אחרי שנים של שתיקה, יו"ר לשכת עורכי הדין לשעבר מחליט בריאיון בלעדי לחשוף את ההקלטות הסודיות, הסחיטות, ומה באמת חשב מנדלבליט על תיקי נתניהו. לא יתכן שאין עורך דין מזרחי אחד שראוי לכהן בעליון. תיקי נתניהו רווים באג'נדה פוליטית. מנדבךיט יודע שאין ממש בתיקזמן שכיהן כראש הלשכהים אלו על שיתוף הפעולה בין איילת שקד ללשכת עורכי הדין על הפגיעה בפרטיות | מתוך קבינט שישי ערוץ 15 בשלט.
כל הפרקליטות, והיועמשים, כולל להב חקירות הם משתמשים בתפקידם הרם כנשק נגד מתנגדים פוליטיים החלאות מהעליון כבר שומעים את ה D9 מגיע עם טלי גוטליב וסעדה וקלנר ועוד כמה תותחים. מצד אחד הוא תותח, חזק, שילם מחיר ולא רואה בעיניים את הכנופיה של עברייני המשפט, פרקליטות המדינה בפרט. מצד שני, הוא עובד בשגרה על חוסר שקיפות ודילים מתחת לרדאר שזה כל החומר הגרעיני של השמאל הברברי בפקידות שהורס את המדינה עד היסוד.
אפי נווה צריך להיות יועץ ראש ממשלה מאחורי הקלעים, לא בתפקיד ציבורי מקדימה. הסנטימנט כלפיו מורכב מידי. מחפשים אנשים מושחזים אבל שלא מצטיירים אפלים.
לדעתי כל מי שהיה חלק מהמערכות האלה, בעייתי, גם אם בצד שלנו. כתבה חזקה!
נווה דרומי מהממת , מראיינת בכבוד אך לא מוותרת גם על שאלות קשות
ואפי נווה, מרואיין ואישיות מוערכת טלי גוטליב לעולם לא הייתה חלק בתפקיד במערכת המושחתת של המשפט
היום לפני 100 שנה:
המון אנטישמי זועם באטלנטה ג'ורג'יה מבצע לינץ' בליאו פרנק, יהודי אמריקאי שנפל קורבן לעלילה אנטישימית שהואשם ברצח נערה בת 13. הפרשה החלה ב-27 באפריל 1913 נמצאה בבית החרושת לעפרונות שניהל פרנק, גופתה של אחת העובדות, נערה בת שלוש-עשרה בשם מרי פייגן ; פרנק הואשם ברצח והועמד למשפט בפני חבר מושבעים. המשפט שהתנהל היה שנוי במחלוקת ורווי בשנאה בעלת מאפיינים אנטישמיים, במהלך המשפט היו חשופים המושבעים מדי יום לאספסוף כפרי שעמד בצדי הדרך מבית המשפט לבית המלון בו התאכסנו המושבעים, וקרא: "לתלות את היהודי". פרנק הורשע, וזאת על אף שרוב העדויות במשפט הצביעו על שרת המפעל, ג'ים קונלי, כעל הרוצח. התובע במשפט פעל בכל כוחו כדי להביא להרשעה מתוך אינטרס שהדבר יהפוך אותו למושל, תוכנית שהתממשה. לטענת התביעה, קונלי סייע לפרנק להיפטר מהגופה בלבד. המשפט התנהל באווירה כה מתוחה עד כי לקראת קריאת פסק הדין ביקש השופט מפרנק ומבן דודו שלא יגיעו לאולם בית המשפט, בשל ההמון המתפרע שהתאסף סביב הבניין. פרנק נדון למוות, והחלה מערכת שתדלנות להמיר את עונשו. לאחר המשפט, תומאס אדוארד ווטסון , עורך העיתונים "The Jeffersonian" ו-"Watson's Magazine", החל לנהל מסע מתוקשר בעל מאפיינים אנטישמיים כשהוא רומז שמרי פייגן נאנסה לפני מותה, בכך שעסק שוב ושוב בפרטי הראיות במשפט תוך שהוא מוסיף השמצות וחצאי-אמת, הצליח ווטסון להגדיל את מכירות עיתוניו, מחזור המכירות גדל מ-25,000 עותקים לגיליון, ל-87,000. מחיר העיתון הוכפל. כאשר מושל ג'ורג'יה, ג'ון סלייטון, המיר את העונש למאסר עולם, לאחר שהשתכנע שהמשפט התנהל בצורה לא הוגנת; פרצה ב-17 באוגוסט 1915 קבוצה של 25 גברים חמושים שכינתה את עצמה "אביריה של מארי פייגן", אל חצר הכלא, חטפו את פרנק וגררו אותו כמאתיים וחמישים קילומטרים בדרכי עפר, עד סמוך לבית שבו נולדה פייגן שם תלו אותו על עץ. מאוחר יותר, רבים מהם הוו הגרעין לקו קלוקס קלאן בארה"ב. היה זה מעשה הלינץ' המתועד היחידי שבוצע ביהודים בארצות הברית. בעקבות הלינץ', כ-1,500 יהודים (מחצית מהיהודים שהתגוררו בג'ורג'יה) עזבו את המדינה. מקרהו של ליאו פרנק היה התמריץ והרקע להקמת הליגה נגד השמצה ב-1913, ששמה לעצמה למטרה להגן על שמם הטוב של היהודים ולהיאבק נגד האשמתם. בעקבות המקרה אף הועלה מחזמר בשם המצעד. שישים שנה לאחר הלינץ' הודה מחסנאי המפעל כי ראה את קונלי הורג את הנערה, וזה איים עליו כי אם יספר הוא יהרוג אותו. הוא סיפר, כי החליט להוציא את האמת לאור לעת זיקנתו כדי למות במצפון שקט.
ואפי נווה, מרואיין ואישיות מוערכת
