מודעות ברמת הדף

דרושים בהייטק ופיננסים

יום שבת, 5 באפריל 2014

מוסר השכל בחינוך מיני: כל הורה צריך לדעת מה קרה כשלא סיפרת לילדים שלך על סקס




דברים שלא סיפרתם לילדים שלכם - סקס בגיל צעיר עם צופית גרנט. לראות, לקרוא ולהעביר לכל הורה בישראל. זה מה שקורה כשהורים לא מלמדים את הבנים לא לאנוס אלא מלמדים את הבנות לא להאנס ולא להיכנס להריון. נערים בני 14 - 17 אונסים ילדה בת 12-13 ואומרים שהיא הזמינה את זה. 7,000 נערות ישראליות נכנסות מדי שנה להריון לא מתוכנן ולא רצוי. 4,500 מחליטות לשמור על התינוק. במקרה זה, עמותת אפרת תספק לה סיוע.
3,500 נערות מחליטות לעבור הפלה יזומה. בישראל, גם ילדות בנות 12 ו-13 מגיעות לוועדות להפסקת הריון. כמה מהן באמת קיימו יחסי מין מרצונן החופשי?
בארצות הברית, אחת מתוך עשר נערות נכנסת להריון לא רצוי. באנגליה, אחת מתוך 3 מתבגרות תמשיך עם ההריון הלא רצוי ותביא ילד לעולם. מרביתן לא ידעו שצריך להשתמש באמצעי מניעה כמו קונדום ועל חוסר יעילות של שיטת המשגל הנסוג. אין למתבגרים ולילדים מושג בעניין חינוך מיני. האחריות של ההורים היא ליידע ולהזהיר את הילדים בנוגע לסכנות, לספק להם חינוך מיני, ללמד אותם לא לאנוס. להורים יש תפקיד מכריע בחינוך ובהתנהגות המינית של הילדים, אבל הורים לא עושים את זה. הורים לא מעורבים בחינוך המיני של הילדים שלהם. אונסים קבוצתיים מתרחשים מדי שנה, בעיקר על ידי מי שמזוהה כ"בני טובים". אין אישה בישראל שלא עברה הטרדה מינית - אחת מכל אחת. אחת מכל שלוש נשים עברה תקיפה מינית, כולל ניסיון לאונס ואפילו אונס. לא מדובר רק במתבגרים שעדיין חוקרים את עניין המוסכמות ואונסים, אלא גם באנשים מבוגרים שעברו מזמן את גילאי ה-30 וה-40, כמו ירון ברלד, אייל גולן, סילבן שלום, חיים רמון, משה קצב והרשימה נמשכת.

השיח הציבורי מתמקד בנפגעת, בנאנסת, מה לא בסדר בה, במה היא אשמה ומה היא עשתה לא בסדר. זה לא רלוונטי מה היא עשתה לא בסדר. שום דבר שהיא עשתה לא מצדיק אונס. הקורבן אינו הסיפור, אלא הפגיעה, מעשה האונס עצמו. רבים בציבור הישראלי כלל לא הפנימו שפרשיות האונס המזעזעות שנחשפות בתדירות הולכת וגוברת מעידות על בעיה חברתית עמוקה ולכן השיח הציבורי מתמקד בקורבנות ובהאשמתן במקום במקרה, בתופעה ובדרכים למנוע תקיפות ופגיעות בעתיד הורים למתבגרים לא יודעים מה קורה עם המתבגרים שלהם ולא מספקים להם חינוך מיני למרות עידן המידע והאינטרנט. 
ליהיא הייתה בת 16 כשהחבר שלה צילם אותה מבצעת בו מין אוראלי. בתוך ימים התמונה הגיעה לחצי מדינה. ליהיא ממש לא לבד. הילדים ובני הנוער הישראלים חיים בעולם שאתם לא מכירים: פורנו משעמם אותם, תמונות עירום נשלחות בוואטסאפ בלי לחשוב פעמיים וקשה להאמין לדברים שסיפרו לנו בכתבה הזו על חיי המין של המתבגרים בארץ.
"תגדירו מה זה אומר, שבת מסכימה או רוצה מין.

לביא: "זה תלוי. תפרידי בין חברה, למישהי שהיא לא חברה".
גבע: "אם יש לך חברה אתה מכבד אותה ואת הגבולות שלה, לרוב צריך לחכות שהיא תהיה מוכנה כי גבר מוכן מהרגע שהוא נולד".
ואם אתם סתם מכירים מישהו במסיבה והיא אומרת לא, תעצרו?
גבע: "כן. לא זה לא".
ואם היא סתם שותקת ושוכבת?
גבע: "אנחנו מקבלים את זה כהסכמה".
ירון: "אלא אם היא נאבקת בך או משהו כזה, זה אומר שהיא זורמת".
מורה שהעבירה שיעור בחינוך מיני בתיכון נחשב במרכז מספרת, כי אלה הם הדעות שהיא פוגשת בעבודה. התלמידים יודעים לזהות הסכמה, בדרך כלל. הם אמרו יפה, כי יש הדדיות, שני הצדדים אקטיביים. עם זאת, בתגובה לשאלה 'ומה אם היא לא זזה, מה אם היא רק שוכבת?' הבנים אמרו כולם - מסכימה. והבנות - ברור שהיא לא רוצה. לאחר מכן,  היה רגע של שתיקה בכיתה. כולם הסתכלו זה על זה מוזר.
קשה להסביר את האירוע המטריד שהתרחש בחוף הים בוגרשוב בתל אביב - קבוצת נערים קיימה יחסי מין לעיני כולם לאור יום עם אישה, שלא ברור מי היא ומה היה מצבה הנפשי. עם זאת, היא נראתה מסוממת. הנערים קיללו אותה ומכרו מציצה בשקל לפי התור. מדובר בחוף הומה אדם, ובכלל זה נכחו וצפו בארוע ילדים קטנים ומתבגרים אחרים. אף אחד מהצופים הרבים שהיו בחוף לא ניסה לעצור אותם.
ברור שהנערים היו צריכים להרים דגל שחור ולעצור את עצמם ואת האירוע תוך הפעלת שיקול דעת סביר. נכון, היא לא קטינה ויותר מבוגרת מהם, זה לא מצדיק את מה שקרה, במיוחד בהתחשב בכך שהאישה נראית מסוממת ושיקול הדעת שלה נפגע. יותר מזה, גם הצופים מהצד היו צריכים להרים דגל שחור ולעצור את האירוע. מדובר בכשל חינוכי של הנערים ועוברי האורח בחוף. גם המשטרה לא עשתה מאמץ להגיע לארוע. רק  אחרי הפרסום בעיתון הארץ, החליטה המשטרה לפתוח בחקירה ש"חשפה" בהמשך, כי מדובר בזונה ש"אנסה" קטינים. יש משהו הזוי באבסורד שבקביעה הזו. עבדתי שנים עם זונות. 99.9% מהזונות הן נרקומניות. מי שעדיין לא נרקומנית, לא תישאר נקיה לאורך זמן. היא כנראה חדשה מדי במקצוע. רואים שהיא לקחה משהו. יותר מזה, רובן סובלות מתחלואה כפולה פיזית ונפשית. רובן סובלות מפוסטראומה ומחלת נפש כזו או אחרת. בנוסף, והגוף שלהן אינו בריא כתוצאה משנים של הזנחה ושימוש בסמים. אז לטעון שהיא זו שאנסה את הנערים? באמת? באמת היה לה כאן יכולת להפעיל שיקול דעת ויכולת להתנגד?





זה לא מספיק לא להיות אנס. מעט מאוד גברים משתתפים ביוזמות ותוכניות המחנכות ללקיחת אחריות ומניעת אלימות מינית כלפי נשים. בכל בית ספר צריכים להיות מדריכים שהוכשרו במיוחד על ידי מרכזים למניעת תקיפה מינית כדי שיעבירו לתלמידים סדנאות למניעת אלימות מינית מדריכים אלו עוברים הכשרה במסגרת קורסים הנערכים במרכזי הסיוע. הבעיה היא, ש-90% מהמשתתפים הנם נשים מאחר ולגברים זה לא נראה רלוונטי. צריך להיות גבר מספיק מודע כדי להבין שאלימות מינית הנה בעיה שגברים גורמים. גברים מבלבלים בין אשמה לאחריות. הגבר לא אשם מעצם היותו גבר, אבל אם אתה חי בחברה שבה יש אחוז גבוה כל כך של אלימות מינית - זו גם אחריות שלך. זה שאתה לא אנס זה לא מרשים. לא מגיע לך צל"ש רק כי אתה לא מכה את החברה שלך. האחריות להפסיק את האלימות ולדווח עליה היא גם של מי שאינו משתתף בה. מדובר מעבר להגדרה של תוקף־קורבן. אם בחור שאתה מכיר מעיר הערות סקסיסטיות, השתיקה שלך היא הסכמה ואתה משמר מערכת שבה גברים חושבים שזה בסדר לדבר ככה. לתקוף נשים מילולית ואפילו פיזית. רוב הגברים יגידו שאונס הוא לא בסדר, אבל גם בדיחות סקסיסטיות  הן חלק מהבעיה. ההסכמה שבשתיקה היא זו שגורמת לאונסים קבוצתיים - ויש לא מעט מקרים כאלו בישראל. נערים וגברים צריכים להבין את אחריותו של הצופה מהצד. דוגמה לכך הנו המקרה שהתרחש לפני שנה וחצי בסטובינוויל, עיר קטנה באוהיו. שני שחקני פוטבול, בני 16–17, הורשעו באונס בת 16 במסיבה. היא הייתה שיכורה ומעולפת והם הרימו אותה, נשאו אותה למסיבה אחרת ואנסו אותה. סביבם היו 40–50 ילדים, ואף אחד לא עצר את זה. ילדים צילמו תמונות וסרטונים, סימסו וצייצו אותם בטוויטר. הארוע חולל מהומה בארצות הברית. במקרה כזה, קל להאשים את שני האנסים. אבל לא רק שני סוציופתים חשבו שזה בסדר וכיף, אלא גם החברים שלהם. 
במקביל, העבודה בחינוך למניעת אלימות מינית וחינוך מיני בבתי הספר היא בהתנדבות וגברים מראש נוטים לבקש שכר ולכן, לא יתנדבו בארגונים למניעת אלימות מינית. עם זאת, האפקטיביות בסדנאות שמועברות על ידי מדריכים גברים הנה גבוהה וזה חיוני לנערים שגברים ידברו איתם.‬
אם משהו עוד יכול לנחם בסיפור הזה, הוא שעורכי המוזיקה בתחנות הרדיו הארציות והאזוריות בוחרות את הצד הנכון בסיפורים בהם פוגעים מינית ותוקפים נשים וילדות. בעקבות מסיבות החשק עם קטינות מתחת לגיל ההסכמה של אייל גולן ואביו, תחנות הרדיו הפחיתו למינימום האפשרי את ההשמעות של להיטיו ושיריו החדשים של המגהאנס קטינות הלז, זאת בניגוד לעבר. נכון, הם לוקחים צד בעניין, אבל הצד המחרים עדיף לעומת תמיכה באנסים ועברייני מין.









אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה