטלו על השודדים. שודד שנתפס שופד במוט עד שמת ביסורים נוראיים. פשוט אין סליחה על שוד עתיקות. גם השם שוד ולא גניבה מסביר חלק מהעניין. בשנת 1978 נקראו מפקחים של אגף העתיקות והמוזיאונים, אחד מגלגוליה הקודמים של רשות העתיקות, לבדוק חללים תת קרקעיים מלאכותיים באיזור הר חברון לאחר שמועה שהגיעה מפי תושבי כפרי האיזור בדבר חפירות בלתי חוקיות לשם מציאת עתיקות. לדברי המקומיים, קיומים של החללים היה ידוע כבר מאות שנים ובוזזים ביקרו במקום עוד מימי תקופת המנדט אך לאחרונה פעילותם גברה. על פי הדיווחים, השודדים באו על שכרם ומצאו "שני מטבעות לכל נפה" (מסננת עפר). שוד עתיקות בחסות דיפלומטית הנה בעיה ידועה ומוכרת שמבוצעת על ידי עובדי שגרירויות שונות ממוצא ערבי.
עם תחילת החפירות התברר גודל התגלית כשנודע שאותם חללים הם למעשה חלק ממערכת מסועפת של אולמות וחדרים תת קרקעיים ומחילות שמחברות ביניהם ואורך חלקן מגיע למאות מטרים. מתוך הממצאים הרבים שנמצאו, תגלית מצבורי המטבעות העתיקים שנחשפו עניינו יותר מכל, או ליתר דיוק, מה שהיה כתוב עליהם: "לחירות ישראל". המטבעות, יחד עם שאר הממצאים שתוארכו לתחילת המאה ה-2 לספירה, הובילו את החוקרים למסקנה המתבקשת - המערכות נחצבו ע"י המורדים מימי בר כוכבא.
צריך להבין, על המרד היהודי השלישי ברומאים שהובל ע"י שמעון בר כוסבה אנחנו יודעים מעט מאוד. עם גילוי מערכות המסתור התת קרקעיות, קיבל המקור המפורט ביותר שיש בידינו על המרד, שמספר: "היהודים לא העזו להסתכן במערכת חזיתית עם הרומאים. הם תפסו את המקומות הנוחים של הארץ וחיזקו אותם במחילות ובחומות, כדי שישמשו להם כמקלטים בעת מצוקה וגם כדי שיוכלו לנוע בחשאי מתחת לפני הקרקע.", משמעות חיה.
המערכות נחצבו בצורה מתוכננת ובזמן קצר. פתחי הגישה אליהן תוכננו להיות מוסתרים ולרוב מתחת לרצפות בתי מגורים, ועצם העובדה שמנגנון הנעילה שלהן תופעל מבפנים הראה כי מערכות אלה נועדו להתבצרות. המחילות היו צרות ונמוכות, כך שמעבר בהן התאפשר בטור יחידים ואילץ את העובר ללכת כפוף במקרה הטוב ואף לזחול במקרה הרע. תנאים שכאלה הקשו על פולש, בפרט ליגיונר רומאי החמוש בכבדות, לנהל לחימה אפקטיבית מול המתבצרים.
הן נחצבו בקפידה אך עם זאת, על הבעיה העיקרית לא הצליחו המורדים להתגבר: המערכות הצטרכו להזרים אוויר רענן לנשימה לבפנים, ובדיכוי המרד הפירים שנועדו בדיוק למשימה זו התמלאו ע"י הרומאים באש שהפיצה עשן לתוך האדמה ואילץ את המתבצרים להכנע או למות בחנק. המרד, כידוע, נגמר באסון קטסטרופאלי ובהרצחם של 2 מליון יהודים. יש לציין, כי ל"ג בעומר לא מצויין בהקשר למרד בר כוכבא, ברובו הוא בשל טעמים דתיים - נעצרה המגיפה בה מתו 24,000 מתלמידיו של רבי עקיבא, יום ההילולא של רבי שמעון בר יוחאי, בתאריך זה החל לרדת המן שאכלו בני ישראל במדבר. מי שהחלו בציון המרד ברומאים בהקשר ליום זה היו אנשי הציונות שרצו לתת ליום זה הקשר של גבורה. בר כוכבא הוא דמות מעוררת מחלוקת ביהדות כך שלא הגיוני כי יחגגו יום בעבורו. רבי שמעון בר יוחאי הוא סמל להמשך המרד שכשל. הוא המשיך את המרד מתוך המערה שם כתב חזון רוחני לעם ישראל לעתיד לבוא. הוא סמל לניצחון המרד. וסמל לתלמידו של רבי עקיבא שעל אף שמתו לו כל תלמידיו וראה בכישלון המרד. לא התייאש והלך ולימד את רבי מאיר, רבי יהודה, רבי אלעזר, רבי יוסי ורבי שמעון כמנהיגים חדשים ומובילים.
עוד לפני כן, כבר בשנת 1975, מצא פרופ' יורם צפריר ז"ל מערכת מסתור בכפר אל ערוב בגוש עציון. אכן אגף העתיקות היו הראשונים להגדיר את מערכות המסתור כתופעה רחבה הקשורה במרד בר כוכבא, ובתיאור של דיו קסיוס לגביו, אך צפריר היה הראשון שתארך מערכת מחילות למרד בר כוכבא. לפניו זוהו בשלהי המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 מספר מערכות מסתור מבלי שתוארכו או קושרו למרד. מטעם אגף העתיקות עסקו בכך דוד אלון ובעיקר פרופ' עמוס קלונר ויגאל טפר שגם פרסמו ספר בנושא..
בתמונה: אחת מהמחילות, שהגבוהות שביניהן בגובה 80 ס"מ והנמוכות מגיעות לעיתים ל-25 ס"מ בלבד (!).
שימו לב לתכנון החציבה: מצד שמאל לחוצב נחפר חור לנרות לשם תאורה. הקפידו למקם את הנרות מצד שמאל לחוצב כדי שיד ימינו, המחזיקה את הפטיש, לא תפריע בכל תנועת יד לחשיפת האור על האיזמל, שהוחזק ביד שמאל. זאת מערכת מסתור קלאסית. למערכת מסתור יש מאפיינים אדריכליים מובהקים והיא בעצם מעשה ידי אדם. מערת מפלט היא מערה טבעית אליה ברחו פליטים. המפורסמות במערות המפלט נמצאות על ראשי מצוקים במדבר יהודה, בינהן מערת האימה, מערת האיגרות ועוד עשרות נוספות.
בשנים האחרונות זוהו עוד מספר מערות מפלט במקומות נוספים, למשל מערת התאומים שבנחל מערה שבה בשנת 2009 נמצא מטמון מטבעות ענק של מטבעות מימי מרד בר כוכבא. מערכות מסתור בדרך כלל כן היו בתוך הישובים. הן היו מושתתות על מתקנים תת קרקעיים קדומים. למשל בית בד או בור מים שבדפנותיהם, במקום נסתר נחפרה מחילת מסתור. לעומת זאת מערות המפלט בד"כ היו מרוחקות מהישובים והגידה אליהן הייתה קשה מאד. רובן נמצאות ביהודה ושומרון, חלק לא קטן בשטחי הרשות הערבית (רש"ע), כך שניתן להניח שמצבן רע ושהן חשופות למעשי שוד ופגיעות על רקע לאומני. ישנן כמה בגליל אבל אני לא בטוח שהן פתוחות למבקרים... יש להוסיף שהערבים לפני כשנה הרסו במתכוון מערות כאלו כדי למנוע מיהודים לבא לטייל ולמצוא קשר הסטורי יהודי נוסף לארצנו. נהרס הפתח של מערות ערביה אך המערות עצמן (בתת-הקרקע) לא נהרסו. ביום העצמאות היה אירוע המוני של ביס"ש כפר עציון במקום. עם זאת, המקום צמוד למחנה ה"פליטים" אל-ערוב, ואין להגיע אליו ללא ליווי צבאי (להבדיל מעשרות מערכות מסתור הפתוחות למטיילים בשפלה). למידע נוסף.







יום חמישי, 2 ביוני 2016

היום, לפני מספר שעות, גרמניה הכירה בטבח העם הארמני כרצח עם





101 שנה אחרי - לפני מספר שעות גרמניה הכירה בטבח העם הארמני כרצח עם.
רצח העם הארמני הנו "אסון מכונן" בהיסטוריה היהודית.
כשפרצה מלחמת העולם הראשונה חששו האימפריה העות'מנית והרייך הגרמני מפני האיום הלאומי שיפרק את "האיש החולה של אירופה". זאת ידעו הבריטים, אויבי המעצמות הללו במזרח התיכון, ולכן שחררו את השד הלאומי מן הבקבוק גם באזור זה. הם תמכו בלאומיות הערבית ובלאומיות היהודית ובלבד שתתמוטט האימפריה העות'מנית. זו האחרונה חשה היטב את הסכנה ובמקרה אחד הראתה עד כמה יכול מאבקה נגד לאום להיות אכזר: בעם הארמני נעשה רצח עם. אילולא התערבה גרמניה, בעלת בריתה הבכירה של האימפריה העות'מנית, היה גורלם של יהודי ארץ ישראל דומה לגורל הארמנים. זו אירוניה היסטורית, שסכנת ג'נוסייד ריחפה מעל יהודים כבר במלחמת העולם הראשונה, ומי שמנעה זאת הייתה ממשלת הרייך הגרמני, או לפחות נציגותה הדיפלומטית בקושטא. אבל גם אם לא כוון התקדים הזה ליהודים, היטלר למד את הלקח - נגד מי שמסכן את האומה אפשר להילחם מלחמת השמד. הוא גם הוסיף והזכיר לשומעיו במלחמת העולם השנייה, שאת שואת הארמנים אין איש זוכר, ואידך זיל גמור. כאן יש משמעות מיוחדת להבנת רצח העם הארמני כ"אסון מכונן" בהיסטוריה היהודית.
