הוצאה להורג מזעזעת על ידי שור הפליז

הכירו את שור הפליז, מזכיר את השור של וולסטריט רק קצת פחות חינני. השור הומצא ביוון ורומא העתיקה ושימש כמתקן להוצאה להורג.
השימוש הראשון המתועד היה כאשר פלאריס (רודן מסיצליה) ביקש מפסל בשם פרילס לפסל את המתקן.
השור נפתח מצדדיו ומשם היו מכניסים את הקורבן סוגרים את הדלת ומחממים את בטן השור עד שהיא הייתה רותחת והקורבן היה נצלה למוות.
הנחריים של השור עוצבו כך שהיו הפתח היחידי בפסל, מה שגרם לצעקות הקורבן להישמע כמו נהמה של שור.
עובדות בונוס:
1. פלאריס הרודן ניסה את המתקן לראשונה על הפסל עצמו (פרילס).
2. מהשאריות של הקורבן היו מכינים תכשיטים
3. שמו קטורת קרוב לנחיריים של השור כדי שהעשן שיוצא יהיה בריח טוב

לא לבעלי לב חלש:


The brazen bull, an ancient Greek device of torture and execution, is applied in the film to the maidens of the oracle.

נהלי על האש בתקופת ספירת העומר

בתקופה הזו של השנה, בין החורף לקיץ, תקופת האביב, הנה תקופת הנפנופים על הגחלים. אם זה המימונה או לאורך חול המועד פסח, אם זה יום העצמאות או לג בעומר. יש דרך לנפנף ואלו הם החוקים - נהגו ישראל לצלות בשרים על האש, ביום העצמאות והוא הנקרא מנגל בפי העם. ונביא כאן מעט מן ההלכות להשכלה כללית.

א. יש לעשות ה"על האש" מחוץ לביתו או, לכל הפחות, בגינה או בחצר הבניין, שכן מצווה זו מִדְּ"וּרָאִיתָ".
ב. אין לבשל או לאפות, לא בתנור ולא בסיר, וודאי שלא במיקרוגל, ומי שלא צלה על גבי גחלים, לא יצא ידי חובת היום.
ג. נהגו למנות אדם חשוב לעמוד אצל המנגל ולנופף, והוא הנקרא "המנופף", לקיים את מה שנאמר בהפטרת היום "עוד היום בנוב לעמוד, ינופף ידו".
ד. כל הבא בצבא ישראל ראוי לבוא בקהל המנפנפים, שנאמר: "דגל מחנה יהודה לצבאותם".
ה. נשים ששרתו בצבא רשאיות לנפנף, שאף הן היו באותו הנס, ובלבד שינפנפו בצניעות כיאה לבנות ישראל כשרות. ובנות שירות לאומי, כבר הוקבע ע"י גדולי הדור, שדינן כשירות צבאי לכל עניין, וכל המפקפק הרי הוא מהמקצצים בנטיעות, שמעיז פניו כנגד גדולי הדור.
ו. מצווה מן המובחר לעשות מנגל בגולן ובירושלים שנאמר: "עוד היום בנוב לעמוד, ינופף ידו הר בת ציון גבעת ירושלים".
ז. נהגו ישראל לנפנפף בקרטונים ובפלסטיקים, ומנהג בישראל דין הוא ואין לשנות. אמרה לי צדקת אחת שראתה גבר מנפנף במטריה והסתפקתי בדבר, ולעניות דעתי בדיעבד יצא, אבל אין לעשות כן לכתחילה.
ח. בעניין מאוורר חשמלי ומייבש שיער הנקרא "פן", ראיתי בכמה קהילות שמדליקים מאוורר חשמלי למול המנגל, ולא יפה הם עושים שנאמר "ינופף ידו".
ט. המנפנף אל ינופף פחות מ 20 נפנופים ולא יותר מחמש מאות, בגלל ספק פיקוח נפש. ועל אלו הנוהגים להחמיר היכן שיש להקל כבר נאמר בנביא: " למה לי רוב נפנופיכם, יאמר ד'".
י. החכם עיניו בראשו, וישים משקה קל אצל המנופף, לבל יתייבש בשמש ובחום המנגל, משום "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם".
יא. זמן הנפנוף נהגו יראי ד' לומר: "לשם מנגל מצווה", ומנהג יפה הוא.
יב. יש לעמוד בזמן הנפנוף, שנאמר "לעמוד ינופף ידו". ובדיעבד היושב בזמן נפנוף יצא ידי חובה.
יג. במנגל חשמלי רבו הספקות, ועיין בספר "נפנופי מצווה" להרב המופלג בחכמה מורנו הרב י. ראטענבערג, שנוטה לאסור מנגל חשמלי מפני שאינו מעלה עשן, ואינו עושה פחמים, ולהלכה נראה לי לאסור, גם מטעם שאינו אש אמיתית.
יד. פחמים ונפנפנים שעשה בהם מנגל, צריך לנהוג בהם כבוד, ואל יזרקם לאשפה. ונהגו אנשי מעשה, להדליק בהם מדורת ל"ג בעומר ובלבד שהנפנף אינו עשוי פלסטיק, שאז ריחו רע לבריות ורע לעולם.
טו. מי שעשה מנגל מטופו ושאר ירקות, לא יצא ידי חובת היום, שהוקשה מצוות מנגל למצוות קורבן פסח. והסומך על רבני הצמחונים ימנגל בטיב טעם, שכן רואים הם הצב"ח רק בעגלים ובאפרוחים.
טז. יש לעשות מנגל תחת כיפת השמים, בגנים, בשמורות, בפארקים הציבוריים, ובכל במקום שנהגו קהל ישראל להתאסף בחבורה גדולה. ומי שעשה מנגל בדירתו כאילו לא עשהו ולא עוד, אלא שמוסיף חטא על פשע, ועליו נאמר "ויקטרו באהליהם". ועיין בסעיף א'.
יז. כל מי שלא יצא ידי חובת מנגל ביום העצמאות, יתגבר כארי, ואל יבוש מפני המלעיגים, ויעשהו ב"יום עצמאות קטן", הוא יום ירושלים ויכוון לצאת ידי חובתו.
יח. המבטל מנהג המנגל כחס על הבשר, כחס על הנפנף, כחס על איכות הסביבה, כחס על הפחם - חייב. והמוגרבי פותר בכולם, חוץ מן הפחם, שמא יירגע.

ועכשיו בהלכות ברצינות