כפייה דתית והפרדה מגדרית בתחבורה הציבורית - ישראל מתביישת

נתחיל בסיפור קצר על שני נזירים.

שני נזירים הגיעו לנהר שעל גדתו עמדה צעירה יפה ובקשה לחצותו. אחד הנזירים התעלם ממנה,בצייתו להוראות מורו אפילו לא להביט באישה. השני נשא את האישה על כתפיו, בוסס במי הנהר, הוריד אותה על הגדה השניה, קד לה והמשיך בדרכו. הנזיר הראשון הלך לצדו וסערת נפשו גלויה לעין. לאחר שהלכו כברת דרך הוא עמד ונזף בחומרה בנזיר השני על התנהגותו. הנזיר השני נראה מבולבל וענה, " האישה? השארתי אותה על גדת הנהר. אתה עדיין נושא אותה?"

הנזיר שנשא את האישה מזמן השאיר אותה מאחור. לא כך הדבר לגבי החרדים היהודים שאינם מקיימים את תורת ישראל.

אל תפספסו את עדותה המזעזעת של מירי בליאכר, שעלתה לקו אגד מירושלים לערד והושפלה על ידי נוסעים. הנהג שתק. הנה הטקסט המלא:
_____________________________________________

אז עברו כמעט יומיים מאז, הנה הסיפור המלא. תנו לי 30 שניות. מבטיחה שזה לא תרומות, וגם אני שונאת את כל הסיפורים העצובים בפייסבוק. (הועבר לאגד, וכבוד השר המהולל ישראל כץ)
לתומי עליתי על קו 555, מירושלים לערד.
פה אמור להיות שלב התיאור, שבו אני אומרת בת כמה אני- או כמה צנועה או לא צנועה הייתי, אם עשיתי צבא וכמה זמן ומתי השתחררתי- כל זה לא משנה בשום דרך.
אינני תושבת ירושלים, ולא הייתה לי שום סיבה לחשוד בקו אוטובוס שלוקח אותי מעיר אחת לאחרת. כבר ברגע שעמדתי לעלות לאוטובוס נתקלתי בסיטוצאיה שנראתה לי מוזרה- נהג האוטובוס לא פתח את דלת הכניסה אל האוטובוס, והתרחק ממני. התקדמתי לעברו, ולאחר כמה נסיונות כאלה, שבמהלכם לא הבנתי מה בדיוק קורה, נהג האוטובוס "נכנע" למאמציי, ופתח את הדלת. מרגע זה והלאה, מצאתי את עצמי הרחק מהעולם ה"רגיל" בו אני (ורוב מכריי) חיים, ונכנסתי למציאות מקבילה. כשעליתי, נהג האוטובוס הבטיח לארבעת הגברים החרדים שנעמדו, שאני "רק משלמת ועולה מאחורה". לכשסירבתי, החלו הגברים למלמל ולכנות אותי "שיקסע", בגלל שעברתי ביניהם, אל "מחלקת הנשים והתינוקות", החלק האחורי של האוטובוס. מי מבינכם המכיר את סיפורה הידוע של הגברת רוזה פארקס, יכול להבין את תחושתי, כי עליי לפעול-
אינני מסוגלת לקבל את המציאות שהוגשה לי, בצורת קו אוטובוס. התיישבתי לכמה דקות מאחור,
כשאני מוקפת נשים וילדים בוכים ורועשים, תוהה מה עליי לעשות, איך פועלים בשיאה של המציאות שנפלתי לתוכה, גמלה בליבי החלטה. נעמדתי במרכז האוטובוס, ממש ב"תפר", בין הנשים והגברים, בהתרסה אילמת, לא עמדתי באיזור "הנשים", אם כי עמדתי- ואציין שוב, עמדתי בלי לזוז או לומר מילה, בין שני המושבים האחרונים באיזור "הגברים".
הגברים סביבי החלו לעשות רעשי הקאה מדומים, לדבר ביניהם ביידיש ולנוע, להתרחק מ"המפגע".
כשאחד מהם נעמד וצעק עליי "לכבד את הזכויות שלו".  (אירוני, לא?)
המשכתי לעמוד שם, בדממה.
לאחר מכן, הנשים מאחורי החלו "לחפש לי" מקום ישיבה, תוך שהן מעירות שאני "לא יהודיה", ומסבירות לילדהם ש"היא עושה דווקא וזה נורא עצוב שאין לה כבוד", וסירבתי בנימוס להצעת מקום הישיבה באיזור הנשים, והמשכתי לעמוד, לבהות קדימה, דמעות זולגות מעיני ללא הרף.
במהלך הנסיעה, הגברים המשיכו לדבר ביניהם ביידיש ולכנות אותי כינויים כאלה ואחרים, חלקם בעברית וחלקם ביידיש, לצערי, הבנתי את רובם. הנשים שמאחוריי, לאחר כמה דקות של שקט, המשיכו לתקוף אותי מילולית, באומרם שאני "לא מכבדת אותם" (אותם-הגברים),שאני "חצופה" שיוצרת בעיה.
אגד, הבושה צריכה לעמוד בעינכם, לצרוב את גרונך כפי שהכעס והעלבון צורמים בי. לקראת סיומה של אותה נסיעה ארורה, ירק אחד הגברים לרגליי וצעק כינוי גנאי ביידיש. כל זה תחת חסותכם.
כל מעשיי באוטובוס הזוועה הזה, היה לעמוד, לשתוק ולחכות.
למה חיכיתי? חיכיתי שאני אגלה שכל האירוע הזה לא מתרחש באמת, שאגד, שהדביקה את המדבקות המגוכחות האלו, שצרבו את עיניי תוך כדי שאני מותקפת מילולית, שאומרת ש-מותר לי לשבת היכן שרק אבחר,
לא רק שמאפשרת את הזוועה הזאת, אלא גם נותנת לעצמה כסת"ח מהסוג הנמוך ביותר.  הגברים סביבי החלו לעשות רעשי הקאה מדומים, לדבר ביניהם ביידיש ולנוע, להתרחק מ"המפגע". כשאחד מהם נעמד וצעק עליי "לכבד את הזכויות שלו".  (אירוני, לא?) המשכתי לעמוד שם, בדממה. לאחר מכן, הנשים מאחורי החלו "לחפש לי" מקום ישיבה, תוך שהן מעירות שאני "לא יהודיה", ומסבירות לילדהם ש"היא עושה דווקא וזה נורא עצוב שאין לה כבוד", וסירבתי בנימוס להצעת מקום הישיבה באיזור הנשים, והמשכתי לעמוד, לבהות קדימה, דמעות זולגות מעיני ללא הרף. במהלך הנסיעה, הגברים המשיכו לדבר ביניהם ביידיש ולכנות אותי כינויים כאלה ואחרים, חלקם בעברית וחלקם ביידיש, לצערי, הבנתי את רובם. הנשים שמאחוריי, לאחר כמה דקות של שקט, המשיכו לתקוף אותי מילולית, באומרם שאני "לא מכבדת אותם" (אותם-הגברים),שאני "חצופה" שיוצרת בעיה. אגד, הבושה צריכה לעמוד בעינכם, לצרוב את גרונך כפי שהכעס והעלבון צורמים בי. לקראת סיומה של אותה נסיעה ארורה, ירק אחד הגברים לרגליי וצעק כינוי גנאי ביידיש. כל זה תחת חסותכם. כל מעשיי באוטובוס הזוועה הזה, היה לעמוד, לשתוק ולחכות. למה חיכיתי? חיכיתי שאני אגלה שכל האירוע הזה לא מתרחש באמת, שאגד, שהדביקה את המדבקות המגוכחות האלו, שצרבו את עיניי תוך כדי שאני מותקפת מילולית, שאומרת ש-מותר לי לשבת היכן שרק אבחר, לא רק שמאפשרת את הזוועה הזאת, אלא גם נותנת לעצמה כסת"ח מהסוג הנמוך ביותר. 

אינני מנסה לעודד שנאת-דתיים, ולא אלימות כלפי אף אחד.
אם אנשים בוחרים לחיות בחשכה, להפריד נשים מגברים ולשנוא את האחר שנאה כה עזה,
הם אינם אנשי האל בעיני, ואלה מילים קשות מאוד, אני מבינה.
אני רוצה לעודד חופש. חופש לנוע, חופש לחיות את חיינו בצורה שנבחר."
ולשם הידיעה, מבדיקה שנערכה באופן רשמי אף אחד באגד לא יספר לכם שקו 555 מירושלים לערד קיים - המידע לא מופיע באתר, לא יגידו לכם עליו במודיעין אגד בתחנה המרכזית או  בטלפון וכו'. למה? כדי לא להודות שאגד מפעילה קווי מהדרין המיועדים לחרדים ובמסגרתם פוגעים ומבזים נשים. 
בין ירושלים לערד אין קו אחד, בימים כסדרם יש לקחת שני קווים. ביום שישי יוצא קו 555 מירושלים לערד. הוא יוצא מעתירות מדע ומשמש בדרך כלל את הקהילה החרדית בלבד. אגד לא מוסרת מידע על הקו מיוזמתה באתר החברה או במודיעין הטלפוני.קו 555 הוא קו "מהדרין", בו נשים נדרשות לעלות מהדלת האחורית ולשבת בירכתי האוטובוס.
בית המשפט קבע שאסור לבצע הפרדה וניסיון כפיה שכזה הינו עבירה על החוק. מדינת ישראל מסבסדת את חברת אגד - מכספי המיסים.מדינת ישראל אינה אוכפת את החוק ואת פסיקת בית המשפט, וקו 555 של אגד ועוד מאות שכמותו ממשיכים לנסוע ברחבי הארץ ולבזות נשים וילדות. 
מעבר לכך, ההלכה היהודית אינה תומכת בהתנהגות המבזה הזו בפרט ובפגיעה בנשים בכלל. על הגברים להגביל את עצמם הלכתית ולהשפיל מבט ולא להעניש את הנשים כי יש להם בעיות שליטה בחרמנות שלהם. מי שתומך בקווי המהדרין, מבזה ומשפיל נשים אינו נוהג בהתאם להלכה היהודית ומבזה את התורה ואת היהדות