להלן פרסומה של דניאלה שוורץ (Danielle Schwartz) בפייסבוק בנוגע לתחנה המרכזית בירושלים. לתחנה הרבה תקלות ועברות רבות בנוסף לפגמים המאפיינים את התחבורה הציבורית בישראל - יש עומס בכניסה לתחנה המרכזית המשולב עם קניון מאחר והנהלת התחנה לא מוסיפה עמדות בידוק לבדיקת האנשים שנכנסים לתחנה משיקולים כלכליים של הנהלת התחנה, כפי שהמשטרה דורשת.
בנוסף, לתחנה המרכזית בכלל אין רשיון עסק. אבל המשטרה/העירייה לא סוגרים אותה - מי יסגור תחנה מרכזית? ועל כך הנהלת התחנה סומכת, כי מי יעז לסגור את התחנה המרכזית היחידה בירושלים.... ובכלל, גם הרכבת הקלה לא מהווה תחלופה הולמת לאוטובוסים בירושלים וידועה בכינוי רכבת תקלת או רקבת. מה שמכונה תכנון אורבני גרוע.הדבר מאפיין את ההזנחה המתמשכת של התחנות הציבוריות בניגוד לעבר.
היום הגעתי לתחנה מרכזית ירושלים בשעה 14:00, ונתקלתי בתור עצום בכניסה לתחנה. זה לא מצב יוצר דופן: על אף שזו התחנה המרכזית היחידה בירושלים, ושעשרות אלפי הנוסעים והנוסעות בה הם קהל שבוי המכניס לקופת קניון התחנה המרכזית (חברה פרטית ומסחרית) סכומי כסף עצומים, הכניסה לתחנה פקוקה ועמוסה כדרך קבע, ולא רק בשעות השיא. בחודשים האחרונים המצב אף חמור מהרגיל, מאז שמכונת השיקוף לא עובדת ומספר העמדות צומצם. שאלתי מספר פעמים את השומרים למה רק שתים-שלוש עמדות פועלות. נענתי שעלי לפנות להנהלה. לפני כחודש שוחחתי בטלפון עם המזכירה של הנהלת הקניון שהסבירה לי שהנושא באחריות המשטרה, ושהיא הקובעת בנושא סידורי האבטחה בתחנה המרכזית. אמרתי שאני משוכנעת שהמשטרה לא תמנע מהם להוסיף מאבטחים, ושאם הם לא עושים זאת, זה משיקוליהם (הכלכליים, ככל הנראה) ולא באחריות המשטרה. היא אמרה שתבקש מקצין הבטיחות של התחנה לחזור אלי. עבר חודש, ועדיין לא שמעתי ממנו.
והנה, היום חוויתי שוב את החוויה המסוייטת של המתנה בתור בכניסה לתחנה. מדובר בהמתנה של 5-10 דקות, ברחוב עמוס ומלא תנועה, יחד עם נוסעים רבים שכמוני ממהרים לאוטובוס. ידוע שהתחבורה הציבורית בישראל - ובירושלים בפרט - היא לא יעילה, לא תדירה, לא נוחה, לא אמינה ולא שימושית. התור הזה הוא חלק ממה שגורם לכך שמי שיכול להמנע מנסיעה באוטובוס עושה זאת. פניתי למשרדי התחנה (משימה מאתגרת בפני עצמה, כיוון שכמובן שאין שילוט למשרד) ושוחחתי עם הקב"ט שבדיוק יצא מפגישה עם המנכ"ל. הקב"ט חזר וטען (השיחה מוקלטת, אגב) שהבעיה והאחריות היא של המשטרה, שמנעה מהם את המעבר לשיטת הפרופיילינג שאמורה היתה לחסוך כח אדם, והכניסה אותם לסיטואציה הנוכחית של מחסור בכח אדם. אמרתי שעליהם להערך בהתאם לדרישות המשטרה. הרי לא לא היה עולה על הדעת שקניון יעמיד מערך אבטחה לקוי כזה, אילולא המבקרים היו אנוסים להכנס. הוא הפנה אותי שוב למשטרה. בשלב זה הצטרף מנכ"ל התחנה שתיקן את הקב"ט ואמר שאכן בסמכות ההנהלה לאייש עוד עמדות, אך הם לא יעשו זאת כיוון שזה דורש הכשרה של מאבטחים ועולה כסף. הצעתי שישתמשו בכסף שהם מרוויחים מהשכירות של העסקים שנהנים מעשרות אלפי המבקרים-בכפייה שנכנסים לקניון שלהם מדי יום. הוא אמר שהוא מבין מה אני אומרת, אבל זה לא כל כך פשוט, ושכבר הושקעו בכך סכומים גדולים יותר מבכל קניון אחר בארץ. אמרתי שגם כמות המבקרים גדולה מקניונים אחרים, ושמעולם לא הייתי ממתינה בתור 7 דקות בכניסה לקניון אם לא הייתי חייבת, רק שכאן אני חייבת. אתם קולטים מה זה חמש דקות המתנה לחמישים אלף איש ביום? שעות על גבי שעות שמתבזות בעמידה תפלה בקור או בחום, בגלל שחברה פרטית רוצה לחסוך בהוצאות ומשחקת הורדות ידיים עם המשטרה על הגב של הנוסעים.
בשיחה התערב איזה טיפוס שזהותו לא ידועה שאמר נחרצות שהוא מבין בזה, ושצריך לפנות למשטרה, כי זה באחריותם. לאט לאט התברר לי שהם בסוג של "שביתה איטלקית" - מחכים שמשטרה תשבר ותאפשר להם מערך מצומצם. לא היה יותר מה להגיד, ויצאתי משם, אחרי שהם סיכמו ואמרו שהם מקווים שהמצב ישתפר בקרוב, ורמזו שהמשטרה תאשר להם את שיטת הבידוק החסכונית מבחינתם. יצאתי והתקשרתי מיד למשטרה, ודיברתי עם שוטר בשם דרור בתחנת לב-הבירה. דרור טען בזעף שהנהלת התחנה סתם מורחת אותי ושזה לא באחריות המשטרה אלא באחריות בלעדית של ההנהלה. התרעתי שגם מבחינה בטיחותית מדובר במפגע, כיוון שעשרות אנשים עמודים דחוקים בהמתנה לתור ברחוב יפו, ושלדעתי זה ממש לא עומד בשום סטנדרט, ושהמשטרה צריכה להתערב. השוטר דרור אמר שאפנה למוקד 100 אם יש מפגע, ושלא אבלבל לא את השכל עם מפגעים ממוצאים.
אז מה אמורה לעשות נוסעת בתחבורה הציבורית? למי אני אמורה לפנות? משרד התחבורה, אולי? אותו משרד התחבורה שאמור כבר שנים לתקן תקנות לגבי תחנות מרכזיות בישראל (לפי סעיף 16ב לפקודת התעבורה) ולא עושה זאת, ובכך מותיר את הנוסעים והנוסעות ללא סטנדרטים וללא פיקוח? או אולי לפנות לערייה, ולדווח שהתחנה חורגת מתקנות רישוי העסק שלה? אז זהו, שלא. לפני יותר משנה דיברתי עם מר עקיבא יוסף, האחראי על רישוי עסקים בעריית ירושלים, על כך שהתחנה אינה עומדת בתקנות רישוי העסק שנקבעו לה (אז דנו בסוגיית זיהום האויר החמור). הוא סיפר לי שהחריגות הן רבות יותץר ממה שידוע לי, ושלמעשה התחנה פועלת ללא רישוי עסק. הזדעזעתי. למה הם לא סוגרים/אוכפים/קונסים? מה את רוצה, הוא אמר, שאני אסגור את התחנה המרכזית?
זו חברים, תמצית המחדל. חברה מסחרית פרטית לחלוטין שפועלת ללא אלטרנטיבה, ללא פיקוח, ללא אישור, תוך הפרה של התקנות. הכותרת "תחנה מרכזית" משמשת באופן ציני למניעת האכיפה, במקום להגברתה. ומי סובל? אנחנו, הנוסעים והנוסעות, שבשמנו מתוקנות התקנות ובשמנו ממונים המפקחים ובשמנו ניתנים ההיתרים ומשולמות המשכורות - לשוטרים, לממונים, לשרים. בשמנו, אבל ממש לא בשבילנו.
מייאש נורא. בכל זאת אפשר לעשות? אני באמת לא יודעת. אולי לדרוש ממשרד התחבורה (השר ישראל כץ) לתקן את התקנות המדוברות ולהשית קנסות כל עוד הן לא מקויימות? מצד שני, למה שיהיה לו אכפת? אולי להתקשר למוקד מאה כל פעם שיש שם תור ולדווח על מפגע, עד שמישהו שם יעשה משהו כדי לתקן את "סידורי הבטחון"? אולי להחרים את קניון התחנה המרכזית (לא לקנות שום דבר בפנים) עד שבעלי החנויות יפעילו לחץ וההנהלה תתחייב ותקיים זמני המתנה של לא יותר מ-2 דקות? צריך לפגוע באנשים האלה בכיס, זה מה שהם מדברים. "רווחת הציבור" היא ממש לא מעניינם, ומתברר גם לא עניינם של מוסדות המדינה והעירייה. מסתמן שנאלץ לטפל בזה בעצמנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה