השפעות לטווח הקצר ולטווח הארוך של עבירת אונס על נפגעת העבירה – קורבן אונס של הסופר חיים ולדר כמקרה בוחן

 

תקציר העבודה
המכללה האקדמית אשקלון
החוג לקרימינולוגיה

השפעות לטווח הקצר ולטווח הארוך של עבירת אונס על נפגעת העבירה – קורבן אונס של הסופר חיים ולדר כמקרה בוחן
מוגש על ידי – מספר תעודת זהות
מוגש על ידי – מספר תעודת זהות

שם המרצה:
שם המתרגלת:
שם הקורס:
מספר הקורס:

תאריך עברי: תאריך לועזי:

תוכן עניינים

מבוא

1
פרק 1 – אונס

2
1.1 הגדרה

2
1.2 מאפיינים

3
1.3 היקף התופעה

4
פרק 2 – אונס – השפעות לטווח הקצר ולטווח הארוך של נפגעת עבירה
6
2.1 תיאוריית הדחק – פוסט טראומה

6
2.2 השפעות לטווח הקצר

6
2.3 השפעות לטווח הארוך

7
פרק 3 – מקרה בוחן – קורבן אונס של הסופר חיים ולדר

9
פרק 4 – דיון ומסקנות

10
סיכום

12
מקורות

13

מבוא
כל החבר’ה הביעו צער שכל הסיפור שהסתבך
וחרטה וכל החרא אז למה הם לא מפסיקים לחייך
כי השופט הקל את העונש כי לא צעקת ולא היית בתולה
החוק היבש לא נרטב אף פעם
אפילו לא מדמעה של ילדה (כל החבר’ה, יהלי סובול)
מטרת עבודה זו הנה לבחון את השפעות האונס על קורבן האונס הן לטווח הקצר והן לטווח הארוך. במסגרת זו נציג את המקרה של הנאנסת רוחמי ילטה רבינוביץ’, אשר נפלה קורבן לאנס הסדרתי והסופר חיים ולדר, כמקרה בוחן. רוחמי (רומי) נחשפה לאחר התאבדותו של האנס במסגרת ראיון ששודר בתחקיר המקור. בהתאם לכך, נערוך ניתוח של השפעות האונס לטווח הקצר ולטווח הארוך על רוחמי כנפגעת האונס. במסגרת זו, עולה השאלה מהן ההשפעות לטווח הקצר ולטווח הארוך אותה חוותה נחמי, אשר נפלה קורבן לאנס הסדרתי חיים ולדר?
ראשית, במהלך הפרק הראשון, נגדיר מהו אונס, מהם מאפייני התופעה והיקפיו. החוק הישראלי מגדיר אונס כסוגים שונים של עבירות מין במבוגרים וילדים ללא הסכמה חופשית של הצדדים. אחת מתוך 3 שנים תעבור אונס פעם אחת בחייה. יתכן והאונס יתבצע על ידי מכר, כגון עמית לעבודה ואף בעל, או על ידי זר במסגרת תקיפה אקראית. מבחינה סטטיסטית את היקף התופעה ובניגוד לדעה הרווחת, 8 מתוך 10 מקרי אונס יבוצעו על ידי מכר. מדובר בתופעה המושפעת מיחסי כפיפות מגדריים, כחלק ממערך רחב של אלימות פיזית. למעשה האונס נלווה מיתוס האונס, אשר מוביל להאשמת הקורבן – כאשר האשמה על ביצוע המעשה עוברת ממבצע עבירת התקיפה המינית לקורבן האונס (להב, 2008 ; Nguyen, Weeks & Stenstrom, 2021 ; Borgogna, Emma Lathan & Ryon, 2022).
בהמשך, מטרת הפרק השני הנה לבחון את ההשפעות של האונס על הקורבן הן לטווח הקצר והן לטווח הארוך. הפרעת דחק פוסט תראומטית הנה הפרעת חרדה, אשר מתפתחת בתגובה לארוע תראומטי בקרב אחת מתוך 12 נשים, זאת לעומת 1 מתוך 24 גברים. בעקבות כך, הנפגע חווה מצוקה והפרעות בתפקוד (אלטמן, 2011 ; הרמן, 2017). בנוסף, קורבנות תקיפה מינית ייחוו השפעות לטווח הקצר, כגון אפשרות להידבקות המחלות מין, קליטת הריון, האשמת הקורבן מצד הסובבים ועוד. לבסוף, קורבנות אונס עלולות לחוות השפעות לטווח ארוך, כגון פוביות, התקפי חרדה והפרעת דחק פוסט טראומתית ( דנציג – רוזנברג ופלג, 2020)
הפרק השלישי נועד להציג את מקרה קורבן האונס של האנס הסדרתי חיים ולדר, רוחמי שוורץ. הניתוח יתבצע בהתאם לראיון שנתנה הנאנסת בפנים גלויות לתוכנית המקור.ואכן, מהתוכנית עולה, כי הנאנסת סובלת מתופעות לטווח הקצר ולטווח הארוך בעקבות האונס באופן התואם לנסקר בספרות. קרי, בטווח הקצר, רוחמי עברה נידוי חברתי והאשמת הקורבן מצד הסובבים. בהמשך, באו לידי ביטוי השפעות לטווח הארוך, כגון הפרעת דחק פוסט טראומתי והפרעות בתפקוד המיני.

ניתוח מקרה של קורבן אונס של האנס הסדרתי והסופר החרדי חיים ולדר

השפעות לטווח הקצר ולטווח הארוך של עבירת אונס על נפגעת העבירה – ניתוח מקרה של קורבן אונס של האנס הסדרתי והסופר החרדי חיים ולדר

 תוכן עניינים

מבוא

1
1. אונס

2
1.1 הגדרה

2
1.2 מאפיינים

2
1.3 היקף התופעה

3
2. אונס – השפעות לטווח הקצר ולטווח הארוך של נפגעת עבירה
5
2.1 תיאוריית הדחק – פוסט טראומה

5
2.2 השפעות לטווח הקצר

5
2.3 השפעות לטווח הארוך

6
3. מקרה בוחן – קורבן אונס של הסופר חיים ולדר

7
4. סיכום

9
5. מקורות

10

מבוא
מטרת עבודה זו הנה לבחון את השפעות האונס על קורבן האונס הן לטווח הקצר והן לטווח הארוך. במסגרת זו נציג את המקרה של הנאנסת רוחמי ילטה רבינוביץ’, אשר נפלה קורבן לאנס הסדרתי והסופר חיים ולדר, כמקרה בוחן. רוחמי (רומי) נחשפה לאחר התאבדותו של האנס במסגרת ראיון ששודר בתחקיר המקור. בהתאם לכך, נערוך ניתוח של השפעות האונס לטווח הקצר ולטווח הארוך על רוחמי כנפגעת האונס. במסגרת זו, עולה השאלה מהן ההשפעות לטווח הקצר ולטווח הארוך אותה חוותה נחמי, אשר נפלה קורבן לאנס הסדרתי חיים ולדר?
ראשית, במהלך הפרק הראשון, נגדיר מהו אונס, מהם מאפייני התופעה והיקפיו. החוק מגדיר אונס כעבירות מין ללא הסכמה חופשית של הצדדים. אחת מתוך 3 נשים תעבור אונס פעם אחת בחייה. יתכן והאונס יתבצע על ידי מכר או במסגרת תקיפה אקראית על ידי זר. התקיפה המינית הנה תופעה המושפעת מיחסי כפיפות מגדריים, כחלק ממערך רחב של אלימות פיזית. לאונס נלווה מיתוס האונס, המוביל להאשמת הקורבן – מקרה בו האחריות על ביצוע מעשה האונס עובר ממבצע עבירת התקיפה המינית לקורבן האונס (להב, 2008 ; Nguyen, Weeks & Stenstrom, 2021).
בהמשך, מטרת הפרק השני הנה לבחון את ההשפעות של האונס על הקורבן הן לטווח הקצר והן לטווח הארוך. הפרעת דחק פוסט תראומטית הנה הפרעת חרדה, אשר מתפתחת בתגובה לארוע תראומטי בקרב אחת מתוך 12 נשים ובקרב 1 מתוך 24 גברים. בעקבות כך, הנפגע חווה מצוקה והפרעות בתפקוד. קורבנות תקיפה מינית ייחוו השפעות לטווח הקצר, כגון אפשרות להידבקות במחלות מין, קליטת הריון לא רצוי, האשמת הקורבן מצד הסובבים ועוד. יתרה מכך, קורבנות אונס עלולות לחוות השפעות לטווח ארוך, כגון פוביות, התקפי חרדה והפרעת דחק פוסט טראומתית (אלטמן, 2011 ; הרמן, 2017 ; דנציג – רוזנברג ופלג, 2020)
לבסוף, הפרק השלישי נועד להציג את מקרה קורבן האונס של האנס הסדרתי חיים ולדר, רוחמי. הניתוח יתבצע בהתאם לראיון שנתנה הנאנסת בפנים גלויות לתוכנית המקור. ואכן, מהתוכנית עולה, כי הנאנסת סובלת מתופעות לטווח הקצר ולטווח הארוך בעקבות האונס באופן התואם לנסקר בספרות.

לקריאה נוספת

לקבלת הצעת מחיר לכתיבת סמינריונים ועבודות אקדמיות שלחו הודעה בווטסאפ
\[

הוצאה להורג מזעזעת על ידי שור הפליז

הכירו את שור הפליז, מזכיר את השור של וולסטריט רק קצת פחות חינני. השור הומצא ביוון ורומא העתיקה ושימש כמתקן להוצאה להורג.
השימוש הראשון המתועד היה כאשר פלאריס (רודן מסיצליה) ביקש מפסל בשם פרילס לפסל את המתקן.
השור נפתח מצדדיו ומשם היו מכניסים את הקורבן סוגרים את הדלת ומחממים את בטן השור עד שהיא הייתה רותחת והקורבן היה נצלה למוות.
הנחריים של השור עוצבו כך שהיו הפתח היחידי בפסל, מה שגרם לצעקות הקורבן להישמע כמו נהמה של שור.
עובדות בונוס:
1. פלאריס הרודן ניסה את המתקן לראשונה על הפסל עצמו (פרילס).
2. מהשאריות של הקורבן היו מכינים תכשיטים
3. שמו קטורת קרוב לנחיריים של השור כדי שהעשן שיוצא יהיה בריח טוב

לא לבעלי לב חלש:


The brazen bull, an ancient Greek device of torture and execution, is applied in the film to the maidens of the oracle.

דוקטור אליאור גיל ג'קיל ומיסטר דני בוי הייד

תחקירנית 'ידיעות אחרונות' אריאלה שטרנבך מספרת כיצד עלתה על פרשת איש התקשורת אליאור גיל, חזאי ערוץ 10, החשוד בניצול מיני של קטינות דרך אתר 'ישראבלוג'. בהמשך מצטרפת לשיחה אחת מהבנות הנפגעות בווידוי חושפני על שיטת הפעולה של 'דני בוי'.

**אזהרת תוכן קשה*** **אזהרת תוכן קשה*** **אזהרת תוכן קשה*** **אזהרת תוכן קשה***

"חצאית בית ספר קצרה וקוקיות לאחיזה" - ככה אוהב את בנות ה-16 שלו אליאור גיל, איש תקשורת שמעורב ככל הנראה בפרשיית מין הכי גדולה במדינה נכון להיום. האזינו לשיחה עם אריאלה שטרנבך, תחקירנית "ידיעות אחרונות" ואחת הנפגעות בפרשה, מיכל (שם בדוי):




אליאור גיל, חזאי ומפיק חדשות, פעיל כדני בוי עוד משנת 2009, אז הוא כבר נסגר על שיטת הפעולה שלו - כל הבנות צעירות, קטינות, חלקן מתחת לגיל ההסכמה [16]. הן היו במצב סוציאלי, משפחתי ופסיכולוגי קשה, כולל אשפוזים, רקע קודם של פגיעות מיניות, הן פיתחו הפרעות אכילה ובעיות נפשיות נוספות. הוא ניצל את מצבן וביצע בהן מעשים מיניים אלימים, בחלק מהמקרים תחת השפעת סמים ואלכוהול שהוא כפה עליהן לצרוך ועוד. המעשים תועדו בבלוג שהעלה לישראבלטג. אני מאמינה שהוא גישש בתחום עוד לפני כן. הבלוג שלו אמנם נסגר כבר ב-2014, אך המוניטין שלו היה ידוע וביקורות כלפי ישראבלוג שלא הסירו את הבלוג עלו כבר ב-2012.
דרך אגב, הראיון הוגדר על ידי קבוצת פמיניסטיות קיצונית - פוליטיקלי קוראות כאונס שני ולכן פורסם באזהרת טריגר, דבר שעתבן ביותר את דנה ספקטור כי רן שריג השווה את הנאנסות לבריטני ספירס.





לאור האיום בתביעה, הקיצוניות הורידו את הגדרת האטנס השני, אך השאירו את אזהרת הטריגר והתנצלו... כל זאת אחרי שרן שריג ציין שנטפלים למשפט אחד שלו ולא למעשיו של מיסטר הייד.

אתמול פרסמנו פוסט ובו ביקורת על הדרך בה הציגו דנה ספקטור ורן שריג את המקרה המתועב של אליאור גיל שהגיע לכותרות.בתגובה לפ...
Posted by ‎פוליטיקלי קוראת‎ on Thursday, March 17, 2016

שופט מחוזי בקנדה האשים קורבן אונס באונס שעברה בזמן עדותה

שופט קנדי האשים קורבן אונס באונס שעברה. השופט, שמאז קודם מבית המשפט המחוזי הקנדי לבית המשפט הפדרלי בקנדה, האשים קורבן אונס במשפט שהתנהל בפניו באונס שעברה בעת שהיה שופט מחוזי. הוא ביצע בה האשמת הקורבן על דוכן העדים. מאז, מערכת המשפט הקנדי נמנעת לתת לו תיקים העוסקים בעבירות מין עד לסיום הבירור.
קוראים לזה האשמת הקורבן שנעשית על ידי מערכת המשפט, שוב. שופט בבית משפט מחוזי בקנדה האשים קורבן אונס כי לא עשתה מספיק כדי למנוע את האונס. כדי לא להאנס, מספיק להגיד לא, אבל גם זה לא חייב. כלומר, אם הנאנסת לא בהכרה, היא לא חייבת לסרב לקיים יחסי מין. ההגיון הסביר אומר שאם היא לא יכולה לסרב כי היא מפחדת, שיכורה או ללא הכרה, למשל, אין לקיים עמה יחסי מין, אחרת זה אונס. היא לא יכולה הייתה להתנגד כי הייתה מאויימת. כי האנס גדול ממנה וחזק ממנה. אבל זה לא מספיק עבור השופט שהיא סרבה. היא הייתה צריכה להתנגד פיזית, לסגור ברכיים, להוריד את הישבן טל הכיור.
יחד עם זאת, השופט הודח מתפקידו לאחר ששאל נאנסת בת ה-19 במהלך המשפט שהתנהל מולו. השופט הטיח בה שלא עשתה מספיק כדי למנוע את האלימות נגדה. הוא שאל "מדוע לא פשוט הטבעת את הישבן שלך בתוך הכיור, כך שהוא לא היה יכול לחדור אליך?" והשופט גם ציין שקורבן האונס מעולם לא הסבירה "למה היא אפשרה את יחסי המין אם היא לא רצתה את זה". "אם היית כל כך מפוחדת היית יכולה לצעוק", הוא אמר במהלך המשפט. "ללא ספק הייתה לה היכולת, אולי מהניסיון שלה ברחוב, להגיד לו שיעוף לכל הרוחות".
 ומה זה היה עוזר אם הייתה אומרת את זה? ואם בגלל האמירות האלו הנאנסת הייתה חוטפת מכות? כדי לסרב ליחסי המין, היא צריכה להראות לו שהיא לא מעוניינת. גם זה לא תמיד. כך שהשופט העביר אותה אונס שני והאשים אותה באונס. למה שזה יעודד נאנסות להתלונן על אונס שעברו או יעודד אותן להעיד במשפט? זהו ביטוי לחשיבה שוביניסטית ופטריארכלית.
עיזרו לקורבן אונס להתגבר על האונס שעברה.

האם יש לנאנסת אינטרס להתלונן על אונס?

תרבות האונס בישראל והאונס השני תופסת כותרות בשבועיים האחרונים, כאשר הביקורת אינה נחסכת מהנאנסות. בניגוד לטענתם של טוקבקיסטים רבים, המלינים על כך שנאנסות רבות נמנעות מלהתלונן במשטרה כנגד האונס שהן עברו והאנס אותו הן לרוב מכירות, נפגעת עבירה לא חייבת לפנות למשטרה. הגשת תלונה היא לא מבחן מכריע לאמיתות העובדות, בטח לא ביחס לעבירות מין, מאחר וידוע שלפעמים נפגעות מתקשות לדווח על העבירה.
בהתאם לאשמותיהם של טוקסקיסטים כנגד נאנסות, האם לנאנסת אינטרס לדווח למשטרה שהיא נאנסה וברוב המקרים, מאחר והסיכוי הוא 87% שמדובר באונס על ידי מכר, לדווח על זהותו של האנס? אם כן, מהו האינטרס הזה? במידה ויש אינטרס כזה, בואו נברר מה הסיבה שנאנסת תרצה לדווח למשטרה על אונס שעברה ולהפנות אצבע מאשימה כנגד האנס שלה: 
המניע היחידי שעולה במוחי הנו נקמה. חלק גם יטענו שלנאנסת יש אינטרס לדווח על האונס ועל זהות האנס גם כדי למנוע ממנו רצידיבזם, למנוע ממנו מלהמשיך ולאנוס. אלו הם, למעשה, חלק מהטיעונים העומדים מאחורי הרציונל שבענישה השיפוטית, שבפנולוגיה. הגמול באמצעותו החברה גומלת לעבריין על העבירה שביצע והצורך במניעת רצדיביזם, חזרה על המעשים הללו על ידי העבריין עצמו ועל ידי עבריינים פוטנציאלים נוספים מלבדו, למען יראו וייראו ואף שיקומו. על טענות אלו אגיב בהמשך.
גמול הנו שיקול מרכזי לענישה. ניסיון להתאים את העונש למעשה, ללא קשר לתוצאותיו. מחובתה של החברה להעניש את העבריין, כל עבריין. מבחינה חוקית, קורבן אונס שמעוניינת להחזיר לאנס כגמולו, כנקמה על האונס, ביכולתה לפנות למשטרה, לדווח על האונס. הרי באמצעות הגשת תלונה למשטרה, מוטל על המשטרה לחקור על העבירה, לבנות תיק כנגד העבריין ולהעביר את תיק החקירה לפרקליטות בכדי להביא לפתיחת משפט כנגד העבריין שבסופו יוטל עליו עונש, הוא יורחק מהחברה לתקופה מסויימת באמצעות מעצר ובהמשך על ידי מאסר. בנוסף, הרישום הפלילי שלו לא ישאר נקי והוא יירשם כעבריין מין, דבר שימנע ממנו בעתיד להתקבל לעבודות מסויימות ובמידה ויחזור על עבירות דומות, יוטל עליו עונש חמור יותר.
בפועל, מי שהייתה קורבן לעבירה מינית מסוג הטרדה מינית או אונס במסגרת עבודתה אין אינטרס להתלונן במשטרה וכן, החוק פוטר אותה מלהתלונן. החוק מספק לקורבן לעבירה מינית במסגרת עבודתה 3 דרכים להתמודדות עם הסיטואציה - (1) לתבוע את התוקף אזרחית, (2) להתלונן במשטרה ובכך לפתוח בהליך פלילי או (3) לפנות לאחראית על הטרדות מיניות אצל המעסיק. היא יכולה לבחור באחת מהאפשרויות או בכל האפשרויות. מעבר לכך, החוק לא מחייב אותה לדווח לאף אחד על קיום העבירה בגלל הסיבות הברורות.
יותר מזה, כשמגיע מידע למשטרה על עבירה שבוצעה, הם מחוייבים לחקור אותה בהתאם לסעיף 3 לפקודת המשטרה. הרוב המוחלט של המידע מגיע למשטרה בזכות תלונות. ככה נוח למשטרה. אם המשטרה הייתה פותחת בחקירה עם כל מידע על עבירה שהיה מגיע אליה, היו נפתחים יותר תיקי חקירה, יותר עבירות היו נחקרות וכן, אחוז החקירות המבוססות על תלונות שמוגשות היה קטן יותר. אבל שוטרים עצלנים שלא מקיימים את ההוראות. זה לא מעניין את המשטרה להתעסק בעבירות מין שגם כך קשה להוכיח כי מילה כנגד מילה למרות שאנשים רואים ויודעים אבל לא משתפים פעולה עם המשטרה כדי לא לנענע את הסירה. 
בהתאם לסעיף 3 לפקודת המשטרה (נוסח חדש), תשל“א-1971: ”משטרת ישראל תעסוק במניעת עבירות ובגילויין, בתפיסת עבריינים ובתביעתם לדין, בשמירתם הבטוחה של אסירים ובקיום הסדר הציבורי ובטחון הנפש והרכוש“. סעיף 59 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ“ב-1982 (להלן – ”חסד“פ“), מורה למשטרה לפתוח בחקירה כאשר נודע לה על ביצוע עבירה. המשטרה פטורה מחקירה במידה ורשות אחרת מוסמכת לחקור; או העדר עניין לציבור.
אחת הדרכים בהן נודע למשטרה על עבירה שבוצעה הנה על ידי הגשת תלונה, דיווח על העבירה. מחובתה של המשטרה לחקור בהתאם לסעיף 3 לפקודת המשטרה, אלא אם כן קצין חקירות החליט לסגור את התיק על חוסר עניין כשמדובר בעבירות עוון [עד 3 שנות מאסר] ולא בעבירות מסוג פשע. יכול להיות שרוב עבירות המין הנן עבירות מסוג עוון, כגון הטרדה מינית במקרים מסויימים. עם זאת, העונש המקסימלי של תקיפות מיניות, מעשי סדום ואונס הנו מעל ל-3 שנים. לכן, מדובר בפשע. אך הדבר אינו מונע מהמשטרה לסגור תיקים על עבירות מין, החל מהטרדות מיניות וכלה בתקיפה מינית, כגון מעשי סדום, פדופיליה ואונס בתואנות שונות. במו עיניי ראיתי תיק חקירה של תקיפה מינית שנסגרו אחרי 12 שעות בלבד מהרגע שהוגשה תלונה מבלי שנחקרו עדים. הסיבה הייתה "חוסר אשמה". עבירת תקיפה מינית בוצעה, כך עולה מהחקירה של הקורבן. אך המשטרה החליטה לסגור את התיק בלי לחקור למרות שזהות העבריין ידוע בתואנה שהעבריין לא אשם. ואיך החוקרים יודעים אם לא נחקרו עדים? 
מעבר לכך, גם אם תיק החקירה יועבר לפרקליטות, יש סיכוי נמוך שהדבר יגיע למשפט מאחר ופרקליטים עובדים על סטטיסטיקות הצלחה ומעוניינים בהרשעה בטוחה, ממש כמו שמנתח לא מעוניין שחולה ימות על שולחן הניתוחים, מאחר והדבר פוגע לו במוניטין. לרוב, במקרים של אונס על ידי מכר, מדובר במקרי אונס של מילה כנגד מילה. מאחר והרשעה פלילית דורשת התמודדות עם כל ספק, סיכויי ההרשעה נמוכים וגם כך, מצבה הנפשי של הנאנסת לא תמיד מסוגלת להתמודד עם אונס שני בבית המשפט, גם אם היא הצליחה להתמודד עם האונס הנוסף שבחקירה המשטרתית. לכן, ברוב המקרים, גם אם האנסים יורשעו או יודו במסגרת עסקת הטיעון, רוב הסיכויים שהם לא יישבו בכלל בכלא. גם אם האנס סדרתי ואלים, הוא יקבל בסך הכל 3 חודשים עבודות שרות.

לפיכך, איפה הגמול שאמור לקבל העבריין במסגרת הרציונל בענישה? היכן אפקט ההרתעה שתפקידו למנוע מהאנס לאנוס שוב ומאנסים אחרים להימנע מלאנוס בעתיד? איפה האפשרות לשקם אותו? היכן אפקט ההרתעה? מה ההגיון המשפטי העומד מאחורי זה?
הסיטואציה מלכתחילה עומדת לרעת הנאנסת. לנאנסת, למעשה, אין אינטרס להתלונן במשטרה או לדווח לאף גורם אחר. הסיכוי שהאנס ישב בכלא הוא אפסי. המחיר שהיא משלמת ותשלם גבוה מדי - אם זה פיטורין מיידיים, פגיעה במוניטין שלה וכדומה. ועדיין, הציבור תוקף אותה באמצעות טוקבקיסטים ברשת החברתית. מדיניות המשטרה ומערכת המשפט ותגובת הטוקבקיסטים מספקת לגיטימציה לעבריינות מין.
בסרטים, הוא תמיד רודף אחריה בסמטה חשוכה והיא תמיד בורחת על עקבים. זה לא חייב להיגמר באונס. אם הנאנסת מעוניינת בנקמה, שתבצע הגנה עצמית ותנטרל אותו כמו שמנטרלים מחבל, רוצח. הוא אנס אותך? תגני על עצמך ותקפי אותו. תחסכי מעצמך את המחיר שתשלמי בעקבות האונס. תמנעי מנאנסות אחרות להאנס גם הן. תחסכי מעצמך להתמודד עם המשטרה. את לא קורבן. נכון לעכשיו, ככל הידוע לי, שיימינג אינה נחשבת לעבירה על החוק. במידה ואת רואה זאת כאפשרות, תביישי אותו ככל יכולתך, במיוחד כשיש לך עדים לארוע וראיות כגון הקלטות של שיחות טלפון ומצלמות.

Lady Gaga - Til It Happens To You

ליידי גאגא הוציאה קליפ מאוד קשה לצפייה. השיר מדבר על התמודדות עם אונס (ליידי גאגא הינה שורדת אונס בעצמה), והקליפ מתמקד בתופעת התקיפות המיניות באקדמיה בארה"ב. השיר נכתב כפס קול לסרט הדוקומנטרי THE HUNTING GROUND - Campus Rape Culture Exposed in Documentary 





אונס קבוצתי הפך למגיפה בקמפוסים של המכללות בארה"ב, שם הוא נקרא "Gang Bang" או "Pulling Train" - כינוי המתייחס לגברים העומדים בתור ארוך כמו קרונות רכבת. ארבעה אלמנטים נמצאו בתסריט ה"טיפוסי" כבעלי תפקיד באונס קבוצתי: רציונליזציה, מציצנות, אלכוהול ופורנוגרפיה.
בתסריט ה"טיפוסי", לאחר שהקורבן משתמשת בכמויות רבות של אלכוהול או סמים, היא אינה מודעת לכך שהשכנוע הידידותי של הבחורים הוא בעצם חלק מתקיפה מינית מתוכננת. כאשר היא מבינה את המצב הקשה, הבלבול מתחלף בפחד ובפאניקה, והימלטות היא בלתי אפשרית. הנפגעת אינה מסוגלת למחות, או שמחאותיה זוכות להתעלמות, והיא נאנסת על ידי שניים עד אחד-עשר גברים. הגברים עושים רציונליזציה לאירוע במושגים של היתקלות מינית שהפגישה אותם כאחים. גברים אלו אינם מחשיבים את התנהגותם כאונס, ורואים בה התנהגות מסיבה נורמאלית. במוחם הם עסקו ביחסי מין קבוצתיים עם שותפה מעוניינת, שיכורה, ש"חיפשה את זה".
מציצנות היא לעיתים חלק מהאונס: גברים שאינם מעורבים ישירות במעשה צופים בו דרך חור הצצה, מצלמים, או מעודדים מן החלון. גם לאלכוהול יש תפקיד מכריע באונס קבוצתי, משום שהוא "מכין את הבמה", על ידי כך שמפחית מעצורים ומתרץ התנהגות מתעללת. בנוסף, הוא מחליש את יכולת הנשים לאמוד מצבים מסוכנים ולהתגונן. נמצא כי בקבוצות בהן התרחש אונס קבוצתי היתה האדרה לתרבות שתיית האלכוהול ועידוד להשתמש בו. גם לפורנוגרפיה יש חלק במעשי האונס קבוצתיים, כי היא מציגה מיתוסים על האונס ונותנת לגיטימציה לאובייקטיפיקציה של נשים (Ehrhart Sandler, 1986).  
חלק מההכנסות ממכירת השיר יועברו למרכזים לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית. מזהירה שוב, זה קליפ טריגרי ביותר.

A portion of proceeds from the sale of the song will be donated to organizations helping survivors of sexual assault. Til It Happens To You” written by Diane Warren and Lady Gaga; performed by Lady Gaga, from the film THE HUNTING GROUND

You tell me "it gets better, it gets better,

in time"

You say I'll pull myself together, pull it together,

"You'll be fine"

Tell me what the hell do you know,

What do you know,

Tell me how the hell could you know,

How! could you know

Till it happens to you, you don't know

How it feels,

How it feels.

Till it happens to you, you won't know

It won't be real

No It won't be real

Won't know how it feels

You tell me "hold your head up"

Hold your head up and be strong

Cause when you fall, you gotta get up

You gotta get up and move on."

Tell me, how the hell can you talk,

How can you talk?

Cause until you walk where I walk,

It's just no joke!

Till it happens to you, you don't know

How it feels,

How it feels.

Till it happens to you, you won't know

It won't be real (how could you know?)

No It won't be real (how could you know?)

Won't know how I feel

Till your world burns and crashes

Till you're at the end, the end of your rope

Till you're standing in my shoes, I don't wanna hear a thing or two

From you, from you, cause you don't know

Till it happens to you, you don't know

How I feel

How I feel

How I feel

Till it happens to you, you won't know

It won't be real (how could you know?)

No It won't be real (how could you know?)

Won't know how It feels

Till it happens to you, happens to you,

Happens to you.

Happens to you, happens to you,

Happens to you ( how could you know?)

Till it happens to you, you won't know how I feel

כשהאנס לא משלם את המחיר שהיא משלמת ותשלם כל חייה

הנשמה צעירה. רק התחילה את חייה וכבר מוטל עליה להתמודד עם לא מעט מכשולים. הרקע הסוציאלי שלה קשה אבל היא מסוגלת להגיע רחוק. היא הבטיחה לעצמה שתגיע רחוק.
היא התגייסה לצבא מתחושת שליחות, גם קבלה תעודת הצטיינות ושרתה כקצינה, למרות הקשיים. היא שרתה שרות צבאי מלא כחיילת בודדה מאחר ואין לה קשר עם המשפחה הביולוגית שלה. לאור מקרי האלימות נגדה במשפחה וחברי משפחה עם רקע פלילי, נראה שהגישה הדדית. אז לפני 10 חודשים היא השתחררה ועברה לגור בשותפות עם חברות מהצבא בתל אביב. לאחר השחרור, היא החלה למלצר ובמקביל לעבור קורס כדי ללמוד מקצוע עמו תוכל לממן את לימודי הרפואה הדחופה.
באותו הזמן, מכר התנדב לאמן אותה באומנויות לחימה. בכל זאת, היא גרה בתל אביב. אישה צעירה שצריכה לחזור הביתה לבד מהעבודהולכי תדעי מי יקפוץ עלייך מאיזו סמטה ואו בהתחשב בכך שהיא צריכה לעבוד במקום בו לא נעים מת מזמן והלקוחות לא מתביישים לגעת ולהטריד. הבעיה היא שמעל ל-80% ממקרי האונס נעשים על ידי מכר. היא מספרת שהוא החליט על דעת עצמו שהיא תממן את האימונים באמצעות סקס. החליט באופן חד צדדי ובלי לשתף אותה, עד שזה היה מאוחר מדי. עם חברים כאלו מי צריך אוייבים. 
זה היה לפני חצי שנה. היא נאנסה על ידי אדם חזק ממנה פיזית שהבטיח לה שהיא יכולה לסמוך עליו לשם שינוי. מילה כנגד מילה. התלונה במשטרה נסגרה ללא טיפול מאחר ולא ניתן להוכיח שהאונס היה ללא הסכמתה. הרי במידה וזה היה אונס ולא סקס בהסכמה ומרצון, איך זה שהעצמות שלה לא נשברו ואין עליה סימנים כחולים ושחורים? לכי תסבירי להם שלמרות שסרבת, פחדת ממנו והגוף שלך לא יכול היה להתנגד לו כי ידעת שהוא חזק ממך ורצית לחיות. אז המשטרה סגרה את התיק. עם גישה כזו של מערכת האכיפה, בשביל מה לטרוח להתלונן? בזבוז זמן מיותר. אז עכשיו, אחרי ששרדת את כל זה, את חושבת על מוות, על דרכים להשתיק את הכאב. אבל זה לא סקס, זה אונס.
גם הנשמה של ברבור לא טופלה ולא פוצתה על ידי האנס. היא רוצה וצריכה להפוך מקורבן אונס לניצולת אונס. היא רוצה להפסיק את הכאב. היא יודעת שאי שם יש מישהו שיאהב אותה בלי להכאיב לה. היא רוצה להאמין בזה. היא רוצה להאמין שיום אחד גם תהיה לה מערכת זוגית מכילה ואוהבת. אבל רשימת ההמתנה לטיפול ארוכה ויכולה להיות אפילו למעלה משנתיים. אין דרך אחרת. מימון פרטי של הטיפול מיידי ימנע ממנה נזק לטווח ארוך. לכן, היא צריכה לגייס את הכסף כדי לממן טיפול משולב בטראומה לחודשים הקרובים. היא יודעת שהיא צריכה עזרה כדי לחיות, היא צריכה טיפול. בואו כולנו נעזור לה לממן את הטיפול.

תאור מקרה של ריבוי אישיות

ב-25.9.2009 פורסם במוסף 7 ימים של עיתון ידיעות אחרונות כתבה מצמררת.  לכתבה קוראים "9 הנשמות שלה" ובו מתואר מקרה של ילדה בשם אור שהותקפה מינית במשך שנים .
לפני זמן מה היא החלה לפתח דמויות אשר עוזרות לה להתמודד עם הטראומה, הדמויות הן:
1. פרפר - ילדה פטפטנית ושמחה בעלת זיכרון פנומנלי.
2. נעם - בת שש חובבת בובות.
3. בוגוס - בת 13 ציירת מוכשרת שאינה אומרת מילה אך מדברת בשפת הסימנים. ( אור לא ידעה לדבר בשפת הסימנים לפני! )
4. מיי - נערה עיוורת המפליאה לנגן בפסנתר למרות שמעולם לא למדה לנגן.
5. בי החירשת.
6. דולב - התמימה שאינה זזה כשנוגעים בה.
7. אלה - נערה פתיינית שמסתובבת ברחובות ונופלת קורבן לגברים זרים.
8. תמר - שעושה כל מה שאומרים לה.
9. רותם - בת ה-16 נערת פרא שבורחת מביתה שבקצה השדה ומנסה להרוג את עצמה שוב ושוב.

תשע הדמויות משתלטות על גופה של אור כל פעם מחדש.

קטעים מתוך הכתבה:
" אור מתחילה לשחזר את האירוע. מיד היא משנה את טון הדיבור שלה לדיבור תינוקי ואינה מסתכלת עליי. לפעמים היא מדברת בגוף ראשון ולפעמים בגוף שלישי. אור מתארת התעלויות מיניות שעברה"

מפיה של פרפר, אחת הדמויות בגופה של אור:
" יום אחד אמא של אור התקשרה אליה ואמרה לה שאחותה חולה והיא ואבא שלה לקחו אותה לבית החולים. אור התחילה לבכות ובא אליה איש גדול מנקה לה את הדמעות והוא לקח אותה לבניין שבונים ועשה לה מאוד מאוד כואב. אור פחדה שהוא יהרוג אותה לכן לא צעקה. והוא עשה לה עוד דברים כואבים וכשהיא בכתה הוא אמר לה לא לבכות. הוא אמר לה שכל פעם שהיא הולכת לבית הספר היא תשמע שריקה והיא תהיה חייבת לבוא כי זה הוא. הוא אמר לה שאם היא תספר למישהו הוא יעשה לה דברים עוד יותר כואבים ואחר כך יהרוג אותה ואת בני משפחתה."


הכתבה פורסמה על גבי 6 עמודים ב"ידיעות אחרונות" וזוהי רק טעימה מחייה של אור....

חייה של אור אינם ניתנים לתפיסה, שינוי הדמויות לעיתים נראה כמו הדבר הכי מוזר שיכול להיות ויחד עם זאת קסום- צורתו של המוח האנושי להגן ולגונן על נפש צעירה והיכולת של המוח לגרום לטראומה להתפצל לכמה וכמה דמויות, ושכל דמות תתפוס ותכיל חלק מסויים מהטראומה בכדי שלאור יהיה יותר קל להמשיך לחיות את חייה.
אור רוצה מאוד להבריא, היא רוצה לנהל חיים בריאים, לעבוד, להיות אמא.... להגשים את עצמה כמוני וכמוך.
באותו הזמן היא הייתה במוסד שיקומי שעלותו יקרה.


אמנון לוי מציג בכתבה את סיפורה של יובל, אותה אור שהסכימה להחשף. יובל סובלת מריבוי אישיות ובמלים אחרות, הפרעת אישיות דיסיוציאטיבית [לא מבינה למה עדיין מתעקשים לכנות זאת כפיצול אישיות גם בכתבה]. ליובל יש שלושים זהויות שונות, איתם היא חיה מדי יום. רגע אחד היא יובל, ורגע אחר היא ילד בן ארבע, רגע פסנתרנית מחוננת ורגע בחורה עיוורת. 

הבעיה היא שכדי להחלים, יובל חייבת להרוג את הדמויות שהצילו אותה. זהו ניסוח מאוד דרמטי מצד בתוכנית שנועד לעורר פרובוקציה, מאחר ובאמצעות הטיפול משלבים את הדמויות בחזרה לאישיותה של יובל. מאפייני הדמויות עדיין קיימות אבל מחזירים אותם בחזרה ליובל. כל דמות היא למעשה צד אחד ביובל.