לפעמים צריך לדעת לשחרר כדי להמשיך הלאה. כך המעמסה לא תכביד. כדי להמחיש את הכוונה, הנה אנלוגיה מעולה שרצה באינטרנט להשפעות של המעמסה מבחינה פסיכוסומטית:
פרופסור נכנס לשיעור, כשבידו כוס מים. הוא מרים את הכוס באוויר לעיני הסטודנטים ושואל: "כמה לדעתכם הכוס הזו שוקלת?"
"125 גרם... 100 גרם... 50 גרם..." צועקים הסטודנטים.
"האמת, אין לי מושג כמה היא שוקלת, אלא אם אשקול אותה" עונה הפרופסור, "אבל מה שיותר מעניין אותי הוא, מה יקרה אם אחזיק אותה כך מספר דקות?"
"שום דבר" עונים הסטודנטים.
"אוקיי..." ממשיך הפרופסור, "ומה יקרה אם אחזיק אותה כך במשך שעה?"
"היד שלך תתחיל לכאוב!" צועק אחד הבנים בשורה הראשונה.
"אתה צודק..." מהנהן הפרופסור, "ומה יקרה אם אחזיק את הכוס כך כל היום?"
"היד שלך עלולה להתאבן!" ממשיך הסטודנט, וזה שלידו מוסיף: "יהיה לך מתח גדול בשרירים שיכול אפילו לשתק אותך!"
כל הסטודנטים בכיתה מגחכים...
"אל תצחקו, זה נכון" עונה הפרופסור, "אבל האם בכל הזמן הזה המשקל של הכוס השתנה?"
"לא!" עונים הסטודנטים פה אחד.
"ובכן, אז מה גרם לכאבים בזרוע ולמתח בשרירים?"
התלמידים משתתקים.
"ואיך אני יכול למנוע את הכאב הזה?" ממשיך הפרופסור.
"תניח את הכוס!" צועקת אחת הבנות בשורה האחרונה.
"בדיוק!" עונה הפרופסור "אני צריך להניח את הכוס!"
הסטודנטים מסתכלים על הפרופסור בפליאה ולא מבינים...
"הכוס הזו היא כמו הבעיות שלנו" מסביר הפרופסור. "אם נחזיק אותן כמה דקות בראש, שום דבר לא יכאב. אם נחשוב עליהן במשך זמן רב, זה עלול לכאוב ואם נחשוב עליהן אפילו יותר, זה עלול לשתק אותנו! זה משמעותי מאוד לחשוב על האתגרים והבעיות בחיינו ככוס שאפשר פשוט להניח על השולחן בסוף כל יום. בדרך זו, המתח לא יצטבר ובכל בוקר תתעוררו רעננים ומלאי אנרגיה להתמודד עם אתגרי היום".
הסטודנטים בכיתה חייכו והפרופסור הניח את הכוס על השולחן...
אז לפני שהמתח מצטבר והכאב מתגבר, הזכירו לעצמכם ולחברים שלכם להניח את הכוס על השולחן...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה