מודעות ברמת הדף

דרושים בהייטק ופיננסים

‏הצגת רשומות עם תוויות רכילות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות רכילות. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 5 באוקטובר 2014

Alicia Keys - No One






I just want you close
Where you can stay forever
You can be sure
That it will only get better
You and me together
Through the days and nights
I dont worry cause
Everythings gonna be alright
People keep talking
They can say what they like
But all I know is everything's gonna be alright

No one no one no one
Can get in the way of what I'm feeling
No one no one no one
Can get in the way of what I feel for you
You you
Can get in the way of what I feel for you

When the rain is pouring down
And my heart is hurting
You will always be around
This I know for certain

You and me together
Through the days and nights
I dont worry cause
Everythings gonna be alright
People keep talking
They can say what they like
But all I know is everything's gonna be alright

No one no one no one
Can get in the way of what I'm feeling
No one no one no one
Can get in the way of what I feel for you
You you
Can get in the way of what I feel for you

I know some people search the world
To find something like what we have
I know people will try
Try to divide
Something so real
So till the end of time
Im telling you that

No one no one no one
Can get in the way of what I'm feeling
No one no one no one
Can get in the way of what I feel for you
oh oh oh....

יום שישי, 20 בספטמבר 2013

לשון הרע? זה לא מדבר אליי - סיפור עם מוסר השכל




יום אחד נכנס יוסי הביתה בועט ברצפה, רוטן ומאוד לא שקט.

אבא שלו קרא לו והוא המשיך בשלו, עד שלבסוף סיפר: "אני מתפוצץ מעצבים! שמוליק עיצבן אותי ממש! היה אסור לו לעשות מה שעשה לי! בגלל זה אני מאחל לו את כל הרע שבעולם! אני רוצה להרוג אותו !"

אבא של יוסי הוא אדם פשוט אבל מלא חכמה, הקשיב בשלווה לבנו שהמשיך לספר: "שמוליק השפיל אותי מול חבריי ואני לא מוכן לקבל את זה! הייתי רוצה שהוא יהיה חולה מאוד ושלא יבוא לבית הספר יותר!"

האבא, ללא אומר, הביא מפינת הגינה שק מלא פחם והציע ליוסי: "אתה רואה את החולצה הלבנה שתלויה שם? תדמיין שזה שמוליק ותזרוק עליו פחמים עד החתיכה האחרונה. אחר כך אני אבוא לראות".

הילד התחיל במשחק הנקמה שלו וזרק במרץ את כל הפחמים, אבל מכיוון שהחולצה הייתה תלויה מעט רחוק, הצליח לקלוע רק חלק מהפחמים עליה.

לאחר זמן מה, האב חזר ושאל: "בני, איך אתה מרגיש עכשיו?"

"אני עייף אבל שמח, הצלחתי לקלוע כמה חתיכות על החולצה!"

האבא לקח את ידו ואמר: "בוא ,אני רוצה להראות לך משהו" והוביל אותו אל מול הראי. יוסי נבהל מאוד כשראה את עצמו כולו שחור, למעט עיניו ושיניו. 


אז הביט בו האב ואמר: "כפי שאתה יכול לראות, הפחמים שזרקת לכלכו קצת את החולצה, אבל אין מה להשוות, אתה התלכלכת הרבה יותר.

כמה שנרצה לקלקל למישהו את החיים, השאריות והלכלוך נשארים בנו והופכים להיות חלק שלנו"

תחושת המרמור מוכרת לי. אני מכירה אנשים שחשים רק מרמור ותסכול. הם אנשים שנוטרים טינה, נושאים את הליכלוך לזמן רב. תחושות אלו הן בחירה. אפשר לבחור לא להיות תקוע בעבר אלא להמשיך הלאה, או לבזבז את חייך בתחושת מרמור ותסכול על מעשיהם של אחרים ואי ההצלחות שלך. או שאפשר להשאיר את העבר בעבר ולהמשיך הלאה, למקום שעושה לך טוב. זאת הבחירה האולטימטיבית, בלי מרמור ובלי תסכול.

יום רביעי, 25 במאי 2011

בר רפאלי והעולם התחתון




הכותרת היא דו משמעית - יכולתי להציג תמונה של בר רפאלי בהלבשה תחתונה.
לא שחסר תמונות שלה בבקיני. נכון שזה היה מדוגם?
אבל לא - מתברר שיש לה קשרים עם העולם התחתון. כנראה, לאור הניסיון שלה עם הפפראצים בישראל ותגובתה המוגזמת, לבר רפאלי אין אלוהים ואין מחר. היא מעסיקה מאבטחים עם "קשרים בעולם התחתון" כדי להגן עליה מאנשי פפראצי כמו ברק פכטר. שימו לב לאלימות שהמאבטח מבטא כלפי הצלם אחרי שהדוגמנית מבקשת שיפסיק לצלם אותה.
הדיוה עצמה חיה בטלנובלה - כפי שניתן להבחין, מדובר בצילום קמפיין לרשת פוקס חורף 2012 בו השתתפו בר רפאלי ונועם טור ואליו הוזמנו צלמים לצורך סיקור למדורי הרכילות. הדיוה הציבה תנאי, לפיו במידה ושלושה צלמים יגיעו ליום הצילומים, היא תפוצץ את הצילומים - ביניהם ברק פכטר. ברור שפכטר הגיע לעשות את העבודה שלו וכמו שאפשר לראות, העלמה רפאלי סרבה לשתף פעולה, ביקשה שהוא לא יצלם אותה והסתירה את פניה, למרות שעבודתם של צלמים אחרים לא נמנעה.
יתרה מכך, אפשר לראות את המאבטח האישי שלה בא לצלם בגישה מאיימת, מצהיר על קשריו עם העולם התחתון, צועק עליו ורומז שאם לא יחדול ממעשיו, זה לא יגמר טוב. במקום לאפשר למפיקה להעיף את הצלם בדרכים דיפלומטיות, הוא התפרץ ונכנס בו. בתגובה, ברק פכטר הזמין את השוטרים.
גם לשוטרים בסוף המאבטח לא דפק חשבון והתגאה בקשרים שיש לו עם העולם התחתון. מאבטח צעצוע. איך לקחו אותו לאבטח עם כושר גופני כזה? אם מישהו היה באמת מטריד את בר ולא סתם מצלם אותה כשהיא ביום צילומים, מה הוא כבר יכול היה לעשות? להגיד "היי, גבר, עוד תקתוק אחד של המצלמה והפנים שלך מגיעות לידיעת זאב רוזנשטיין". ממש מאפייה. מישהו אכל בורקס אחד יותר מדי.





מקרה זה מייצג היסטוריה רבת שנים בין הניצים - בשנת 2007, ברק פכטר תבע את רפאלי בסך 100 אלף שקלים בגלל שצעקה לעברו באמצע מסעדת הפריים בתל אביב ובמסגרת תוכנית הרדיו של ג'ודי ניר מוזס שהוא הורשע בעברות מין. מאז ובמשך שנים, פכטר דאג להחרים את בר רפאלי ולא לצלם אותה. במקביל, במשך 3 שנים, רק תמונה אחת של בר רפאלי צולמה והתפרסמה בפנאי פלוס, מעסיקתו של פכטר, תמונה שצולמה על ידי עמיתו לעבודה. ובכלל, בר רפאלי משחקת אותה פרינססה ולא משתפת פעולה עם הפפראצי בישראל, כפי שבא לידי ביטוי ב-2007, כאשר הגיעה עם בן זוגה דאז, ליאונרדו די קרפיו.






