"חוק ליטלווד" (Littlewood's law), קובע שאדם צריך לצפות שיקרה לו "נס" בערך פעם בחודש.
את החוק קבע המתמטיקאי הנודע מקיימברידג', ג'ון אדנזור ליטלווד, בניסיון להפריך הסברים על-טבעיים לתופעות שלכאורה אין להן הסבר. החוק עושה שימוש בהסתברות המתייחסת למספרים גדולים (מה שידוע בתור "החוק של המספרים הגדולים באמת", שקובע שכאשר מתרחש מספר גדול מאוד של אירועים, סביר גם שיקרו בינהם כאלו שהם מאד לא סבירים).
ליטלווד מגדיר "נס" כאירוע יוצא דופן בעל משמעות מיוחדת לאדם, המתרחש בתדירות של אחד למיליון. הוא גם מניח שבמהלך השעות שבהן האדם ער, הוא חווה בממוצע אירוע אחד כל שנייה. בנוסף, ליטלווד מניח כי האדם הוא עירני (זאת אומרת מסוגל להקדיש תשומת לב מלאה לאירועים יוצאי דופן סביבו) במשך כשמונה שעות ביום בממוצע.
מההנחות הנ"ל מקבלים שאדם יחווה כמיליון אירועים כל 35 ימים, ולכן יש לצפות לאירוע אחד שיוגדר בגדר "נס" בערך פעם בחודש. תחת הגדרה זו ליטלווד ניסה להראות שאירועים מופלאים שלא ניתן להסבירם, הם בגדר תופעה נפוצה בחיי האדם הרבה יותר ממה שנהוג לחשוב.
הטייסים הישראלים הם הטובים בעולם. זהו סיפורו של סרן זיוי נדיבי, טייס F15 ששרד תאונה אווירית והצליח להנחית את המטוס כשכנף אחת חסרה.
ב-12 במאי 1983 התנגש מטוס קרב F-15 איגל של חיל האוויר הישראלי במטוס סקייהוק בעת טיסת אימון מעל הנגב. הסקייהוק עלה באש וטייסיו נטשו בשלום. ה-F-15 איבד את כנפו כך שנותר עם כנף אחת בלבד. בגלל הסילון העז של אדי הדלק אשר ניתזו מגדם הכנף וגרמו להסתרתו, הטייס והנווט לא ידעו שהם טסים עם כנף אחת בלבד ולכן לא נטשו את המטוס אלא ניסו והצליחו לחדש את שליטתם במטוס הפגוע ולהמשיך לטוס עד לנחיתת חירום בבסיס הבית. בנוסף לעובדה שהצליחו לטוס ולנחות במצב שעד אז נחשב כבלתי אפשרי, המטוס חסר הכנף גם שרד בשלום את הנחיתה חרף מהירותו הגבוהה – מעל 450 קמ"ש – כפול ממהירות הנחיתה הרגילה.
במהלך האימון סטה סקייהוק אחד ממסלולו, והתנגש בעוצמה רבה בשורש הכנף הימנית של מטוס 957 "מרקיע שחקים". טייס הסקייהוק נטש אוטומטית כתוצאה מהפגיעה, והסקייהוק התפוצץ. מטוס ה-F-15 נפגע גם הוא באופן קשה, כנפו הימנית נתלשה עד פתח כונס האוויר, והמטוס החל להסתחרר כשהוא צולל מטה בזווית של כ-30 מעלות. כתוצאה מהקריעה, נפלט סילון של דלק מגוף המטוס, שמנע מהטייס, זיו נדיבי, ומהנווט, יהואר גל, את היכולת להבחין בכך שהכנף הימנית של המטוס חסרה. בניסיון להשתלט על סחרור המטוס הפעיל הטייס את המבער והביא לעלייה מידית במהירות המטוס, ובנוסף הפעיל את המנועים באופן אסימטרי. המטוס הופנה לנחיתה מידית בבסיס רמון. הטייס הוריד את וו העצירה והנחית את המטוס במהירות כפולה מאשר בנחיתה רגילה, כ-260 קשר, במטרה להתגבר על הנזק הפיזי שהביא להקטנת העילוי. בנוסף, קרא הטייס בקשר למגדל הפיקוח להרים את רשת עצירת החירום. בשל המהירות הגבוהה של המטוס נקרע וו העצירה של המטוס, והוא המשיך בנסיעה במהירות גבוהה על פני המסלול ונעצר כשישה מטרים בלבד מרשת העצירה.
רק לאחר הנחיתה גילה הטייס כי איבד חלק ניכר מהכנף. הסיבה האווירודינמית לכך שהמטוס שרד היא מכוח הזנב הכפול ובכך שהמטוס הוא דו מנועי, שאחרת היה מסתחרר ומתרסק. חברת מקדונל דאגלס, שלא האמינה תחילה ונדהמה למראה התמונות, החליטה להעניק לחיל האוויר כנף חלופית במתנה וכיסתה את עלות התיקונים. ה-F-15 שופץ תוך חודשים ספורים וחזר לטוס באופן מבצעי בטייסת.
מדובר בסיפור ידוע ומרתק המוכיח יכולת מקצועית גבוה וקור רוח מצד צוות האוויר אך בד בבד מקצועיות ברמה גבוה מאוד של הצוות ההנדסי והטכני בהרכבה מחדש של הכנף והחזרת המטוס לכשירות מבצעית בזמן כה קצר.
