איך אנשים היו מתעוררים בבוקר לעבודה לפני שהמציאו את השעון המעורר?

עד שנת 1876 עדיין לא הומצא השעון המעורר אז איך אנשים היו מתעוררים בבוקר לעבודה?
פשוט!
תשלם למישהו שיעיר אותך!
תכירו את "המעיר"

בתמונה: מארי סמית' מעיפה אפונים על חלונות

במהלך שנת 1915 בחלק מהערים העניות באנגליה לפועלים העניים לא היה מספיק כסף,השעונים המעוררים היו יקרים מדי ולא אמינים. אז איך הם היו קמים לעבודה?
הפועלים היו משלמים מספר קטן של מטבעות פני לשבוע לאדם שתפקידו היה להעיר אותם בבוקר לעבודה. המעיר היה יכול להיות כל אדם פשוט ואפילו גם שוטר.

המעיר היה משתמש במגוון דרכים להעיר את הלקוחות שלו כמו,סבב ברחוב עם רעשן גדול,זריקת אבנים קטנות לעבר החלון של חדר השינה ואפילו יריקת אפונים דרך קשית. אך השיטה הכי פופלארית הייתה השכמה בעזרת נקישות בחלון באמצעות מקל במבוק ארוך.
אבל מה קורה שהמעיר לא היה מתעורר?
אל דאגה!! למעיר הראשי היה גם "מעיר-גיבוי" שהוא היה ישן במהלך היום ומעיר את המעיר ב4 לפנות בוקר. אבל היו מקרים שהמעיר גיבוי לא היה מעיר את המעיר הראשי וככה הפועל היה מאחר או מפסיד יום עבודה.
למשרה היה ניתן להגיש קורות-חיים עד שנת 1970
וסרטון של מעיר בשנת 1946 - מארכיון נורת'-ווסט באוניברסיטת מנצ'סטר




[Knocker-Up] from NWfilmarchive on Vimeo.



דרך נוספת באמצעותה יכלו להתעורר בתקופה טרם השעונים המעוררים. ואכן, השאלה איך ידענו לקום בזמן לאותו יום עבודה מלהיב? בעזרת נרות כמובן!
נרות מיוחדים היו מסומנים באינטרוולים של זמנים ידועים מראש, ומסמרים היו מוחדרים לנר בסימן הזמן הרצוי. הנר היה מודלק, והבעלים יכלו ללכת לישון בידיעה שהשעווה תימס - ובהגיעה למועד המסומן, המסמר יפול, ינחת על צלחת הנחושת למרגלות הנר בקול רם וצורם, וישכים אותם בזמן.
במידת הצורך אפשר היה לשים מספר מסמרים אחד אחרי השני, כדי לאפשר פונקצית "נודניק" למי מאיתנו שמתקשה.

עובדה ממש לא חשובה - שרות "השעון הדובר!" של חברת בזק

בשנות ה-60 בזק הקימה את השירות המתקדם ביותר שהיה אפשר להעלות אז על הדעת - שעון קולי, שהתקשרתם אליו והוא אמר לכם מה השעה! אז למה בדיוק צריך שעון כזה ואיך הוא עובד? או, טוב ש(לא) שאלתם.
בתחילת המאה הקודמת להחזיק שעון לא היה משהו מובן מאליו. גם אם היה לכם שעון, לא תמיד היה אפשר לסמוך עליו - שעונים מכאניים רבים התקלקלו והתחילו לזייף בשעה. באנגליה, היה נהוג לצלצל בטלפון למרכזן על מנת ליישב מחלוקות בנוגע לשעה המדויקת! בתמונה של האישה מול המיקרופון, ניתן לראות מרכזנית כזו שתפקידה לענות למנויי השירות הטלפוני.

מתישהו בשנות ה-30, לחברות הטלפונים נמאס מזה והוחלט לבנות מכונה שתעשה את זה במקום המרכזן המסכן.
בתמונה נוספת שצירפתי אפשר לראות מכונת "שעון דובר". כמו שאתם רואים זה מכשיר מכני, ולא ממוחשב, שלפי השעה ידע לשלוף הקלטה של מספר השעות ומספר הדקות באותו רגע, ולנגן את ההקלטה. אפשר לחשוב על זה כמו שעון קוקיה, רק שבמקום קוקיה, בכל כמה שניות הוא משמיע הקלטה אחרת לפי השעה. כל המספרים האפשריים הוקלטו מראש על ידי קריינים. באנגליה (שוב) התגאו שהמכונה שלהם מדויקת עד כדי עשירית השניה!
פה בארץ בזק החלה להפעיל שירות כזה בשנות ה-60 תחת המספר 15. קריינות השעות הוקלטה על ידי של ראומה אלדר, שדרנית רדיו מקצועית. למרות שבשנות ה-60 כבר היו שעונים די נורמליים בכל חנות, השירות הטלפוני של בזק היה מספיק פופולארי בשביל לקבל שדרוגים שונים לאורך השנים. למרבה התדהמה היום השירות הזה עדיין פעיל במספר 1455, ונותן עוד אינפורמציה כמו שעות במדינות שונות, זמני זריחה ושקיעה, ותאריך.
שירות דומה קיים עדיין בהרבה מדינות אחרות. לפי כתבה של ה-BBC, אנשים עדיין מתקשרים לשעון הדובר כדי לתקן את הסטיה בשעוני מחוגים, או, בחלק מהמקרים, פשוט כדי לשמוע את קולו המרגיע והשליו של הקריין.
תמונה אחרונה בשביל הכיף: טלפון ישן של בזק (אומרים שהיה צריך לחכות כמה שנים מרגע הזמנת קו ועד שהם הגיעו אליך) לצד טלפון מודרני, שבאופן טבעי לחלוטין, מראה את השעה באופן קבוע.