תוכן עניינים
מבוא 1
פרק 1 – הזכות לפרטיות כזכות יסוד והדרכים להפרתה 2
1.1 הזכות לפרטיות כזכות יסוד 2
1.2 פרטיות כזכות יסוד בשיטת המשפט הישראלי 4
פרק 2 – הפרת הזכות לפרטיות בעידן הדיגיטלי 8
2.1. הפרת פרטיות באמצעים טכנולוגיים 8
2.2 חקיקה המתייחסת למעקב מקוון באמצעים טכנולוגיים 9
2.3 החרגת רשויות בטחוניות בעניין מעקב טכנולוגי והפרת הפרטיות בשיטת המשפט בישראל 10
סיכום 13
מקורות 14
מבוא
הזכות לפרטיות נגזרת מזכות האדם לכבוד. הזכות לפרטיות מוצדקת באמצעות הצורך במרחב אישי, הזכות להיעזב במנוחה וזכויות נוספות. ההגדרה לזכות לפרטיות מורכבת מפרטיות פיזית, פרטיות במידע ופרטיות בקבלת החלטות. למרות חוק יסוד : כבוד האדם וחירותו או החוק להגנת הפרטיות, הזכות לפרטיות אינה מוגדרת במדויק במסגרת החקיקה או הפסיקה בישראל. חוק הגנת הפרטיות מגדיר פעולות המוגדרות כאסורות, מאחר והן המהוות פגיעה בפרטיות. עם זאת, היקף הזכות אינו מוגדר. התפתחות החקיקה בסוגיה נוצרה בתגובה להתפתחויות טכנולוגיות ונועדה לצמצם את הפער בין ההתפתחות הטכנולוגית ובין הפגיעה בזכויות האדם.
המאבק על זכותו של האדם לפרטיות מתנהל במספר זירות – הזירה הטכנולוגית, המאפשר פיתוח ויישום כלים טכנולוגים לצורך איסוף מידע וניתוחו ; הזירה הכלכלית, העוסקת בשוק המעוניין במידע, באיסופו, עיבודו ובסחר במאגר הנתונים ; במסגרת הזירה המדינית – פוליטית, המדינה הדמוקרטית מצויה בדילמה בין הצורך להפר את הזכות לפרטיות כדי לבצע את תפקידי הרשויות ובין הצורך להגן על זכויות הפרט ; הזירה הציבורית עוסקים בדיון הנוגע לאיזון אינטרסים של אזרחים המעוניינים בזכויות כגון ביטחון לעומת חירות ; בזירה החברתית, הפרט מעוניין בזכותו לפרטיות ; במסגרת הזירה המשפטית מתמקדת בשלושת הרשויות במתמודדות עם סוגיית הזכות לפרטיות. הספרות המקצועית עוסקת רבות בזכות לפרטיות, כאשר ההתמקדות הנה בעיקר ביחסים בין האזרח למדינה ובצורך בין איזון האינטרס להגנה על הפרטיות לעומת אינטרסים נוספים. ואכן, הספרות עוסקת בעיקר ביחסי הפרט והשלטון ובמציאת האיזון בין ההגנה על הפרטיות ובמניעת שימוש לרעה בטכנולוגיה על ידי השלטון, לצורך העניין, באופן המפר את זכותו של הפרט לפרטיות. עם זאת, קיימים דיונים גם בזירות נוספות, כגון סוגיית הזכות לפרטיות של אנשי ציבור במסגרת הזירה המשפחתית, סוגיית זכותו של בן הזוג או בת הזוג לפרטיות בתא המשפחתי בזירה החברתית ועוד
מיליארדי אנשים, כיום, מנוטרים על ידי ממשלות ותאגידים. מעסיקים עוקבים אחר פעילות עובדיהם וכן, הורים עוקבים אחר פעילות ילדיהם. למעקב המקוון פוטנציאל מודיעיני משמעותי. דיונים הנוגעים בזכות לפרטיות בספרות המקצועית הנם רבים, עשירים ומתמקדים בעיקר בצורך למצוא את האיזון בין ההכרח להפר את הזכות לפרטיות על ידי הרשויות ובין זכותו של הפרט לפרטיות. הזכות לפרטיות בשיטת המשפט בישראל מושפעת מהגדרה חברתית וטכנולוגית. הגישה הפרשנית שאומצה על ידי בית המשפט הנה נרחבת, אם כי היקפה משתנה. בנוסף, הפגיעה בזכות לפרטיות צומצמה, כאשר בעת קבלת החלטה הנוגעת לצו על ידי רשות חוקרת, יש ליישם את שיקול המידתיות. דיונים עשירים מתפתחים במקרים בהם יש צורך באיזון אינטרסים. מול הטיעונים התומכים בזכות לפרטיות ניצבים אינטרסים משמעותיים, כגון זכות הציבור לדעת וחופש הביטוי. הגנה רחבה על הזכות לפרטיות נוגסת בחופש הביטוי. פגיעה בזכות לפרטיות תתקיים כאשר ישנה חשיבות ציבורית.
בדיון שלפנינו, אנו עוסקים בזכותו של האדם הפרטי או איש ציבור לפרטיות ובהגנה עליה לעומת חובתה של המדינה לאזן בין אינטרסים נוספים, כגון חופש הביטוי, בטחון, מניעת עבירות ועוד. לפיכך, עולות מספר שאלות בהן נעסוק לאורך העבודה – כיצד מוגדרת הזכות לפרטיות בשיטת המשפט בישראל? כיצד בא לידי ביטוי הצורך באיזון אינטרסים בין זכותו של הפרט לפרטיות בעידן הטכנולוגי ובין הצורך של הרשויות באיזון אינטרסים?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה