אלה / דפנה ארמוני

כבר כמה שנים שארצות הברית לא מתביישת להודות שהיא לא מעוניינת ביחסים עם ישראל, אלא למען המיעוט היהודי המצוי בה. בזכו המיעוט היהודי, עוד קיימת הגנה אמריקנית מהבריון הקשוח. עם זאת, המדינאים האמריקאים לא מסתירים דוחות של סוכניות הביון, לפיהן השמדתה של ישראל תועיל לאינטרסים האמריקאים בעקבות שיפור היחסים עם מדינות ערב והנפט הערבי. לבינתיים, בעקבות יחסה של ארצות הברית עם ישראל, היא מפסידה את המזרח התיכון, ובפרט את איראן וסוגיית השליטה על האטום והכור הגרעיני האיראני, לרוסיה. רוסיה ואיראן עושים צחוק מהבריון של השכונה.
זה הזכיר לי את השיר שכתב והלחין שלום חנוך לדפנה ארמוני, אותו שמעתי לראשונה בסרט "בנות". השיר נכלל באלבום הבכורה שהוציאה ארמוני בשנת 1986. האלבום נקרא "דפנה ארמוני".
השיר אלה הוא אלגוריה ליחסים בין ישראל לארצות הברית לאחר מלחמת ששת הימים. עם יציאתו לרדיו, פורש כשיר אהבה בין אלה - אישה צעירה חלשה ושברירית, לבין גבר מבוגר בעל עוצמה ומשאבים.
עם השנים התברר כי אלה, המתוארת כילדה קטנה וחסרת אונים היא בעצם מדינת ישראל. חנוך כותב : "מה קורה לה", "מה אם זה סתם נדמה לה", "חולמת שהוא קורא לה", "כה צעירה", "לא מבינה", ובמשפטים האלה בעצם מביע סקפטיות לגבי מערכת היחסים המסנוורת והמתעתעת שעלולה להותיר את ישראל – אלה, "זרוקה על הכביש".
לעומת מדינת ישראל, חנוך מתאר את ארצות הברית כבחור קשוח וחזק שמשחק בצורה זדונית עם הילדה הקטנה. על הבחור – ארצות הברית, כותב חנוך : "הוא המלך של השכונה עם אופונע חדיש".
שלום חנוך נולד בישראל בשנת 1946. הוא הספיק לראות גם את הימים הפחות טובים במערכת היחסים בין ישראל לארצות הברית כפי שבאו לידי ביטוי בשנות ה- 40 וה- 50 של המאה ה-20. בתקופה זו, יישמה ארצות הברית את מדיניות החוץ הנייטרלית שלה וכן, מחלקת המדינה האמריקאית לא הסתירה את עמדתה האנטי ציונית. גם כיום תפיסה זו אינה מוסתרת ולא נעשה מאמץ לכך. עם זאת, בסוף שנות ה-50 החלו היחסים להתחמם ואף בשנות השישים, שתי המדינות הפכו לבנות ברית של ממש.
חנוך זכר את מורכבות מערכת היחסים. ובעת כתיבת השיר הוא גם בהחלט זכר כי ארצות הברית מסוגלת לנטוש את ישראל בהתאם לאינטרסים שלה, וכלל בשיר אמירות קיצוניות על ישראל כגון : "היא תיגמר", "היא תישבר", ו- "אלה המסכנה".





אלה אלה

תגידו לי מה קורה לה
מה הבחור עושה לה
היא עוד ילדה קטנה
מה קורה לה
מה אם זה סתם נדמה לה
חולמת שהוא קורה לה
כה צעירה לא מבינה
מאמינה, מאמינה
זו אצלה אהבה ראשונה
הוא המלך של השכונה
עם אופנוע חדיש
היא תישבר, היא תיגמר
יום אחד הוא לא ירצה בה יותר
היא תמצא את עצמה
זרוקה על הכביש...
אלה אלה
שמישהו יגלה לה
זה לא כמו שזה נדמה לה
אלה המסכנה
מאמינה, מאמינה..

לשון הרע? זה לא מדבר אליי - סיפור עם מוסר השכל

יום אחד נכנס יוסי הביתה בועט ברצפה, רוטן ומאוד לא שקט.

אבא שלו קרא לו והוא המשיך בשלו, עד שלבסוף סיפר: "אני מתפוצץ מעצבים! שמוליק עיצבן אותי ממש! היה אסור לו לעשות מה שעשה לי! בגלל זה אני מאחל לו את כל הרע שבעולם! אני רוצה להרוג אותו !"

אבא של יוסי הוא אדם פשוט אבל מלא חכמה, הקשיב בשלווה לבנו שהמשיך לספר: "שמוליק השפיל אותי מול חבריי ואני לא מוכן לקבל את זה! הייתי רוצה שהוא יהיה חולה מאוד ושלא יבוא לבית הספר יותר!"

האבא, ללא אומר, הביא מפינת הגינה שק מלא פחם והציע ליוסי: "אתה רואה את החולצה הלבנה שתלויה שם? תדמיין שזה שמוליק ותזרוק עליו פחמים עד החתיכה האחרונה. אחר כך אני אבוא לראות".

הילד התחיל במשחק הנקמה שלו וזרק במרץ את כל הפחמים, אבל מכיוון שהחולצה הייתה תלויה מעט רחוק, הצליח לקלוע רק חלק מהפחמים עליה.

לאחר זמן מה, האב חזר ושאל: "בני, איך אתה מרגיש עכשיו?"

"אני עייף אבל שמח, הצלחתי לקלוע כמה חתיכות על החולצה!"

האבא לקח את ידו ואמר: "בוא ,אני רוצה להראות לך משהו" והוביל אותו אל מול הראי. יוסי נבהל מאוד כשראה את עצמו כולו שחור, למעט עיניו ושיניו. 

אז הביט בו האב ואמר: "כפי שאתה יכול לראות, הפחמים שזרקת לכלכו קצת את החולצה, אבל אין מה להשוות, אתה התלכלכת הרבה יותר.

כמה שנרצה לקלקל למישהו את החיים, השאריות והלכלוך נשארים בנו והופכים להיות חלק שלנו"
תחושת המרמור מוכרת לי. אני מכירה אנשים שחשים רק מרמור ותסכול. הם אנשים שנוטרים טינה, נושאים את הליכלוך לזמן רב. תחושות אלו הן בחירה. אפשר לבחור לא להיות תקוע בעבר אלא להמשיך הלאה, או לבזבז את חייך בתחושת מרמור ותסכול על מעשיהם של אחרים ואי ההצלחות שלך. או שאפשר להשאיר את העבר בעבר ולהמשיך הלאה, למקום שעושה לך טוב. זאת הבחירה האולטימטיבית, בלי מרמור ובלי תסכול.