אם הם ינצחו הם יחזירו אותנו 30 שנה אחורה. שומר סף 388 עם דרור קאפח

 

שיחה של גדי טאוב עם דרור קאפח, מורה לאזרחות. מדובר בשני ימנים אקדמאים עם תארים מאוניברסיטאות שלא קנו את התואר שלהם על הדהלגיטימציה של השמאל על הימין  בכלל ובפרט ערוץ 14 - זה בסדר שהשמאל אומר כך אבל ללא הוכחות אך כשהימין מעלה טענות מוכחות זה לא טענה ראוי. כי השכלה זה גן אשכנזי שעובר בירושה והימין מתנצל על קיומו. הסיזון עדיין נמשך.. השמאל רודף את הימין.

אבל כמו שהשמאל "מתגעגע" למנחם בגין, הם יערגו על זכרונו של בנימין נתניהו. היום הימין רטצה רפורמה משפטית. המדינה נותנת לערבים קרקעות במחיר מוםחת בעשרות אחוזים - מדיניות שהותוותה על ידי רשות מקרקעי ישראל. בנוסף, בהתאם למדיניות ישראל השניה. השמאל נאבק על כל מינוי כשהימין נלחם בדים סטייט, כנגד מכונת הרעל  ולמען יישום רפורמה המשפטית. זה לא הגיוני שהרכב שופטים חג דוני מבחינת דעה פוליטית ההחלטה השיפוטחת תהיה מבוססת על דעה ולא על החוק. האקדמיה מהלכת איימים ומשתיקה בעלי דעות ימניות - קאפח פוטר מהאוניברסיטה הפתוחה בעקבות דעותיו הפוליטיות. כל מי שמביע דעה במסגרת האקדמיה זה תמיד המרצים בשמאל.

הפרק עוסק בעיקר במאבק פוליטי-אידיאולוגי על אופן ניהול המדינה, מערכת המשפט, השירות הציבורי והיכולת של ציבור שנבחר בבחירות להשפיע בפועל על מדיניות המדינה.

אחת הטענות המרכזיות של קאפח היא שאם הימין יפסיד בבחירות, לדעתו תהיה לכך משמעות רחבה הרבה מעבר להחלפת ממשלה. הוא טוען שהדבר עלול להביא ל־"30 שנה אחורה" מבחינת הכוח הפוליטי והיכולת לשנות את המערכות הקיימות.

⚖️ מערכת המשפט במרכז הדיון

קאפח מציג את בית המשפט העליון ואת מערכות הייעוץ המשפטי כחלק מרכזי במאבק על מוקדי הכוח במדינה. לדבריו, גם כאשר הציבור מצביע בעד מדיניות מסוימת, קיימים מנגנונים מוסדיים שיכולים להגביל את יכולתו של הדרג הנבחר לממש אותה.

הוא משתמש באנלוגיה של משחק כדורגל: לטענתו, במקום להתחרות רק על "השחקנים", המאבק הוא גם על מי קובע את כללי המשחק ומי משמש כשופט.

🏛️ מינויים בשירות המדינה

נושא נוסף הוא שאלת המינויים בשירות הציבורי. קאפח טוען שיש צורך באנשים מקצועיים, אך אינו מסתיר את עמדתו שלפיה גם להשקפת העולם של בעלי התפקידים יש משמעות. הוא מתאר חשש של פוליטיקאים מכך שבעלי תפקידים שאינם מזוהים איתם יפעלו בניגוד למדיניות שנבחרה.

👨‍🏫 החוויה האישית של קאפח

הפרק אינו עוסק רק בפוליטיקה. קאפח מספר גם על חוויותיו כמורה ועל מאבקים מול המערכת שבה עבד, כולל ניסיון לצמצם את היקף המשרה שלו. הוא מתאר כיצד פעל מול הגורמים הרלוונטיים עד שלדבריו הבין שיש גבולות ליכולת המערכת לפעול נגדו.

הוא מספר גם על אירוע שבו ציוץ שלו ברשת החברתית הוביל, לדבריו, לתלונות נגדו ולזימון לשימוע מצד הרשת שבה עבד.

🎯 המסר המרכזי של הפרק

בסופו של דבר, קאפח מציג עמדה שלפיה המאבק אינו רק בין מפלגות אלא על היכולת של ציבור לבחור מדיניות ולאחר מכן לראות אותה מתממשת בפועל.

לקראת סוף הפרק הוא מבהיר שהמטרה מבחינתו אינה שבית המשפט יהיה "שלו", אלא שיהיו בו, לדבריו, שופטים הוגנים שיפסקו לפי החוק. הוא מגדיר זאת כחלק מהמאבק הרחב יותר על מערכת המשפט, החינוך, הכלכלה והמשאבים במדינה.

"אם נפסיד בבחירות – אנחנו עלולים לעוף 30 שנה אחורה?"

זה אחד המשפטים הבולטים בפרק של גדי טאוב עם דרור קאפח, אבל מאחוריו עומדת שאלה הרבה יותר גדולה:

האם הבחירות באמת מאפשרות לציבור לשנות את המציאות – או שהכוח האמיתי נמצא במערכות שמעל לממשלה הנבחרת?

קאפח מדבר על מערכת המשפט, מינויים בשירות המדינה, חינוך, כלכלה והמאבק על מוקדי הכוח – ומסביר מדוע לדעתו הבחירות הקרובות הן הרבה מעבר להחלפת ממשלה.

פרק שמעלה שאלות לא פשוטות על מי באמת מנהל את המדינה.