מודעות ברמת הדף

דרושים בהייטק ופיננסים

‏הצגת רשומות עם תוויות אנטיפת. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אנטיפת. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 24 בספטמבר 2015

דברים שמלצרים מבקשים עליהם סליחה מלקוחות ביום הכיפורים, אבל לא באמת מצטערים



יהודים: איך תסלח לנו על כל החטאים? אלוהים: הכל בסדר, לכו.
יהודים: אבל אתה לא תסלח לנו ככה.
אלוהים: אמרתי שכן, אז כן.
יהודים: אבל מה אתה רוצה שנעשה בתמורה לסליחה שלך?
אלוהים: כלום!!!
יהודים: זה לא הגיוני.
אלוהים:
יהודים: אמור לנו מה לעשות!
אלוהים: קחו תרנגולת ותסובבו אותה מעל הראש.
יהודים: אוקיי.
אלוהים: לא! חחחחח לא באמת התכוונתי ש...
יהודים: מה? לא שמענו אותך כי צחקת.
אלוהים: לא משנה. הכל בסדר.



  • סליחה מכל הלקוחות שאכלתי להם מהצ׳יפס לפני שהגשתי להם (אם כי כשהצ׳יפס יותר מחציו מחוץ לצלחת, לאכול אותו נחשב ליישור המנה, זה ידוע).
  • גם על כל הפעמים שסלט חלומי שמוכן במטבח שמגיע לשולחן כסלט רגיל
  • סליחה שבתור מלצרית הרמתי את הלחם מהרצפה והחזרתי לצלחת.. (מצד שני, כשאני הכרתי את חוק ה-5 שניות, הכירו לי את חוק החד קרן - אם נפל לך על הריצפה, כל עוד לא ראית חד קרן אז זה בסדר!)
  • סליחה לכל החוגגים שלא קיבלו את העוגת השוקולד הכי טעימה שיש כי כל המלצרים אכלו אותה
  • סליחה לכל הלקוחות שבאמת מאמינים שאת האנטריקוט אצלנו מגישים עם ״ביס מזוייף לקישוט״
  • מבקש סליחה מכל הלקוחות שבקשו הפוך דל והבאתי להם רגיל כנל לגבי נטול (אם כי נטול וסויה זה ממש חשוב!)
  • סליחה מעצמי, על זה שבחרתי במלצרות (כי מי באמת מאמין שזו הייתה בחירה - יכולתי לבחור בזנות, אבל רוני אמרה לי שזה לא כזה רווחי כמו שחושבים ועדיין מוציאים 90% מההכנסה על סמים)
  • מבקש סליחה לכל מי שמכרתי לו אייס קפה "דיאט" באמת מצטער אבל זה ההוראות זה רק מכונה שונה אותו אייס בדיוק מלאא בסוכר ולא בריא  
  • אני סולחת לכל הלקוחות שעצבנו אותי, התווכחו איתי, טרטרו אותי, ביקשו כוס מים, התייחסו אליי מגעיל, לא שמו טיפ, או האלה שאומרים שישימו אקסטרה טיפ בפעם הבאה ואלה שאמרו שלא יחזרו וחזרו בכל זאת.... אני סולחת.
  • סליחה שנתתי לצמחוניים לאכול בשר בטענה שזה טופו..
  • סליחה לבעל הבית קפה ששוחה בתלונות בגללי
  • וסליחה מכל הלקוחות שאמרתי להן שהלחם טרי, הוא לא.
  • סליחה מכל המלצרים שביקשו ממני להביא משהו לשולחן שלהם ולא הבאתי
  • סליחה, כל הלקוחות שהמלצתי להם על דברים רק בגלל שחייבים להעיף אותם והמנהלת מציקה
  • סליחה מכל המלצרים שהאשמתי כשלקוחות שאלו למה הם עוד לא קיבלו כוס מים או תוספת משהו שהם ביקשו בכלל ממני ("עדיין לא הביאו לך את כוס המים?! אל תדאג, הפעם אדאג לזה באופן אישי!")
  • סליחה ללקוחות שביקשו מיץ תפוזים ואמרתי שחסר תפוזים. לא היה בראש שלי לסחוט (מכונה ידנית וזה)
  • סליחה לכל הלקוחות שהמלצתי להם על דגים ספציפיים, זה נטו המחיר, אני בכלל טבעונית .
  • מצטער מכל הלקוחות שאיחלתי להם לילה טוב... לא באמת התכוונתי לזה.
  • סליחה מכל הלקוחות שכשהמנה לא היתה מסודרת בעיני אז סידרתי אותה.. עם הידיים. שלפעמים היו טיפטיפה מלוכלכות מפינויים
  • סליחה מכל אלה שנזכרתי להביא להם דיאט ספרייט רק כשנכנסתי להתקלח..
  • סליחה שלא הבאתי לכם קינוחים בסוף הערב... אבל לא השארתם טיפ, אז לא סליחה
  • ועוד משהו קטן, סליחה שמכרתי והיללתי בפניכם מנות שלטעמי ולטעם שאר הצוות (ומתברר שגם לטעמכם) הן לא אכילות. (לכלבים, בלשון המעטה)
  • מצטערת בפני כל הלקוחות שביקשו כוס מים וכנראה התייבשו למוות... שכחתי תוך שניה ונזכרתי בלילה במיטה כשניסיתי להרדם
  • סליחה מכל מי שטעו לו בשם בארומה
  • סליחה שאני מקללת (ממש עכשיו) בלב את שולחן 33 שהוא דוש לא נורמאלי שפורס את המנות שלו על כל השולחנות ומותח את הרגליים כדי שניפול.
  • סליחה שאני מקללת בלב כל פעם את הלקוחות שאני ניגשת אליהם ללא פנקס ויש להם שינויים קטנים ומבלבלים בכל 10 המנות שלהם
  • סליחה שאני ״שוכחת״ להביא מים מהברז. וסליחה שאני שוכחת ״שתי כוסות נקיות עם קרח לימון נענע ומים קרים״. קודם כל מים קרים
  • סליחה ללקוח הקבוע שחוזר כל יום באותה השעה, מזמין את אותם הדברים, מתלונן שזה לא טעים ומבקש לבטל (אני קצת מקווה שתיחנק). 
  • סליחה מכל הלקוחות שמתעקשים ששומרים להם מקום בכל שישי בבוקר/מתלוננים על השירות/ עושים להם הנחה/עושים להם משהו במיוחד/מזמינים להם ממסעדה אחרת ומגישים להם ליד/ לא מחייבים אותם על תוספות, למרות שאני אומרת לא(אתכם אני מקללת הכי הרבה).
  • סליחה שמרגע שאתם מבקשים משהו זה לוקח קצת זמן עד שזה מוכן ויוצא מהבר, או חלילה, המטבח.
  • סליחה על זה שלקוחות מבקשים ממני לזרז להם את המנות ("רק שיהיה מהר אני מאחרת לעבודה/אני חונה לא טוב/מהר השארתי את התינוק באוטו") ואני אומרת ״בטח״ ובתכלס לא באמת אכפת לי
  • סליחה מכל הלקוחות שהזמינו תפוזים סחוט טרי / כששאלו אם זה בדוק סחוט הייתי אומרת שכן.
  • סליחה מכל הלקוחות ששמתי להם רוטב בקוקט למרות שראיתי שהוא מלוכלך
  • סליחה מרשת מקדונלדס שהייתי גונבת בשקט צ'יפס באמצע משמרת וגם שלא באמת החלפתי כפפות לבשר ולשאר החלקים
  • סליחה מכל הלקוחות שהזמינו מדיום ...והדפסתי וול דאן בטעות..וכשבאתי לשולחן אמרתי שזה מדיום.. (מדיום=קצת ורוד באמצע. וול-דאן=דיי שרוף. איך.אנשים.לא.שמים.לב?)
  • עד שהתחלתי למלצר לא הבנתי איזה חרא זה להכנס למסעדה רבע שעה לפני סגירה ולפתוח שולחן (בגללי נשארתם רבע שעה אחרי הסגירה. סליחה).
  • סליחה לכל הכוסיות שהבאתי להם קפה עם כפות סוכר כשהן ביקשו דל
  • רוצה להתנצל בפניי כל הלקוחות שאמרתי שהקפה שלהם מחלב דל
  • סליחה לכל אותם אנשים שהמלצתי להם על הסלט סלמון, ואמרתי להם שהוא טעים.. לא אוהבת דגים ומעולם לא טעמתי את הסלט
  • מצטער בפני הלקוחות שביקשו להזמין ואמרתי: "אני מיד אקרא למלצר שלכם" [לא קראתי]
  • סליחה מכל הלקוחות ששיקרתי להם כשאמרתי להם "האוכל שלכם כבר יוצא"
  • סליחה מכל הלקוחות שביקשו להנמיך את המזגן ואמרתי ״בכיף״ ובמקום זה הלכתי לשתות במטבח
  • סליחה בפני כל הלקוחות שביקשו ואמרתי ״נגמר״ אפילו שיש במחסן וממש לא ב**ין שלי ללכת לשם
  • סליחה מכל הלקוחות שקראו לי ושיחקתי אותה לא שומע כי נמאס לי מהם כבר כושלסבתא שלכם עופו לי מהמסעדה ואל תחזרו.לעולם.
  • סליחה שקיללתי אותכם אורחים יקרים על בקשות מעצבנות באמצע שאני עם מגש מפוצץ צלחות עם אוכל
  • למלצרית מברזיל הקטנה באילת אני מבקש סליחה על זה שחבר שלי היה חסר רגישות באותו היום ובחר לשבת דווקא בשולחן שלא ערוך, למרות שניסיתי להעיף אותו לשולחן נורמאלי
  • אני רוצה להתנצל בשם כל המלצרים שלא הפכנו כיסא על הבן אדם שהיה מספיק אידיוט להוציא אותנו מהכלים ברגע הכי קריטי.
  • סליחה על זה שהתלוננתם שהאוכל לא הגיע תוך 5 דק אז אמרתי לכם ללכת למקדולנדס
  • סליחה מכל הלקוחות שהתנהגתי אליהם חרא ובסוף השאירו לי טיפ מכובד שגרם לי להרגיש רע עם עצמי במשך כל אותו היום ולהתנהג לכולם יפה.













יום רביעי, 11 במאי 2011

לא, אני לא אמורה לגדל אותך, זה לא מוגדר בדרישות התפקיד שלי





אני אוהבת לעשות דברים שעושים לי טוב, דווקא כי אני אוהבת שטוב לי. אחד מהדברים זה לארגן לעצמי עבודה בחוף הים כדי שאגיע לחוף כל יום ועוד ישלמו לי על זה. כמדי עונה, אני אחראית על מרפאה מרכזית בחוף הים באחת מערי החוף הגדולות בארץ. כיף לי לקום כל בוקר, לעבוד שעות ארוכות בים, להיות מוכנה לכל דבר שלא יבוא ולהודות על כל יום שבו נאלצתי להעביר את היום באבטלה סמויה. לא מדובר בסתם אחת מערי החוף - מדובר בעיר אחת מהגדולות בארץ עם חופי רחצה מוסדרים והמרפאה המרכזית, כשמה כן היא, נגישה ואחראית על כולם.
אני כל כך מעריצה את מנהל אגף החוף בעיר, דווקא כי בצעירותי עבדתי במרפאות בערים אחרות והייתי אחראית על שרותי הרפואה באותם החופים ואני יודעת להעריך את הביצועים שלו. למה? כי המקום מתפקד! יש סינרגיה בין גורמים שונים בחוף - בין ההצלה לפיקוח, בין הרפואה למוקד וכדומה ; יש לי גיבוי מכל הבחינות, כולל ממנהל האגף, כל עוד אני עושה את התפקיד שלי כראוי ודואגת שהציוד אצלי במרפאה תקין ועומד בתקן ; המרפאה מצויידת ומאובזרת כראוי וזה כולל מרחב [הייתי במרפאות שה"מרפאה" הייתה בגודל של בוטקה ש.ג, אליו הוכנסה מיטה מהחור של התחת ולא היה מקום לשבת, שלא לדבר על חשמל, מים זורמים או מסעדה באופק אבל מה? העיקר שהם יודעים לגבות כסף עבור החניה בכניסה לחוף] וכן הלאה. אני נדהמת כל יום מחדש מאיך שהמקום מתפקד. עצוב להודות שחופים אחרים בכלל לא משתווים ברמת השרות שלהם.
עונת הרחצה 2011 נפתחה השנה ביום חמישי האחרון, בתאריך החמישי למאי. אתמול, ביום העצמאות, היה אמור להצטרף אליי לסיוע במרכזית חובש ועוד שני חובשים נוספים בעמדות המשניות לאורך החוף. הגיע אליי חובש צבאי בן 21, שהשרות הסדיר שלו עומד להסתיים בעוד 3 חודשים. הוא סבל מאוביסיטי ברמה כזו, שלא התפלאתי כשאמר שהוא מפחד לשבת על כיסאות הפלסטיק המכובדים של כתר או על מיטת הטיפולים, כיוון שיצא לו בעבר לשבור כמה עם המפגש הראשון בין ישבנו עם הכיסא.
בכל מקרה, הוא לפחות הגיע יחד איתי, מספר דקות לפני תחילת המשמרת. חבל שהגיע. לאורך כל המשמרת הוא פשוט הכביד והעמיס עליי - לא רצה לעבוד, העמיס עליי בכך שביקש ממני את תשומת הלב שלי ורצה שאאכיל אותו ואאעסיק אותו כדי שיהיה לו מעניין. לבצע פעולות הנוגעות לתפקיד שלו ולעבודה הוא לא רצה לעשות. בקיצור, נצנץ בטלן במלוא מובן המילה.
כשנכנסו למרפאה, התחלתי בהליך פתיחת המרפאה - שטיפת הריצפה. מלכתחילה הוא חיכה מחוץ למרפאה וכשניסה להתקרב, טען שהריח של חומר הניקוי עושה לו סחרחורת ושהוא לא מרגיש טוב. הגיוני שהטיפול שהוא יתן לעצמו זה סיגריה או שלוש אותן יעשן בקרבת מקום בטיילת. למרות שהחלון והדלת פתוחים, הדלקתי מזגן [וואו! מזגן] כדי לסייע באיוורור והתחלתי לעבור עם סמרטוט ולהכניס את הציוד פנימה [הוא כמובן המשיך לעשות לעצמו טיפול אינהלציה של ניקוטין]. הוא נכנס למרפאה כשהתחלתי בבדיקת הציוד. אני עשיתי את רוב הבדיקה ובלחץ הוא הסכים להזיז את התחת שלו כדי לטעון שעשה משהו וסייע בבדיקה. בדרך, הוא איכשהו הצליח לגרום לי לחטוף נזיפות כשעלה בקשר בלי לדבר איתי קודם מול אחת מהמרפאות המשניות אם יש להם ערכת עירוי מיותרת כי אמור להיות בתקן 3 אבל בפועל יש 2. אם היה מדבר איתי קודם או קורא את התקן כראוי היה מבין שמדובר בחומר שאמור להיות בערכה ולא אמפולה נפרדת של סיילין.
ולמה אני צריכה לחטוף נזיפות? כי אני לא "משתלטת" עליו. הבנאדם מעל גיל 18 ואמור לדעת איך לעבוד, במיוחד כשמדובר בחובש מרפאה צבאית שנמצא 3 חודשים לפני השחרור. אם זה היום הראשון שלו, שיחשוב לפני שהוא עושה. אני לא צריכה לגדל אותו או לחנך אותו. זה לא מוגדר בדרישות התפקיד שלי. אני אמורה לכוון אותו כדי שיתגלש לתפקיד. הוא הרי אמור לסייע לי, כיוון שאני אחראית על המרפאה ועל תפקודה וזה כולל על מי שמסייע לי - על התפקוד שלו ועל המקצועיות. ואם כבר מדברים על מקצועיות, איך זה שחובש צבאי לא עודכן בכך שנוהל ההחייאה שונה לפני כשנה מ-ABC ל-CAB?
בכל אופן, כל המשמרת הוא רק דרש ודרש ודרש - הוא תפס בעלות על הכיסא המשרדי ולמען שלום העבודה במרפאה איפשרתי לו לשבת מאחורי השולחן [אני הפזמניקית ובכל זאת - זו המרפאה שלי וחסר רק שהוא יתחיל להשתין לכל עבר כדי לסמן את הטריטוריה שלו]. הוא אף התבקש להוריד את רגליו מהכיסא הנוסף. לבקשה הוא נענה רק כשלקחתי את הכיסא והתיישבתי עליו. מהר מאוד הוא התחיל להתבכיין שמשעמם לו והתחיל לחפש מה לאכול במרפאה. את כל מה שמצא אכל ואפילו ניגשתי למרפאות אחרות ברגל במרחק של קילומטר לכל כיוון כדי לארגן לו אספקת מזון [כל כך רציתי שאחד מאיתנו יעוף משם ולפחות לי הייתה סיבה טובה - לארגן קפה לאחת מהן ולעשות השלמות ציוד]. לחלק מהמאכלים היה לי ספק בנוגע לתאריך התוקף שלהם וגם הם נבלעו על ידו בלי למצמץ. חלק מהדברים נרכשו מכספי והיו צריכים לספק אותי לכמה ימים לפחות.
איך בן אדם שיודע שהוא אמור להעביר משמרת של 11 שעות לא מארגן לעצמו אוכל מראש? כשאבא שלו הגיע לחוף, למה לא דאג להביא לו? למה שלא יקנה לעצמו מהמסעדה הקרובה - יש לו מבחר מסעדות במרחק 500 מטר האחת מהשניה ומסעדה מול המרפאה ממש, יש לו 170 שקל בכיס, למה שלא ילך לקנות? אני אמורה לגדל אותו ולהאכיל אותו בנוסף לכל? למה שלא יזמין מישלוח? כשהצעתי לו את כל אלו, הוא מצא סיבה למה לא להוציא אותן לפועל [למשל - הוא לא מוכן לשים 10 שקל על פחית אקסאל (כי הוא הרי עומד להרדם, אז למה אתה רוצה לערבב עם וודקה? נראה לך שאטפל בך אם יהיה לך דום לב? אתה שוקל 180 ק"ג!!! אני שוקלת פחות משליש - לעיסוי שלי  לא יהיה אפקט יעיל!!!), 15 שקל על שליש בירה (מה בירה עכשיו!!! בקושי בוקר, רק התעוררת ואתה בעבודה!!! אתה חולם אם לדעתך תבוא ביום שבת עם בקבוק נסטי מלא בבירה!!! מעבר לכך אמרת שאתה רעב... הנה, קח כוהל רפואי, זה יעשה לך טוב. להגיש לך? אני מפחדת שתאכל לי את היד].
בקיצור, כשסיים לראות את שני הסרטים שהוריד באייפון שלו, החליט שהוא רוצה להשתמש בלפטופ שלי כי שלו לא מצליח להתחבר לאינטרנט והוא רוצה לשחק פוקר בפייסבוק. הסיבה היחידה שהוא הסכים להתנתק מהמחשב כשהסכמתי לשחק איתו 'מלחמה' בקלפים שהבאתי. ברור שהילד המגודל לא ניקה אחריו את שאריות האוכל והאריזות והכל נפרס על השולחן והריצפה. הייתי צריכה את המחשב הנייד שלי, שהבאתי מהבית וקניתי ממיטב כספי, כדי לעבוד עליו והיתה לו חוצפה לסרב לתת לי ואפילו לבקש שאכניס את טביעת האצבע שלו למערכת האבטחה במחשב. מה עוד? הוא רצה לבקש ממנהל החוף אישור להשתחרר אחרי 7 שעות עבודה. לא רק זה - הוא רצה לעלות מולו בקשר ולבקש לסגור את המרפאה כי אני זו שמשעמת. בשלב הזה, הראש שלי צעק הצילו והרגשתי התכווצות שרירים באזור מסויים בקורטקס.

