מודעות ברמת הדף

דרושים בהייטק ופיננסים

‏הצגת רשומות עם תוויות אתיופים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אתיופים. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 13 באוקטובר 2019

על מיתוסים, עובדות, ואמת היסטורית - חלקם של המזרחיים בהקמת המדינה



מאת ההיסטוריון :עומר קיינן Omer Keinan על מיתוסים, עובדות, ואמת היסטורית..
גיזרו ושימרו "החלק של המיזרחים בהקמת המדינה "
,ניפוץ הטענה שרק יוצאי מזרח אירופה  הקימו את המדינה( או כפי טענתם גנבו להם את המדינה )

כשהייתי נער בן 14 בערך, בכיתה ח', למדתי כמו כל הנערים בני גילי בחטיבת ביניים ממלכתית רגילה. כחלק בלתי נפרד מתוכנית הלימודים שלנו, היו את שיעורי ההיסטוריה של מדינת ישראל. במהלך אותם שיעורים, הבחנתי שתוכנית הלימודים מתמקדת בעיקר בעליות ממזרח אירופה לארץ. לימדו אותנו את מה שקרוי היום "העלייה הראשונה", "העלייה השנייה", וכו'. זה היה פחות או יותר הנושאים היחידים שלמדנו. על יהדות המזרח או צפון אפריקה? קצת פחות, בלשון המעטה. לא זכורה לי כמעט שורה אחת בחוברות שחילקו לי המורים.

אני, ממוצא מעורב (אשכנזי וספרדי), לא שאלתי יותר מדי שאלות. הרי המורה מלמדת והמורה יודעת, לא? אם היא אומרת שהעולים ממזרח אירופה הגיעו ראשונים, ושהם אלה שהקימו את המדינה, מי אני שאתווכח? קיבלתי את זה כעובדות מוגמרות.

עם השנים, ועם התגברות החיבה שלי להיסטוריה, התחלתי לחקור ולהתעמק בנושא, וגיליתי, איך לומר, שהמציאות לא דומה למה שלימדו אותי.

בואו נתחיל שלב שלב, בחשיפת המיתוסים והמציאות לעומתן:

1. ראשית כל, מספרים שתאודור הרצל היה חוזה המדינה הראשון. שקר - מבשר הציונות הראשון (המשמעותי) היה ד"ר יהודה ביבאס, יליד גיברלטר, בן להורים ממרוקו שהיגר לכאן במאה ה19. אחריו היה את יהודה אלקלעי שהמשיך בדרכו, ואחריהם רבים וטובים שהקדימו את הרצל בהרבה.

2. סיפרו לנו שהעלייה הראשונה החלה ב1882. שקר - היו עוד עשרות גלי עליות טרם העלייה הספציפית הזאת, אבל זאת אני אפרט בהמשך.

3. לימדו אותנו בגדול שאותם עולים מאירופה הם אלו שהקימו את המדינה. שקר - ועכשיו אני הולך להתמקד בעיר אחר עיר כדי להוכיח שזה מיתוס שאין  כדוגמתו. להלן פירוט הערים, וסיקור קצר על ההתיישבות בהן:

א. ירושלים - בעיר התגוררו יהודים במשך כל הדורות, בתוך מה שקרוי כיום "החומות". רוב היהודים לא העזו לצאת מהחומות בשל מקרי שוד, ביזה, אונס וכיוצ"ב. היה מסוכן מאוד להסתובב מחוץ לחומות ולבטח מסוכן לגור מחוץ להם. מתי כל זה השתנה, אתם שואלים? כשאדם בשם רבי דוד בן שמעון, עולה ממרוקו, החליט להקים שכונה חדשה מחוץ לחומות בשנת 1866 (למען האמת, קדמה לשכונה משכנות שאננים, אבל היא לא הוקמה ביוזמה מקומית). אותה יוזמה של אותו איש ענק, גרמה למעשה לתחילתה של מה שמכונה "היציאה מן החומות" ולהקמה של שכונות נוספות, חלקן הגדול ע"י ספרדים ועדות המזרח. להלן מאמר נהדר של פרופ' רות קרק בנושא.

ב. תל אביב - השכונה הותיקה ביותר בתל אביב, נווה צדק, נבנתה בסוף המאה ה19 על שטחו של אהרון שלוש, יליד צפון אפריקה. שאר השכונות החלוציות הראשונות כגון כרם התימנים, אוהל משה (על שם עו"ד משה אסולין שגאל אדמות) הוקמו גם הם על שטחים של יוצאי צפון אפריקה, משפחות כגון שלוש, מויאל, אמזלג, אליהם עוד נחזור בהמשך.

ג. חיפה - ההתיישבות הראשונית בעת החדשה של העיר החלה עוד במאה ה18 בגלי עלייה ממרוקו, אלג'יריה וטורקיה. את חלק ניכר מהעיר העתיקה החזיק אדם ששם משפחתו בן אודיז (שכחתי את שמו הפרטי), שגם הוא, מצפון אפריקה. עד 1917 רוב רובו של היישוב היהודי היה ממוצא צפון אפריקאי וספרדי. את השכונה הראשונה, ארד-אל-יאהוד (שכונת היהודים) הקימו יוצאי מרוקו. את השכונה השניה, הרצליה, הקימו יוצאי טורקיה לבנון, סוריה ומרוקו. לצורך בחינה של אחוז יוצאי מרוקו בעיר, מפנה לעמוד 152 במאמר הנהדר של תמיר גורן ויאיר ספרן.


4. המושג "העלייה הראשונה" הוא מושג שקרי לחלוטין. למעשה, הוא הוחל בתקופתו של בן גוריון והיו אנשים רבים מסביבתו שחלקו על המונח. גל העלייה שהגיע ב1882 למעשה ברח ממזרח אירופה עקב פוגרומים. איך יוסי אלפי (אבא של גורי אלפי) אמר? "העולים מרוסיה ברחו תשושים, רעבים ועייפים, ומי קולט אותם? המוגרבים (יוצאי צפון אפריקה)". ואכן אלפי צודק. אברהם מויאל, בן למשפחת מויאל הנהדרת שהיגרה ממרוקו, עסק ימים כלילות בקליטתם של העולים החדשים מרוסיה. חלק ניכר מהתושבים התגייסו למשימה והלינו את העולים החדשים בביתם, אירחו אותם ושימשו להם כגשר לבין הערבים המקומיים.

זו רק תמצית קטנה ממה שיכולתי לרשום על הנושא. אני לא שוכח לרגע את התימנים (שעלו ארצה עוד ב1881), העיראקים (כדורי תרם הון לישוב היהודי , ובנה בית ספר על שמו), הפרסים (משפחת בנאי הם מבניה), ועוד רבים וטובים. כל אלו אינם רשומים בדפי ההיסטוריה של תלמידי ישראל, ורצוי שמצב זה ישתנה. כדי שהמצב ישתנה, אנחנו צריכים לעשות שינוי. יכול להיות שאני אריץ את הנושא קדימה לתקשורת, חברי כנסת, אקדמיה וכו'.

הפוסט הזה לא נועד לשסע או לפלג, בדיוק להיפך. הוא בא לייצר שותפות על בסיס אמת. אני באופן אישי מוכן להתמודד עם כל היסטוריון על כל עובדה שכתבתי כאן.

אני בדרך כלל לא מבקש לשתף, אבל הפעם אני מבקש - שתפו. כדי שגם הדורות הבאים ידעו על העבר, ועל האמת ההיסטורית :).
למטה בתמונה אהרון שלוש שעל אדמתו הקימו את השכונה הותיקה ביותר נווה צדק

נ.ב שלי
מי ששכתב את ההיסטוריה הישראלית - עדתית, מחק גם את ההיסטוריה של העדה היהודית - אתיופית, אשר החלה לעלות לארץ ישראל עוד מאמצע המאה ה-19, ואשר  בעליה האחרונה במהלך שנות ה-80 של המאה הקודמת, נרצחו ונספו בדרך לישראל אלפים מבני העדה האתיופית. מדובר באותם אנשים שאינם מכירים בהגדרה הראויה למיהם פליטים אותנטיים או עברייני גבול וחוק במטרה לפגוע באיזון האוכלוסייה היהודי בישראל ובכלכלה הישראלית וכן, בוחרים להשכיח מההיסטוריה את מדיניותה של ישראל בנוגע לקליטת פליטים.
כקליפת השום...

הם ידעו על הסזון וטבח אלטלנה, שתקו והמשיכו להצביע לשמאל, כי המוסר והציונות חשובים לשמאל כקליפת השום.

הם ידעו על חטיפת ילדי תימן והבלקן שתקו והמשיכו להצביע לשמאל, כי המוסר והציונות חשובים לשמאל כקליפת השום.

הם ידעו על פשע יום כיפור שהביא עלינו 2600 חללים, שתקו והמשיכו להצביע לשמאל, כי חיי יהודים, המוסר והציונות חשובים לשמאל כקליפת השום.

הם ידעו על פשע אוסלו שהביא עלינו יותר מ 1600 נרצחים, שתקו והמשיכו להצביע לשמאל, כי חיי יהודים, המוסר והציונות חשובים לשמאל כקליפת השום.

הם ידעו על תיקים שנתפרו ליעקב נאמן, רובי ריבלין, לגיבורי ישראל- רפול, קהלני וגל הירש, שתקו והמשיכו להצביע לשמאל, כי שלטון החוק, חיי יהודים, המוסר והציונות חשובים לשמאל כקליפת השום.

הם יודעים שתופרים תיקים לנתניהו בגלל זהותו ודעותיו, הם שותקים וממשיכים להצביע לשמאל, כי הדמוקרטיה, שלטון החוק, חיי יהודים, המוסר והציונות חשובים לשמאל כקליפת השום.







יום שלישי, 2 ביולי 2019

העם האתיופי והאריתראי או החבשים - על קצה המזלג




בני העדה היהודית - אתיופית שוב עלו לכותרות בהקשר מוקצה, לאחר מקרה נוסף בו שוטר לא בתפקיד שוב הרג בחוסר צדק נער בן הקהילה. בני הקהילה, בעקבות כך, יוצאים לרחובות במחאה וחוסמים כבישים ובצדק. זה התחיל עוד לפני עשרות שנים, עם ראשית העלייה בשנות ה-80, כשבמגן דוד אדום, ובנק הדם כנציגו, זרקו את מנות הדם שנתרמו על ידי בני העדה. ליבי איתם וגם אני נמצאת שם. ועד כמה אנחנו, הנצ'ים, מכירים את ההיסטוריה של יהודים בני הקהילה האתיופית?
בני העם האתיופי והאריתראי או החבּשים אינם מקשה אחת, אלא מספר רב של עמים, לכל אחד מאפיינים ייחודיים ואף שפות שונות.
המאחד ביניהם הוא הכינוי "עמים דרום שמיים", על שם השפה העיקרית המדוברת , האמהרית (አማርኛ) שמקורה משפת הגעז (ግዕዝ) שהתפתחו שתיהן מהשפות השמיות שמוצאן המשוער בחצי האי הערב (מהן התפתחו גם העברית, הערבית, הארמית וכו'), אך עמים חבשיים אחרים גם דוברים שפות שמוצאן מאפריקה. למרות שאמהרית המא שפה שמית, החבשים אינם שמים. ברמה הגנטית התורשה שלהם היא בעיקרה אפריקנית ומיעוטה ערבית
העמים החבשיים הם בעלי היסטוריה עשירה ומגוונת, מבין המאורעות הראשיים בתולדותיהם הם ממלכת דעמת וקיסרות אקסום (או הקיסרות האתיופית)
כיום רבים משתמשים בשוגג בכינוי "חבשי" ביחס לכל מי שמוצאו מאתיופיה או מאריתריאה.
בין העמים החבשיים ניתן למנות את:
ההררים, הגורגו, האמהרים (רוב בני ביתא ישראל מגיעים מעם זה), התגרים או טיגרים (מיעוט מבני ביתא ישראל שייכים לעם זה), ועוד רבים אחרים. אריתריאה הייתה בעבר חלק מאתיופיה. תיגרים מתגוררים בעיקר בצפון אתיופיה ובאריתריאה. כך שהעם זה כן מתחלק בין אתיופיה ואריתריאה. העפרים והאורומו למשל הם לא חבשים, ושפתם כלל לא שמית - אלא ממשפחת השפות הכושיות (כמו סומלית).
אגב, אני מניחה שהעובדה הזאת נכונה לגבי רוב, אם לא כל מדינות אפריקה, לא רק אתיופיה. מי שקבע את הגבולות זה הקולוניאליסטים, והם עשו את זה בלי להתחשב בחלוקות שבטיות. זו אחת הסיבות למלחמות אזרחים שם. כנ"ל המזרח התיכון

בתמונה: ציור של המלכה יהודית.

יהודית המלכה איחדה את בני העמים הלא נוצריים בממלכת אקסום ובכוחות משותפים החריבה את הממלכה ואת הסממנים הנוצריים בה.
על אף המחלוקת בדבר מעשיה ומוצאה, לפי ההשערה הוא היה מבני ביתא ישראל - גיורת.
עובדה נוספת - 4,000 בני העדה האתיופית נספו במהלך עלייתם למדינת ישראל בשנות ה-80. העלייה של יהודי אתיופיה לישראל החלה עוד באמצע המאה ה-19.







יום ראשון, 5 ביוני 2016

יום הזיכרון לזכר 4,000 מיהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל





היום, יום ירושלים, מציינת מדינת ישראל את יום הזיכרון ליהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל - לזכר כ-4,000 מיהודי ביתא ישראל שמתו במהלך המסע לישראל. בשנים 1984 ו-1985, התרחש מבצע משה כחלק מהסכם בין מדינת ישראל לבין סודאן, איפשרה סודאן מעבר יהודים דרכה לכיוון שדה תעופה ממנו הוטסו לבריסל ואז לישראל. אחרי שעלו בדרך זו כ-8,000 נפש, הייתה הדלפה לעיתונות על קיום המבצע וכתוצאה מכך ביטלו הסודאנים את הסכמתם לנחיתת מטוסים בתחומם. בנוסף למאות רבות ששהו בסודאן בהמתנה לתורם, אלפי יהודים שלא ידעו על הביטול היו כבר בדרכם מאתיופיה, לכוון סודאן.
לפיכך, ממשלת ישראל קבעה כי טקס ממלכתי לזכר הנספים יתקיים מדי שנה בכ"ח באייר, יום ירושלים.
מאחר שהיהודים לא הכירו את הדרך, הם רכשו את שירותיהם של מורי דרך שלפעמים נטשו אותם בדרך אחרי שנטלו את כספם, לפעמים תוך כדי שיתוף פעולה עם שודדים ששדדו את רכושם של הפליטים והרגו בהם. גם אם מורה הדרך נשאר עם הקבוצה הם נאלצו ללכת ברגל, במסלול הררי ובמסלול מדברי קשה ורבים מתו בדרך מתשישות, מרעב, וממחלות וכן היו שנרצחו על ידי שודדים או חיילים סודאניים. גם בסודאן, במחנות אליהם הגיעו, לא היה מספיק מזון, לא תמיד היו מים ראויים לשתייה, לא היה טיפול רפואי נאות והפליטים היו חשופים להתעללות החיילים והשומרים הסודאניים. רבים מתו במחנות ממחלות ומגיפות, מצמא ורעב ואף התאבדו - חלקם נשים שנאנסו ולא יכלו לשאת את הבושה. חלק מאלו שהצליחו להגיע לסודאן, גורשו חזרה לאתיופיה ונאלצו לעשות את כל המסע המפרך חזרה לביתם.
המסע לארץ ישראל - שלמה גרוניך ומקהלת שבא

הירח משגיח מעל,
על גבי שק האוכל הדל
המדבר מתחתי, אין סופו לפנים,
ואמי מבטיחה לאחי הקטנים.

עוד מעט, עוד קצת, להרים רגליים
מאמץ אחרון, לפני ירושלים.

אור ירח החזק מעמד,
שק האוכל שלנו אבד
המדבר לא נגמר, יללות של תנים,
ואימי מרגיעה את אחי הקטנים.

עוד מעט, עוד קצת, בקרוב נגאל
לא נפסיק ללכת, לארץ ישראל.

ובלילה תקפו שודדים,
בסכין גם בחרב חדה
במדבר דם אימי, הירח עדי,
ואני מבטיחה לאחי הקטנים.

עוד מעט, עוד קצת, יתגשם החלום
עוד מעט נגיע, לארץ ישראל.

בירח דמותה של אימי,
מביטה בי, אמא אל תיעלמי
לו היתה לצידי, היא היתה יכולה,
לשכנע אותם שאני יהודי.

עוד מעט, עוד קצת, בקרוב נגאל
לא נפסיק ללכת, לארץ ישראל

עוד מעט, עוד קצת, להרים עיניים
מאמץ אחרון, לפני ירושלים