מעמד הביניים בישראל לא סוגר את החודש

זהו הפרסום המיואש של ענבל בן ברית כהן בפייסבוק, מאחר וגם היא, כמו רבים אחרים בישראל, לא מסוגלים לגמור את החודש

קצת ארוך, אבל אני דיי מיואשת וזקוקה לליבכם הקשוב. אנא לפחות הקדיש לי מספר דקות מזמנם, קראו עד הסוף ושתפו הלאה.
הפעם אני בוחרת לשתף. אולי ככה כשתקראו את הסיפור האישי שלי ושל משפחתי, תבינו יותר את הקושי, או אולי אף ישמש לכם הסיפור שלי, מקור להזדהות.
הבוקר זה קרה שוב. שוב הגיע sms מהבנק, ובו הודיעו לנו שנותרו לנו עוד 551.42 ש"ח לניצול מסגרת האשראי שלנו. עוד 551.42 ואנחנו רק ב 19 בחודש.
אודה על האמת...אני כותבת והדמעות מרטיבות את המקלדת.(טוב שיש מקלדת, היא סופגת בינתיים, ואפילו לא נשארים כתמים עגולים וקטנים שהדיו בהם נמרח ).
החברים שלי מכירים אותנו היטב. הם יודעים שאנחנו איננו עצלים, ולא חיים מעבר לפופיק. אני רוצה לשתף גם אתכם:
אני ובן זוגי אנשים עובדים. אני עוסקת בהוראה והשנה ננצאת בשנת שבתון, על מנת לסיים את התואר ולהרוויח קצת יותר בזכות כך. למרות שאני בשנת שבתון ומקבלת מענק חדשי כפי שמגיע לי, אני גם עובדת בשליש המשרה שמותר לי. אין ברירה או פריבילגיה ואני חייבת להשלים הכנסה.
בן זוגי עובד במשרה מלאה. שנינו מכניסים יחד כ 14,000 נטו. (פעם זה נחשב הכנסה מאד יפה...לא?! )
אנחנו משפחה בת 6 נפשות. יש לנו 4 ילדים בני 20, 16, 11, 5.
הקטנה רשומה לחוג בלט בדרום תל אביב, יחד עם בנותיו של אחי המתגורר בשכונה דרום תל אביבית, שבה עולה החוג רק 70 ש"ח.הנסיעות לתל אביב ביום החוג מתבצעות בכל מקרה, כי ביום זה אני נוסעת תל אביבה ללימודים.
נערתנו משתתפת בחוג מחול מאד מאד יקר, אנחנו משלמים 430 ש"ח לחודש,משלימים עם ההוצאה כי זהו החוג היחיד שהיא קיבלה ביום שאחיה הבכור סיים את חוג הכדורסל והתגייס. ההוצאה הכבדה על חוג המחול מאפשרת לנערתנו להביא את כישוריה למימוש, והיא בזכות כישרונה,זכתה לעלות לקבוצה הייצוגית של להקת המחול. התשלום החודשי לא כולל עלויות השתתפות בתחרויות מחול, עלות כרטיסים עבורנו במופעי אמצע וסוף שנה, ביגוד ובלאי ועוד.
הקטנה והגדולה היחידות שמשתתפות בחוג. אין לנו אפשרות ליותר מכך.
שלושת הילדים הגדולים (כולל זה בן ה 11) מממנים את כלל הוצאותיהם (בילוי עם חברים, מתנות ימי הולדת לחברים, ביגוד מעבר לבסיסי שכולל מכנס ושלוש חולצות בעונה, ולא בחנויות מותג, כל מה שבגדר "מותרות").
שני הגדולים (הנערה והקצין בסדיר) עובדים בחופשת ובכל הזדמנות על מנת לפרנס עצמם.
אני ובן זוגי לא קונים בגדים חדשים, וגם לא אביזרים לבית, כלים חדשים, אפילו לא פוליטיקה חדש במקום הישן שכבר בלוי.לא יוצאים לבלות , גם לא על כוס קפה הפוך. בימי שישי אני נפגשת עם חברים ממודיעין בפרלמנט חברתי, אני נהנת מהחברה, ולא מזמינה אפילו כוס נס.
אני לא רוצה שזה ישמע כמו סיפור אויויויי... אבל תגידו לי אתם...איך אפשר עוד לחייך בסוף יום?
אנחנו לא מחזיקים עוזרת בית, לא נעזרים בשרות בייביסיטר, לא יוצאים לנופש זוגי או משפחתי,אפילו לא פעם בשנה (אלא אם זה באוהלים באיזו פיסת טבע שעוד מרשים בה להקים אוהל ללינת לילה. והאמינו לי שכבר אין הרבה מקומות כאלו ).
אנחנו לא קונים פירות שלא בעונה , וממעטים אפילו באלו בעונה,כי אפילו תפוח עץ, ואפילו ב"כמעט חינם" או "רמי לוי" הם יקרים לסל שלנו.
אנחנו לא קונים מוצרי מותרות: לא גבינות מיוחדות, לא מעדנים, לא מאפים קנויים, לא שום פינוקים.
הבכור שלנו מממן את כל צרכיו כולל המכשיר הנייד והשיחות. שיחות הנייד של הנערה ובן ה11 ממומנים על ידי אבא שלי. את הנייד של בן זוגי, העבודה שלו מממנת ואת שלי בעלות של 99 ש"ח אנחנו מממנים.
לפני 9 חודשים הרכב שלי גמר את הקריירה שלו, בחרתי בצעד בריאותי וכלכלי, הפסקתי לעשן ובסכום שהתפנה אנחנו משלמים הלוואה שלקחנו בשביל לרכוש רכב יד שניה.
בחופשת ובשבתות אנחנו בעיקר מבלים בבילויים תוצרת עצמית, ולא מבזבזים על בילויים קנויים כמעט.
בעיר שלנו בן ה 11 זקוק לאבחון פסיכודידקטי טעותו כ 2,000 ש"ח. אין לנו אפשרות לממן ועל כן אין הוא מקבל את ההתאמות ההכרחיות לו במסגרת הלימודית. הוא זקוק לשיעורים פרטיים באנגלית ואין לנו אפשרות כלכלית לתת לו אותם.
הנערה תלמידה מצטיינת שזקוק לסיוע קל במתמטיקה ועל מנת שתישאר ברמת 4 יחידות, אנחנו נותנים שיעור פרטי אחד לפני מבחן.
אנחנו דוגמה למשפחה ממעמד הביניים, שבה שני בני הזוג עובדים, אבל לא מצליחים לנשום. לא מסוגלים לספק לילדים חלק מצרכיהם הבסיסיים. לא מדליקים כמעט מזגן בקיץ, מתלבשים בעוד שכבות בחורף. חוסכים בחשמל ובמיים כמה שרק אפשר.
בטח שכחתי עוד המון דוגמאות להמחשת אורח חיינו, אבל אני מאמינה שבמזרח ברור והמצוקה נראית. על פי הקריטריונים, אנחנו לא משפחת רווחה (ברוך השם, או אולי לא...כבר לא יודעת) ואנחנו, כמו משפחות רבות, נופלים בין הכסאות. לא מגיע לנו סיוע לא בתשלומי בית ספר, לא הנחות בעירייה... בכלום.
אם אתם מזדהים עם הדברים שכתבתי, שתפו הלאה והוסיפו גם את הסיפור האמיתי והמפורט של משפחתכם. בואו נפתח שרשור ארוך של שיתופי סיפורים אמיתיים ומהלב. כל אחד ישתף את הסיפור שלי ויוסיף את שלו. הגיע הזמן שיפסיקו להגיד עלינו שאנחנו מפונקים. אנשים שבעים לא מבינים. ואחרון ...אם מישהו מכם חושב שיש לו רעיון או הצעה, איך להצליח לגמור את החודש-מוזמן להציע. גם מאבחן פסיכודידקטי שיסכים לאבחן בעלות סמלית או במתנה, ישמח ויסייע מאד.
אם אתם מכירים מורה פרטי מאזור מודיעין שמוכן לסייע ולהתנדב לעזור לשני ילדי, במתמטיקה ובאנגלית, אנא הפנו אותו אליי בפרטי.
תודה שהייתה לכם סבלנות לקרוא עד כאן. ולסיום...ב 22/1/13 צאו לקלפי להצביע, ואל תשכחו: נתניהו לא נותן לנו לחיות. אולי הוא ישמור על גבולות המדינה (למרות שתמיד בסופו של דבר, הימין הוא זה שהחזיר שטחים.) אולי יהיה לנו איפה לחיות, אבל לא איך לחיות.

זוהי דוגמא למשפחה שאינה מתנהלת נכון כלכלית. אני בטוחה שלא כל הסיפור גלוי לעין אבל מדוע משפחה בת  6 נפשות מתגוררת במודיעין אם היא מרויחה בסך הכל 14,000 שקלים והאם בכלל סטודנטית? 5 ק"מ משם ממוקמת רמלה, בה השכירות וערך הדירות הנם שליש ממודיעין ושם משפחה כזו יכולה לחיות ברמת חיים נאותה ובהתאם להכנסות שלה. היא יכולה להתמודד עם עלות המשכנתא בהתאם לרמת החיים שלה. אז מה? העיניים הגדולות? למה להתפלא לאן נעלם הכסף?
אני לא אגיד סיפור קורע לב, כי לא זה המצב.
יש לה בעל, משפחה, ילדים. נשמע שיש להם קורת גג ויש להם מה לאכול והילדים זוכים לבגדים חדשים וללכת לחוגים והחיים ממשיכים, היא אפילו מוצאת לנכון לקחת שנת שבתון ולהשלים את התואר שלה. אז החיים לא כל כך נוראיים, למרות שהיא נורא ניסתה לתאר אותם ככאלה. הם חיים, בריאים והכל עובד על מי מנוחות?  מה שמתואר כאן הוא בהחלט משפחה מהמעמד הבינוני שמוציאה קצת הרבה יותר ממה שהיא יכולה.
אני לא נביאה ולא אשת בשורות. ענבל ובעלה לא מרוויחים משכורת גבוהה במיוחד, אלא ממוצעת. אם לא היו חובות והתחייבויות ותשלומים, ההכנסה יכולה הייתה להספיק מצויין. רק שיש עוד הוצאות מסביב והתחייבויות מהעבר ותשלומים שונים. לא מסגרת האשראי היא הבעיה, אלא המינוס והגרעון הגדול, אותו הם צברו במשך שנים. הרי לא ביום אחד הם נהיו הורים ל4 ילדים. לא ביום אחד הם היו צריכים לממן עוד אנשים מלבדם ולא ביום אחד הגיעו החוגים היקרים, התחרויות והתלבושות של הגברת. במשך שנים המשפחה צרכה יותר ממה שיכלה להרשות לעצמה ומשם מגיע הגרעון. 
אז היא מתלוננת שאין לך כסף לבילויים, שלא כל הילדים הולכים לחוגים ושאין לך כסף להשקיע בשיעור פרטי במתמטיקה בשביל להשאיר את הילדה ב4 יחידות.... אממ
נורא נחמד שהם רואים בכישרון הריקוד של הבת כמשהו שאסור לוותר עליו. אני למשל חושבת שיכולתי להיות מוכשרת מאוד בנגינה על גיטרה. אבל, כשהייתי ילדה, זה היה קצת יקר ולא שלחו אותי... כן שלחו אותי לשיעורים פרטיים בלשון.
בכל אופן, מה הקשר בין ביבי למצב הפיננסי שלהם? מחר שלי נבחרת להיות ראש הממשלה, מה היא חושבת שיקרה? שיעלו לה את השכר בכמה אלפים? שיתנו לה חוגים לילדים בחינם?שיורידו את מחירי התפוחי עץ למחירי רצפה? נכון, אז המחייה בארץ יקרה. אבל שלטון שמאל לא יביא את הגאולה המיוחלת.
המינוס הגדול שיש להם לא נולד ביום אחד והוא לא יסתדר ביום אחד, חסרים המון פרטים מהתיאור המפורט הזה. אני לא יועצת כלכלית למשפחות אבל בטוח יש המון דברים שאפשר לחסוך בהם, ואם אין כאלה ואתם במתכונת של צמצום בתקופה האחרונה, אז תמשיכו ככה ובעוד כמה שנים תוכלו לראות אור. המסגרת אשראי של ה-40 אלף לא הגיעה מהאוויר. מתישהו בחיים האלה הם כן חיו מעבר לפופיק ועכשיו הם משלמים על זה.
אני לא יועצת כלכלית והגברת לא ממש מספרת את כל התמונה. בעיניי לא משנה באיזו להקת מחול נמצאת הילדה, אם אין כסף ומגיעים למצב שאין כסף לשלם לשיעור פרטי לילד וצריכים לרשום את זה בסטטוס בפייסבוק, אז החוג והתחרויות נדחקים למקום האחרון ברשימה. במצבים של שפל כלכלי שלא אמור להסתדר בקרוב, אני ממליצה להסתכל על החצי המלא.. כסף בא והולך.
בכדי להתמודד עם המצב הנוכחי, ראשית עליהם לצמצם הוצאות - למשל בהוצאות השכירות וכן, יש עסקאות זולות יותר עבור הטלפון שלה. בנוסף, עליהם להגדיל הכנסות. אני מציעה שהם יתחילו ליישם בהקדם את העצות לניהול כלכלי נכון וראוי. ויפה שעה אחת קודם.
בנוסף, יש למחזר את המשכנתא שהמשפחה לקחה - עודד אהרוני, יועץ משכנתאות עצמאי, אשר יסייע לכם להפחית את עלויות המשכנתא שלכם באמצעות מיחזור בעשרות אלפי שקלים. הרווח כולו שלכם. כבר נאמר - תן לאדם אקדח והוא ישדוד בנק. תן לאדם בנק והוא ישדוד את כולנו

להתייעצות בנוגע למסלול המשכנתא שלכם עם עודד אהרוני - יועץ משכנתאות עצמאי ומקצוען, צרו קשר. נא להשאיר פרטים ונחזור אליכם בהקדם.