עשור למותה של יעל רום, טייסת הקרב הראשונה של צה"ל

היום לפני 10 שנים (24.05.2006): הלכה לעולמה הטייסת יעל רום.
רום היא הטייסת הראשונה בעולם המערבי שעברה קורס טיס צבאי מלא והוסמכה לקברניטה במחצית הראשונה של המאה ה-20. רום, שהוסמכה לטוס על שבעה סוגי מטוסים, היתה הטייסת הראשונה שטסה בטיסה מבצעית מעבר לקווי האויב והראשונה שהטיסה גם מטוסים בחברת תעופה אזרחית - "ארקיע".
רום נולדה ב-1932 בתל אביב וסיימה את לימודיה התיכוניים ב-1950. היא התגייסה לגדנ"ע ובזמן שהמתינה לשיבוצה בקורס מפקדי פלוגות בגדנ"ע, הציעו לה שני מדריכי טיס לגשת למבדקי טיס. רום ניגשה למבדקים ועברה אותם. היא המשיכה לקורס הראשוני, ובסיומו דורגה שנייה מבין מסיימיו וצורפה לקורס הצבה למטוסים דו-מנועיים. זאת, לקראת שיבוץ הטייסים במטוסי קרב-הפצצה מסוג "מוסקיטו". לאחר מכן חזרה רום להדריך בגדנ"ע אוויר וב-1953 צלחו ניסיונותיה לחזור לחיל האוויר כטייסת תובלה. היא נהפכה לטייסת הראשונה בחיל האוויר הישראלי. רום שירתה עשר שנים בחיל האוויר בשירות חובה ובהמשך בקבע ובמילואים, בתפקידי הובלה והצנחה.
באוקטובר 1956, במבצע קדש, בהיותה בת 29 וסגן במילואים, היתה רום אחד משני הטייסים במטוס ה"דקוטה" שהוביל את כוח הצנחנים בפיקודו של רפאל איתן למעבר המיתלה בסיני. באותו מבצע הטיסה רום גם את כוח הצנחנים בפיקודו של מוטה גור לפעולה בא-טור ושימשה כטייס משנה של המטוס הראשון שנחת בשארם א-שייח. ב-1957, שנים לפני שחברות תעופה מערביות החלו להעסיק נשים בתור טייסות, עברה רום לשמש כטייסת ב"ארקיע", וב-1962 אולצה להשתחרר משירות מילואים לאחר שהפכה לאם. יעל רום נהנתה מהרוח החלוצית של פוסט מלחמת העצמאות. לאחר מכן, הכוחות השמרניים והשוביניסטיים ניצחו. והם חזקים מאד.
הטייסת ראשונה בצה"ל הייתה רחל מרקובסקי לנדאו, שהשתתפה בקורס הטיס של חברת אווירון שהתקיים בשדה התעופה לוד והייתה לאישה הראשונה שהשלימה את הכשרתה כטייסת בארץ ישראל. היא השתתפה במבצעים שונים בתקופת היישוב ובייבוא מטוסים לארץ. איך בשנות החמישים כן קיבלו ובשנות ה90 לא? בשנים הראשונות של החיל שירתו מספר נשים כטייסות תובלה, ביניהן היו זהרה לביטוב, שהייתה טייסת תובלה בעת מלחמת השחרור ונהרגה בהתרסקות מטוסה, ויעל רום. באותו מבצע השתתפה גם הטייסת רינה לוינסון. עם זאת, הניסיונות לשילוב נשים בקורס טיס בשנים 1951-1953 ושוב במשך שנתיים בשנות השבעים, הוגדרו ככישלון על ידי הצבא. זה היה לפני זמנו של עייזר וויצמן השוביניסט, מפקדו בעתיד של חיל האויר, שגימד את הנשים בחיל האויר לרמת "מיידלעך". הוא לא היה עדיין מפקד החייל כשיעל רום התקבלה לקורס הטיס ויש להניח שלא יכול היה לבלום אותה. זכורה היטב התנגדותו לצירוף נשים לקורס בתקופת התנדבותה של אליס מילר. עייזר היה מפקד החיל סביב מחצית שנות ה 60. בתקופת בג"צ אליס מילר הוא היה כבר נשיא המדינה... ומעבר לסמכות לעשות כלום ושום דבר, בוודאי לא בתחום הצבאי ביטחוני, הוא התבטא בצורה עייזרית טיפוסית, מלאה בצבע ומחפירה בה בעת. לכן, רק לאחר בגצ אליס מילר בשנות ה-90 התחילו לקבל שוב נשים לקורס טיס צבאי. מילר בסך הכל רצתה קודם כל להתקבל לקורס טייס. למרות שאליס זכתה בבג"צ, היא נכשלה במבדקים. טייסת הקרב הראשונה שלנו היא רוני צוקרמן, נכדתו של אנטק (שהיה סגנו של אנילביץ' בגטו ורשה). היא כבר אמא ועדיין מטיסה F16 במילואים.
בשנותיה המאוחרות, ניהלה יעל רום את חברת אידורום, מדע וטכנולוגיה בע"מ. את שנותיה המאוחרות הקדישה רום לקידום נשים בישראל. היא יזמה את פרויקט נעל"ה (נערות ללימודי הנדסה), אשר הפך ברשת אורט לפרויקט בשם "נערות אורט למאה ה-21". במסגרת הפרויקט אותרו נערות בעלות יכולת במדעים בגיל חטיבת הביניים ולימודיהן בתחומים אלה תוגברו במטרה להביאן לבחור במסלול בגרות הכולל לימודי פיזיקה ומתמטיקה בהקף של חמש יחידות לימוד. בשנות ה-70, היא היתה ראש היחידה לקידום הסטודנטים בטכניון. היא עצמה לא הייתה פרופסור בטכניון. היא הייתה נשואה ליוסף רום (מכאן שם משפחתה), שהיה פרופסור להנדסה אווירונאוטית בטכניון וחבר הכנסת מטעם הליכוד. נולדו לה שתי בנות - אחת פרופסור (למתמטיקה) ואחת דוקטור (לחקר המקרא), ובן גם הוא דוקטור (לכימיה).
יהי זכרה ברוך

47 שנים למבצע תשורה - כשצריך תגובה פרופרציונלית

היום לפני 47 שנה (28.12.1968): מדינת ישראל הוציאה אל הפועל את מבצע תשורה באמצעות צה"ל.
מבצע תשורה היה מבצע של צה"ל שנערך ב-28 בדצמבר 1968. במסגרת המבצע, פשטו כוחות סיירת מטכ"ל וצנחנים בפיקודו של רפאל איתן על שדה התעופה הבינלאומי ביירות והשמידו 14 מטוסי נוסעים של חברות תעופה ערביות.
ב-22 ביולי 1968 נחטף מטוס אל על בדרכו מרומא לישראל, והונחת באלג'יר. לאחר כמה ימים נענתה ממשלת ישראל לתביעות החוטפים, אנשי החזית העממית לשחרור פלסטין, והסכימה לשחרר מחבלים תמורת החטופים. לאחר חמישה ימים שוחררו הנשים והילדים שהיו במטוס, ו-12 גברים שהיו בו שוחררו 39 יום לאחר החטיפה. כחמישה חודשים מאוחר יותר, ב-26 בדצמבר, חדרו טרוריסטים לנמל התעופה באתונה, ירו וזרקו רימוני יד לעבר מטוס אל על. כתוצאה מהירי נהרג אזרח ישראלי, דיילת נפצעה ולמטוס נגרם נזק.
בתגובה לשתי פעולות אלה, החליט ראש הממשלה הישראלי, לוי אשכול, על פעולה צבאית שתפגע בתעופה הערבית. מאחר ושני המחבלים שחטפו את מטוס "אל על" יצאו מלבנון ואומנו בה, תוך שיתוף פעולה מלא עם שלטונות לבנון, הוחלט כי המבצע ייעשה בשדה התעופה הבינלאומי של לבנון ויהיה קצר ושקט. בתחילה נבחנה האפשרות לחטוף מטוס לישראל. לשם כך, למד טייס הניסוי דני שפירא להטיס מטוסי נוסעים שונים, בהם בואינג 707 והקונוואיר. אולם, לבסוף הוחלט לפוצץ מטוסי נוסעים ערביים שישהו בשדה התעופה הבינלאומי של לבנון.
ביצוע הפעולה הוטל על סיירת מטכ"ל והצנחנים, בפיקודו של אל"מ רפאל איתן (רפול). ב-28 בדצמבר, בשעה 20:30 לערך הוטסו 66 לוחמים מן היחידה ומסיירת צנחנים לביירות בשלושה מסוקי סופר פרלון שאליהם התלוו שני מסוקי בל 205 לסיוע צמוד ותצפית. המסוקים טסו מעל הים התיכון בצמוד לחוף באורות כבויים כשבקצות הרוטורים שלהם לוחיות שפולטות אור זרחני שיאפשר להם לזהות זה את זה. לאחר טיסה של כשלושת רבעי שעה,
בשעה 21:18 לערך, נחת הכוח בשדה התעופה הבינלאומי ביירות. מסוק סופר פרלון הראשון ובו כוח הצנחנים נחת בצידו המזרחי של שדה התעופה. לאחר שהכוח פרץ ממנו, המריא וריחף מעל לחוף העיר בירות בכוננות לפינוי נפגעים. המסוק השני הנחית את כוח סיירת מטכ"ל בצידו השני של השדה. הלוחמים נשאו תיקי גב גדולים ובהם מטעני חבלה וצוידו בדפים שעליהם סמלי חברות התעופה הערביות.
הלוחמים התפצלו לחוליות והניחו שני מטעני חבלה על כל מטוס שזוהה כשייך לחברת תעופה ערבית. במטרה להבטיח את השמדת המטוסים, הונח מטען אחד על כל כנף שתוכנן להצית את הדלק המצוי במכלים שבכנפי המטוסים. בחלק מהמטוסים שהו נוסעים, וטרם מילכודם הורו הלוחמים לנוסעים לרדת מהמטוסים. במקרים בודדים סירבו הנוסעים לרדת מהמטוס והלוחמים נאלצו לירות באוויר לשם פינוים.
במקביל לפעולת הלוחמים בנמל התעופה, חגו מסוקי הבל סביבו. צירי הגישה לנמל התעופה נחסמו במטרה למנוע הגעת תגבורת, על ידי פיזור שקיות ובהם ג'ל מחליק, רימוני עשן ודוקרנים על הכבישים. לקראת סיום הנחת המטענים והתארגנות הכוחות לפינוי, הבחינו טייסי המסוקים המסייעים בכוח לבנוני במשאית ושריונית שניסה להגיע לשדה התעופה בדרכי עפר מצפון. טייס מסוק הבל אליעזר כהן (צ'יטה) הורה לקצין הטכני של המסוק לפתוח באש מא"ג לפני גלגלי כלי הרכב במטרה לעצור אותם. משהמשיכו כלי הרכב להתקדם, פתח הקצין הטכני באש ממקלע כבד 0.5 במטרה לפגוע ולשתק אותם. השריונית והמשאית נפגעו ונעצרו. פינוי הלוחמים התבצע על ידי מסוקי הסופר פרלון ללא הפרעה.
מבצע זה ממחיש את ההבדל בין אופן הפעולה של ממשלת ישראל וכוחות הבטחון שלה באותה התקופה, אופן פעולה שליווה אותה מיום הקמתה לעומת אופן הפעולה כיום. מדינת ישראל תמיד פעלה באופן מוסרי, דבר שבא לידי ביטוי בזרועותיה - כוחות הבטחון וההצלה. יחד עם זאת, דבר אחד השתנה - הנכונות לבצע פעולות הרתעה. עד לשנות ה-80, למדינת ישראל הייתה את יכולת ההרתעה והיא השתמשה בה כראוי בכדי להרתיע את האויב תוך הפעלת טקטיקת הגנה עצמית של תקיפה באופן מוסרי. כי ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה, למען יראו וייראו.
כיום, לישראל עדיין יש יכולת ההרתעה, אך הטקטיקה היא בהתאם למדיניות ה'סליחה שנצחנו'. אנחנו לא מרתיעים כי אני אנחנו תמיד מנצחים. מדיניות זו מאפיינת את מדינת ישראל בשני העשורים האחרונים. אנחנו מותקפים מכל עבר, ואפילו מבית על ידי ארגוני השתולים, זאת למרות שאנחנו פועלים באופן מוסרי ביותר. אך מדינת ישראל מחבלת לעצמה, קושרת לעצמה ידיים ורגליים כאילו היא מפלצת. אבל אנחנו לא מפלצות. אנחנו המוסריים ביותר. עלינו לעשות הכל כדי להגן על עצמנו, גם אם נאלץ לתקוף. מה שצריך זה תגובה פרופרציונלית למתקפות הטרור כנגד מדינת ישראל ואזרחיה ולנטרל עלילות דם. הרוצה בשלום יכון למלחמה. ממש כמו שפוטין מדבר עם המחבלים בשפה שהם מבינים - הטורקים הפילו לו מטוס? הוא תוקף בשטח טורקיה.

בתמונה - נמל התעופה של ביירות לאחר הפשיטה

מסתערבים: על החיים ועל המוות (המבצעים החשאיים, החיסולים הנועזים)

מסתערבים: על החיים ועל המוות (המבצעים החשאיים, החיסולים הנועזים) - 28 שנים לאחר שהוקמה יחידת המסתערבים הראשונה, מספקים הלוחמים עדויות ממקור ראשון על המבצעים החשאיים, המצוד הבלתי פוסק אחר מחבלים, המעצרים הנועזים והחיסולים מטווח אפס. סרטו של אור הלר עוקב אחרי כמעט 30 שנה של מסתערבים, מהאינתיפאדה הראשונה, השנייה ועד ימינו אנו. "מסתערבים" מספקת הצצה נדירה אל שיטות הפעולה ששימשו אותם נגד הטרור הערבי.
סרט חשוב. חשוב לשמוע עליהם. בניגוד לסיירת מטכ"ל וסיירת שלוש עשרה-שאולי עוברים אמונים קשים יותר- המסתערבים-דובדבן- כול הזמן מבצעים פעולות לפעמים על בסיס יומי. סיירת מטכ"ל הקומנדו מדי פעם יש מבצע.המסתערבים כול הזמן בפעילות בתוך האוכלוסיה הערבית החלאות העויינות. ברור שנדפקת מזה הנפש והם מקבלים טראומה. אבל הם עושים את העבודה של לכידת מחבלים, פיזור הפגנות כשהם מתחזים לערבים. כמו בפאודה. הצלת נפשות, במיוחד בתקופה בה כל יום יש כמה פיגועים. כל הכבוד להם

כשלסוריה של אסאד כמעט היה כור גרעיני

היום, לפני 8 שנים בדיוק, בתאריך 06.09.2007, מדינת ישראל השמידה את הכור הגרעיני בסוריה, זאת על-פי מידע שלא אושר בישראל. השמדת הכור בוצעה באמצעות תקיפה של חיל האוויר הישראלי. התקיפה האווירית הביאה להשמדתו של כור גרעיני שנבנה בסוריה בעזרת קוריאה הצפונית.

הכור הגרעיני הסורי לפני ואחרי פעולת חיל האויר

תקיפת הכור הגרעיני בסוריה על ידי חיל האוויר הישראלי נערכה בלילה שבין ה-5 ל-6 בספטמבר 2007, לאחר חצות. ההחלטה על התקיפה בוצעה בהתאם לדוקטורינת בגין, לפיה לאף מדינה העויינת את ישראל לא יהיה נשק שובר שוויון, ובכלל זה נשק גרעיני, ולאחר שארה"ב סרבה להשמיד את הכור. התקיפה נעשתה תחת מעטה של חשאיות, שנשמר גם לאחריה. כ-6 חודשים לאחר מועד התקיפה, הודיעו גורמים בממשל האמריקאי, כי היעד שהותקף והושמד היה כור גרעיני לייצור פלוטוניום, אשר היה בהליכי בניה בסוריה בסיוע של קוריאה הצפונית. ב-2011 אישרה גם הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית שהמטרה שהופצצה אכן הייתה כור גרעיני בשלבי בנייה. העולם ידע על בניית הכור. ארצות הברית דברה על פעולות אפשריות עם ישראל 3 חודשים לפני המבצע, אך התנגדה להשמיד את הכור בעצמה. אבל הרמטכ"ל הסורי כלל לא ידע על קיומו. העיתון דר שפיגל דיווח, כי שם הקוד של הפעולה היה "מבצע בוסתן".
לא פורסמו הרבה פרטים על התקיפה וכיצד היא בוצעה, והמעט שפורסם הוא לפי מקורות זרים ולא זכה לאישור ישראלי. לפי מקורות אלה, את המודיעין למבצע השיג המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים ואת התקיפה עצמה ביצעו מטוסי קרב של חיל האוויר הישראלי. יום לפני התקיפה הגיעו לאזור הכור לוחמי יחידת שלדג ותפסו עמדות. למחרת, 10 מטוסי F-15I רעם של חיל האוויר הישראלי, מלווים במטוסי F-16I סופה לחיפוי אווירי ומטוס לוחמה אלקטרונית, המריאו מבסיס רמת דוד במטרה להפציץ את הכור הסורי. 3 מטוסי F-15I חזרו לבסיס ו-7 המשיכו בתקיפה.



ב-14 בפברואר 2011 נכללה תקיפת חיל האוויר הישראלי בסוריה בסרטון תדמית שהוכן לכבוד פרישתו של אשכנזי. הכללת הפעולה בסרטון נתפסה בכלי התקשורת כמעין נטילת אחריות על המעשה. 
עכשיו, תארו לכם את המזרח התיכון, אזור לא יציב בעליל מבחינה פוליטית, כאשר סוריה של אסאד הנה מעצמה גרעינית. הפצצת הכור, לכאורה על ידי מדינת ישראל, הנה פעולה של הגנה עצמית, פעולת מנע לדבר אשר עתיד להתרחש.
תארו לכם את סוריה של היום, מדינה בה נערכת מלחמת אחים, אשר דמם זורם ברחוב כנהרות וארופה מוצפת בפליטים סורים, עם ראשי נפץ אטומים וכימיים, עם שליטה על רמת הגולן. זוהי תזכורת לשמאלנים הבטוחים בחכמתם הרבה : שמאלנים - רק אתמול רציתם למסור את הגולן לאסאד, רצו לאכול חומוס בדמשק. מזל שאסאד לא הסכים. זה בדרך כלל פוקח את עיניהם ל 5-6 שניות. במקרה

כזה,  יהיה כאן שידור חוזר של התמוטטות המעצמה הסובייטית. טילי נפץ גרעיניים ונוספים ימלאו את העולם השלישי ומקורות לא נודעים נוספים.
אז למה להקים כור גרעיני באיראן? ברור כשמש שהכור אינו למטרות שלום. שלום לא יהיה במזרח התיכון בשליטת אירן של חומייני כשלמדינות ערב נשק שובר שוויון. גולדה כבר אמרה, כי ביום בו הערבים יניחו את נשקם, לא תהיה עוד מלחמה. ביום בו הישראלים יניחו את נשקם, לא תהיה עוד ישראל.