לקראת סוף היום ביקשתי ממנו שישטוף שתי כוסות שהיו בכיור:

- אבל אני לא לכלכתי אותם
- אז מה?
- מה אז מה? שמי שהשתמש בהם ינקה..
- זה בסה"כ שתי כוסות, אני השתמשתי בהם וביקשתי ממך לנקות כי זה חלק מהעבודה שלנו, לשמור על המרפאה נקיה.
- אז למה לא השתמשת בכוסות חד פעמיים?
- יש כוסות זכוכית כדי להשתמש בהם ואני ביקשתי ממך לשטוף אותם.
- אז בואי לא נשטוף את הכוס, נזרוק אותם לפח.
- אתה שמעת אותי מתלוננת כשאני שטפתי את המרפאה לבד בבוקר?
- אז למה לא דאגת לשטוף גם את הכוסות בבוקר?
- אם הייתי מבקשת ממך לשטוף את הכוסות בבוקר, היית שוטף?

שתיקה

- טוב, קום לשטוף את הכוסות, זה חלק מהתפקיד
אמרתי ויצאתי להביא סוכר מהפיקוח.

כמובן ש-20 דקות לפני הסגירה אני בסוף שטפתי את הכוסות והוא עוד התלונן שהוא צריך לחכות לי כי הוא לא רוצה ללכת להחתים כרטיס בלעדיי. בסוף הוא הלך והחתים גם את הכרטיס שלי - רבע שעה לפני הזמן. כשראיתי את זה, פניתי למנהל החוף ווידאתי שלחוף הזה הוא לא יחזור יותר. והוא אכן לא יחזור.

זה מה שאני אוהבת בו, במנהל אגף החוף. הוא באמת יודע לעבוד. הוא זה שגורם למקום לתפקד. לא הייתי צריכה אפילו להסביר לו, כי הוא נותן לי גב ומגבה את העבודה שלי. לפני כן הוא בא לבקר לקראת סוף היום, הבחין בכך שאני מתוחה ושאל אם הכל בסדר. שיקרתי ואמרתי שהכל בסדר. הצרות שלי לא אמורות לעניין אותו ותכל'ס, דברים במרפאה היו יחסית תחת שליטה במצב שאמור להחזיק יום עבודה שוטף ויתפקד גם במקרה חרום בעת הצורך. מדובר בכח אדם זמני וגם אם לא יתפקד בארוע אמת [והוא הודה שהוא לא יידע לתפקד ולכן מעדיף לא לעשות דברים כמו החייאה] זה לא מבטיח שאחרים עם גישה טובה יותר לחיים, עם יחסי אנוש טובים, מקצועיים יותר ועם כישורי חיים יתפקדו טוב יותר. הסבירות גבוהה יותר אבל זה לא מבטיח. קיויתי שהשיחה הזו תוכל לחכות לסוף היום, למקרה שהוא יצליח לשנות את הרושם. בנוסף, כח האדם היה צריך לעמוד בתקן, כך שלא רצוי היה לשחרר אותו במצע היום. תפילתי נענתה בכך שלא נזקקו לשרותיו וקיויתי שאדע לנצל נכון את הנוכחות שלי ואת של שתי המרפאות המשניות. למזלי, זה התאפשר.