היום לפני 70 שנה (04.07.1946): פוגרום קיילצה בניצולי שואה יהודים.
אחרי מלחמת העולם השניה חזרו כמאתיים יהודים לעיר קיילצה בפולין. מאחר ובתיהם היו תפוסים על ידי שכניהם שפלשו אליהם בעת המלחמה, הוועד היהודי המקומי שיכן את רובם בבניין אחד שהועמד לרשותו. ילד פולני נעלם ב-1 ביולי 1946 וחזר למשפחתו רק לאחר יומיים. אז סיפר כי יהודים חטפו אותו וכלאו אותו ב"בניין היהודי"; הוריו התלוננו במשטרה, ובעיר פשטה שמועה כי היהודים חטפו ילד כדי להשתמש בדמו וכי בבניין היהודי כלואים עוד ילדים. המשטרה יצאה לערוך חיפוש, מצאה בבית כלי נשק ואסרה כמה יהודים.
לאחר מכן יצאו הדברים מכלל שליטה: המונים פשטו על הבית, התגברו על השוטרים, השליכו יהודים מבעד לחלונות, רצחו אותם באכזריות והשליכו את גופותיהם לרחוב. בתחנת הרכבת נרצחו יהודים שבאו לעיר, המהומות התפשטו לאזורים סמוכים, ויהודים אף הושלכו מרכבות נוסעות. גם כוחות משטרה הותקפו, והמשטרה היתה חסרת אונים ורצון להתעמת עם הרוצחים.
העיר ידועה בגישתה כלפי יהודים עוד מהמאה ה-16. בשנת 1535 נתן המלך פריבילגיה לתושבי העיר למנוע ישיבת יהודים בה, דבר שאיפשר את היהודים מקיילצה. האיסור חודש בשנת 1761 על ידי הבישוף של קרקוב, ורק בעקבות המרד הפולני השני בשנת 1863, הותרה ישיבתם במקום. כך, על אף שבעיירות סמוכות כמו פינטשוב וחמילנסקי היו קהילות יהודיות, קיילצה נותרה ריקה מיהודים. היהודים הראשונים שהתיישבו בעיר היו בעלי זכויות מיוחדות, כגון חיילי הצאר שזכו בזיכיונות. אליהם הצטרפו יהודים תושבי הערים הסמוכות. תנופה במספר המשפחות נרשמה בעקבות בניית מסילת הרכבת בין ורשה לווינה. בשנת 1905, בעקבות שריפה בעיר חנטשין, עברו רבים מתושביה היהודים לקיילצה והקהילה גדלה.
ערב מלחמת העולם השנייה חיו בקיילצה כ-24,000 יהודים, ומיד לאחר הכיבוש הגרמני בספטמבר 1939 החלו פעולות כנגד היהודים בה – החרמת רכוש, הטלת קנסות, חטיפה לעבודות כפייה וכדומה. באפריל 1941 הוקם גטו קיילצה, שהכיל בשיאו כ-27,000 יהודים, לאחר שגם יהודים מהסביבה ואפילו מווינה הועברו אליו. מרבית היהודים בגטו הועסקו בעבודות כפייה. באוגוסט 1942 החל חיסולו של הגטו, שנמשך 5 ימים: למעט כ-2,000 יהודים, שהועברו למחנות עבודה, נשלחו מרבית היהודים לטרבלינקה בשלושה משלוחים, ונרצחו שם, וקרוב ל-2,000 יהודים, בעיקר ילדים, קשישים ונשים הרות, נרצחו עוד בשטח הגטו.
הפעם בפוגרום נרצחו 42 מתוך 163 היהודים ניצולי השואה ששהו בעיר, וכ-80 נפצעו. פוגרום זה היה אחד הגורמים להתפכחות ניצולי השואה מהחלום להשתלב שוב בחברה הפולנית, ובעקבותיו טפטוף היציאה מהמדינה הפך לזרם הנקרא בשם "הבריחה". מעריכים את מספר היהודים שעזבו את פולין בין הפוגרום לבין סוף שנת 1946 בכ-150,000. רובם עברו למחנות עקורים באוסטריה ובגרמניה עצמה, ומשם עלו רובם לארץ ישראל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה