מודעות ברמת הדף

דרושים בהייטק ופיננסים

‏הצגת רשומות עם תוויות פרקליטות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פרקליטות. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 28 באוגוסט 2022

בחינת הדין המצוי והדין הרצוי בסוגיית הזכות לעיון והעתקה של חומר חקירה בשיטת המשפט בישראל

 




בחינת הדין המצוי והדין הרצוי בסוגיית הזכות לעיון והעתקה של חומר חקירה בשיטת המשפט בישראל


תקציר העבודה

עבודת סמינריון בנושא:
בחינת הדין המצוי והדין הרצוי בסוגיית הזכות לעיון והעתקה של חומר חקירה בשיטת המשפט בישראל מוגש במסגרת הקורס זכויות חשודים ונאשמים מוגש על ידי מספר תעודת זהות בתאריך תוכן עניינים
תקציר
1 פרק 1 – מבוא

2
1 .1 הזכות הכללית לעיון ולהעתקה של חומר-חקירה בשיטת המשפט בישראל
2
1 .2 היקף הזכות לעיין בחומר החקירה
4              1.2.1 היקף חובת הגילוי של חומר החקירה
4
1 .2.2 מבחן הרלבנטיות 5

1 .2.3 חומר חקירה העומד במבחן הנגיעה
8 פרק 2 – היקף החובה לגילוי ועיון בראיות
1 1

2 .1 היקף חובת התביעה לגילוי ועיון בראיות 
1 1

2 .2. היקף חובת הנאשם לגילוי ועיון בראיות ההגנה
1 2
פרק 3 – קריטריונים להגדרת מידע  כחומר חקירה – הדין המצוי והרצוי
1 3

3 .1 הדין המצוי
1 3

3 .2 הדין הרצוי
1 3
פרק 4 – משפט משווה – הזכות לעיון ולהעתקה במשפט הפלילי ובהסדרי טיעון
1 5

4 .1 ארצות הברית
1 5

4 .2 אנגליה
2 0 סיכום
2 5
מקורות
2 6
                                                           תקציר “חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו אמץ מארץ תצמח וצדק משמים נשקף” [תהילים, פה ; יא – יב] עבודה זו עוסקת בסוגייה אחת מני רבות בזכויותיהם של חשודים ונאשמים – הזכות לעיון והעתקה של חומרי חקירה בשיטת המשפט הישראלית. במסגרת זו, אבחן את הזכות לעיון והעתקה של חומרי חקירה, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בשיטת המשפט בישראל, תוך התמקדות בדין המצוי והדין הרצוי. בנוסף, אסקור את הביטוי של הזכות לעיון והעתקה של חומרי חקירה במסגרת שתי שיטות משפט במדינות מערביות – ארצות הברית ואנגליה.
הזכות לעיון ולהעתקה של חומר חקירה בשיטת המשפט בישראל קבועה בהוראות סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, המהווה את המסגרת הנורמטיבית, המהותית והפרוצדוראלית, למועד ולהיקף זכותו של הנאשם לעיון ולהעתקה של חומר החקירה. סעיף 75 לחסד”פ קובע את דרכי מימוש זכות זו. טרם תיקונו של סעיף 74
לחסד”פ, נקט המחוקק בנוסח “חומר שבידי התובע”, חובה שהורחבה על ידי בית המשפט. כיום, סעיף 74 לחסד”פ קובע, כי זכותו של הנאשם לעיון ולהעתקה חולשת על כל “חומר החקירה וכן רשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום שבידי התובע ולהעתיקו”. בהתאם לסעיף 77 (א) לחסד”פ, מניעת זכות זו מהנאשם מהווה עילה לסנקציה כלפי התביעה, לפיה לא יתיר בית המשפט לתובע להגיש את הראיה או להשמיע עד אם נמנעה הזכות לעיון ולהעתקה מן הנאשם או סנגורו, למעט ויתרו הם על כך. תחילה, במסגרת הפרק הראשון, אבחן את הזכות לעיון ולהעתקה של חומר חקירה בשיטת המשפט בישראל, תוך התמקדות בהיקף הזכות להתמקד בחומרי החקירה ובהיקף חובת גילוי חומרי החקירה על ידי התביעה. בנוסף, אציג את מבחן הרלוונטיות, לפיו בוחנים בתביעה מהם החומרים הנחשפים בפני הנאשם ובאי כוחו ובאיזה אופנים חומרים אלו נחשפים להגנה. יתר על כן, אציג כיצד מגדירים את חומר החקירה העומד במבחן הנגיעה לצורך ההגנה על הנאשם.
בהמשך, במהלך הפרק השני, ארחיב בנוגע להיקף החובה לגילוי ועיון בראיות, תוך בחינת היקף חובת התביעה לגילוי ועיון בראיות וכן, היקף חובת הנאשם לגילוי ועיון בראיות ההגנה.
במהלך הפרק השלישי, אציג את הדין המצוי והדין הרצוי בנוגע לאבני הבוחן הנוגעים להגדרת מידע  כחומר חקירה בהתאם לשיטת המשפט בישראל. לבסוף, אבחן במסגרת הפרק הרביעי את הביטוי של הזכות לעיון והעתקה של חומרי החקירה על ידי נאשמים במסגרת שיטות המשפט בשתי מדינות מערביות – אנגליה ובריטניה.

יום חמישי, 24 במרץ 2016

דיני נפשות - פרק ד', כשהמשפחה מתגרשת בבית המשפט










מדוע כל כך הרבה מקרי גירושים מגיעים לתלונה במשטרה, פשיטת רגל וניתוק כפוי מהילדים? האם בתי המשפט למשפחה גורמים נזק לילדי הגירושים?
הסדרה המטלטלת של אורנה בן דור "דיני נפשות" מציגה את מערכת בתי המשפט למשפחה במלוא כיעורה. בפרומו מופיע עו"ד יניב מויאל שמסביר כי מדובר בתמנון רב זרועות. ברגע שהתמנון לוכד אותך, לא תוכל להשתחרר מלפיתת החנק ל 10 שנים. רק אחרי שילעסו אותך ואת בן/בת הזוג, אולי... יניחו לך, אם לא תתאבד על הדרך.
זהו סיפורו של האב אלי דניאל. גרושתו חטפה את שני ילדיו אלה ואלרואי לחו"ל ונעלמה. אלי לא יודע מה עלה בגורלם של ילדיו כבר שנתיים, והקשר עם ילדיו, אבד. אין לו טלפון, כתובת או שביב מידע, היכן נמצאת גרושתו עם ילדיו. זה מה שנשאר לאלי דניאל מילדיו. ארון בגדים, מלא בבגדים שוודאי קטנים עליהם. מדפים עמוסים בצעצועים שלא מתאימים יותר לגילם. וזכרונות. רק זכרונות.
שופטת ביהמ"ש מחוזי ירושלים (בדימוס) ומייסדת ביהמ"ש לענייני משפחה ירושלים חנה בן עמי:כמות העבודה של כל השופטים, לרבות שופטי בית המשפט למשפחה, ואולי במיוחד הם, היא עצומה. אבל בעוד ששופט שלום או מחוזי יכול לקחת תיק תביעת נזיקין או כתב אישום ולהגיד "אני אתחיל לדון בו בעוד שנה ואם מגיע פיצוי, אז ניתן הפרשי הצמדה וריבית "והתיק ינוח". בענייני משפחה, הכל בוער, הכל מתהווה. כשיש ילדים, הילדים האלה בכל יום גדלים בעוד יום, ואם הם לא רואים את אבא שלהם במשך שנה, אז יש שם תהליכים שנוצרים עקב אי הראייה שלו, וכשהוא רואה אותם כעבור שנה, זה ילדים אחרים. זה לא כסף שאתה שם בצד ואתה אומר לעצמך "אני אפצה על הזמן שעבר". אתה לא יכול לפצות בילדים על זמן שעבר. שופט שהולך לפי הספר, יביא את התיק לסיום אחרי ארבע-חמש שנים, כשמהפיכה עולמית קרתה שם. הזוג במלחמת עולם נוראה. הוא יכתוב פסק דין, זה לא יהיה מרוצה, זה לא יהיה מרוצה. הילדים יהיו בתווך אומללים




יום שבת, 19 במרץ 2016

דיני נפשות פרק שלישי - שכרון הכח








מי שולט במדינת ישראל? מדוע הפוליטיקאים מפחדים מהפרקליטות? האם אלו שאמורים להגן על הדמוקרטיה שלנו מעמידים אותה בסכנה?
כשאיילת שקד נבחרה לתפקיד שרת המשפטים הזהירו אותה שזהו התפקיד המסוכן ביותר במערכת. במשרד המשפטים לא אוהבים את שר המשפטים, כך אמרו לה. כשאיילת שקד נבחרה לתפקיד, הנשמות הטובות הציגו בפניה רשימה של שרי משפטים ורשימה של שרי משפטים בפוטנציה שהפרקליטות כנראה לא כל כך אהבה אותם: חיים רמון, רובי ריבלין, יעקב נאמן, פרופ' דניאל פרידמן, מול כולם ניצבה פרקליטות שהביאה לידיעת הציבור קופות שרצים. ברוב המקרים הסתבר שאלו קופות שרצים מדומות.
עו"ד דרור ארד אילון, יו"ר ועדת האתיקה הארצית של לשכת עוה"ד: חיים רמון לא היה מגיע לשלב שבכלל הייתה נגדו תלונה אילו הוא היה אדם מן היישוב. אין לי ספק שמקרה שלא היה מגיע בכלל לעוצמות האלה ולא היה מגיע לפסק הדין המשונה שהוא מורשע בעבירה חמורה והולך לעבוד עם סוסים. ברור שמישהו הבין שיש דיסוננס בלתי מתקבל על הדעת.
עו"ד אביגדור פלדמן: יש שמועה די משמעותית על קיומה של כנופיית שלטוון החוק, כפי שהיא מכונה. שהיא יכולה להעיף, להרים ולהוריד את כל מי שהיא רוצה, ששומרת בכספת תיקים על כל אחד, ואין כמעט אדם שאין לו תיק.
פרופ' דניאל פרידמן, לשעבר שר המשפטים: מערכת התביעה היא מערכת מאוד מאוד חזקה, וכל מעשה שנראה לא תקין, לא נכון, יכול להיתרגם, אם לא לעבירה פלילית, לפחות לחקירה פלילית.
העמדתו לדין פלילי של רמון הפכה לעובדה מוגמרת. התנהלות הפרקליטות במשפט הייתה רצופה אי סדרים בלשון המעטה.
חיים רמון: איומים שלא היה להם שחר על המתלוננת שתתלונן, שאם היא לא תתלונן אני אתלונן נגדה, ויהיה לה רע ומר. וכל מיני המצאות שלא תדאג, ואחריה יבואו עוד עשר נשים שיתלוננו עלי. אני, דרך אגב, כמעט אחד המקרים היחידים שיש אירוע מאוד מקומי ואין אף מתלוננת אחרת, שזה דבר חריג במקרים האלה, ולא שלא עשו מאמצים. עשו, ברוך השם.
במהלך המשפט, שהיה, אגב, קצר בצורה יוצאת דופן, התגלו כשלים באופן התנהלותה של הפרקליטות. לרמון הגיעה שמועה שהפרקליטות הורתה על האזנות סתר בין המתלוננת לבין התובעת המשטרתית, המפקדת שלה ושולה זקן. שהייתה אז מנהלת לשכת ראש הממשלה. הפרקליטות הכחישה נמרצות. בין האנשים שהקצינה סיפרה להם על האירוע, היו המפקדת הישירה שלה ומנהלת לשכת ראש הממשלה אז, שולה זקן. במקביל עלה חשד המשטרה, כי שולה זקן מנסה להדיח את המתלוננת מהגשת עדות במשטרה. כדי לבדוק את החשד, הוחלט לבקש האזנת סתר קצובה בזמן לזקן, המתלוננת והמפקדת שלה.
פרופ' דניאל פרידמן, לשעבר שר המשפטים: במהלך החקירה היו האזנות סתר שהיה בהן חומר שהיה מועיל מאוד לרמון, והחומר הזה לא נמסר לו. ועורך הדין שלו פנה פעם ועוד פעם ועוד פעם ובכל פעם אמרו לו שאין, אין האזנות סתר בעניין של מרשך.
חיים רמון, לשעבר שר המשפטים: יש האזנות סתר. אני יודע. אל תשאלי איך אני יודע. מתוך המשטרה ידעתי. היה לי גרון עמוק בתוך המשטרה. ונתתי להם ציטוטים מתוך הקלטות והיא שלוש פעמים כותבת שלא היה וזה לא קשור לתיק ולא נברא.
עו"ד קובי סודרי: הרבה אנשים מדברים בעיניים נוצצות על תקופתו של אהרן ברק, ואין ספק, משפטן ענק והוא תבע בזמנו את המונח "מהפכה חוקתית". בפסק הדין שלו בעניין סגן השר פנחסי, רבין ז"ל לא רצה לפטר אותו, והיועץ המשפטי לממשלה חשב שכן צריך לפטר אותו והגיעו לדיון בבג"ץ. היועץ המשפטי לממשלה הציג עמדה אחת. ראש הממשלה רצה להציג עמדה אחרת ואומר ברק בסוף פסק הדין, בהערה לעניין הזה: זה לא מעניין אותי. אצלנו העמדה המשפטית הקובעת מבחינת המדינה היא עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה, גם אם ראש הממשלה חושב אחרת. ובאותו רגע מה שקרה, שהיועץ המשפטי לממשלה הפך להיות הסמכות שממנה ראש הממשלה מבקש אישור.
בישראל היועמ"ש הוא גם הבוס של הפרקליטות, וכראש התביעה הכללית הוא זה שבמידה שמישהו מהממשלה יעבור על החוק, הוא יורה לפרקליטות לפתוח בחקירה נגדו. הוא גם זה שצריך להחליט לוותר ולא למצות איתו את הדין. זה בהחלט יכול להיות נוח ומסוכן. זהו כוח שהחוק מעניק לאדם אחד שנבחר על ידי קומץ אנשים ואשר מעמיד אותו בעמדה שיכולה להפיל ממשלות וראשי ממשלות.
בשנות ה- 70 נערכו שני ניסויים שעניינם אכזריותם של בני אדם כשמאפשרים להם כוח בלתי מוגבל - ניסוי מילגרם שעניינו האפשרות לחשמל אנשים עד מוות אם הסביבה רק מתירה זאת. והניסוי השני הוא ניסוי סטנפורד. בניסוי סטנפורד המפורסם הכניסו שתי קבוצות של סטודנטים לבית הסוהר. קבוצה אחת קיבלה את תפקיד האסירים וקבוצה שנייה קיבלה את תפקיד הסוהרים. להזכירכם, ניסוי, כמו משחק. בתוך 24 שעות החלו הסוהרים להתעלל באסירים באלימות חסרת גבולות. הניסוי הופסק אחרי שישה ימים, כי מה שהתגלה בתוך כותלי בית הסוהר הוא שלאכזריות האנושית אין גבולות. רק צריך להתיר לה לפרוץ החוצה.
עו"ד קובי סודרי: ברגע שאם מקבל כוח ומתרגל לכוח הזה, קשה לו מאוד לא להשתמש בו וזאת היא בדיוק הסיבה שבגללה היום יש צעקה כל כך ענקית בפרקליטות נגד ענייני הביקורת.
מאז ומעולם התנהלה הפרקליטות ללא כל ביקורת מחייבת על פעולתה. זו המערכת הממשלתית היחידה במדינת ישראל שאין גוף הבוחן את פעילותה באופן מחייב ורציף, לטוב ולרע. לפני כשנה וחצי, בצעד חסר תקדים הוחלט להקים גוף ביקורת על הפרקליטות. השופטת בדימוס, הילה גרסטל, נבחרה לנהל אותו. לגרסטל אין אויבים. היא שופטת מוערכת מאוד שהקימה את בית המשפט המחוזי בלוד אחרי שנים בהן כיהנה כשופטת מחוזית. גרסטל היא גם אישה נעימה מאוד שהמוניטין שלה יצא על כך שאינה קיצונית ואינה מתלהמת, שופטת שמחפשת את שביל הזהב. מאז שנבחרה לתפקיד, נפתחה עליה מלחמת חורמה מצד הפרקליטות, מלחמה שבה הוסרו הכפפות, שבה נשלחות מהולומות לבטן הרכה של אישה שומרת חוק זו.
אין פה אנשים טובים ואנשים רעים. יש פה מנגנון שיצא מדעתו.
ד"ר יוסי ביילין, לשעבר שר המשפטים: אני חושב שיש לנו שופטים נפלאים, באמת, ברמה גבוהה ביותר.
— אתה יודע, המיתוס שמתאר את תקופתך, זה שהתחפשת ונכנסת לבית המשפט.
ד"ר יוסי ביילין: אני ממש לא התכוונתי לעשות את זה מלכתחילה, אבל כן חשבתי שחשוב לי לסייר בבתי המשפט ולראות מה קורה בהם. ישבתי בבית המשפט המחוזי בתל אביב. מטבע הדברים, בא שר, יש לו איש ביטחון, יש לו דובר, יש לו רל"ש. הבנתי שברגע שנכנסתי אין משפט יותר. אני לא רואה את המשפט. אני רואה משהו אחר. אמרתי לעצמי: אני לא עושה ביקורים כאלה יותר. את ההצגה הזאת אני לא רוצה לראות. אז אמרתי: אני מוכרח לבוא בתצורה אחרת והתחפשתי באופן שטחי, אבל בדרך כלל כובע ומשקפי שמש עושים את זה. ונכנסתי לכמה אולמות חשודים. מה שמצאתי באולמות האלה, לא האמנתי שבבית משפט בישראל יושב שופט ומדבר כך אל עורך דין. יש במערכת המשפט הישראלית שופטים בלתי ראויים בעליל שאסור שישבו עוד רגע אחד על כס המשפט. אני אומר את זה באחריות מלאה, באחריות מלאה. והמערכת מודעת לזה.






יום שישי, 11 במרץ 2016

דיני נפשות, פרק שני, בחזקת החפות עם אורנה בן דור












דיני נפשות – פרק שני – בחזקת החפות – יוסף זוהר הואשם ברצח אביו כשהפרקליטות ידעה שהוא חף מפשע ולאחר 5 שנים המדינה חזרה בה מהאישום – סדרה של אורנה בן דור. כשמדברים על תיק פלילי אנחנו מדמיינים פושעים קשוחים בפינת רחוב אפלה באמצע עסקת סמים או חיסול בעיצומה של מלחמת כנופיות. אנחנו רוצים לחשוב שזה לא קשור אלינו, שזה שייך רק לעבריינים. אנחנו ישנים בשקט כי המשטרה ובית המשפט יגנו עלינו בשעת צרה. אז זהו, שבמדינת ישראל, גם סגירת מרפסת תמימה עלולה להסתיים ברישום פלילי.
בשנה האחרונה הוגשו 250 אלף כתבי אישום. זהו מספר בלתי נתפס. עו"ד ליאור אפשטיין: 250 אלף כתבי אישום? זה מיליון בארבע שנים. מה, ב- 12 שנה כל הבגירים במדינת ישראל יחוו כתב אישום? אני כשאני נולדתי, כל הילדים בכיתה ידעו שאף פעם לא יהיה להם תיק במשטרה. אז מה, כל האזרחים פה יהיה להם כתב אישום?
נציבת הביקורת על הפרקליטות, הילה גרסטל, מצאה לפחות מקרה אחד בו ביקש פרקליט מהמכון לרפואה משפטית להכניס שינויים בחוות דעתו, באופן שיש בו כדי לטשטש את המסקנה העולה ממנה. מסקנה זו, מתוך טיוטת דוח הביקורת של גרסטל בנושא, מובאת (יום ה', 31.3.16) בעתירה שהוגשה לבג"ץ נגד פרסום הדוח. [בג"ץ 2683/16, ל"ש ואח' נ' נציבת הביקורת ואח' / עתירה למתן צווים על תנאי]
יוסף זוהר הועמד לדין באשמת רצח אביו. המניע, כך נטען, כספי הירושה. הטרגדיה של יוסף זוהר החלה לפני 15 שנה. אביו משה, חלה במחלת ניוון שרירים ותוך זמן קצר הפך לסיעודי לחלוטין ומחובר למכונת הנשמה. יוסף טיפל בו במסירות חודשים ארוכים יחד עם מטפל סיעודי, עולה חדש מאוקראינה בשם ולנטין טוקילה. כשאבא חלה, ידעתי שאני חייב לעמוד לצדו. המחלה תפסה אותנו בשיא האושר המשפחתי. באפריל, שנה לאחר מכן, אבא נפטר. ביום שישי, 12 באפריל 2002, בשעה 11 בלילה התקשר טוקילה ליוסף. רחל ענתה, העירה אותי ומסרה לי את השפופרת. שמעתי את המטפל צועק: קרה משהו לאבא, בוא מהר! יוסף ממהר להתארגן ולצאת לבית האב, כשהוא מבקש מהמטפל להזמין אמבולנס. כשהגעתי, בחוץ כבר הייתה ניידת של טיפול נמרץ ובפנים, הצוות כבר קבע את מותו הטבעי.
מספר חודשים מאוחר יותר מוזמן יוסף לתחנת המשטרה בתואנת שווא שהיה עד לתאונת פגע וברח. בתחנת המשטרה הוא רואה את ולנטין טוקילה, המטפל הסיעודי של אביו, יושב באחד החדרים. יוסף לא חשד שמדובר בפגישה שתוכננה על ידי המשטרה. הוא לא הבין שזה אינו צירוף מקרים. שבוע לאחר מכן נעצר יוסף בחשד לרצח אביו.
אמרתי להם: יש סכסוך משפחתי עם האישה השנייה של אבא, ואתם צריכים לקחת את זה בחשבון. יוסף נפל קורבן לסכסוך משפחתי על ירושה. גרושתו של האב ניסתה לערער על הצוואה שהאב השאיר. היא בחרה בדרך אפקטיבית. להחשיד את יוסף ברצח אביו.
בני משפחת זוהר מתייצבים דווקא לצדו של הבן החשוד ברצח ומנסים להסיט את החשדות כלפי אשתו השנייה של האב. היו שתי צוואות: צוואה אחת ראשונה, שהיא הייתה הצוואה המקורית, שבה הגרושה הייתה המוטבת וצוואה שנייה שהיא לא ידעה ממנה, צוואה שבה היא בכלל לא היתה מוזכרת.
בחוץ הם החזיקו אותי מול הכתבים והצלמים בשני הצדדים, וככה, כמו איזו חיה שהם לכדו, הם הכניסו אותי לבית המשפט. באותו לילה נטרפו חייו של יוסף והם לעולם לא ישובו להיות כשהיו. בהבל פה הפך יוסף זוהר לרוצח מאזרח שומר חוק.
פרופ' בועז סנג'רו: על פי הלכת בית המשפט העליון, כדי להרשיע נדרש מה שנקרא "דבר מה נוסף", זו איזושהי תוספת ראייתית חוץ מההודאה, כדי שאפשר יהיה להרשיע. אבל בית המשפט העליון בעצמו אמר שהיא יכולה להיות קלה כנוצה. עו"ד דרור ארד איילון, סניגורו של יוסף זוהר: יוסף עבר תהליך שהוא תהליך מאוד מסוכן בתהליך חקירתי, שבו, בגלל הבידוד, אתה במעצר, אתה לא רואה אנשים, עשו שם תגילים להרחיק אותו מאיתנו, אנחנו באנו לבקר אותו יום-יום. אבל הצליחו לבודד אותו לסוף שבוע אחד, ובבידוד הזה, מול העוצמה של הוודאות שמקרינים החוקרים, בראיות שלא קיימות או בראיות מסופקות, כדי לשבור את רוחו של נחקר, כי אם הוא אשם, רק שבירת רוחו תגרום לו להודות, זאת היא התזה. עו"ד דרור ארד איילון, סניגורו של יוסף זוהר: מול הדבר הזה, אדם מפקפק בעצמו. הוא שואל: באמת התעוררתי ב- 12 בלילה? אולי התעוררתי ב- 11? יוסף זוהר, זה פשוט מטיל עליי אימה. קשה לי להסביר את זה, כמו תהום שפעורה בתוכך. שרוצה לבלוע אותך.
במערכת המשפט הישראלית, ההודאה היא קיסרית הראיות והיא מספיקה כדי לשלוח אדם לכלא. זאת למרות שכל המחקרים מראים עד כמה קל לגרום לאדם, לכל אדם, להודות בפשע שלא ביצע. פרופ' בועז סנג'רו: הודאה לא מוסיפה לי האם אדם עבר את העבירה או לא במספיק לחץ כולנו צפויים להודות. בסופו של דבר כולנו צפויים להודות, וזה שאדם יודה זה לא ילמד שהוא עבר את העבירה יותר מאשר שהוא לא עבר אותה. זה ילמד עליו האם הוא אדם חזק או חלש, האם יש לו ביטחון עצמי בעניין הזה או לא. זה ילמד על החוקרים שלו, עד כמה הם ידעו להפעיל עליו לחץ. האם זה מלמד האם הוא עבר את העבירה או לא? מעט מאוד.
עו"ד דרור ארד איילון, סנגורו של יוסף זוהר: יום אחד אני מקבל שיחת טלפון מעו"ד שעבד איתי בתיק, עו"ד שרון דניאלי, טלפון שאומר לי: "דרור לא תאמין. אתה יושב? מצאנו את שיחת הטלפון." אז אני כשבמקרה הפרטי של יוסי זוהר, עם כל הפרטים המטריחים האלה, כל הבוכלטריה הזו, אני שואל: איך לא קם פרקליט ואומר: יש לי בעיה. הפרקליטות לא מיידעת את יוסף, על כך שהשיחה נמצאה, וזו הראייה היחידה, שהופכת אותו לחף מפשע.
כעת, משנתגלתה שיחת הטלפון, צריכים החוקרים לשנות טקטיקה. איזו הודאה הם יזמינו עכשיו מטוקילה, שתתאים לסיפור העלילה של הפרקליטות ולהפליל את יוסף. עו"ד דרור ארד איילון, סנגורו של יוסי זוהר: תחושות בטן של פרקליט מונחות, או של תובע או של חוקר, מונחות מהתפקיד המוסדי שלו למצוא את האשם, באופן שהוא לא מודע לו, ולכן יש לו נטייה להאשים גם במקום שאין מקום לאשמה. רק הראיות צריכות לדבר.
במשפטו של זוהר, לא זו בלבד שלא היו ראיות נגדו. הראייה היחידה שנמצאה זיכתה אותו לחלוטין. פרופ' בועז סנג'רו: המערכת הייתה צריכה לעודד את אותו תובע שיגיד: עצור, יש לנו כאן טעות, זה לא האדם הנכון. בואו נחזור בנו מכתב האישום. המערכת לא מעודדת פעולה כזאת. אביגדור פלדמן: הפרקליטות סיגלה לעצמה הרבה שנים את הרוח של לנצח בכל מחיר. היא נשענת על איזושהי הצדקה עצמית קיצונית שאומרת כל מה שאנחנו עושים הוא נכון וצודק. בסופו של דבר זוכה זוהר מכל אשמה. חירותו הוחזרה אליו. אבל את חמש שנות החיים שנשדדו ממנו איש לא יוכל להחזיר. יוסי זוהר: זה מפחיד אותי מאוד שצריך לקחת כמעט חמש שנים כדי להתנקות מעלילת שווא. זוהר חזר מהקרב על חפותו בידיעה שבכל רגע נתון, מישהו יכול בהבל פה להפוך אותו לאזרח נטול זכויות, שבוי בידי מערכת שמחפשת אשם בכל מחיר. טובה פרי היתה התובעת בתיק של יוסף זוהר. היא זאת שידעה שיש קו טלפון נוסף אבל אז הלכו לטוקילה ושינו את הגרסה. ראש צוות החקירה הוא עורך דין מכהן כיום. רמי זך

יום רביעי, 9 במרץ 2016

דיני נפשות - פרק ראשון - שוקי משעול פרשת רשות המסים - סדרה של אורנה בן דור








מה קורה בחדרי חדרים של היכלי הצדק בישראל? הפרשה שהרעידה את המדינה - מי משלם את מחיר השחיתות של הפרקליטה הבכירה שחצתה את הקווים? זהו הפרק הראשון בסדרת התחקירים על השחיתויות במשרד הפרקליטות, סדר בשם דיני נפשות של אורנה בן דור – שם הפרק פרשת השחיתות בפרקליטות: תפירת התיק לשוקי משעול המוערך מרשות המסים. ב"דיני נפשות", עוסקת בן דור בניסיון לחשוף סוד אפל של גוף ממלכתי, הפרקליטות. בן דור מנסה לשכנע כי דוד תפרה תיק לבכיר בעבר ברשות המסים, שוקי משעול. בן דור אף מציינת שהיא פוחדת שכעת גם היא, אורנה בן דור, צריכה לפחד מנקמת פרקליטות מחוז תל אביב שמצלמים אותה ועוקבים אחריה.
אי אפשר לומר שלא הזדעזענו מהתמונה שפורסת בפני הצופה יוצרת הסדרה אורנה בן דור.
מלבד עריכה החוצה של המשפט שזיהינו בפרומו "בפעם הבאה נחסל אותך..." כפי שמתאר שוקי משעול את המפגש עם שני סגנים של איתן רוב, מנהל רשות המסים לשעבר - על פניו נראה שכנופיית רשות המסים והפרקליטות לא הצליחו לעמעם או לפגוע בעוצמת הדברים כפי שמועברים לצופה.
צפיה חובה (+שיתוף חובה!) לכל אזרח שמכבד את עצמו ומבין שחובה עליו לדעת באיזו מדינה הוא חי שהרי פתגם ידוע אומר שידיעת הבעיה היא כבר חצי פתרון.
אל תעמדו מנגד - זהו מאבק להצלת המדינה בדקה ה-90 מגורל דומה לזה שספגו אימפריות גדולות מאיתנו בגלל שחיתות מוסרית!