James Brown - I Feel Good (Legends of Rock 'n' Roll)

I Feel Good

James Brown - good morning Vietnam movie soundtrack with Robin Williams and earlier classic Rock 'n' Roll alboums

מתוך פסקול הסרט בוקר טוב וייאטנם עם השחקן רובין וויליאמס ואלבומים קלאסיים נוספים

Whoa-oa-oa! I feel good, I knew that I would, now

I feel good, I knew that I would, now

So good, so good, I got you

Whoa! I feel nice, like sugar and spice

I feel nice, like sugar and spice

So nice, so nice, I got you

{ sax, two licks to bridge }

When I hold you in my arms

I know that I can't do no wrong

and when I hold you in my arms

My love won't do you no harm

and I feel nice, like sugar and spice

I feel nice, like sugar and spice

So nice, so nice, I got you

{ sax, two licks to bridge }

When I hold you in my arms

I know that I can't do no wrong

and when I hold you in my arms

My love can't do me no harm

and I feel nice, like sugar and spice

I feel nice, like sugar and spice

So nice, so nice, I got you

Whoa! I feel good, I knew that I would, now

I feel good, I knew that I would

So good, so good, I got you

So good, so good, I got you

So good, so good, I got you

HEY!!

Inside The Actors Studio with Robin Williams - a great man, R.I.P

אתמול בערב נודע לי שרובין ויליאמס, זכרונו לברכה, נפטר בבוקר של אותו היום.
סיבת המוות לא ברורה והיא לא משנה כרגע. הדבר החשוב הוא רובין ויליאמס הבן אדם, הדבר שרובין ויליאמס סימל בשבילי - אי של שפיות או אי שפיות, הביטחון לבטא את עצמך בדרך הכי עצמך שאפשר ולגרום לאנשים לקבל אותך כמו שאתה. הוא עשה קריירה מדבר שאהב לעשות - להתחרפן. בכך הוא גרם לאנשים אושר, לבכות מרוב צחוק בדרך הכי יצירתית, מקורית ואהובה שיש.
מדהים אותי הוא מצא בעצמו את האנרגיות לכך גם בתקופות הקשות בהן היה בדיכאון ואו מכור לקוקאין ואלכוהול.
אני עוד יותר נפעמת מהסתירות של האישיות הממכרת שלו, בעיקר כי הוא משויך לרשימה ארוכה של קומיקאים עילאיים בחסד, כמו יו לורי (Hugh Laurie), מייק מאיירס ורואן אטקינסון (Rowan Atkinson) שנלחמים במקביל עם הדיכאון האישי שלהם. אגב, כל אחד מהם הוא גאון בפני עצמו ואטקינסון אף סיים תואר שני בהנדסת חשמל אבל התפרנס ממשחק ומקומדיה.
התופעה הזו שידועה כרובין ויליאמס באה לידי ביטוי על קצה המזלג בהופעתו לפני סטודנטים למשחק בסטודיו למשחק. העולם איבד אדם גדול. היצירות המתועדות שהשאיר אחריו הפכו לנוסטלגיה עוד בחייו וכל שנותר הוא לצפות ביצירות שלו, בתופעה, באישיות, שוב ושוב, במיוחד כשיש צורך להתעודד. יש לנו הרבה מה ללמוד מרובין הדכאוני שגרם לאנשים לצחוק מכל הלב. הוא יהיה חסר לי.

Inside The Actors Studio with Robin Williams full length

Last night I learned that Robin Williams, God bless his soul, passed away earlier that day. 

The cause of death is not clear, it does not matter at the moment. The important thing is Robin Williams the guy, the Robin Williams thing and all he is and symbolized for me - an island of sanity or insanity, the security to express himself the best and insane way he can and get people to accept him as he is. He made ​​a career from what he loved to do - to freak out! He made people happy, crying out of laughter in the most creative, original and loved way. 

Amazes me that he found inside himself the energies that even in times of severe depression or either addiction to cocaine nor alcohol, his talent expressed

. I'm even more thrilled by the contradictions of his addictive personality, mainly because it is associated with a long list of comedians with supreme grace of talent, like Hugh Laurie and Rowan Atkinson who fights with their own depression. Incidentally, each of which is genius in itself, and Atkinson completed a master's degree in electrical engineering but earned his living in acting and comedy. This phenomenon that known as Robin Williams is expressed in a nutshell appearance before actores students at the inside the actors studio. 

The world has lost a great man. The documentation he left behind became a nostalgia in his lifetime and all that remains is to watch his works, phenomenon, time and time again, especially when you need to cheer up. We have much to learn from Robin depressed creation that made ​​people laugh heartily. He will be missed.

(Patch Adams (1998 פאטץ' אדמס עם רובין וויליאמס - ביקורת סרטים

"We're going to take humanity out of you and torn you into something beter, we're going to make you doctors"

פאטץ אדמס הוא סרט מעולה בכיכובו של רובין וויליאמס שמגלם את מי אם לא - פאטץ' אדמס, סטודנט לרפואה. מחד, הסרט מספר את הולדת הליצנות הרפואית ומציג את תרומתה של ההומור לחייו של החולה. מאידך, הסרט מעביר מסר חשוב בנוגע לאופן הטיפול של הרפואה המערבית בחולה - כשנלחמים במחלה עצמה, לפעמים מנצחים את המחלה ולפעמים מפסידים את החולה. אבל, אם תטפל באדם, אתה תנצח לא משנה מה תהיה התוצאה. מטרתו של הרופא אינה רק למנוע מוות אלא גם לשפר את איכות חייו של החולה.
שימו לב שבסבב רופאים, הרופאים מתייחסים לגופו של הטיפול בלבד ולא לחולה עצמו, לאיכות הטיפול ואף אינם מתייחסים לחולה באופן אישי או יודעים את שמו. חברה סיפרה לי שכשילדה את בתה הבכורה, ראש המחלקה ביצע בדיוק סבב עם סטודנטים במחלקה בו אושפזה. בין היתר עברו גם על המיטה שלה. היא התבקשה לפתוח את רגליה בפני הרופא והסטודנטים שדחפו בתורם אצבעות אל בין רגליה כדי לבדוק פתיחה של צוואר הרחם. אמנם הם ביקשו רשות לפני כן, רשות שהיא נתנה, אך הרשות ניתנה כשהאישה נכנעה לסמכותם של האנשים בחלוק הלבן. היא דווחה על כך שהרגישה גועל ואי נוחות מזעזעת כששכבה על המיטה כמו גוש בשר, כשרגליה פתוחות ומערומיה חשופים בפני אנשים זרים, חלקם גברים, המתעסקים בוגינה שלה ודוחפים לה אצבעות כשהיא כמה רגעים לפני לידה. אף אחד לא שאל שמה. האם מדובר בטובת היולדת?
אני זוכרת מקרה מהתקשורת של אבא מארה"ב עם ילדה חולה במחלה נדירה יחסית הגיע להעיד בתביעה נגד חברת ביטוח כעד מומחה על המחלה במעמד של פרופסור מומחה למחלה מאחר הוא חקר את הנושא כל כך טוב שהוא יודע טוב יותר מיתר הרופאים לעומת המומחים בתחום שמייצגים גישה כזו או אחרת [כירורג יעדיף לנתח, למשל].
מקרה נוסף הנו מצב של רגל סוכרתית. בישראל, כשחולה סכרת מפתח פצעים ברגל, בקופת החולים מעדיפים לכרות לו אותה, משום מה. נטען לא פעם כי השיקול המעורב במקרה זה הנו מאחר ועלות הכריתה הנו זול יותר לקופות החולים מאשר התחלופות. לכן, דבר ראשון, הרופאים שולחים את המטופל לבדיקה כירורג ומה שהוא יודע לעשות זה לנתח. כתוצאה מכך, החולה נאלץ להיפרד מחלק מרגלו, לרוב עד הברך, ונאלץ לעבור שיקום. לא מדובר בבנאדם צעיר, אלא לרוב באדם בן 60 לפחות עם תחלואה כפולה, כך שכושר ההסתגלות שלו פוחת. גם המצב הנפשי לא תורם ליכולת השיקום, מאחר והוא נאלץ להיפרד מרגלו ולהפוך למוגבל בתנועה.
כתוצאה מכך, נוצר עומס על מערכת הבריאות והרווחה, מאחר ואדם מתפקד ועובד הפך לנחה ומוגבל בתנועה שלא יכול לעבוד, זקוק לשיקום מאחר והוא מוגבל בתנועה, זקוק להתאמות בביתו, כגון רמפה בביתו, מעלית וידיות לשרותים. אולי בנוסף הוא זקוק גם לעובד זר. הדבר עולה הון למערכת הבריאות הציבורית - על פי ההערכות, מדובר בעלות של כמליון שקלים, לעומת הטיפול האלטרנטיבי, שעלותו הנה 60,000 שקלים בלבד. במקום זאת, אפשר להפנות את המטופל לטיפול שאמנם אינו מכוסה בסל הבריאות, אבל מציל את הרגל, מרפא את הפצעים ומונע את הקטיעה. בעקבות כך, האדם נשאר בריא ומתפקד ולא מהווה מעמסה על מערכת הבריאות הציבורית שמתקשה לתפקד גם כך. תקציבים מופנים לכיסוי טיפולים הכרחיים ולא מיותרים. אם רק היו מתמקדים ברפואה מונעת וברפואה המתמקדת באיכות חייו של המטופל, מערכת הבריאות הציבורית הייתה נראית טוב יותר ולא הייתה קורסת. האזרחים היו בריאים יותר ורזים יותר.