ביום הכיפורים ה' תשל"ד, 6 באוקטובר 1973,בזמן שהנהגת ישראל שיכורה מניצחון מלחמת ששת הימים,
הותקפה ישראל בהתקפת פתע על ידי הקואליציה של צבאות מדינות ערביות נגד ישראל.
בהתקפה השתתפו מצרים, סוריה, עיראק, ירדן, לוב, אלג'יריה, מרוקו, לבנון ומדינות ערביות נוספות. ישראל ספגה מכה קשה.
הרמטכ"ל דאז דוד אלעזר צפה את המתקפה וביקש מגולדה לגייס כוחות מילואים ולהנחית מכה מקדימה על המצרים.
שר הבטחון משה דיין סירב לבקשה שחשש שהעולם יראה זאת כהתגרות וכתוקפנות של ישראל,
גולדה הסכימה עם שר הביטחון.
יום לאחר מכן הותקפה ישראל (הים אותו הים והשמאל אותו השמאל)
עם זאת, עד סוף המלחמה הצליח צה"ל להפוך את הגלגל, להתאושש מההלם הראשוני ולנצח במלחמה במחיר כבד מאוד .
לאויב היו
785,360 חיילים
1,342 מטוסי קרב
5,382 טנקים
2,685 תותחים
לישראל היו
373,000 חיילים
476 מטוסי קרב
2,100 טנקים
570 תותחים
חיסלנו לאויב :
כ-20,000 חיילים
כ-35,000 פצועים
8,811 שבויים
555 מטוסים
כ-570 תותחים
43 סוללות טק"א
כ-2,250 טנקים
18 ספינות
והם הרגו לנו
2,656 הרוגים
7,251 פצועים
294 שבויים
102 מטוסים
25 תותחים
800 טנקים פגועים מהם 407 אבודים.
המלחמה הזאת היתה הפסד מורלי ומודיעיני לישראל אבל ניצחון טקטי והוכחה שיש לנו הגנה של כוח עליון. אם היינו מפסידים, לא הינו קימים היום.
המלחמה הזאת הביאה לזעזועים במערכת הפוליטית ממנה השמאל סובל עד היום , המלחמה הכשירה את המהפך במאי 1977 ואת עליית הליכוד לשלטון, ובהמשך, את הסכם השלום עם מצרים.
יהי זכרם ברוך של 2,656 הנופלים שהקריבו את חיהם למעננו .
לא נשכח ולא נסלח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה