רוכב בעיר כבר כמה שנים (חשמליים, אבל מבטיח שאני משתדל לרכוב סבבה), מנסיוני חילקתי את הרוכבים לכמה קטגוריות:
- השנואים - אלו שאתם חושבים עליהם כשאתם חושבים על רוכבי אופניים חשמליים - ירכבו על המדרכה במהירות, נגד כיוון התנועה, ידברו בטלפון ביד אחת כשהם רוכבים, יחתכו רכבים בלי להסתכל, לא מדליקים אורות בלילה, בגדול כולם שונאים אותם אבל איכשהו בחיים לא קיבלו דו"ח (כנראה כי בורחים לפקחים וקל יותר לתפוס את האלו מהקבוצות האחרות).
- הצעירים - ילדים עד גיל 15-16 שהאופניים זו הדרך שלהם להתנייד בעיר, בד"כ מגיעים בקבוצות של שניים (ולפעמים שלושה) על אופניים, רובם ירכבו בצורה די דומה לשנואים, אבל עם קצת יותר זלזול בכל מי שיותר מבוגר מהם.
- השוכרים - רוכבים מזדמנים שמתחלקים לשתי קבוצות - האלו שמשכירים די הרבה ונוסעים לעבודה \ חברים, מבחינתם לרכוב על קורקינט שיתופי זה במקום אוטובוס ותכל'ס הרבה פעמים העבודה משלמת. הקבוצה השנייה היא האלו שממש ממש מתלהבים מהטכנולוגיה ומזה שהם יכולים לרכוב על קורקינט, לרוב תיירים (או מחו"ל או מחוץ לעיר) שמתגודדים מסביב לקורקינט כאילו זה הגביע הקדוש, ינסו להבין ביחד איך מפעילים את הדבר הזה ואז יתלהבו בטירוף בזמן שהם רוכבים על המדרכה במהירות קצת יותר גבוהה מללכת ברגל כי הם לא יודעים לרכוב.
- החוששים - בפחד תמידי שמשהו רע יקרה להם בזמן שהם רוכבים (תכל'ס די הגיוני), אם היו יכולים לרכוב ברחבי העיר במרכבה סימן 5 היו עושים את זה, אבל במקום הם ישימו את הקסדה הכי יקרה, עשרה מחזירי אור, יתקינו על האופניים אורות איתות ומראות, ירכבו סופר לאט גם על שביל אופניים (אפשר להחליק, זה מסוכן), ויצקצקו על כל מי שעוקף אותם.
- האדישים - בד"כ רוכבים על אופניים רגילים ולא אכפת להם בכלל ממי שמאחוריהם או לידם, בד"כ עם אוזניות, רוכבים על אמצע שביל האופניים בעשרה קמ"ש ולא נותנים לאף אחד לעקוף כי "השביל לכולם" או "הייתי פה קודם".
- ה"אני קודם" - האלו שתמיד יידחפו לפניך. אתה עומד ברמזור? הם יעקפו ויעמדו לפניך כדי להיות ראשונים ברמזור. מגיעים יחד לשביל אופניים? הם ינסו בכח להדחף כדי להכנס ראשונים לשביל. נתת זכות קדימה להולך רגל במעבר חצייה? הם יעקפו ויחתכו את כולם. יחפשו כל חצי שנייה שאין מכונית כדי לחצות צמתים באדום ולא אכפת להם כלום.
- השפויים - הרוב הדומם, האלו שרוכבים סבבה, לא נדחפים, שמים קסדה (לרוב), מצייתים לחוקי התנועה, משתדלים לא לרכוב על המדרכה, רוכבים במהירות נורמלית, נצמדים לימין ולא רוכבים בעמידה על הפדלים (למה אנשים עושים את זה??), מבינים שהאופניים חוסכים להם ימבה של זמן וכסף ומתוסכלים מכל מי שהורס להם.
- העליונים - מקום מיוחד בגהנום שמור לאנשים שראו שאני מאחוריהם (קורקינט) בשביל שאני נוסעת עליו כי אני לא ריצה להתאבד על הכביש (אין לי משאלת מוות) ועל הפרנציפ הם ילכו בקצב הליכה הכי איטי שיש גם אם זה ייקח קילןמטרים מבחינתם. הם לא יתנו לי לעקוף ולא יסוזו מילימטר, ויהי מה.
וגם הולכי רגל שהולכים בחבורות על שביל אופניים וחוסמים אותו לכל כלי רכב.
מגדילים לעשות הנתקעים על השביל, עוד רגע פותחים לי שם שולחן, שחושבים שלגיטימי לנהל שיחות חברים עליו.
- "הרוכבים בצוותא" - אלו שרוכבים בשורה ולא בטור, תופסים לרכבים נתיב שלם.
- החוצניקים - אני מכיר מומחית לענייני מוטוריקה ואופניים שבטוח תוכל להסביר יותר
זהו, חפרתי (סורי). אם נשארו עוד מילים בעולם תגיבו עם טיפוסים ששכחתי. וכן, רק תל אביבי יכול לכתוב פוסט כזה ארוך על אופניים. תושב באר שבע משלם לבדואי 20 שקל והוא לוקח אותך על גמל לאן שתרצה כל יום כל היום
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה