בחינת הפגיעה בזכויות האדם באמצעות חוק האזרחות הישראלית ובנוסף הצגת חוק האזרחות בגרמניה כמשפט משווה

 

תוכן עניינים

1 .
מבוא
1
2 . דרכי קבלת אזרחות ישראלית וצדדיה הבעייתיים
2
3 . משפט משווה – דרכי קבלת אזרחות בגרמניה והשוואה עם ישראל 7
4 . סיכום 9
5. מקורות
1 0
1 . מבוא
“בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים" (תהילים קכו, א) 

בעבודה זו אדון בסוגיה אחת מני רבות בתחום מדיניות ההגירה של ישראל כמדינה דמוקרטית – דרכי קבלת האזרחות בישראל ומאפייניה הבעייתיים, נושא בו אתמקד בחלקה הבא של העבודה. מכנה משותף של הגירת אוכלוסיות בעלי אתניות דומה הנה הצורך בקיומו של דיון רחב המתבצע בקרב הציבור וברמה הפוליטית של המדינה לבחון את טענות זהותם של יחידים ולהגדיר אבני בוחן העונים על השאלה כיצד נכון להגדיר את הזהות האתנית, לה ניתן לספק אזרחות. לא קיימת חלוקה מסודרת וקבועה לקטגוריות של זהות, אלא הוא מעוצב בהתאם לקונפליקט העומד על הפרק ובהתאם לאווירה הפוליטית. בישראל, התשובה לשאלה מיהו יהודי אינה ברורה ובהתאם לכך, מהם הקריטריונים הנדרשים לחוק השבות. קיים קונפליקט תמידי בנושא בין החילונים לדתיים בנוגע לתפיסתם מהי יהדות כפי שאציג בחלק הבא. דרכי קבלת אזרחות ישראלית תבחן באמצעות הגדרתם בחוק הישראלי העוסק בהגירה. חוקים אלו הנם ביטוי למדיניות ההגירה של כל מדינה. מדיניות ההגירה בישראל תומכת בהעדפתה של אוכלוסיית מהגרים מסוימת על פני מהגרים אחרים על בסיס אתניות, מדיניות שנקבעה עוד בקום המדינה, 3 שנים לאחר תום מלחמת העולם השנייה. למעשה, ההגירה למדינת ישראל הנה, בעיקר, הגירה אתנית.
בחלק השלישי של העבודה בחרתי לבחון את הדרכים לקבלת אזרחות גרמנית כפי שבא לידי ביטוי באמצעות מדיניות ההגירה האתנית לאור חוקי ההגירה הגרמנים וכן, להשוות בין מדיניות זו למדיניות ההגירה של ישראל כפי שבא לידי ביטוי בחקיקה הקשורה להגירה נכנסת. מסקירתנו עולה, כי, למרבה הפלא, הדמיון עולה על השוני וכן, מדיניות ההגירה שננקטה במסגרת מדינות אלו מאז מלחמת העולם השנייה שונה ממדיניותן של לא מעט מדינות מערביות.