רצח העם הארמני היה הזוועה הנוראה ביותר במלחמה הגדולה והוא נחשב לאחד הנושאים השנויים במחלוקת בתולדותיה. במאה השנים האחרונות מכחישים שלטונות טורקיה את דבר קיומו. עבור הניצולים וצאצאיהם הפך רצח העם לאחד המרכיבים המרכזיים של זהותם, והפצעים הנפשיים עברו מדור לדור.
מדינת ישראל לא מכירה ברצח העם הארמני. בראש המתנגדים להכרה ברצח העם עומד משרד החוץ, המבקש להימנע ממשבר דיפלומטי עם טורקיה ואזרבייג'ן. בשנת 1989 רשות השידור תכננה להקרין סרט תיעודי בנושא בשם "המסע לאררט", בערוץ הראשון, אך עקב התערבות משרד החוץ בוטל השידור. ביטול השידור עורר דיון ציבורי בו אמר בנימין נתניהו, סגן שר החוץ דאז את המשפט הבא:
"יש דברים שהם מעבר לפוליטיקה, ויש דברים שהם מעבר לדיפלומטיה. שואות של עמים הם מקרה מובהק של קטגוריה כזאת".
1939 - קצת לפני הפלישה לפולין. היטלר: "לא אכפת לי מה תחשוב עלי הציביליזציה במערב אירופה. אחרי הכל: מי מדבר היום על השמדת הארמנים?'" הצלקות ניכרות בארמניה עד היום. כחלק חשוב ממנגנון מההשמדה, נרצחו אנשי ציבור, מנהיגים , אינטלקטואלים ואמנים.
אחרי הכל ישראל מעולם לא הכירה רשמית ברצח העם הארמני, הנושא אינו מופיע בתוכניות הלימודים . מדיניותו של משרד החוץ הייתה מאז ומתמיד "לא להרגיז" את התורכים. ביום השואה הבינלאומי נשיא המדינה ראובן ריבלין נאום באום אך נמנע מלהגיד את המילים רצח עם, אלא אמר 'רצח של בני העם הארמני', בשביל שבתרגום לאנגלית לא תופיע המילה ג'נוסייד. כל ניסיון שנעשה במהלך השנים האחרונות להכיר ברצח העם הארמני נכשל ממניעים פוליטיים ומשיקולים זרים, בעיקר בשל התעקשותו של משרד החוץ הישראלי וחששו מהתגובה של התורכים. וכהמשך ישיר לכך, בשנת 2001, כשהיה שר החוץ, אמר שמעון פרס לעיתון "טרקיש דיילי ניוז", כי "הארמנים עברו טרגדיה, אבל לא ג'נוסייד". ובכך הוא הכחיש את רצח העם הארמני ובייש את מדינת ישראל והעם היהודי.
נעמי נלבנדיאן, בת לעדה הארמנית בישראל, הדליקה משואה ביום העצמאות 2003 בזכות פעילותה כאחות במחלקת שיקום בבית החולים "הדסה". נלבנדיאן רצתה להזכיר את רצח העם הארמני בטקס, אולם הופעל עליה לחץ להצניע זאת.
באוקטובר 2007 התפרסם כי טורקיה תבעה מישראל להפעיל לחץ על הקונגרס של ארצות הברית לבל יכיר ברצח העם הארמני ואיימה כי יחסי טורקיה-ישראל יפגעו, אם תהיה הכרה של ארצות הברית בעניין. נכון להיום, הכריזו 30 מדינות באופן רשמי על הכרתן באירועי תקופה זו כרצח עם, וכמותן מאמצים דעה זו רוב החוקרים וההיסטוריונים. גם האיחוד האירופי והאפיפיור הכריזו על הכרתם ברצח העם הארמני בשנת 2015.
יהודי אציל נפש, הסופר היהודי פרנץ ורפל ,כתב את הספר האלמותי "ארבעים יום של מוסא דאג " שהנציח את השואה הארמנית והביאה לכל העולם. עכשיו יש לנו ממשלות של נמושות שעבור 300 מיליון דולר או כדומה,בסחר, אנו מוכרים את מצפוננו לתורכים הנתעבים. אלה שגנבו לנו את כתובת השילוח וירדו לחיי היהודים בארץ ורצחו את שרה אהרונסון. לחרבן על הממשלה !!!ממשלה עם בית יהודוני.
בתמונה: ילדים ארמנים מתחננים לחתיכת לחם מפקיד טורקי