במשך שנים טענו אורניתולוגים (חוקרי עופות) שחלק ממיני העופות ישנים בתעופה. טענה מוזרה זו התבססה על העובדה שעופות מסוימים יכולים לבלות ימים רבים ואף חודשים בתעופה בחיפוש אחר מזון או בנדידה מבלי לרדת לקרקע. הישג מרשים במיוחד נרשם לזכותו של סיס ההרים (Tachymarptis melba), שתועד עף במשך 200 ימים רצוף ללא הפסקה. הסיבות לכך שבעלי חיים ישנים אינן ברורות עד הסוף, נראה ששינה נחוצה כדי לשמור על תפקודי המוח תקינים. ממחקרים ביונקים ניכר שהיעדר שינה פוגע משמעותית בתפקוד ואף מסוכן. לכן, הסברה הרווחת הייתה שעופות חייבים לישון תוך כדי מעוף.
שינה בתעופה אינה עניין של מה בכך. בניגוד לקרקע או למים, צפיפות האוויר לא מאפשרת לעוף פשוט להפסיק לנופף בכנפיו ולהירדם לשינה עמוקה, והיא מחייבת שליטה פעילה על התעופה. אז איך אפשר לישון ובו-זמנית להיות מספיק ערני וקשוב כדי לעוף?
לשינה ישנם כמה שלבים וניתן לזהותם באמצעות הקלטת הפעילות החשמלית של המוח (EEG). חוקרים ביצעו הקלטות כאלו לפרגטות גדולות (Fregata minor) בזמן תעופה והראו שהעופות ישנים בחצי מוח (המיספרה) בכל פעם, ולעיתים נדירות יותר - גם בכל המוח יחד. היתרון בלישון עם המיספרה אחת הוא שהשנייה פעילה ומאפשרת לעוף להמשיך להיות ערני לסביבה. עופות ישנים בעיקר בזמן תנועה במעגלים על זרמי אוויר חמים (הזרם מעלה אותם מעלה ומצריך פחות נפנופי כנף), והם משאירים את העין של ההמיספרה הפועלת פקוחה כדי להסתכל על כיוון התעופה. ביחס לשינה שלהם על הקרקע, הם ישנים לפרקי זמן קצרצרים בכל פעם, השינה פחות עמוקה ונוטה יותר להיות אסימטרית, כלומר כל המיספרה לחוד. כנראה שתעופה היא בכל זאת תובענית מאוד ולא מאפשרת שינה רגועה ועמוקה כמו שמתאפשרת על הקרקע.
אחד הממצאים המעניינים ביותר הוא, שסך זמן השינה של עופות באוויר קצר משמעותית. בימים בהם הפרגטות נמצאות בתעופה, הן ישנות רק כ-42 דקות - שזה 7.4% מזמן השינה שלהן על הקרקע. כלומר, מסתבר שאין צורך בשעות שינה רבות וארוכות כדי לשמור על תפקודי המוח. לפחות אם יש לך "מוח של ציפור".
