יום השנה ה-35 להפצצת הכור הגרעיני בעיראק

היום לפני 35 שנה (07.06.1981) - בוצע מבצע אופרה: חיל האוויר הישראלי מפציץ את הכור הגרעיני אוסירק בעיראק.
ב-7 ביוני 1981, ערב חג השבועות, המריאו שמונה מטוסי F-16 ושישה מטוסי F-15 מבסיס חיל האוויר בצפון סיני לכיוון עיראק. הם עברו בדרך במרחב האווירי של סעודיה וכשהגיעו לכור הגרעיני, כ-17 ק"מ דרומית-מזרחית לבגדד, הטילו פצצות במשקל כולל של 16 טונות והרסו כליל את המתקן. לאחר כשעתיים ו-40 דקות שבו המטוסים בשלום לבסיסם.
בשנות ה-70 החלו מדענים עיראקים לבחון דרכים להפקת פלוטוניום, ועיראק חתמה על הסכם עם צרפת, במסגרתו הבטיחה צרפת לספק לעיראק שני כורים גרעיניים - "תמוז 1" ו"תמוז 2". ישראל החלה לגלות עניין במאמצים העיראקיים במרץ 1975, והמודיעין הישראלי ניסה להשיג מידע על הכורים הגרעיניים ועל התקדמות בנייתם. כחלק מעסקת הכורים, נקבע כי צרפת תספק לעיראק 70 ק"ג של אורניום מועשר ברמה של 93% מתוכו כ-12.5 ק"ג סופקו ב-14 ביוני 1980 ואוחסנו בכור "תמוז 2". באוגוסט 1978 הובא הנושא לידיעת ממשלת ישראל, וראש הממשלה, מנחם בגין, החליט למנות את ראש אמ"ן כדי להעריך את תוכנית הכור העיראקי. על פי הערכת אמ"ן, העיראקים שאפו לייצר נשק גרעיני, והוערך על ידי יובל נאמן כי העיראקים יהיו מסוגלים לייצר כארבע פצצות פלוטוניום מדי שנה. ב-30 בספטמבר 1980, בתחילת מלחמת איראן-עיראק, תקפו שני מטוסי F-4 פנטום איראניים את הכור. הוא ניזוק קלות ושופץ בעזרת צוותים צרפתיים.
ב-1979 הורה הרמטכ"ל, רפאל איתן, לצה"ל לבחון הצעות שונות להשמדת הכור; ההצעה שנבחרה הייתה לתקוף באמצעות חיל האוויר. על תכנון הפעולה הופקד אביאם סלע, ראש מחלקת מבצעים, ושותף לה היה יצחק בן ישראל, האחראי מטעם חקר ביצועים. בפברואר 1979 פרצה המהפכה האסלאמית באיראן, השאה מוחמד רזה פהלווי נפל ואת השלטון תפס האייתוללה רוחאללה ח'ומייני. כתוצאה מכך בוטלה עסקת רכש של מטוסי F-16 אותם התכוונה איראן לקנות מארצות הברית. במקום זאת הציעו האמריקאים למכור את המטוסים לישראל. ב-2 ביולי הגיעה רביעיית המטוסים הראשונה לארץ.
באוגוסט 1980, בנאום אלים במיוחד, שב סדאם חוסיין ואיים בהשמדתה של ישראל ("יש לכתוש את תל אביב בפצצות"). האמריקנים הגיבו בגינוי חריף של הנאום ואילו בישראל שקדו על הכנת תשובה מתאימה. המבצע קיבל תחילה שם "גבעת התחמושת". טייסי חיל האוויר אומנו לתקיפת הכור העיראקי, תחילה בטיסות דימוי שהוכיחו כי מטוסי F-16 מתאימים למשימה, ולאחר מכן באימוני מתאר. ב-20 בינואר 1981 נהרג בתאונת אימונים הטייס אהוד בן אמתי שהיה בצוות התקיפה. המטוסים המריאו משדה התעופה עציון ביום א', 7 ביוני 1981, (ערב חג השבועות) בשעה 16:00. הטיסה אל היעד נעשתה בדממת אלחוט, עם מכ"מים כבויים ובגובה נמוך של כ-300 רגל, כדי לחמוק מגילוי מכ"ם. הנתיב שאורכו 1,100 קילומטרים עבר בצפון ערב הסעודית ועקף את ירדן מדרום.
חוסיין, מלך ירדן, ששהה בעקבה, הבחין במטוסים לאחר ההמראה ודיווח על כך לאנשיו אך לא ידוע אם התרעה זו הועברה גם לסעודים או לעיראקים. לנוכח הסיכון שבהזנקת מטוסי ירוט עיראקיים שתשבש את התקיפה צורפו לשמיניית מטוסי ה-F-16 שלושה זוגות של מטוסי F-15 שחיפו עליהם.
בסמוך לשעה 17:30, נסקו שתי רביעיות מטוסי F-16 לגובה של 10,000 רגל ביצעו תמרון גלגול לפי תרגולת ההפצצה שהותאמה לחדירת כיפת הכור והפציצו את הכור בזווית של 35 מעלות. כל מטוס הטיל בתורו בהפרש של חמש שניות זה מזה מטען של שתי פצצות סימן 84 במשקל טון כל אחת, סך הכל 16 טון פצצות. מחצית הפצצות תוכננו להתפוצץ עם המגע בכיפת הכור ומחציתן צוידו במרעום שיביא לפיצוצן לאחר שיחדרו לעומק מבנה הכור. הדיוק שבהטלת הפצצות היה טוב ו-12 מהן חדרו פנימה אל תוך מבנה הכור והרסו אותו כליל. שבעה מתוך שמונת הטייסים פגעו במטרותיהם, תוך שימוש בפצצות "שימוש כללי" קונבנציונליות, בניגוד להערכות רבות שפורסמו בעולם אחרי כן, לפיהן רק חימוש מונחה מדויק יכול היה להגיע לתוצאות אלו. מטוסי הקרב החוזרים ערכו טיסת ראווה חגיגית בגובה נמוך מעל יישובים בארץ, תוך סימון הצלחתם, עם כניסת החג. עם היוודע דבר התקיפה נמתחה על המבצע ביקורת חריפה. הפעולה גונתה על ידי כמעט כל ממשלות העולם, ובהן ממשלת ארצות הברית, שטענה כי ההתקפה פוגעת בסיכויי השלום במזרח התיכון. זעמה של ארצות הברית היה רב כיוון שהתקיפה לא תואמה מראש עם ארצות הברית ונעשה בה שימוש בציוד צבאי אמריקאי. שבועיים לאחר התקיפה אישרה מליאת האומות המאוחדות ומועצת הביטחון החלטת גינוי חריפה ביותר נגד ישראל.
במאמר מערכת של הניו-יורק טיימס לאחר התקיפה, נטען כי "ההתקפה היא מעשה אלים, חסר הצדקה ובעל הישגים לטווח קצר בלבד".
ב-1991 לאחר פלישת כוחות הקואליציה לעיראק, שלח שר ההגנה האמריקאי דיק צ'ייני לשגריר ישראל בארצות הברית דוד עברי שהיה מפקד חיל האוויר בזמן התקיפה, תמונת לווין אמריקאי של הכור המופצץ ועליה כתב "בתודה ובהערכה, הקלתם על משימותינו בסופה במדבר". תארו לכם את סדאם חוסיין עם נשק גרעיני או את אסד ובנו עם פצצת אטום.
הטייסים המשתתפים: סא"ל זאב רז, סרן עמוס ידלין, רס"ן דובי יפה, רס"ן חגי כץ, סא"ל אמיר נחומי, אל"ם יפתח ספקטור, סרן ישראל שפיר וסרן אילן רמון ז"ל. אלו הם שמונה טייסים ישראלים המריאו ב - 7 ביוני 1981 למשימת חייהם -- חיסול איום ההשמדה של הכור הגרעיני -- תמוז, בעיראק. משימת ששום מדינה לא ביצעה מעולם.
הסרט "תמוז" משרטט את ההליך הקשה של קבלת ההחלטות, הדילמות המודיעיניות והמבצעיות ואת כל שלבי המבצע -- התכנון, האימונים, בחירת הטייסים, והמבצע עצמו שלב אחר שלב. הסרט מביא לראשונה תמונות בלעדיות והקלטות קשר של שמונת המטוסים בכל שלב של התקיפה. חושף סיפורים שטרם סופרו מפי אנשי המוסד, הרמטכ"ל, מפקד חיל האויר וכל הטייסים ומתכנני המבצע.

כשלסוריה של אסאד כמעט היה כור גרעיני

היום, לפני 8 שנים בדיוק, בתאריך 06.09.2007, מדינת ישראל השמידה את הכור הגרעיני בסוריה, זאת על-פי מידע שלא אושר בישראל. השמדת הכור בוצעה באמצעות תקיפה של חיל האוויר הישראלי. התקיפה האווירית הביאה להשמדתו של כור גרעיני שנבנה בסוריה בעזרת קוריאה הצפונית.

הכור הגרעיני הסורי לפני ואחרי פעולת חיל האויר

תקיפת הכור הגרעיני בסוריה על ידי חיל האוויר הישראלי נערכה בלילה שבין ה-5 ל-6 בספטמבר 2007, לאחר חצות. ההחלטה על התקיפה בוצעה בהתאם לדוקטורינת בגין, לפיה לאף מדינה העויינת את ישראל לא יהיה נשק שובר שוויון, ובכלל זה נשק גרעיני, ולאחר שארה"ב סרבה להשמיד את הכור. התקיפה נעשתה תחת מעטה של חשאיות, שנשמר גם לאחריה. כ-6 חודשים לאחר מועד התקיפה, הודיעו גורמים בממשל האמריקאי, כי היעד שהותקף והושמד היה כור גרעיני לייצור פלוטוניום, אשר היה בהליכי בניה בסוריה בסיוע של קוריאה הצפונית. ב-2011 אישרה גם הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית שהמטרה שהופצצה אכן הייתה כור גרעיני בשלבי בנייה. העולם ידע על בניית הכור. ארצות הברית דברה על פעולות אפשריות עם ישראל 3 חודשים לפני המבצע, אך התנגדה להשמיד את הכור בעצמה. אבל הרמטכ"ל הסורי כלל לא ידע על קיומו. העיתון דר שפיגל דיווח, כי שם הקוד של הפעולה היה "מבצע בוסתן".
לא פורסמו הרבה פרטים על התקיפה וכיצד היא בוצעה, והמעט שפורסם הוא לפי מקורות זרים ולא זכה לאישור ישראלי. לפי מקורות אלה, את המודיעין למבצע השיג המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים ואת התקיפה עצמה ביצעו מטוסי קרב של חיל האוויר הישראלי. יום לפני התקיפה הגיעו לאזור הכור לוחמי יחידת שלדג ותפסו עמדות. למחרת, 10 מטוסי F-15I רעם של חיל האוויר הישראלי, מלווים במטוסי F-16I סופה לחיפוי אווירי ומטוס לוחמה אלקטרונית, המריאו מבסיס רמת דוד במטרה להפציץ את הכור הסורי. 3 מטוסי F-15I חזרו לבסיס ו-7 המשיכו בתקיפה.



ב-14 בפברואר 2011 נכללה תקיפת חיל האוויר הישראלי בסוריה בסרטון תדמית שהוכן לכבוד פרישתו של אשכנזי. הכללת הפעולה בסרטון נתפסה בכלי התקשורת כמעין נטילת אחריות על המעשה. 
עכשיו, תארו לכם את המזרח התיכון, אזור לא יציב בעליל מבחינה פוליטית, כאשר סוריה של אסאד הנה מעצמה גרעינית. הפצצת הכור, לכאורה על ידי מדינת ישראל, הנה פעולה של הגנה עצמית, פעולת מנע לדבר אשר עתיד להתרחש.
תארו לכם את סוריה של היום, מדינה בה נערכת מלחמת אחים, אשר דמם זורם ברחוב כנהרות וארופה מוצפת בפליטים סורים, עם ראשי נפץ אטומים וכימיים, עם שליטה על רמת הגולן. זוהי תזכורת לשמאלנים הבטוחים בחכמתם הרבה : שמאלנים - רק אתמול רציתם למסור את הגולן לאסאד, רצו לאכול חומוס בדמשק. מזל שאסאד לא הסכים. זה בדרך כלל פוקח את עיניהם ל 5-6 שניות. במקרה

כזה,  יהיה כאן שידור חוזר של התמוטטות המעצמה הסובייטית. טילי נפץ גרעיניים ונוספים ימלאו את העולם השלישי ומקורות לא נודעים נוספים.
אז למה להקים כור גרעיני באיראן? ברור כשמש שהכור אינו למטרות שלום. שלום לא יהיה במזרח התיכון בשליטת אירן של חומייני כשלמדינות ערב נשק שובר שוויון. גולדה כבר אמרה, כי ביום בו הערבים יניחו את נשקם, לא תהיה עוד מלחמה. ביום בו הישראלים יניחו את נשקם, לא תהיה עוד ישראל.