"We're going to take humanity out of you and torn you into something beter, we're going to make you doctors"
פאטץ אדמס הוא סרט מעולה בכיכובו של רובין וויליאמס שמגלם את מי אם לא - פאטץ' אדמס, סטודנט לרפואה. מחד, הסרט מספר את הולדת הליצנות הרפואית ומציג את תרומתה של ההומור לחייו של החולה. מאידך, הסרט מעביר מסר חשוב בנוגע לאופן הטיפול של הרפואה המערבית בחולה - כשנלחמים במחלה עצמה, לפעמים מנצחים את המחלה ולפעמים מפסידים את החולה. אבל, אם תטפל באדם, אתה תנצח לא משנה מה תהיה התוצאה. מטרתו של הרופא אינה רק למנוע מוות אלא גם לשפר את איכות חייו של החולה.
שימו לב שבסבב רופאים, הרופאים מתייחסים לגופו של הטיפול בלבד ולא לחולה עצמו, לאיכות הטיפול ואף אינם מתייחסים לחולה באופן אישי או יודעים את שמו. חברה סיפרה לי שכשילדה את בתה הבכורה, ראש המחלקה ביצע בדיוק סבב עם סטודנטים במחלקה בו אושפזה. בין היתר עברו גם על המיטה שלה. היא התבקשה לפתוח את רגליה בפני הרופא והסטודנטים שדחפו בתורם אצבעות אל בין רגליה כדי לבדוק פתיחה של צוואר הרחם. אמנם הם ביקשו רשות לפני כן, רשות שהיא נתנה, אך הרשות ניתנה כשהאישה נכנעה לסמכותם של האנשים בחלוק הלבן. היא דווחה על כך שהרגישה גועל ואי נוחות מזעזעת כששכבה על המיטה כמו גוש בשר, כשרגליה פתוחות ומערומיה חשופים בפני אנשים זרים, חלקם גברים, המתעסקים בוגינה שלה ודוחפים לה אצבעות כשהיא כמה רגעים לפני לידה. אף אחד לא שאל שמה. האם מדובר בטובת היולדת?
אני זוכרת מקרה מהתקשורת של אבא מארה"ב עם ילדה חולה במחלה נדירה יחסית הגיע להעיד בתביעה נגד חברת ביטוח כעד מומחה על המחלה במעמד של פרופסור מומחה למחלה מאחר הוא חקר את הנושא כל כך טוב שהוא יודע טוב יותר מיתר הרופאים לעומת המומחים בתחום שמייצגים גישה כזו או אחרת [כירורג יעדיף לנתח, למשל].מקרה נוסף הנו מצב של רגל סוכרתית. בישראל, כשחולה סכרת מפתח פצעים ברגל, בקופת החולים מעדיפים לכרות לו אותה, משום מה. נטען לא פעם כי השיקול המעורב במקרה זה הנו מאחר ועלות הכריתה הנו זול יותר לקופות החולים מאשר התחלופות. לכן, דבר ראשון, הרופאים שולחים את המטופל לבדיקה כירורג ומה שהוא יודע לעשות זה לנתח. כתוצאה מכך, החולה נאלץ להיפרד מחלק מרגלו, לרוב עד הברך, ונאלץ לעבור שיקום. לא מדובר בבנאדם צעיר, אלא לרוב באדם בן 60 לפחות עם תחלואה כפולה, כך שכושר ההסתגלות שלו פוחת. גם המצב הנפשי לא תורם ליכולת השיקום, מאחר והוא נאלץ להיפרד מרגלו ולהפוך למוגבל בתנועה.
כתוצאה מכך, נוצר עומס על מערכת הבריאות והרווחה, מאחר ואדם מתפקד ועובד הפך לנחה ומוגבל בתנועה שלא יכול לעבוד, זקוק לשיקום מאחר והוא מוגבל בתנועה, זקוק להתאמות בביתו, כגון רמפה בביתו, מעלית וידיות לשרותים. אולי בנוסף הוא זקוק גם לעובד זר. הדבר עולה הון למערכת הבריאות הציבורית - על פי ההערכות, מדובר בעלות של כמליון שקלים, לעומת הטיפול האלטרנטיבי, שעלותו הנה 60,000 שקלים בלבד. במקום זאת, אפשר להפנות את המטופל לטיפול שאמנם אינו מכוסה בסל הבריאות, אבל מציל את הרגל, מרפא את הפצעים ומונע את הקטיעה. בעקבות כך, האדם נשאר בריא ומתפקד ולא מהווה מעמסה על מערכת הבריאות הציבורית שמתקשה לתפקד גם כך. תקציבים מופנים לכיסוי טיפולים הכרחיים ולא מיותרים. אם רק היו מתמקדים ברפואה מונעת וברפואה המתמקדת באיכות חייו של המטופל, מערכת הבריאות הציבורית הייתה נראית טוב יותר ולא הייתה קורסת. האזרחים היו בריאים יותר ורזים יותר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה