בשבועות האחרונים שמתי לב לפרסום של התמ"ת הנושא את המסר "שום פיצוי לא יחזיר לך את הבריאות שלך - שמור על כללי הבטיחות בעבודה". מה שנכון, נכון. מצד שני, אי אפשר לחיות בתוך ארון וגם שם זה לא מוגן. אצלנו, החובשים במד"א, כמו גם המתנדבים בזק"א, יש המשך שחור למשפט הזה - שום פיצוי לא יחזיר לך את הבריאות שלך: אבל אם יקרה משהו, "מקסימום יש ביטוח".
במשך שנים, הביטוח היחידי שלי היה של הרכב - ביטוח החובה והמקיף. לצערי, נאלצתי להשתמש בביטוח החובה 3 פעמים מאחר ונכנסו ברכב שלי מאחור 3 פעמים כשאני מאחורי ההגה. אז יצא שנפצעתי, עם כל המשתמע מכך כתוצאה מפעולה שלא יכולתי למנוע. אני לא אחראית על הנהיגה של מישהו אחר, רק על הנהיגה שלי. בשלושת הפעמים לא הייתי אפילו במצב נסיעה אלא נסעתי במהירות 20 קמ"ש בגלל נסיעה בפקק והנהג נסע במהירות מופרזת ולא הספיק להאט או לעצור [הייתי האחרונה בפקק] או שאפילו עמדתי ברמזור אדום והוא השתולל ונכנס בי ב-120 קמ"ש. הדבר גרם, בנוסף, לאובדן ערך מוחלט (טוטאל לוסט) לרכבים בהם נהגתי. אז שום פיצוי לא החזיר לי את הבריאות. אבל זה כיסה איכשהו על אובדן ההכנסה שנגרמה כתוצאה מכך.
משום מה, לא חשבתי על ביטוחים מעבר לביטוח החובה של הרכב. כשהגעתי לגיל 30, אישרתי אוטומטית את הביטוח הסיעודי של המושלם. יש לי גם כרטיס מושלם בקופת החולים, אבל אני לא רואה את זה כביטוח אלא כהרחבת השרות אותו מספקת קופת החולים. אני גם לא רואה את הביטוח הלאומי שאני משלמת כל חודש כביטוח, כי אף אחד לא רוצה להתמודד עם הביטוח הלאומי. עד ללפני שנה גם לא חשבתי מעבר לכך.
אבל, לפני שנה אושפזתי בבית חולים. בשלב מסויים, נאמר לי שכדאי שאכין את עצמי ואפרד מהסביבה, מאחר וסביר שאני גוססת בגלל תסחיף ריאה. בסוף לא גססתי. אבל השיקום היה לא קל וזה גרם לי לחשוב על המוות. לפני כחצי שנה עשיתי ביטוח חיים, ביטוח תאונות וביטוח סיעודי בפניקס. זה לא יקר כמו שחשבתי שיהיה, לפחות בהתאם להשוואת המחירים שערכתי ממספר חברות ביטוח. אמנם זה לא יחזיר לי את הבריאות בחזרה, אבל לא אהיה לנטל על המשפחה שלי בבוא העת. באופן אישי, אני הוזלתי את העלות בפניקס כמה עשרות שקלים לחודש לעומת חברות הביטוח המתרות לה. ליאת, מנהלת תיקי הלקוחות שלקחה אותי בתור פרוייקט, סייעה לי המון בהבנת המונחים ובייעול תיק הביטוח שלי.
לתשומת ליבכם, תעשו שימוש בטכנולוגיית רדאר למניעת תאונות דרכים