יום שישי, 8 באפריל 2011

עומרי חיון, עריק ומשתמט משרות צבאי, בדרך לתהילה






עומרי חיון הוא סיפור - סיפור על חייל שהחליט שהשרות בצה"ל לא מתאים לו, סיפור על חייל שהצבא הסכים לעשות לו טובה, לגייס אותו ולשלבו בין שורותיו למרות הרקע ממנו הוא בא, רקע בעייתי מבחינה נפשית והתנהגותית. אבל כוונות טובות לחוד ועומרי חיון לחוד.
עומרי חיון מוכר כבלוגר רכילותי עם תנועת גולשים גבוהה לבלוג שלו ונטיה לחשוף ולדבר על הכל במסגרת הבלוג שלו בתפוז - הוא מוכר כאחד שהולך ראש בראש עם קשת ותוכניותיה כש"חשף" ספויילרים לתוכניותיה כמו מאסטר שף, רשימת המשתתפים באח הגדול וכשחשף שלאדם, המועמד מכוכב נולד, טרם מלאו לו 16. בנוסף, הוא יצא מהארון במסגרת הבלוג ואף דיווח על גיוסו לצבא והקדיש לטירונות רשומה או שתיים.
עם זאת, בשקט בשקט, התברר שבינתיים מר חיון החליט שלא מתאים לו לעשות צבא בדובר צה"ל למרות ניסיונו בתקשורת כיוון שהוא לא מוכן שהדבר יבוא על חשבון הבלוג שלו [קטע של ניגוד אינטרסים - כשחייל מייצג את הצבא הוא מייצג את הצבא ולא את עצמו/הסלבס/המוצרים והשרותים שעומרי חיון מקדם בבלוג שלו דרך קבע]. הוא גם לא מוכן לספק הצעה חלופית ולהגיד איזה תפקיד הוא כן מוכן לעשות בצה"ל או להיות על תקן אבטלה סמויה [אכן הגיון צבאי, כשהצבא מתאים תפקיד לכישורים והחייל לא מוכן או מסוגל לתפקד בו, הצבא נותן לו לעשות את הדבר שהחייל הכי טוב בו - הצבא נותן לו לעשות כלום, העיקר שלא ישבור ולא יהרוס ולא יפגע באחרים]. לכן, אחרי חצי שנת שרות, ערק טוראי עומרי חיון והחליט לא להגיע יותר לבסיס על דעת עצמו.
בנובמבר 2010, אחרי חצי שנת עריקות, החליט טוראי עומרי חיון להסגיר את עצמו. בניגוד למנהגו של עומרי חיון ולא כהרגלו לחשוף מידע יחצני למטרות קידום תוכניות טלויזיה ואף לחשוף את מערומיו [את מי זה מעניין שהבנאדם הומוסקסואל? שילך לישון עם מי שהוא רוצה, מבחינתי גם עם 8 חתולים. זה יעניין אותי רק אם הוא מנפגעי גל אוחובסקי], הדבר נשמר בשושו. לא דובר על עריקותו של עומרי חיון בתקשורת ועל
שחרורו המוקדם מהצבא בשל כך, הוא לא דיווח על כך בבלוג שלו וכן הלאה. זה לא ראוי כי עומרי חיון מזוהה כטאלנט שכן התגייס וקידם את העניין בבלוג שלו בניגוד לסלבס כאלו ואחרים. זה לא ראוי כי לא מגיע לו לרכב על הגל ולזכות באהדה כאדם בעייתי וכטאלנט שלמרות זאת התגייס. בשיחות פרטיות, עומרי חיון טוען שהוא שרת בצבא במשך שנה. הוא מציג זאת כאילו מראש הוא יועד לעשות שנת שרות אחת בלבד ולא שלוש. האמת היא שהוא שרת חצי שנה בלבד ולאחר שנה מהגיוס וחצי שנה של עריקות, הצבא החליט לשחרר אותו. מעבר לכך, עריקות לא נחשבת לפז"מ אלא ל"דפוק". משמע, במידה והחייל מיועד לשרת 3 שנים והיתה לו חצי שנת עריקות או כלא, יש לו חצי שנה של "זמן דפוק" והוא יחזיר אותו לצבא בשרות - ישרת 3.5 שנים. כך שבניגוד לטענתו של עומרי חיון, יש לו חצי שנת שרות וחצי שנת עריקה שסיפקה לו דפוק.
הצבא הביע נכונות לגייס חייל ולנצל את כישוריו לטובתו במסגרת יחידת דובר צה"ל. זה לא ייתכן שחייל יגיע ליחידה כזו מראש עם ניגוד אינטרסים כיוון שביחידה, חיילים חשופים למידע ברמת סיווג גבוהה. לא ראוי שמידע כזה יפלט לתקשורת כמו שלא ראוי שחייל יתבאס בפייסבוק או בטוויטר ויודיע לכל העולם ולדוד שלו מחיזבאללה מתי היחידה שלו עושה קו ולכן הוא לא יראה את הבית והחברה. עומרי חיון לא פעל כדי לדרבן את צה"ל לתת לו תפקיד חלופי ראוי, אפילו כטבח או ש.ג. שעושה שבוע - שבוע. עומרי החליט להיות שלילי, למרות הכל, ולערוק. העיקר שצה"ל אשם. צה"ל הרי נמצא כאן כדי למלא את צרכיו של עומרי ולא ההפך. עומרי ידע לעשות רעש וצלצולים בבלוג כשהתגייס לצבא אבל שתק כשהחליט להשתמט ולערוק.
שיהיה לך ברור עומרי, אף אחד לא יכול להבטיח לך גן של שושנים. כבר למדת שהחיים יכולים להיות מסריחים. הצבא יכול היה לשמש לך כקרש קפיצה בתחום בו אתה מעוניין לעסוק כדי שאתה תפסיק להיות האנדר דוג או חאפר. אח שלי הגיע לכאן בלי אמא ואבא כדי להתגייס ליחידה קרבית ועם 700 שקלים הוא צריך להסתדר עם שכירות. על מה יש לך להתלונן בתפקיד עורפי? הוא יכול היה להישאר בנוחות שלו בארצות הברית, ללמוד לתואר הראשון שלו, להרויח כסף אבל הוא בחר להגיע לישראל כדי להתגייס ולהגן על משתמטים כמוך. אני אכבד בנאדם שצומח למרות האתגרים עימם הוא צריך להתמודד, שמשתמש באתגרים העומדים מולו כקרש קפיצה. אתה ברחת במקום להתמודד, דבר שהופך אותך ללוזר.




**** 11.4.2011 - 14:14. תוספת
ממייל שקיבלתי זה עתה מעומרי חיון נראה, שעומרי לא מסכים עם הנאמר ברשומה זו. הוא לא הסכים להבהיר ולמקד את טענותיו מעבר לאי הסכמתו למשפט שהצבא עשה לו טובה וגייס אותו. לדבריו לא בדקתי את העובדות. לפיכך, הוא מנסה לאיים עליי בעורך דין ובתביעה משפטית. זה מאוד נוח לפרסם על סלבס אחרים אבל כשעומרי חיון ניצב במרכז, הצמרמורת גורמת לשערות בעורף לסמור ואי הנעימות נגרמת. היית צריך לחשוב על זה קודם, עומרי. אתה בחרת לוותר על השרות הצבאי כדי להיות סלב, טאלנט.
אני מדגישה שאני לא מכירה את עומרי אבל זוהי דעתי עליו המבוססת על מידע שהוא עצמו העביר לעיתונאי שביקר אותו בכלא הצבאי. הצבא לא נוטה לגייס הומוסקסואלים והוא בעצמו הודה שגייסו אותו למרות ההיסטוריה ההתנהגותית שלו ולמרות שבסופו של דבר סרב לשרת בדובר צה"ל כי לא הסכים לוותר על הבלוג שלו. אני מכירה הומוסקסואלים ששרתו בצבא והחבר הכי טוב שלי הוא הומוסקסואל, כיום מוצהר, ששרת שרות קרבי מלא ועושה מילואים עד היום. אין לי בעיה עם הומוסקסואלים בצבא. יש לי בעיה עם דיוות צבועות ועומרי חיון הוא דיווה שמנסה לתפוס טרמפ יחצ"ני על כך שגוייס לצבא, אך מסתיר את העובדה שהוא ערק ולבסוף שוחרר [אני מניחה שהסיבה הרשמית הנה אי התאמה או בגין פרופיל נפשי - הוא הצהיר בכלא שהוא בדיכאון ומצבו הנפשי מעורער, אכן דיווה].


**** עדכון בנוגע לשקר נוסף שמפיץ עומרי חיון:
לטענת עומרי חיון בתגובה לבלוג שתקף את העילגות שבכתיבתו, הוא לא פחות משכיר בתפוז אנשים. תפוז מעולם לא הודו בכך וכשבחרו בבלוג שלו לשיפוץ על ידי אנשים מהמערכת כניסיון, הוא נבחר כבלוגר מן השורה ולא כשכיר בתפוז. הם יכלו לבחור כל בלוג אחר של שכירים בתפוז, כמו זה של בצלאל או בלוג הבית. אך הם התייחסו אל עומרי חיון כאל בלוגר מן השורה גם כשפרסמו את העניין בפורום הבלוגיה ולא כשכיר. עצם העובדה שהוא קיבל את פרס "תגלית השנה" של מערכת הבלוגים מראה שבשבילם הוא בסה"כ עוד בלוגר. מעבר לקידום מיותר של הבלוג בדף הראשי שלתפוז ולמקום של כבוד ששמור לו כבלוגר שמזרים מספר רב של כניסות לבלוג, הוא אינו שכיר בתפוז. הם מעלימים עין כשלמשל הוא מפרסם בבלוג שלו בניגוד  לתקנון של תפוז [כן, הנהלת תפוז נוהגים איפה ואיפה - מפתיע?]. אבל הוא עדין לא עובד אצלם, למרות שהוא מקבל מהם צ'קים במסגרת תוכנית התשלומים של הבלוגרים - זה אומר שתמורתם הוא אמור לספק קבלה. אוי ואבוי לתפוז אם הם יגבו את השקרים שהוא כותב אצלו בבלוג. הם יעדיפו למחוק את הבלוג שלו מאשר שהוא יעלה להם כסף
יש לעומרי חיון תגובות בזיוניות. כבר נאמר, עומרי חיון לא חי בסרט, סרט חי בעומרי חיון.