דוד מרדכי רק הרגע סיים מעצר בית וכבר נמצא בפודקאסט של גדי טאוב מדבר על החסימות, על שקמה ברסלר, על תמיכה מהשוטרים למרות שהם נדרשים מהפיקוד הגבוה לבצע כנגד מרדכי דוד אכיפה בררנית, על לוסי האריש, על הסיוע האזרחי, על כך שידוע כי עמותות השמאל מושחתות אבל למרות שהעמותה שלו עם פעילות תקינה, מחפשים אותט בקטנות ועדיין לא מוצאים.
מרדכי דוד איש יקר, מעריכים את פועלך. מאחלת לך שתהפוך מחייל נאמן למנהיג.
מרד הגנרלים לא התפתח החלל ריק, אלא יושם והתפרס על פני שנים, כשראשי מערכת הבטחון ישמה מדיניות משלה. מאיר דגן, ראש המוסד, התנגד ב2010 לתקוף באיראן ולכן מבצע מעשה ריגול ומדווח על התוכנית של נתניהו לארה"ב. מדובר במעשה חתרנות ומרידה על רקע מדיניות פוליטית לעבר ארגון ביון, גם אם מערכת הביון שמקבלת את הדיווח שייכת למדינה ידידותית. גם אם הוא בטוח שהוא מציל את מדינת ישראל מתוך יהירות, כי לדעתו הוא יודע יותר טוב. היום אנחנו יודעים שהיה צריך לחסל את תוכנית הגרעים האיראנית. בכל מדינה אחרת, מאיר היה צריך להיכלא לשארית חייו. מדובר בחפרפרת בתפקיד בכיר במערכת הבטחון הישראלית. אך מאיר דגן אפילו לא נחקר כי הוא משמש "בצד הנכון", לשמאל האנרכיסטי.
רונן ברגמן התריע על מבצע הביפרים באתר YNET 16 שעות לפני הוצאתו אל הפועל - אם לא הצליחו לשכנע בתוך החדר, הדבר יודלף לתקשורת או לחלופין למערכת ביון זרה על ידי האנרכיסטים יודעי כל במערכת הבטחון. ואכן מלכתחילה בחיזבאללה חשדו בביפרים. הידיעה היתה עלולה לסכן את המבצע. האנרכיסטים במערכת הבטחון הרשו לעצמם לעשות כרצונם. גם לא נחקרה ההדלפה על התקיפה באיראן - בערוץ 2, המגישים היו מוכנים עם איפור.
אם החיזבאללה היה רק חושד, מבצע הביפרים היה נמנע. מדובר בכלי נוסף לסיכול ארועים - אם צריך, מדליפים מידע כדי לסכל פעולות בטחוניות ולעקוף את הדרג המדיני. מדובר במרידה שקטה. הצבא רוצה שדברים ייעשו בדרך שלו כדי להפעיל לחץ על הדרג המדיני. לצורך העניין מציגים מצגת מפחידה במטרה ליישם את המדיניות שהמערכת הבטחונית החליטה עליה. המטרה היא לבנות צבא שיש לו מדינה ולא מדינה עם צבא שפועל להגנתה. היסוד הנפשי שלהם שמערכת הבטחון מפקפק בשלטון המדיני ולכן יש להטעות אותה כדי ליישם את המדיניות של הפקידים במערכת הבטחון
ארגוני הטרור הערבים תמיד האמינו בהשמדת מדינת ישראל. אם הם פעלו בנושא, מאחר והדבר היה מנוגד לאינטרסים שלהם. הם המתינו להזדמנות. סמכות השלטון הצבאי על המדינה מסכנת את בטחון ישראל. כשיש גנרל שלא מציית לסמכות האזרחית צריך לעוף הביתה מיד. אי הציות של מערכת הבטחון היא רעה חולה. המערכת מנעה הקמת ועדה חקירה וניהלה מלחמת חורמה כדי למנוע חקירה אמיתית כנגד מי שאחראי על הטבח ב-7 לאוקטובר. הם סרבו לשתף פעולה עם מבקר המדינה מתוך יהירות, אלא אם הרכב הועידה תהיה מקובלת עליהם. גם ארועי ה-7 לאוקטובר, לא גרמה להם להבין שהם לא מעל לדרג הנבחר. היה משבר והצבא לא ידע למי לציית כשהיה אמור לציית לנבחרי הציבור ואם זה לא מתאים להם, כמו במדינה דמוקרטית, יש להחליף אותם בקלפי.
ראשי הצבא יצרו דמורליזציה בקרב אזרחים ואנשי צבא באופן מכוון עוד לפני הרפורמה המשפטית כנגד ממשלת ימין. הם זרעו את הזרעים ההרסניים ואת זה האוייב ידע לזהות. בכך שהם מנעו מהדרג המדיני מידע, הם ביטלו את הדמוקרטיה וקיבלו את ההחלטה מראש ללא סמכות. מדובר במאפיה, באיום. לא מדובר בשומרי סף. התפקיד של ארגוני הבטחון רואה את עצמו כמי שאמור להגן על הדמוקרטיה מצד הממשלה ובכך הפך את עצמו לגוף פוליטי המבצע המרדה. למעשה, על פי חוק, תפקיד השב"כ להגן על הדמוקרטיה, ובפרט על הממשלה. ראשי השב"כ צריכים להעצר. לכן הם נכשלו ב-7 לאוקטובר וביצעו המרדה. מדובר בשיטה.
גדי טאוב בכה כשמנחם בגין נבחר בשנת 1977, דבר שידוע כמהפך, מאחר וחונך לכך שמדובר בסוף העולם כי גנבו להם את המדינה. השמאל מקדיש מאז את כל משאביו במטרה לגנוב את המדינה, בכל הכלים העומדים לרשותו, באמצעים חוקיים ולא חוקיים העיקר להלחם בברבריים הימניים והמזרחיים ולא בדרך דמוקרטית. לפי הספר משפט ותרבות בפתח המאה ה-21 השמאל התייאש מהדמוקרטיה והעביר את קבלת ההחלטות מהעם לבית המשפט העליון, כך לפי השמאל הפרוגרסיבי. גן עט"ד דוד דוד פטר מוכיח את דבריו.
לפי הספר ניידים ונייחים של גדי טאוב, התזה שלו, האליטות האוניברסיטאיות שמים את הליברליזם, דמוקרטיה ולאומיות בצד אחד כנגד לאומיות ופשיזם מצד שני.. הם משתמשים בזכויות האדם כנגד הדמוקרטיה כי הלאומיו היא סכנה. אבל הרוב בישראל הוא לאומי. צריך לעקוף את הרוב בישראל באופן ךא דמוקרטי כי הרוב לא בסדר.
יש אנשים שהם שונאים את ביבי בלי סיבה כי זה בDNA שלהם.
השיח צריך לאפשר הבנה בין הצדדים. זה לא שדעת אחת תהיה אמת ודעה אחרת תהיה רגש.
יש פוליטיקה של זהות בשמאל. החלום של קאנט נגוז,
המלחמה שפרצה ב-7/1023 היא מלחמה בין גושית . מטה החטופים ניסו להשתמש באסטרטגיה של חמאס כדי להפיל ממשלה מכהנת. אם בם היו משיגים את מטרתם, ישראל הייתה קורסת, היו כאן המוני רון ארד, סינואר היה מתחזק, אירן גרעינית ועוד. הם טעו בכלכלה ובכל תחום אפשרי. הם קוראים לנו בוגדי קטארגייט. לטענתם, אין לערוץ 14 לגיטימיות לערוץ 14. לעומת זאת, הימין רוצה לסגור את התאגיד צאחר ואין מקום לדעות פוליטיות במימון ציבורי ולא בגלל פגיעה בחופש הביטוי. הססמאות של השמאל הנן הונאה של הציבור. קראו לצבא לסרב לשרת בצבא, לבצע הפיכה צבאית. כשטוהר הנשק הלך רחוק מדי כי מבלים משתמשים בילדים כמגו אנושי וצריך לנטרל את המחבל למרות שילד ילדו במקום לאפשר למחבל לבצע רצח המונים ללא אבחנה, רק כי ילדים שנמצאים שם כי חונכו להיות שאהידים. לפי נחום ברנע יש אמת שתומכת באג'נדה ולכן נמנע מלפרסם חדיעות לא שמאלניות.
לדרסת השמאל, יש פלורליזם של דעות ואנחנו נכפה את הדעה שלנו בכח בדרכים לא דמוקרטיות ממש כמו בהתמודדות כנגד הרפורמה המשפטית. כיום ישראל אינה דמוקרטית מאחר וסמכות ההכקעה העליונה הסופית והאחרונה מצויה בידי בגץ
איך נראה המחיר המקצועי והחברתי של רופא שמפסיק לשתוק — ויוצא מהארון כביביסט, ואיך לומדים לדבר ימין בלי להתנצל.
.jpg)
תיראו, אין באמת דיאלוג, אבל אם היה - בהתחשב בכמה שברי שיחות שהיו לי וחזרו על עצמם, ככה נראה ה"שיח" ברשתות בעיניו של תומך רפורמה. כלומר בעיניים שלי.
תסלחו לי שהצד השני נראה מגוחך. זה בגלל שככה אני מרגיש. אבל אולי אני טועה. מי שרוצה להרכיב דיאלוג הפוך שיסביר לי איך אנחנו נראים בעיניו, אני אשמח לקרוא. באמת.
מתנגד הפיכה: הגבלת עילת הסבירות תאפשר לשלטון למנות את יאיר נתניהו למפכ"ל.
תומך רפורמה: לא נכון. זה מינוי שייפסל על ניגוד עניינים, הליך לא תקין, אי כשירות, אפליה לא חוקית, והעדר הליך תקין. ואף אחד בצד שלנו לא היה מעלה רעיון כזה על דעתו.
מה: אבל רק שלטון שרוצה לעשות דברים לא סבירים מבטל את עילת הסבירות.
תר: לא. בית משפט שרוצה לעשות דברים לא סבירים, ללא נימוק, זקוק לעילת הסבירות המורחבת. היא מאפשר לשופט לפסול לפי גחמה בלי שום נימוק נוסף. לכן אין עילת סבירות מורחבת כמו שלנו באף דמוקרקטיה. אהרן ברק היה מוכן לוותר עליה. הוא אמר שזה רק פסיק.
מה: אבל עשיתם את זה באופן חד צדדי.
תר: בדמוקרטיה לא צריך אישור של האופוזיציה בשביל לחוקק.
מה: אבל זה שינוי משטרי!
תר: לא זה פסיק. גם אהרן ברק אמר. וזו גם הגרסה המרוככת, שחשבנו שהיא פשרה בין הצדדים. אבל אתם לא מוכנים להגיד מה העמדה שלכם, חוץ מהדרישה שנוותר על שלנו. אז עשינו בערך מה שנראה לנו באמצע. זה באמת דבר מאד קטן.
מה: אבל זה רק הפרוסה הראשונה בסלאמי.
תר: רגע. גם אתם אמרתם שצריך רפורמה. מתי תגישו נייר עם ההצעות שלכם?
מה: לא מתפשרים עם דיקטטורה.
תר: אז על מה תהיה הסכמה רחבה?
מה: רק אם תתחייבו לא לגעת בדמוקרטיה.
תר: אנחנו רוצים לשחרר אותה מעריצות השופטים. ובדמוקרטיה כשאין הסכמה, בסוף עושים הצבעה. ומקבלים את דעת הרוב.
מה: תגיד, אתה שומע את עצמך? זה נראה לך הגיוני שבן-גביר יהיה ממונה על המשטרה?