היום מצויין 18 שנים לאסון השייטת

היום לפני 18 שנה (05.09.1997) - התרחש אסון השייטת, בו נהרגו 12 לוחמי הקומנדו הימי בלבנון. במסגרת האסון, נהרגו 12 לוחמים, נפצעו ארבעה ונותרה בשטח גופתו של חייל צה"ל,
האסון אירע במהלך מבצע "שירת הצפצפה" של שייטת 13 של חיל הים הישראלי. אירוע זה הוא האירוע הקשה ביותר בתולדות השייטת.
בלילה שבין 4 ל־5 בספטמבר 1997 יצא כוח שמנה 16 לוחמים בפיקודו של סא"ל יוסי קורקין למבצע חשאי בלבנון. תוך כדי תנועה, באזור עיירת החוף אנצרייה, נפגע הכוח ממספר מטעני צד, בציר שכונה ברשת הקשר הישראלית "דרך הערבה". במהלך הקרב שהתחולל, התפוצץ גם מטען שנשא הכוח. 11 לוחמים נהרגו, בהם סא"ל קורקין, וארבעה מן הנותרים נפצעו. הקשר, שהיה היחיד שלא נפגע, הצליח להשיב בירי, העביר דיווח בקשר, והזעיק את כוח החילוץ.
הרמטכ"ל, אמנון ליפקין-שחק, עודכן והגיע למוצב הפיקוד העליון בקריה, ומשם ניהל את אופן החילוץ. בין היתר העמיד הרמטכ"ל בכוננות כוח תגבורת מיחידת אגוז. כוח החילוץ הראשוני, שמנה 12 לוחמים בפיקודו של סגן בועז. נחת במקום והחל בפינוי ההרוגים והפצועים. מיריות שנורו לעבר כוח החילוץ נהרג הרופא שנלווה לכוח, סרן ד"ר מאהר דגש. למרות לחץ מצד הדרג הפיקודי הבכיר של חיל האוויר בקריה לסיים את האירוע בהקדם, המשיכו חלק מאנשי כוח החילוץ בחיפושים והצליחו לחלץ את גופתו של יוחנן הילברג. מוביל צוות החילוץ מיחידה 669, סגן דניאל, זכה לצל"ש מפקד חיל האוויר על פועלו. לפנות אור ראשון הורה הרמטכ"ל ליפקין-שחק לכוח החילוץ להתפנות מהשטח.
גופתו של אחד ההרוגים, רב סמל איתמר איליה, נותרה בשטח, והוחזרה לישראל ביוני 1998, יחד עם חלקי גופות של חיילים נוספים שנהרגו בפעולה. עסקת החזרת גופתו של איתמר איליה התאפשרה לאחר מבצע נוף פראי, בו הרגו לוחמי יחידת אגוז בקרב את האדי נסראללה, בנו של מזכ"ל חזבאללה חסן נסראללה. גופתו, ביחד עם גופותיהם של לוחמי חזבאללה אחרים, הוחזרה ללבנון בתמורה לגופתו של לוחם שייטת 13 איתמר איליה. בספרו מתאר תא"ל תמיר את התחושות הקשות שחווה בעקבות אסון השייטת וגורס כי התרחש בשל מידע מוקדם על הפעולה המתוכננת שהגיע לחזבאללה, אשר בתורו ביצע מארב מתוכנן ללוחמי השייטת.



בעקבות כישלון המבצע הוקמו ועדות חקירה אחדות, שניסו להסביר מה גרם לפיצוץ - מארב של כוח עוין או תאונה, ובהנחה שהיה מדובר בכוח עוין, האם וכיצד הושג המודיעין על הפעולה. ועדת חקירה של צה"ל, בראשות אלוף גבי אופיר, הסיקה שהכוח נתקל במארב אקראי, שהיה חלק מרשת של מארבים שהונחו באזורים שונים בלבנון. ב-31 באוגוסט 2007 נטען בתחקיר "מעריב" כי מזל"ט צה"לי ששידר לישראל במשך יותר משבועיים לפני הפעולה תמונות מהשטח בערוץ לא מוצפן, הוא שגרם לחשיפת המבצע המתוכנן. באוגוסט 2010 טען חסן נסראללה כי ארגונו אכן קלט את שידורי המזל"ט והציב מספר מארבים ששהו בשטח מספר שבועות, עד שהגיע כוח השייטת ועלה על אחד המארבים. בתחילה דובר צה"ל הכחיש טענה זו, אך לאחר שהתברר שהתצלומים שהציג נסראללה מקוריים וכי ישנה סבירות גבוהה שהיה זה במארב מתוכנן, שינה צה"ל את עמדתו ומפקד חיל הים אלי מרום הודיע על כך למשפחות השכולות.
לאחר גילוייו של נסראללה, פנו המשפחות השכולות לצה"ל בבקשה לחשוף את חומרי ועדת החקירה. צה"ל איפשר לדני יתום לשמש כנציג המשפחות, ובנובמבר 2012 הוצגו ממצאים חדשים על אסון השייטת, בתוכנית טלוויזיה ששודרה בערוץ 1. על פי הממצאים, צה"ל הודה שארגון חזבאללה הצליח במאמצי המודיעין שלו, וידע על המבצע מראש. כמו כן נחשף שלוחמי השייטת נשאו על גבם מטעני חבלה שנועדו לחסל יעד בלבנון.
על פי גישה אחרת, כפי שמוצג בתחקיר שערך גדי סוקניק ותשאל בכירים בצה"ל, המטענים אותם נשאו לוחמי השייטת היו לא תקינים.
אירוע זה, כמו גם אסון המסוקים שאירע בפברואר אותה השנה, היה אחד האירועים שהגבירו את הלחץ הציבורי לצאת מרצועת הביטחון שבדרום לבנון. לחץ זה הוביל לפינוי כוחות צה"ל מרצועת הביטחון, בחודש מאי 2000.
לזכר הנופלים באסון, הוקמה אנדרטה בחוף שבי ציון, אשר בנויה מ-12 טבלאות של סלע כורכר קשה. הטבלאות נשענות זו על זו ונוטות צפונה לעבר לבנון, לשם יצאו הלוחמים. במקום נמצא גם סלע ועליו מוטבעים שמות הנופלים בלוח ברונזה. בנוסף, סטי"ל מדגם סער 4, אח"י כידון, הוטבע מול חוף שבי ציון ומשמש אתר צלילה להנצחת זכרם של 12 הלוחמים שנספו. לחרטום הסטי"ל הוצמדו 12 כיסאות, כמספר לוחמי השייטת. שמות הלוחמים חרוטים על כיסאות אלו.
הכנות אחרונות של הצוות לפני היציאה למבצע.

דובר החמאס מודיע על מותו של מוחמד דף

בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ [משלי כד: יז]

כידוע, צה"ל ביצע חיסול ממוקד כלפי שלושה ממפקדי החמאס ברצועת עזה, אחד מהם הנו מוחמד דף. החמאס עדיין לא ערך לו הלוויה ועדין לא נמסרה הודעה רשמית על מותו של דף.

אף נטען שהוא עדיין חי, עד להצהרתו של דובר החמאס, סאמי אבו זוהרי, אשר בסרטון נראה מבצע טעות פרודייאנית ומדווח שהסיכול הממוקד על חייו של מוחמד דף, בכיר בחמאס, נחל הצלחה והוא נהרג.  עדיין לא הותר לפרסם את ההודעה על מותו, מאחר וקצין העיר עדיין לא מצא את הבית.

Post by ‎חנוך דאום - Hanoch Daum‎.

עם זאת, למרות שצה"ל הודיע על פגיעה ישירה בטרוריסט שהביאה למותו ושהתקשורת בעזה מדווחת על מותו של מוחמד דף, עדיין לא נערכה לו הלוויה מאחר והחמאס גורס שהוא חי. לכן, התקשורת בישראל עדיין לא הופכת את זה לרשמי ויש הומור קליל ביותר בין השורות כמו הדיווח של אהוד יערי על הסיכול במוחמד דף:

Post by ‎חנוך דאום - Hanoch Daum‎.

"לא יודעים שהוא לא מת". לפי הפסיכומטרי, אם יש פעמיים שלילה ולכן, זה נהיה חיובי. אז אולי מר יערי התכוון שאנחנו יודעים שהוא כן מת או שאולי אנחנו יודעים שהוא לא מת או שאולי אנחנו לא יודעים שהוא כן מת.
לא יודעים אם הוא לא מת

יודעים שהוא אולי לא מת
 יודעים שהוא חי-מת.
יודעים שהוא חתולה.

רוני דניאל יותר מצחיק - אמר על מוחמד דף: ״כבודו במקומו מונח, אי שם בין הריסות ביתו שהופצץ״.

נשק חדש בצהל: פצצות טונה ישר מהים. הסלמון נשאר לראש השנה

לא ברור האם דף חי או מת. אבל זה קצת לוז לוז סיטואיישן מבחינתו, כלומר: אם הוא היה בדירה- הוא מת, ואם הוא לא היה בדירה, הוא כנראה תוהה עכשיו מה עשה ראש מערך הרקטות שלו עם אשתו לבד בבית בשעות החשיכה. ומה שיפה זה שהוא לעולם לא ידע. אם גם דף מת, זה קצת בעסה בשבילו, לא? כלומר, בנאדם מחכה כל חייו לפגוש 72 בתולות ועד שזה סוף סוף קורה לו, הוא שם עם אשתו.

מדינת ישראל לוקחת את ההומניטריות צעד אחד קדימה

הרוצה בשלום יכון למלחמה!

לצה"ל יש סגנון הפצצות חדש - כשחיל האוויר סימן לעצמו מטרה להפציץ בנין בעזה, הוא מתקשר לבעלי הבית שעה לפני הזמן, לפעמים מספר פעמים, ומזהיר שיעזבו את הבית. הנציג מתקשר גם לפעיל החמאס ומזהיר אותו שעליו לעזוב את הבית. האזהרה נעשית בשפה הערבית על ידי חיל שמדבר ערבית עם ניב עזתי. החייל, בנוסף, מזדהה בשמו המלא.
לאחר מכן, חיל האוויר משגר פצצה. הפצצה לא מתפוצצת באופן מידי. היא עושה מעין רעש, פיצוץ גדול שאפשר לשמוע אותו וחודרת לתוך הבית. רק לאחר דקה, הפצצה מתפוצצת. היא אמורה לפגוע בקירות הבית ולא בבני אדם. מטרת ההשהיה הניתנת הנה הזדמנות אחרונה למי שנמצא בבית לעזוב מיד את הבניין. רק לאחר דקה, הפצצה מתפוצצת והיא מורידה חצי מהקירות בלבד, כך שכמעט לא נגרמים פגיעות באנשים שחיים בבית .
זו פצצה חכמה חדשה. על פי המידע בתקשורת, פצצה זו פותחה בישראל ומטרתה למנוע את מותם של אנשים. מי שכן יכול להיפגע זה מי שנמצא מעל הגגות. כאשר החמאס מורה לאנשים חפים מפשע להיות על הגגות באמצע מלחמה ברור שהם יפגעו. הם שוכבים על הגגות מבלי לעורר חשד.

טייס של חיל האוויר הישראלי שנשלח לשגר את הפצצה למטרה לא יכול לראות אותם. במידה ומלכתחילה הטייס רואה משהו על הגג, הוא לא משגר את הטיל. לכן, לא רק שהחמאס מורה להם לעלות על הגגות. הם מורים לאזרחים להסתתר ושמותם יהיו מות שהידים. המחבלים משכנעים חפים מפשע לעלות אל קומת הגג ולהקריב את עצמם תוך הבטחה שאם ישהו על הגג, חיל האוויר לא יפציץ את הבתים.
החמאס יודע על מדיניות הפעלת הפצצות החדשות הללו ולכן, הוא נוהג למקם את הילדים והנשים בדיוק במקום שיגרום לפגיעה קשה. על ידי פצצות אלו גם לאחר הפגיעה בבניין.
רוב האנשים נשארים בחיים. חלקם אפילו לא יוצא עם פגיעות . עובדה, תחשבו לרגע איך המחבלים יודעים היכן למקם את המצלמות ובאיזה זמן להפעיל אותם?

Post by ‎شبكة قدس الإخبارية‎.

בסרטון, טייס בחיל האויר הישראלי מזה הילדים ביעד אותו הוא נשלח ליירט ולכן, הוא מבטל את היירוט.

Post by StandWithUs.

ולמה זה כך? על פי התיאוריה, המעשה המוסרי נתפס בעיני קובעי המדיניות כמעשה הקרבתי, כאשר השורשים התיאולוגיים הנוצריים של זה, אף על פי שהיא וודאי אינה מודעת לכך, הם Love thy enemy, מהברית החדשה הנוצרית. כה רחוק הולכים שורשי תפיסת המוסר הנקראת אלטרואיזם, הרווחת כיום. האיש שטבע את המונח, אוגוסטו קונט היה שמו, סבר שלאינדיבידואלים ישנה חובה מוסרית לדחות את האינטרסים האישיים שלנו ולהקריב את עצמנו למען האחר.
כתוצאה מתפיסתו הנלקחת למסקנתה העקבית, הוא דחה את הרעיון של זכויות הפרט, כיוון שהללו מבוססות על אינדיבידואליזם. הזכות שלנו לחיות את חיינו על פי שיפוטנו העצמאי, להיות בני חורין, לשמור על פירות עמלנו פשוט לא יכולות לדידו (ובצדק) כתפיסה מוסרית לדון בכפיפה אחת עם הדרישה של האדם להקריב עצמו, או במילותיו שלו:

"The social point of view cannot tolerate the notion of rights, for such notion rests on individualism. We are born under a load of obligations of every kind, to our predecessors, to our successors, to our contemporaries. After our birth these obligations increase or accumulate, for it is some time before we can return any service.... This ["to live for others"], the definitive formula of human morality, gives a direct sanction exclusively to our instincts of benevolence, the common source of happiness and duty. [Man must serve] Humanity, whose we are entirely.""

עם זאת, ובניגוד לעמדת ישראל, זהו האוייב עמו אנחנו מתמודדים - "נמשיך לגרוס את הציונים עד שהאחרון בהם יעזוב את מדינתנו, מהים עד הנהר", אמר אל מאסרי. "בלקסיקון של החמאס, הפסקת אש פירושה זמן להתכונן לקרבות הבאים. ההתנגדות תמשיך לייצר, לפתח ולהרחיב את ארסנל הנשק שלה. נמשיך לפתח וליצור הפתעות לסיבובי הקרבות הבאים, עד שהאויב הציוני יעזוב את אדמתנו.
אל תאמינו לשקרי השמאל, ואל תתפתו לחשוב אם נחכה מספיק וילדינו ייחנקו מגז חרדל, הו אז "נוכל" מוסרית להצדיק את הסרת האיום מעלינו, שהרי אז תהיו גם אתם תומכים באותה דוקטרינה מוסרית הגורסת שעלינו לחכות שחיי אזרחי ישראל יוקרבו, שימותו אנשים מאצלנו כדי שנוכל למנוע מוות (והאבסורד זועק לשמיים). החמאס יתחזק, ולא יוותר על שאיפותיו, ולא יוותר על מטרותיו לעולם ובלבד אם נגדע אותן בכוח בהיקפים עצומים, אשר יותיר אותו ואת אזרחי האויב המומים כל כך שכל רצון שלהם להרים מחדש את ספר המיין קמפף ולפנטז על השמדת יהודים ייתקל ברפלקס הקאה מתוך פחד על מחשבות מזוהמות שכאלה. אשר יביסו את החמאס כשם שהובסו תנועות עוינות בעבר כמו האימפריאליזם היפני והנציונל סוציאליזם הגרמני.
החמאס לא יפסיק לרצות להשמיד אותנו אם ניתן להם לדוג דגים, כשם שהיטלר לא הפסיק לרצות להשמיד יהודים כאשר נתנו לו להרחיב את מרחב המחיה שלו, במחשבה שהוא יידע שובע. האויב לא יידע שובע עד אשר מטרותיו תושגנה, והמטרה של החמאס אמורה להיות ידועה לכל אדם ששכלו בראשו. אם אזרחי ישראל עדיין דוגלים בהקרבה עצמית, ועדיין לא מוכנים להגן על זכויות הפרט שלהם, ועדיין לא מוכנים לבחור בממשלה שתסיר את האיום, עלינו לשכנע אותם ולהעביר את המסר הזה הלאה. רק כאשר ניפטר מתחושת האשמה על כך שאנחנו מגינים על עצמנו, נוכל לומר באמת ובתמים שאנו בטוחים שיש לנו את הזכות לעשות זאת.

בעקבות מדיניותה של ישראל והצורך העז של הערבים בהסברה וסימפטיה בינלאומית, בעיית המחסור בפצועים והרוגים הטרידה את החמאס - בימי המבצע הראשונים לא היה להם נפגעים כלל, לפחות לא ילדים ונשים. הם נאלצו להשתמש בתמונות מסוריה ועיראק או בתמונות ישנות מעזה בכדי לעורר את דעת הקהל העולמית. הם עדיין משתמשים בתמונות ממוחזרות של גופות ממדינות אחרות.
למעשה, אנשי החמאס וארגוני טרור אחרים בישראל הפועלים כנגד צה"ל וישראלים משתמשים בילדים כמגינים חיים - ארגונים אלו הפועלים בעזה וביהודה ושומרון מאפשרים לאזרחים חפים מפשע בדמות ילדים ונשים לשהות ליד משגרים באמצע שיגורים חיים. הם מקימים מעבדות חבלה ומחסני טילים בלב שכונות אזרחיות או בקומות המרתף של בתי חולים ובתי ספר מתוך ידיעה שמדובר ביעדים של חיל האוויר.

ועדיין, למרות שבשבוע האחרון חמאס שלחו מעל ל-500 טילים לעבר ישראל, כאשר היעד הנו אוכלוסיה אזרחית חפה מפשע ובניגוד לאמנת האג,  פעילות המוגדרת כפשע מלחמה לכל דבר, מדינת ישראל ההומניטרית מעבירה אספקה לאויב שלה ולמגינים עליו ברצועת עזה. מדובר בחשמל חינם, טונות של מזון, טיפול רפואי וציוד כולל תרופות, 220,000 ליטר דלק מדי יום, מדגדגת טרוריסטים במקום להשמיד את קיומם עלי אדמות ועוד.

ועדיין, בניגוד לכל הגיון בריא, ישנם אנשים אנרכיסטים, אנטיציונים ואנטישמים, גם אם הם יהודים וישראלים, שמתנגדים לכך שישראל תגן על עצמה בכלל ובאמצעות סוללות כיפת ברזל ולמבצע צוק איתן בעזה בפרט. דוגמא לכך הנו הפוסט של אורי משגב המתנגד להפעלת פצצות חכמות על ידי מטוסים. הוא כתב דברים אלו ביום הרביעי למבצע 'צוק איתן', שישי 11.07.2014,  בבלוג שלו באתר 'הארץ', תחת הכותרת "נזקי כיפת ברזל". ראשית, מערכת כיפת ברזל מצילה חיים. קודם כל, היא מצילה את חייהם של היהודים המותקפים בטרור תלול מסלול באמצעות הגנה אפקטיבית להפליא (טפו טפו טפו) שראויה לפרס נובל לשלום. חוץ מזה היא מצילה גם את חייהם של הפלסטינים השבויים בידי חמאס בעזה, בכך שהיא מאפשרת לצה"ל לפעול בלי חיפזון ובאופן מדוד. רק תחשבו איך צה"ל היה נדרש להגיב אילו הטרור הרקטי של חמאס היה אפקטיבי. יותר מזה, במידה ותעשו השוואה בין הקרבות מול הטרור הרקטי, החל מעופרת יצוקה, תגלו שמספר הנפגעים הפלסטינים צונח באופן תלול. כלומר, המתודולוגיה הצבאית של ישראל, בהשקעות של הון עתק, היא של הגנה על אזרחי האויב. לאנשים שיש להם בעיה עם יהודים שמגנים על עצמם קוראים אנטישמים.

Post by ‎شهاب‎.