מגוון כסאות גיימינג של Asus שיעזרו לכם לשחק חזק ולשבת נכון, ועכשיו ב-10% הנחה!

 

ביצועים מקסימלים מתחילים בנוחות! מגוון כסאות גיימינג של Asus שיעזרו לכם לשחק חזק ולשבת נכון, ועכשיו ב-10% הנחה!

לכל הכיסאות החל מ-₪1,341 »
שנה אחריות

*בתוקף עד ה-21.06 או עד גמר המלאי | מינימום 5 יחידות במלאי מכל דגם

צעצועים ונהנים! רוכשים מקטגוריית הצעצועים והמשחקים ב-₪199 ומקבלים מתנה לבחירה!

 

צעצועים ונהנים! רוכשים מקטגוריית הצעצועים והמשחקים ב-₪199 ומקבלים מתנה לבחירה!

לכל אלפי הצעצועים והמשחקים »

🎁בחירת המתנה תחכה לכם בעגלת הקניות!

*בתוקף עד ה-31.05 או עד גמר מלאי המתנות | בכפוף להופעת המתנה בעגלת הקניות | טל"ח

שולחן משחקים משולב 12 ב-1 Euroleap Summit CBF048

 

שולחן משחקים משולב 12 ב-1 Euroleap Summit CBF048

שולחן משולב 12 משחקים ב-1 לחווית משחק מהנה לכל המשפחה, ניתן לשחק כיחיד או מרובי שחקנים עם כל האביזרים הדרושים כדי לשחק בכל משחק. תמיד יש משהו מרתק כדי לגרום ל-2 או יותר אנשים להשתתף בכיף ולשחק במגוון רב של משחקים. פתרון מעולה לשילוב בין המשחקים השונים.

1. הוקי אוויר, 2. שולחן כדורגל 3. טיטי 4.כדורסל 5. זריקה למטרה 6. חץ וקשת 7. קוביות 8. שחמט 9. דמקה 10. שש בש 11. כדורגל אוויר 12. נוק הוקי

כולל אבזרים למשחק.

אורך 122 ס"מ • רוחב 82 ס"מ • גובה 58 ס"מ

אילן ואילנית - בשנה הבאה

כולנו מכירים את השיר ״בשנה הבאה״ של אהוד מנור ז״ל, על פניו, זהו שיר אופטימי עם לחן קליל ונחמד.
מה שרובנו לא יודעים הוא שהשיר נכתב אחרי שאחיו הצעיר יהודה כבר נפל וגם אמו הלכה לעולמה. השיר נכתב על סיטואציה שכבר לא תתגשם כי כבר לא יוכלו לשבת יחד במרפסת ולספור ציפורים נודדות. כשנורית הירש העבירה את הלחן האופטימי והקליל לאהוד הוא הופתע אך הסכים לקבלו.
לנורית הייתה בקשה נוספת.. במקור, מילות השיר היו: ״אנפה לבנה תפרוש באור כנפיים והשמש תשקע לתוכן״ היא אמרה שכיוון שהשיר אופטימי כל-כך, אי אפשר לסיימו בכזו צורה ועל כן המילום שונו ל״והשמש תזרח לתוכן









אילן ואילנית - בשנה הבאה
מילים: אהוד מנור
לחן: נורית הירש


בשנה הבאה נשב על המרפסת
ונספור ציפורים נודדות.
ילדים בחופשה ישחקו תופסת
בין הבית לבין השדות.

עוד תראה, עוד תראה
כמה טוב יהיה
בשנה, בשנה הבאה.

ענבים אדומים יבשילו עד הערב
ויוגשו צוננים לשולחן.
ורוחות רדומים ישאו אל אם הדרך
עיתונים ישנים וענן.

עוד תראה, עוד תראה...

בשנה הבאה נפרוש כפות ידיים
מול האור הניגר הלבן
אנפה לבנה תפרוש באור כנפיים
והשמש תזרח בתוכן.

עוד תראה, עוד תראה...

