היום הוא יום השנה ה-57 לפרוץ מלחמת יום הכיפורים בשנת 1973.
לכאורה, המלחמה פרצה ביוזמת מדינות ערב בהנהגת מצרים וסוריה כנגד מדינת ישראל. יחד עם זאת, לא מדובר בנקודת ציון נוספת במאבק בין מדינות ערב למדינת היהודים וכנגד הציונות וכסמל לאי קיום השלום במזרח התיכון. מדובר במאבק בין לאומי המושפע מהמלחמה הקרה שבין המעצמה הקומוניסטית והדמוקרטית, בין ברית המועצות לארצות הברית.
אלמלא המלחמה הקרה, ארצות ערב לא היו מקבלות הכשרה מתקדמת ונשק שובר שיוויון מהסובייטים. למעשה המניע העיקרי הנו המלחמה הקרה בין המעצמות והאינטרס שראו המעצמות בנפט שמוחזק בשליטתן של מדינות ערב באזור. הסיוע המינימלי שסיפקה ארצות הברית לא נבעה אהבה למרדכי אלא משנאת המן - כתוצאה מהמלחמה הקרה של המעצמה הדמוקרטית כנגד ברית המעצמות ומאחר וגם ארצות הברית שמה עין על הנפט המצוי בשליטת מדינות ערב.
אלמלא המלחמה הקרה, ארצות הברית לא הייתה מספקת נשק שובר שיוויון וציוד מלחמתי נוסף ברכבת אווירית לישראל. ואלמלא המינימום שבמינימום אותו האמריקאים סיפקו למדינת ישראל כדי לנצח את מלחמת יום הכיפורי בשנת 1973 והשילוב המנצח עם גולד מאיר בראשות הממשלה, כוחות האור לא היו מנצחים את ציר הרשע. גם מלחמת ויטנאם לא בדיוק עזרה ועדיין, האמריקאים לא עזרו לישראל לנצח מאהבת מרדכי, אלא משנאת המן, כדי להתנגד לברית המועצות הקומוניסטית במסגרת המלחמה הקרה בין המעצמות שהייתה בשיאה באותה התקופה. לקריאה נוספת.
