לאדם בתמונה קוראים גדעון מרטין. הוא עלה לארץ כחייל בודד מברית המועצות כדי לשרת בצה"ל. במהלך שירותו הצבאי, הוא הורשע באונס חברתו מבית החיילים הבודדים שבו גר. נגזרו עליו 4 שנים בכלא צבאי. ב-1997, הוא הוביל מרד אסירים שכמעט הסתיים בהצלחה.
בשנות התשעים התנאים בבתי הכלא הצבאיים היו גיהינום - הסוהרים התעללו, הכו, איימו והשפילו אסירים בכל הזדמנות. התנאים הסניטריים היו דוחים, ובפלוגה ג' בה היה כלוא גדעון מרטין, היה מותר להם לראות את אור השמש רק פעם אחת ביום, לכמה דקות. במהלך שהותו שם היו בפלוגה ג' 108 חיילים - פי שתיים מהצפיפות המותרת בחוק.
לאחר זמן מה שגדעון מרטין ישב בכלא 6, הוא לא יכל לסבול יותר את התנאים. תלונותיו לשלטונות הכלא גררו רק השפלות נוספות ואפס תוצאות, אז הוא החליט לעשות מעשה. הוא פנה לשלושה מחבריו בפלוגה, שישבו על שימוש או סחר בסמים וכולם היו עולים חדשים מברית המועצות, והם תכננו ביחד מרד.
הם יצאו לפעולה בארוחת הבוקר של יום שבת, מתי שכמות הסוהרים בכלא הייתה נמוכה. ארבעתם השתלטו על שני הסוהרים ששמרו עליהם באותו זמן, וכבלו אותם עם אזיקים וחבלים לקיר. לאט לאט, הם משכו עוד ועוד סוהרים לחדר האוכל בתירוצים שונים ומשונים (בעיקר שיקרו ואמרו שמישהו התעלף בפנים) וכל פעם השתלטו עליהם בכוח וכבלו אותם. האלימות הקשה ביותר שהופעלה כלפיהם, על פי עדויות הסוהרים והאסירים כאחד, הייתה השפרצה בעזרת צינור לפניו של אחד הסוהרים שנחשב קשוח ואלים במיוחד. במהלך המרד, גויסו לשורות המורדים 19 אסירים, בעיקר מפלוגה ג' של האסירים ה"כבדים", והם שיחררו את שאר האסירים והעמידו שמירות על חומותיו. לאחר שההשתלטות הושלמה, תוך שאף אחד מהסוהרים לא הצליח לדווח לעולם שבחוץ על המרד, הם התקשרו מטלפון ציבורי לכתב ערוץ 2 יאיר כחל, וביקשו ממנו לבוא ולסקר את האירוע. כך הוא הפך לאדם הראשון מחוץ לכותלי הכלא שנודע לו על המרד.
מהר מאוד הוזעקו יחידות הימ"מ והצבא, אך הם לא רצו לפרוץ לכלא בכוח מחשש לבני הערובה. גדעון מרטין כתב, הדפיס, והקריא לכתב יאיר כחל מסמך דרישות מפורט בשם האסירים. מסמך הדרישות כלל סעיפים שקשה שלא לקרוא להם הומניטריים (הפסקת האלימות מצד הסוהרים, הקטנת הצפיפות הבלתי נסבלת, רופא תורן בשבתות), וכמובן שלא יישפטו על המרד ולא יעברו לכלא אזרחי. קצין המשטרה הצבאית הראשי נאלץ להסכים לדרישות תמורת שחרור כל הסוהרים בני הערובה. ברגע שהתקבלה הידיעה, שיחררו המורדים את כל הסוהרים, וחזרו בעצמם לתאים. היה נראה שהם ניצחו.
כבר ביום למחרת, המשטרה הצבאית הפרה את הצד שלה בהתחייבות. אחד אחד, נשפטו משתתפי המרד ונשלחו לעונשים ארוכים בבית כלא אזרחי. אך דבר אחד גדול המרד השיג - הוא חשף בפני ראשי מ.צ והמטכ"ל את תנאי הכליאה בבתי הכלא הצבאיים, ובשנים שלאחר מכן בוצעה רפורמה שיישמה הלכה למעשה חלק גדול מדרישות המורדים. חשוב לזכור, אגב, שרוב האסירים בבתי הכלא הצבאיים היום אינם פליליים בכלל. רובם נמצאים שם על עבירות משמעת, במיוחד נפקדות ועריקות. רק 20% מרצים את עונשם על פשע פלילי מסוג כלשהו, וגם מתוכם רובם יושבים על עבירות לא אלימות כגון שימוש וסחר בסמים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה