הערב ב-20:00 בסדרת הכתבות "הורים בכל מחיר" תבדוק רומי נוימרק האם המשוואה "הורות=אושר" נכונה לכולם:איך מתייחסת החברה למי שמחליט לא להביא ילדים לעולם? הנה קטע מראיון של חברת הכנסת מרב מיכאלי, מתוך הפרק שישודר במהדורה המרכזית:
Posted by חדשות 10 on Tuesday, July 21, 2015
האם הורות שווה אושר? מירב מיכאלי מתראיינת לכתבה במירב בפאסיב אגרסיב אופייני. לדברי מירב, הסובבים לא הגיבו באופן מעודד לרצונה להימנע מלהביא ילדים לעולם. עם הזמן, התגובות הקצינו יותר ויותר. אמרו לה, את תגדלי, את תביני. אחר כך זה את לא נורמלית זה בלתי הפיך, כאילו שילד זה הפיך. ואז, את תצטערי, את תתחרטי. את לא יודעת מה את מפסידה, את לא מבינה. לטענת מיכאלי, תגובות אלו נובעות מכך שהיא מפרה את הסדר החברתי.
ראשית, הטקסט מציג שאלה בנאלית עד כדי גיחוך. לא צריך שום עיתונאית מליגה ד בערוץ מסחרי כדי ללמד אותנו שהמשוואה הורות=אושר לא נכונה לכולם. אגב, שום משוואה מסוג X=אושר לא נכונה לכולם. ככה זה עם אושר. אאורקה. אני מחכה לנובל. גם לא צריך לספר לי שכל אדם רשאי לחיות כרצונו.
ובכל זאת, להלן איזו תובנה של קשישה שעברה דבר או שניים בחיים: באופן כללי הורות מעניקה לאדם הזדמנות לחוות רגש שמי שאינו הורה אינו חווה: הדאגה לאדם אחר יותר מאשר לעצמך; חרדה לגורלו יותר מאשר לגורלך; חשש מכאבו יותר מאשר מכאבך; שמחה בהישגיו יותר מאשר בהישגיך. זהו רגש רב-עוצמה שקיומו משפיע כמעט על כל החלטה אנושית. ברוח זו כבר נאמר בתוספתא (סנהדרין ז, ג) כי "מי שלא ראה לו בנים... אין כשר לדון דיני נפשות". גם בנות בסדר, כמובן! לא רוצה לפתוח מול מיכאלי חזית נוספת.
יותר מכך, הנה טענה שגם Merav Michaeli מרב מיכאלי מעולם לא שמעה בזכות ההולדה ואני מציגה אותה לפניכם לראשונה כתשתית לדיון אקדמי. זה קצת מורכב, אז נא להתרכז.
1. ישנה אמירה המיוחסת, אולי בטעות, לווינסטון צ'רצ'יל, לפיה "ההיסטוריה נכתבת על ידי המנצחים". לכן התושבים שהשליכו ארגזי תה בריטיים לים בנמל בוסטון בשלהי 1773 ידועים כמהפכנים שוחרי חירות ולא כחוליגנים, ונדאלים, פורעי חוק. למרות שהכוונה המקורית של הביטוי הייתה כנראה לנצחון צבאי, היא הפכה לנכס צאן ברזל בדיון על מה שקרוי "פוליטיקה של הזכרון". במילים אחרות: המנצח שכותב את ההיסטוריה לא צריך להביס את יריבו בשדה הקרב. מספיק שהוא עושה כן בשדה הפוליטי. דוגמא לכך הנה מעשהו של הקיסר הרומי, אדריאנוס, אשר שינה את שם האזור מ"פרובינקת יהודה" ל"פרובינקת פלשתינה". השם פלשתינה או באנגלית Palestine משמר יותר מכל את הרצון למחוק את השם הקודם, את הרצון למחוק את הזהות היהודית. אין מבין אומות העולם אפילו אומה אחת ששמה מתחיל באות שלא קיימת בשפתה. כך, למעשה, ה-"P" הפכה ל-"F".כה אמר דוד בן גוריון, ראש הממשלה הראשון של ישראל:
"עניין השם פלסטינה זה רמאות לשמה. זה הומצא על ידי היוונים. אבל לא הייתה מדינה פלסטינאית. לא היה דבר כזה."
הציטוט לעיל מטעם בן גוריון מוקדש עבור השרלטנים מהקרן לישראל חדשה על גרורותיה. אז הבאתם ציטוטים מבגין ז"ל והוצאתם אותם מהקשרם. לעומת השקר שלכם אביא ציטוטים מאבות האומה המתחדשת מטעם האגף השמאלי על המפה הפוליטית בלי להוציאם מהקשרם.
2. אחת הדרכים להביס יריב בשדה הפוליטי היא באמצעות שינויים דמוגרפיים. למשל, דמיינו איזה נרטיב יהפוך מרכזי בלימודי ההיסטוריה אם יתגבש במדינת ישראל רוב ערבי. הדבר קורה כבר היום בויקיפדיה האנגלית, שבה מספר העורכים הפרו-פלסטינים עולה על מספר העורכים הפרו-ישראלים.
3. יכול להיות שלא כולם צריכים להתרבות. גב' מיכאלי היא נכדתו של ישראל קסטנר, האיש שכמה שופטים בישראל ייחסו לו שיתוף פעולה עם הנאצים במהלך מלחמת העולם השנייה. הנרטיב שמיכאלי מנסה לקדם הוא שקסטנר היה גיבור שסיכן את חייו למען הצלת הרבים, וכי אלפים חבים לו את חייהם. אינני מתכוונת להכריע במחלוקת ההיסטורית. אני מבקש לטעון שהתנגדותה של מיכאלי להעמדת צאצאים, וצמצום הילודה בחוגים אליהם היא משתייכת לעומת הגברת הילודה בחוגים היריבים, מניחים תשתית להתפתחות דמוגרפית שעתידה להותיר את הכוח הפוליטי בידי מתנגדיה. המשמעות היא שגב' מיכאלי, בהימנעות מהולדה ובקידום הרעיון בקרב חסידיה, מקטינה עוד יותר את הסיכוי שהנרטיב שלה יאומץ אי פעם בעתיד.
אשמח לשמוע עמדות נוספות
