
קוראים לזה האשמת הקורבן שנעשית על ידי מערכת המשפט, שוב. שופט בבית משפט מחוזי בקנדה האשים קורבן אונס כי לא עשתה מספיק כדי למנוע את האונס. כדי לא להאנס, מספיק להגיד לא, אבל גם זה לא חייב. כלומר, אם הנאנסת לא בהכרה, היא לא חייבת לסרב לקיים יחסי מין. ההגיון הסביר אומר שאם היא לא יכולה לסרב כי היא מפחדת, שיכורה או ללא הכרה, למשל, אין לקיים עמה יחסי מין, אחרת זה אונס. היא לא יכולה הייתה להתנגד כי הייתה מאויימת. כי האנס גדול ממנה וחזק ממנה. אבל זה לא מספיק עבור השופט שהיא סרבה. היא הייתה צריכה להתנגד פיזית, לסגור ברכיים, להוריד את הישבן טל הכיור.

ומה זה היה עוזר אם הייתה אומרת את זה? ואם בגלל האמירות האלו הנאנסת הייתה חוטפת מכות? כדי לסרב ליחסי המין, היא צריכה להראות לו שהיא לא מעוניינת. גם זה לא תמיד. כך שהשופט העביר אותה אונס שני והאשים אותה באונס. למה שזה יעודד נאנסות להתלונן על אונס שעברו או יעודד אותן להעיד במשפט? זהו ביטוי לחשיבה שוביניסטית ופטריארכלית.
עיזרו לקורבן אונס להתגבר על האונס שעברה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה