בעלי מסעדות מפסיקים לשלם פרוטקשן לרבנות

שרותי הדת בישראל שווים הרבה כסף - הרבנות והחרדים הקימו תעשיה שלמה סביב היהדות בישראל ובעולם. בית משרד הפנים לא ירשום זוג יהודי כנשוי ללא אישור הרבנות והרבנות לא תספק אישור ללא נוכחות רב בחתונה. יחד עם זאת, היא תדרוש תשלום של אלפי שקלים לרב, במזומן כמובן. אבל הבעיה היא שהיהדות כלל לא דורשת להתחתן מול רב אלא שהחתן יגיד לכלה מול שני עדים את המשפט "והרי את מקודשת לי בתכשיט זה כדת משה וישראל". כנ"ל לגבי תשמישי הקדושה - המזוזות וספרי התורה, תעשיית הכשרות והשחיטה, ובכלל זה מותג בד"ץ בית יוסף, וכדומה. הרבנות מהלכת אימה בדרישתה על בלעדיות בתחום הדתי בארץ, פעילות שמכניסה לה מליוני שקלים.

עלויות שירותי הכשרות כוללות תשלומים שנתיים קבועים בצורת אגרת כשרות לרבנות המקומית: מסעדה קטנה - עד 20 סועדים, תשלם 517 שקל אגרה לרבנות. מסעדה בינונית - עד 50 סועדים,  תשלם לרבנות אגרה בסך 743 שקל. מסעדה גדולה - 51 סועדים לפחות, תשלם 1,356 שקל. בית מלון קטן עד 70 חדרים ישלם אגרה לרבנות בסך 3,261 שקל בשנה ובית מלון גדול - 251 חדרים לפחות ישלם 12,295 שקל. הוצאה נוספת הנה התשלום החודשי למשגיחים. בהתאם להנחיית הרבנות, הם מועסקים באופן ישיר על ידי בעל העסק כשכירים. בעל העסק שוכר  משגיח הכשרות מטעם הגוף שממנו הוא רוצה לקבל תעודת הכשר - יכול להיות רבנות מקומית או בדץ בית יוסף למשל. שכרם נקבע על ידי הרבנות - 37 שקל לשעת עבודה, אבל ההתקשרות בין הצדדים לא הוגדרה. למשל, האם על המשגיח להתייצב בעסק מדי יום, מה הוא צריך לבדוק, כמה שעות הוא צריך להקדיש לכך בחודש או בשבוע, האם לשהות בעסק באופן רציף?

במהלך הימים האחרונים ניתלו ברחבי גדרה שלטים מטעם המועצה הדתית בגדרה שלטים אלו מודיעים כי המועצה הדתית מסירה את הכשרות מטעמה מהחנות: לחם תושיה ברחוב הבילויים.
בעקבות כך, נערכה בדיקה עם שלמה, בעל המקום שמציין: "אני בא ממשפחה בעלת מסורת דתית. אני איש מאמין. בין לקוחותיי ישנם גם אישי ציבור דתיים.אני משתמש רק במוצרים בעלי תעודות "מהדרין". במטבח שלי אין בשר.נטו חלבי. אין לי חצי דבר דבר נגד מוסדות הדת. אבל לא יעלה על הדעת שמשגיח שעובר מידי יום, לא עושה דבר וחצי דבר מלבד לקרוא עיתון ולשתות קפה יבקש כעת: 4000 ש"ח משכורת חודשית! שמעתם טוב: 4000 ש"ח ! אני מוכן לתרום ולעזור תמיד אבל יש גבול "לדמי החסות" שאנחנו בעלי העסקים צריכים לשלם תמורת "התעודה". מי שמכיר אותי יודע שהמקום כשר ומוזמן להמשיך לשבת ולקבל את השירות הטוב ביותר. הדבר בר פתרון אם בעתיד יוקם גוף עצמאי ובר סמכא שמוכן לבדוק ולהעניק כשרות במחירים שפויים. עצוב לדעת שמסחרו כך את הדת".

זהו חלון הראווה של מסעדה קטנה בבאר שבע, המנוהלת על ידי זוג דתי. המסעדה ידועה כמסעדה של נתן התימני. בעלי המקום מסרבים לשלם שוחד לרבנות בגין קבלת תעודת כשרות ובימים האחרונים אף הוסיף שלט מתריס כנגד משגיחי הכשרות אוכלי החינם. אנחנו מצידנו משתדלים לאכול שם ככל האפשר לאות הזדהות

לרשימת המסעדות הכשרות ללא תעודה הצטרפה המסעדה ההודית איצ'קדנה שבשוק מחנה יהודה. "החלטנו להפסיק לשתף פעולה עם הרבנות", כתבו בעלי המסעדה בפנייה ללקוחות, "זאת מכיוון שהוכרחנו לרכוש מוצרים רק ב-4 בסטות ספציפיות ולא היינו מוכנים להשתתף במעשה שפוגע ומרסק את פרנסותיהם של רבים אחרים. זו רק סיבה אחת מתוך כמה דברים שעקרונית ומוסרית אנחנו לא מסכימים איתם. האוכל במסעדה נשאר בדיוק כשהיה – צמחוני, טעים וכשר. רק ללא תעודת הכשרות". 
תופעה חדשה של הצבת שלטי כשרות אלטרנטייבים מנערת את עולם המסעדנות ומעוררות חיכוכים עם הרבנות הראשית. תופעה זו נובעת בעקבות ניסיון הסחיטה ולחץ לתשלום פרוטקשן לרבנות המקומית על ידי בעלי העסקים.
במקרה של מסעדת איצ'קדנה, החל באוגוסט כאשר פקח של הרבנות הראשית נכנס למסעדה הירושלמית, מסעדה שמתמחה באוכל צמחוני וטבעוני. להבה, בעלת המקום, הופתעה במיוחד מכיוון שלא היה מדובר במשגיח הקבוע שעבר מולה כבר חמש שנים. "יום אחד הגיע פקח, שאותו אני לא מכירה, ודרש לראות את הקבלות שלי. מאוד הופתעתי מכך, כי מה לכשרות ולקבלות. סירבתי והוא אמר כי מעתה עליי לבצע את קניות המצרכים שלי בארבעה מקומות ספציפיים בשוק. סירבתי להכנס למונופול הזה ובעקבות זאת לקח הפקח את תעודת הכשרות שלי והלך". בעלת המקום החליטה כי אינה מוכנה להשלים עם מה שקרה ולכן תלתה במסעדתה שלט המסביר את המצב. "כשפתחתי את המסעדה רציתי שיהיה כשר בכדי שנוכל להתחבר לקהל שמסביבנו, תמיד היה לנו משגיח כשרות ותעודה. שום דבר במטבח לא השתנה רק התעודה איננה. אני מקפידה על אותם כללים ובכלל אנחנו מסעדה צמחונית טבעונית כך שהפחד שמשהו לא יהיה כשר הוא יחסית קטן", נכתב בשלט.

להבה, בעליה של איצ'קדנה, התחילה עם הרבנות כמו שכל בעל מסעדה מתחיל: במילוי טפסים, בחתימות, בתשלומים. אחרי הבירוקרטיה הראשונית, מינו למסעדתה משגיח כשרות ונתנו לה תעודה של הרבנות. במשך כמעט שש שנים ליווה את להבה אותו משגיח. להבה שילמה את משכורתו של המשגיח במשך כל אותה תקופה, כ-1,200 שקל בחודש. כלומר, המשגיח הוא לכל דבר ועניין מועסק של המסעדה, לא של הרבנות. לפי להבה, אותו משגיח, הגיע מתי שהוא רצה, ולא ברור מה עשה כשהגיע. עם משגיח הכשרות שלך אין לך חוזה, והעבודה שלו אינה מוגדרת ממש. בדרך כלל, ביקור שלו כלל כניסה למסעדה תוך כדי דיבור ביידיש בטלפון, הצצה למטבח ויציאה מהירה. סך הזמן הכולל של הביקור הממוצע: 1.5 דקות. מצד שני, היו גם ביקורים ארוכים יותר, והוא היה אומר ללהבה מה מותר ומה אסור, בהתאם לכללי הכשרות. לפעמים הוא היה אומר לה מה מותר ומה אסור על פי הקבלה. כך למשל, הוא אסר עליה לשים בצל או שום מקולפים או חתוכים בתוך המקרר. ההסבר: זה מביא שדים ורוחות. הוא גם היה מכריח את להבה לקנות ירקות מסוימים רק מחברת גוש קטיף. אלה יקרים הרבה יותר וטעימים (כך לפי להבה) הרבה פחות. בעבור זה שילמה להבה את משכורתו. אגב, מפני שהוא היה גר בבני ברק, גם הנסיעות לירושלים – על חשבונה.

התמונה שותפה ברשת על ידי גולשים רבים ובנוסף הוקמה קבוצת פייסבוק שמרכזת את כל המסעדות המעידות על עצמן ככשרות לגמרי אך אין להן תעודה, בינהן "נוקטורנו", "הסלון בשבזי", "קרוסלה", "המרקיה" ו"אדון כהן" הירושלמיות.
 זוהי ההודעה שנתלתה לאחרונה במרקיה הירושלמית:

זוהי הצהרה המפרטת דברים עליהם מקפידים במסעדה הזו בענייני כשרות. כתוב שם שכל המוצרים חלביים או צמחוניים וכולם כשרים, שהכלים הוכשרו, שהירקות הירוקים נשטפים ושהמקום שומר שבת. בנוסף נכתב שאת היינות במקום פותחים גם עובדים שאינם יהודים.

א. הרעיון נראה ראוי ומקרב את הדת אל העם. עד עכשיו, כשמישהו נכנס למסעדה שלה תעודת כשרות, כל מה שהוא ידע זה שהמסעדה בהשגחת הרב הזה והזה, ומבחינתו פרטי הדת הם עיניינו של אותו הרב. הוא רק יודע שהרב אישר את המקום אבל הוא לא צריך לדעת מה זה אומר, זה בתחום עיסוקו של הרב. כעת, באמצעות הרעיון של ההצהרה התלויה על הקיר, הסועד נדרש לדעת בעצמו על מה הוא מקפיד ולהחליט בעצמו אם זה מספק אותו או לא. האחריות הדתית חוזרת מהרבנות לעם. בנוסף, דרך ההצהרות הללו אנשים רבים יחשפו לפרטי הלכה שהם כלל לא הכירו.
ב. נראה, כי קומות שמצהירים: "אנחנו כשרים בלי תעודה" מצהירים הצהרה בעייתית, בגלל שיש אנשים שבשבילם זה שהם לא מוכרים חזיר זה נראה להם כשר והם לא יכולים להעלות על דעתם עוד פרטי הלכה שעבור שומר מצוות הם הכרחיים. הרעיון לפרט על מה אתה מקפיד ועל מה לא, מפזר את הערפל סביב הצהרת הכשרות. בטוחני שדתיים אדוקים לא יסתפקו בהצהרה כזאת ושלהם חשובות עוד הלכות שאולי בעל הבית לא מכיר, אבל יש רבים שרוצים לאכול במקום שהם יודעים שמקפידים בו על הלכות בסיסיות ולא איכפת להם מדקדוקי ההלכה.
ג. הרעיון הזה מחזיר את האמון בין הסועד לבעל המסעדה. שבעל מסעדה, שמפרסם הצהרה כזאת, מחויב אליה הרבה יותר מאשר אחד שמפקיד את עניין הכשרות בידי משגיח. בעל מסעדה שיש לו תעודת
כשרות, מבחינתו כל האחריות היא על גב המשגיח. הוא משלם למשגיח ובזה מסיר מעצמו את דאגות הכשרות. יש מכשול בצורת העבודה עם משגיח. לבעל המסעדה אין מחויבות לגבי שמירת כשרות, כמו שאמרנו, זה תפקידו של המשגיח. מצד שני, אם קרתה תקלה כלשהי מבחינת הכשרות, למשגיח יש אינטרס לעצום עין, שכן הוא מועסק על ידי בעל המסעדה.
אפשר לשדרג את הרעיון הזה כך: בעל המסעדה יתיעץ עם רב, יסביר לו מה סוג המסעדה, איפה הוא קונה את המצרכים, ושאר הפרטים הרלוונטיים. הרב יגיד לו איזה דברים הוא צריך להתיחס אליהם בהצהרה שהוא מפרסם, ועדיין ההחלטה על מה לשמור ועל מה לא תישאר של בעל המסעדה.
הרעיון הזה טוב לעסקים קטנים. הוא יקרב את הסועד אל הדת ויעודד אמון בינו לבין בעל המסעדה. כמובן שבעסק גדול שבו אין מימד אישי, כמו לדוגמה: יצרני מזון סיטונאיים, קייטרינג, מלונות, רשתות מזון, רצוי שתהיה השגחה מסודרת ושהנושא הזה יהיה מנוהל ומפוקח.



החרם של הרבנות לא חס גם סניף רולדין בגבעתיים. בסוף דצמבר, ניצן הורוביץ פרסם את הסטטוס הזה בפייסבוק:

ראיתי את האזהרה הזו ברחוב, ומייד הלכתי לשתות קפה ברולדין. גם עוגיה אכלתי. היה נחמד. לידי ישבו אנשים דתיים. שאלתי אותם אם לא מפריע להם שהרבנות שללה את תעודת הכשרות. הם אמרו לי כך: "התעודה הזו ממילא לא שווה כלום. היא מעידה על דבר אחד בלבד – שהמקום משלם לרבנות אלפי שקלים בחודש. אין לזה שום קשר עם כשרות או יהדות". יצאתי מהקפה, ובאוטובוס בדרך הביתה שמעתי את התחקיר של ערוץ 2 על המשגיחים שעבדו 30 שניות ביום (חצי דקה) במסעדות שהם אמורים "להשגיח" עליהן. זו סחיטה. של מסעדות, של חקלאים ושל עסקים, על-ידי מנגנון מושחת. את המחיר כולנו משלמים: בהרבה כסף. וגם מי שחשובה לו כשרות, ואני יודע שלהרבה אנשים זה חשוב – אפילו אותה הוא לא מקבל. זה לא ייאמן. יש רק פיתרון אחד: לנתק את המנגנונים האלה מהפוליטיקה שנותנת להם את הכוח, וכולנו ננשום לרווחה – חילונים ודתיים.

 

טהנה המקרה של תבליני חסיד - 

מעשה בחנות תבלינים שהחליטה לא להיכנע לסחטנות של הרבנות, וסירבה לשלם לה השנה 12,000 שקלים (לעומת 1,000 שקלים בשנים קודמות). בתגובה פרסמה הרבנות אזהרה לציבור כנגד החנות (בתמונה, בצד ימין): "ישנו חשש גדול מתולעים וחרקים". זאת הוצאת דיבה.

Shahar Hasid
מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?
ביום שישי, י"ט באדר תשע"ג (1 למרץ 2013), נתלו ברחבי העיר מודעות מפתיעות ומקוממות, המזהירות את תושבי העיר מהסרת הכשרות ממוצרינו, הם מוצרי "תבליני חסיד" הותיקה.
מאז נשאלים אנו ע"י לקוחותינו, ובצדק, "מה נשתנה?".
אנו מאמינים כי זכותם המלאה למענה אמיתי – בעיקר בעת זו, ערב חג הפסח – חג בו מצפים לקוחותינו כמדי שנה לתבלינים הכשרים לפסח אותם סיפקנו משך למעלה מ-30 שנה ונמשיך לספק גם הפסח הזה.
את התשובה לשאלה חשובה זו, ניתן למצוא במכתב שנשלח על ידינו לכבוד רב העיר, הרב אברהם צוריאל, המפורסם להלן כתבו כלשונו:

בע”ה
ראשון י"ד אדר 24 פברואר, 2013
לכבוד:
כב' הרב אברהם צוריאל,
הנדון: מכתבכם בעניין הכשרות.
אנו מבקשים להשיב על מכתבכם שבנדון:
מזה 32 שנים פועלת תבליני חסיד בנאמנות בניהולה של משפחתנו - משפחת חסיד - אף היא ותיקה בעיר.
מידי שנה שילמנו אגרה שנתית של כ- 1,000 ש"ח, וזכינו לאמונה המלא של רבנות עירינו, בהתבסס על השגחת שני רבניה – אדוני, יבדל"א וכבוד הרב אחרק, זצ"ל. והנה, מיד עם פטירתו של זה האחרון, הגיעה לידינו דרישתכם לשלם כ -12,000 ש"ח לשנה עבור תעודת כשרות חתומה על ידי כבודו.
כידוע לאדוני, סכום זה מתווסף לסכום שכבר משולם דרך קבע
עבור כשרות כל המוצרים לבד״צים השונים, שהם לעצמם סכומים מופרזים.
לציין, כי דרישה זו כוללת דרישה נוספת, למשגיח כשרות קבוע, אשר יבקר בחנות מידי יום למשך שעה.
כבודו, האם דרישות אלו עומדות בקנה אחד עם הגיון והגינות?
האם דרישות אלו, הנופלות עלינו כרעם ביום בהיר, כשרות בעיני אדוני? האם טחו עיני הדורש מראות כי יש בהן כדי לפגוע בפרנסתם של אלו ששכרם אינו מתקרב לגובה משכורתו גם בימים טובים? האם כה גבה לב הדורש שאף מרשה הוא לעצמו לדרוש דרישות אלו באופן גורף על כל עסקי המזון, ללא אבחנה.
כבוד הרב, האם אדוני שכח שנהג לבקר בחנותינו לשם בדיקת כשרות לפסח לפחות פעמיים - שנה אחר שנה – ובהזדמנויות אלו אף ביקשנו מאדוני להחמיר בבדיקתו ולבחון היטב כל שק וכל מכונה. אזכיר לכבודו, כי לאחר שני ביקורים בחנותנו הפסיק אדוני להגיע לבדיקת הכשרות בפסח, אך הוסיף להמשיך ולחתום על כשרות פסח לצד חתימתו של הרב שאול אחרק זצ"ל.
אכן, משך כל השנים הללו עת התנוססה חתימת כבודו על תעודת הכשרות שלנו, הצדיק אותה אדוני בהסבירו כי הוא סומך עלינו!
ואמנם, לא רק בפני הדגיש כבודו את אמונו המלא בכשרותנו – אזכיר לכבודו את פגישתנו באקראי במסעדת חב״ד בבנגקוק, שם תיאר הוא אותי, הח"מ, בפני הרבנים כמומחה להכשרה לפסח. על כך אני מודה לו – אכן, אין הנחתום מעיד על עיסתו, אלא שמלאכת צדיקים על ידי אחרים היא נעשית.
לאור כל האמור לעיל, בשם תבליני חסיד בע"מ הריני מודיע לכבודו ולכל דורש, כי לא נכנע לדרישות אלו ובעיקר לא לאיום בפרסום הסרת הכשרות ברבים ולשלילה.
תבליני חסיד בהנהלתנו תעמוד בכל תנאי הכשרות המחמירים ביותר בתמורה לתשלום אגרה שנתית סבירה, כפי שהיה נהוג מהיום בו נוסדה. יתר על כן, אנו נסכים לקבל משגיח כשרות שיעבוד במשרה ובמשכורת מלאה בכל עבודות העסק וישגיח כאוות נפשו. אכן, אין בליבנו ספק ולו הקל ביותר שאנו מציעים רמת כשרות גבוהה אף יותר מזו המוצעת ע"י המתיימרים להשגיח. את זאת יודע כל מי שמכיר אותנו – וכך גם נמשיך כהרגלנו תמיד, למכור מזון כשר. עם זאת, לא נסכים לביים בדיקת כשרות ולשלם עבורה פעם שנייה ושלישית על חשבון ציבור לקוחותינו.
מאז שהלך לעולמו הרה״ג שאול אחרק זצ״ל, הסרנו את תעודת הכשרות ולכל השואלים אנו עונים כי אין בידינו כשרות חתומה למעט כשרות בד"צ של המוצרים עצמם. מאחר וכך, איננו מוצאים מקום וצורך בפרסום כלשהו מצדכם. כל פרסום שכזה הוא מיותר ומטרתו לפגוע בפרנסתנו על מנת שנכנע לדרישות כאמור ותו לאו.
לסיום ועל מנת שיהיה ברור: אם נמצא את שמנו או שם עסקנו על גבי נייר כל שהוא, ניאלץ להגיב ואנו שומרים על זכותנו לעשות כן בכל דרך חוקית אפשרית, ובאופן שיגן על שמנו הטוב ועל פרנסתנו.
בכבוד רב ובברכת חג שמח וכשר,
חיים חסיד