רגע של נוסטלגיה לילדים שגדלו בשנות ה-80 וה-90

לכל מי שנולד וגדל בסוף שנות ה-70 ןבשנות ה-80 וה-90, חובה לקרוא:
הייתה לך בובת טרול על העיפרון, מוצץ פלסטיק על הצוואר, וסרגל-מתקפל על היד. הלכת לבית ספר עם אוברול ג`ינס, שקפקפים, ופאוץ`. לקחת איתך לכל מקום את היו-יו קלאצ` המשוכלל שלך כדי להשוויץ בפעלולים שהוא יכול לעשות. בדרך חזרה הבייתה היית משחק בקפיץ צבעוני מפלסטיק ומגלגל אותו על המדרגות. היה לך רובה מים משוכלל, ועל שולחן הכתיבה שלך כיכבו היפופוטמים מביצת הפתעה של קינדר.

יש לך תמונות עם הברדס ממלחמת המפרץ. היית קם כל בוקר בשש וחצי כדי לצפות ב"בולי איש השלג", קינאת בילדים שהשתתפו ב"חלום עליכם", וחלמת על מדליה כמו זו שקיבלו הילדים בתכנית "מסיבת גן" עם ירון לונדון. אתה מכיר בעל-פה את כל הפרקים של קופיקו, היית מאוהב במיכל ינאי והדבקת תמונות שלה במחברת החומה והמכוערת של "דפתר".

למדת לקרוא בעזרת אלפי מ"בלי סודות" ועשית חישובים מתמטיים בעזרת בדידים צבעוניים. אם את בת, העיסוק העיקרי שלך בהפסקות בבית הספר היה להחליף מכתביות (שכללו גלויות של "פיף ותלתול" ומעטפות ריחניות של "המעופפים הנועזים"). אם אתה בן, בטח הלכת מכות בסגנון ה-WWF

ביום שבת היית קם כדי לראות פאוור-ריינג`רס, התרגשת עד עמקי נשמתך כשטומי הריינג`ר הלבן הגיע לארץ וכמובן שהיית רב עם האחים שלך מי ייקח את בובות הפאוור-ריינג`רס מהשוקולית. היית אוסף גם פוגים, ומכריח את אבא שלך לתדלק ב"סונול", כדי לקבל פצץ מתנה. היית שומר מכסים של "דני", כי על כל 10 מקבלים פוסטר של בת הים הקטנה. אתה בטח גם זוכר את המבצע הבלתי נשכח של RC קולה, שהבטיח להטיס כיתה שלמה לאמריקה תמורת איסוף סמלי הכיתה שהסתתרו בתווית הבקבוקים.

אתה יודע לשיר את הכתובת של "זאפ לראשון" (מערכת תכניות הילדים והנוער, הטלוויזיה הישראלית, רוממה, ירושלים, מיקוד 91071, או יהה!), עשית חיקויים של ז`וז`ו חלסטרה, התרגשת כשמירב לוין עזבה את "גלגל המזל", האמנת לדודו טופז שהוא יביא חייזרים לאולפן, לא היית מפספס רמת אביב ג` ובתום העונה השנייה היית במתח לדעת מי חטף את יעל בר זוהר. תמיד רצית לשלוח קלטת ל"פיספוסים", אבל לא הייתה לך מצלמת וידאו.

כשהתחברתם לכבלים התרגשת בטירוף כשהאיש עם הסרבל של "ערוצי זהב" התקין לכם את הממיר השחור הקטן והמכוער. בשש בערב היית יושב מול ערוץ הילדים כדי לצפות על פי הסדר הבא באריזה משפחתית, צער גידול בנות, הנסיך המדליק מבל אייר, אבא חורג אמא חורגת ונישואים פלוס. בחופש הגדול היית מתפלל שהמופע של "עיר ערוץ הילדים" יגיע לעיר שלך, כדי שתוכל לראות את גיל ססובר מקרוב.

לא היית גזעי ולא מגניב - היית "קוּל". תלשת מ"מעריב לנוער" פוסטרים של קלי מ"בברלי הילס 90210", היה לך יומן של זבנג או של היי-פייב, נעלי הספורט שלך היו מדליקות אור עם כל צעד, ובמקרים קשים אפילו היית מסתובב עם מחזיר אור שחילקו בבי"ס קשור לשרוכים. היה לך בסנדוויץ` ממרח שוקולד של "שוקי והפצפונים", ועכשיו כשאתה נזכר בזה אתה מזיל ריר.

היית מאזין לרדיו עם קלטת מוכנה להקלטה בטייפ, מחכה לשירים של הבקסטריט-בויז, ספייס-גירלס והנסון, כדי שיהיה לך מה לשמוע בווקמן בטיול השנתי. חגגת יום הולדת לצלילי היטמן 7, בכל מסיבה רקדת את "ריקוד המקרנה", ועד היום אתה זוכר את כל התנועות. ישבת להכין שיעורים שברקע הערוץ החדש והמגניב -MTV בימי הזוהר שלו עם עדן הראל...).

קראת את כל הסדרה של ג`ינג`י, חבורת כוח המוח או צמרמורת. ניסית להתקבל עם הכיתה שלך לששטוס, ולהתקשר ל"הוגו" כדי לדבר עם נמרוד רשף. הכרת בע"פ את השירים של ערוץ הילדים, והיית עושה עם הידיים את "זה סימן בשבילי זה סימן בשביל כולם". המשחק הראשון שלמדת לשחק במחשב היה "דייב 1", וכשסוף סוף התחברתם לאינטרנט היה מותר לך להדליק אותו רק בערב ובסופי שבוע, כי בשאר הזמן זה היה ממש יקר. 

כשהיינו ילדים, ישבנו ברכב לא חגורים, ולא היו כריות אוויר. היה כיף לטייל בטנדר ולשבת מאחור. שאנחנו עוד זוכרים טוב מאד....

העריסות שלנו היו צבועות בצבעי עופרת מבריקים ...

לא היו סוגרי ביטחון על בקבוקי התרופות, על המגירות ועל הדלתות ...
כשרכבנו על אופניים לא חבשנו קסדות ולא היו לנו מגני מרפקים וברכיים. ההורים שלנו לא הגישו תלונות בעירייה כשנפלנו בגלל חורים באספלט.
שתינו מים לרוויה מהברז בגינה, או איפה שרק מצאנו. לא היה לנו בקבוק מים מינרליים.
בילינו שעות על גבי שעות בבניית מכוניות מארגזים וצינורות, ולא בדיוק על פי התקן. לאחר כמה התנגשויות למדנו לפתור את הבעיות.
עצרנו מול עץ או פשוט קפצנו על הארץ... לא הזעיקו שירותי רפואה דחופה אחרי כל נפילה ... הרשו לנו לצאת לשחק בחוץ ובלבד שנחזור בזמן לארוחה...
 הלכנו לבית הספר כדי לעבוד וללמוד ולא כדי "לפתח את הפוטנציאל היצירתי שלנו"... כשלא עבדנו, המורה נתנה לנו עונש ולפעמים אפילו הרביצה. ההורים שלנו מעולם לא הגישו תלונה. ידענו שזה הגיע לנו.
לא היו ניידים... שלחנו מכתבים וגלויות... נחתכנו, שברנו יד או רגל, הלכו לנו כמה שיניים ... אבל אף פעם לא הגשנו תלונות בעקבות התאונות האלה... אף אחד לא היה אשם ... מלבדנו.
שיחקנו שוטרים וגנבים, שיחקנו עם נפצים, ואף פעם לא הצתנו רכבים ... התחלקנו בבקבוק קולה אחד בין 4 חברים (כשיכולנו, כי זה היה בקבוק זכוכית של ליטר)... כולנו שתינו מהפיה ואף אחד לא מת מזה.
 לא היה לנו פליי-סטיישן, ולא MP3, לא נינטנדו, לא משחקי וידיאו, לא הייתה טלוויזיה בכבלים, לא היו צורבים, ולא קולנוע ביתי, לא ניידים, לא צ'אטים, לא אינטרנט וכו' ...
לעומת זאת: היו לנו חברים אמיתיים יצאנו, לקחנו את האופניים, או פשוט הלכנו ברגל לחברים. צלצלנו בפעמון, או סתם נכנסנו בלי לצלצל והלכנו לשחק... לא שלחנו אס אם אסים. לחבר'ה שלנו קראו יוסי, משה ושרה ולא Sacha31, Label75 ou Slup@XX
 שיחקנו עם מקלות, עם כדורי טניס, בשוטרים וגנבים, תופסת, כדורגל, 21, שיחקנו עם בובות ועם מכוניות מיניאטוריות ולא במשחקי מחשב
לא כולנו היינו תלמידים טובים. מי שנכשל, נשאר כיתה. אף אחד לא הלך לפסיכולוג, או ליועצת חינוכית. פשוט, נשארו כיתה וקיבלו הזדמנות שנייה.
מי שלא רצה ללמוד בתיכון הלך לבית ספר מקצועי. וזאת לא הייתה בושה.
חווינו את החופש, למדנו מההצלחות ומהכישלונות שלנו, לקחנו אחריות. ולמדנו להסתדר לבד.
 האם אתם שייכים לאותו לדור ?
אם כן, הקדישו דקה למחשבה ושלחו מסר זה לחברים. אולי הם ישכחו, ולו לכמה רגעים, מהחיים המטורפים של היום ויהפכו שוב לילדים שהיו פעם ..

ילדי שנות ה2000, משתתפים בצערכם שאת כל זה לא תזכו לחוות!!!

שלכם, ילדי שנות ה80:)

הגיגייה ומחשבותיה של אמא לילדים קטנים

1. שירי שלמה ארצי/עברי לידר/PINK/אלישייה קיז OUT 100 שירים ראשונים/שירי נושא של יובל המבולבל/סמי הכבאי/הדבורה מאיה וכל כוכב ילדים אחר IN
2. כשאת מורידה את ילדייך בגן /אצל המטפלת וממשיכה בנסיעתך לעבודה שאחד השירים מהדיסקים בסעיף הקודם מתנגנים בפול ווליום (ובדרך כלל עם חלון פתוח) ואת לא מבינה למה הנהג לידך מסתכל בתדהמה שאת מרימה את יד ימין סגורה עם אגרוף וצורחת "יש לי כוחות מיוחדים ואין לי שום פחדים אני גיבור על.."-שיסתכל קודם כל על עצמו..
3. כשאת הולכת עם ילדייך להופעה של מיקי/מיכל הקטנה/הדוד חיים/יובל המבולבל ומוצאת את עצמך מתרגשת וקופצת בשיריים כאילו מינימום את בהופעת איחוד של הביטלס
4. כשאת יודעת בדיוק את הקירבה המשפחתית בין אליסייה ודייגו (אחים) ובין דייגו לדורה (בני דודים..מי שלא ישן/ה עד היום בלילה בגלל זה..)
5.כשאת כועסת על הילדים שלך ונשמעת בדיוק אבל בדיוק כמו אמא שלך (למרות שגם ביסוריים קשים בשבי המצרי את לא תודי בזה בקול רם)
6. אם פעם בחופשה השיקול שלך היה בית מלון שקט ,בלי ילדים ,רעש ובריכה ריקה .היום ההפך הגמור עושה לך (ולילדים) את החופשה
7. "ילדים זה שימחה". כמה את אוהבת את המשפט הזה (במיוחד) אחרי 8 בערב
8. כשאת ובעלך יוצאים לבד לבלות וחוזרים מוקדם מהצפוי תמיד מישהו מבינכם יחשוב/יזרוק חצי בצחוק "אולי ננצל את זה שחזרנו מוקדם ונישן קצת באוטו"
9. כשאת מוצאת את הצעצוע /משחק/בובה/ספר שחיפשת בשביל הבת/בן שלך הרבה זמן את מרגישה בעילוי חושים כאילו מינימום קסטרו/רנואר/זארה פתחו את שערייהם ואמרו "קחי הכל חופשי..עליינו"
10. כשהילדה שלך אומרת "אמא ,אני אוהבת אותך הכי בעולם יותר מכולם" כל הכעסים,ההתרגזויות,העייפות או העצבות שהייתה נעלמת בשניה..את פשוט נמסה לרגלייה
11.שלמרות/בגלל ובעיקר בזכות מינימום שעות שינה +מקסימום הוצאה+אין ספור אהבה את (עדיין)חושבת להרחיב את המשפחה.. 

משחק הצוללות

מטרת המשחק הנה להטביע  את ספינות האוייב. אתה והמחשב תחילה תסדרו את מערך הקרב באזור המלחמה ואז כל אחד בתורו יפציץ את הספינות של השני. מומלץ לסדר את כלי השיט באופן אסטרטגי כך שלא יוכלו להפציץ בקלות את הספינות.

The purpose of this game is to sink all the enemy ships. You and the computer first arrange ships in an area, and then will take turn to bomb each other's ships. Since you do not know the location of each other's ships, you need to bomb strategically in order to be as efficient as possible when bombing the ships