כאן דוקו | רחל מאופקים

 

כאן דוקו | רחל מאופקים - סרט בלעדי שמביא את סיפורה הבלתי נתפס של רחל אדרי מאופקים

כאן 11 | רחל ודוד אדרי מאופקים, הוחזקו בביתם בעיר כבני ערובה על ידי חוליית מחבלי חמאס בבוקר ה-7 באוקטובר, אך בזכות תושייה, חוש הומור ואומץ יוצאי דופן – הצליחו לשרוד, כנגד כל הסיכויים. במשך 20 השעות שבהן היו מאוימים בביתם, עשתה רחל כל מאמץ כדי להציל את חיי בעלה וחייה שלה, בדרכים יוצאות דופן – היא הגישה למחבלים אוכל ושתייה, כאילו היו אורחים רצויים בביתה, שוחחה איתם מלב אל לב, טיפלה באחד מחבריהם הפצוע ואפילו השמיעה להם מוסיקה. לאחר 20 שעות מורטות עצבים, חולצו רחל ודוד מידי מחבלי חמאס, על ידי כוחות הביטחון, ובן רגע הפכה רחל לגיבורה לאומית הסרט מתמקד באירוע עצמו בבית משפחת אדרי, אך גם בדמותה יוצאת הדופן של רחל, שהפכה לסמל לישראליות, לתושייה ולאופן שבו אזרחים לקחו אחריות על גורלם, במקום שבו נכשלה המדינה. אדרי, שנולדה באופקים למשפחה בת 12 ילדים, עבדה בבסיס צבאי במשך 40 שנה, חוכמתה, נחישותה, יצר ההישרדות שלה וגישתה האופטימית, סייעו לה לשרוד את התופת הסרט לוקח את רחל למסע רגשי וקולנועי, באמצעות שחזורים דרמטיים של השעות הקשות בחייה – על סט צילומי הסרט, בבית שעוצב כהעתק מדויק של בית משפחת אדרי באופקים, משמשת רחל מעיין "בימאית" לשחקנים בסצנות המשחזרות את האירועים מורטי העצבים. בתהליך תרפויטי של שליטה בסיפור, מכוונת רחל, מסבירה ומתארת את האירועים שעברו עליה ועל בעלה לשחקנית שמגלמת את דמותה (מרב גרובר), לשחקנים שמגלמים את המחבלים ולשחקן שמשחק את בעלה דוד (אלברט אילוז) בסרט משולבים גם חומרי ארכיון פרטיים של תושבי אופקים, שגרים בסמיכות לבית משפחת אדרי, וכן חומרים ממצלמות השוטרים, שהקיפו את הבית, כוח שבו היה חבר גם בנה של רחל, אביתר. החומרים בונים פסיפס ייחודי וחד פעמי של 20 השעות המבעיתות בחייהם של רחל ודוד, עד לחילוצם המיוחל. דוד הלך לעולמו חודשים ספורים לאחר האירוע הטראומתי בימוי: זהר וגנר I מפיקים: ארז בן הרוש, אבירם אברהם, בני מנשה ודפנה דננברג I הפקה: נו דרמה ו-8 הפקות

באיראן נערכות תהלוכות לציון יום השנה ה-36 להשתלטות על שגרירות ארה"ב בטהראן (4.11.1979).

באיראן נערכות היום תהלוכות לציון יום השנה להשתלטות על שגרירות ארה"ב בטהראן (4.11.1979). בתמונות: מפגינים נושאים דגם של ארון קבורה ועליו תמונתו של נשיא ארה"ב ברק אובמה והכיתוב "מוות לאמריקה"; מפגינים מניפים שלטים ועליהם הסיסמה "מוות לאמריקה"; בובה של אובמה כליצן.
תזכורת: בתאריך 4 בנובמבר, 1979, "קיצונים" אירנים חמושים השתלטו על שגרירות ארצות הברית בטהרן - פיגוע המיקוח הזה התרחש במהלך המהפכה האסלאמית ששטפה את אירן בסוף שנות ה-70. אותם "קיצונים" הנם מאות סטודנטים שעברו הסתה דתית להתחזק ולהתקרב לאסלם ולהוציא לפעול פעולות טרור כנגד המערב באוניברסיטאות באירן. ההשתלטות על השגרירות האמריקאית בטהראן הונהגה על ידי קבוצה שנקראה "הסטודנטים של קו האמאם" - גוף סטודנטיאלי אקטיביסטי, ששימש כמסגרת אידיאולוגית עבור סטודנטים תומכי ח'מיני. עובדת השתייכותם לארגון זה נתנה להם לימים "נקודות זכות" בעיני ח'מיני, והייתה אחד מהגורמים שהביאו רבים מהם להפוך ברבות השנים לדמויות מפתח במשטר האיראני.
במהלך ההשתלטות חדרו מאות סטודנטים בסיוע כוח מתוך משמרות המהפכה לשגרירות האמריקנית בטהראן. הסטודנטים החזיקו בצוות העובדים כבני ערובה למשך 444 ימים, תוך שהם מבודדים אותם וחוקרים אותם ממושכות. במהלך ההשתלטות, נלקחו 52 אמריקנים מעובדי המקום כבני ערובה. שחרורם הותנה בהסגרת השאה המודח שקיבל מקלט בארצות הברית. 52 בני הערובה האמריקנים הוחזקו במשך 444 ימים.
כמעט חצי שנה מנסים האמריקאים לשחרר אותם במשא ומתן, וכשזה לא מתקדם לשום מקום הם מחליטים לצאת למבצע צבאי לשחרור בני הערובה במאי 1981 ( EAGLE CLAW ), שהפך למפלה פוליטית עבור הנשיא קרטר. במהלך המבצע, נהרגו שמונה חיילים אמריקנים. 
הפעולה נחשבת למורכבת במיוחד ובמסגרתה הכוחות יקימו מתחם ובו שדה תעופה, משם יצאו הכוחות המיוחדים למבצע השחרור. בכך הם עוברים על חוק בלתי כתוב שקובע שמבצע קומנדו אמור להיות פשוט עד כמה שניתן. מסוקים ומטוסי תובלה מגיעים לאתר הראשון בשם "קוד מדבר 1" ומהר מאוד המבצע משתבש. בשל סופת חול טייסי המסוקים מתקשים לתפקד ומפקדי הכוח מחליטים לבטל את המבצע. במהלך הנסיגה אחד המסוקים מתנגש במטוס תובלה ושמונה חיילים נהרגים. באנדרלמוסיה שנוצרה נוטשים האמריקאים מסוקים בשטח, כולל כאלה שלא נפגעו כלל (חלקם משרתים עד היום במסגרת חיל האוויר האירני) וכן חלק מהגופות. חמור מכך, הם משאירים מאחור מסמכים שכוללים את תכנית המבצע ושמות של סוכני CIA באירן.

אחמניז'אד, אז והיום

בני הערובה שוחררו, כאמור, רק אחרי 444 ימים של שבי. כתוצאה מכישלון המבצע, האמריקאים משנים את מבנה היחידות המיוחדות ומקימים בארה"ב את פיקוד המבצעים המיוחדים. הם מקימים את החטיבה האווירית 160 ("מתגנבי הלילה") ואת צוות 6 ללוחמה בטרור במסגרת ה-Navy Seals. בני ערובה שהוחזקו בשגרירות, זוכרים את הנשיא הנבחר של איראן כאחד ממנהיגי המשתלטים על המתחם. מחמוד אחמדינג'אד זוהה כאחד מהמשתלטים שחקרו אותם. הוא גם מוכר כאדם שהיה ממתכנני ההשתלטות. ידוע היה, כי רבים ממנהיגי הסטודנטים בעת ההשתלטות ב-1979 הפכו עתה לנושאי משרות בכירות במשטר האיראני.
ההשתלטות על השגרירות שימשה את המשטר המהפכני להוקעת יריביו (הצגת "הוכחות" מהשגרירות על קשריהם עם ה- CIA ), לחשיפת המהפכה האסלאמית בעולם ולהשפלתו של נשיא ארה"ב דאז קרטר (החטופים שוחררו ביום השבעת מחליפו, הנשיא רייגן). האירוע סימל את ראשית המתקפה האידיאולוגית האיראנית נגד ארה"ב ("השטן הגדול") והמערב, ונחשב לאירוע מעצב ביחסי איראן-ארה"ב. לאחריו חל שינוי מקיף במעמדה של איראן בזירה הבינלאומית, וקשריה עם ארה"ב נותקו. מאז האירוע, מייצגת שגרירות שוויץ את האינטרסים האמריקאיים באיראן.
ההצלחה הגדולה של מהלך ההשתלטות על השגרירות הקרינה על המוטיבציה לפעולות חטיפה עתידיות, ובכלל זה גל החטיפות של זרים בלבנון על ידי חזבאללה בשנות השמונים. האירוע זוכה גם כיום ללגיטימציה רחבה באיראן ונחשב לאחת מחוויותיה המכוננות של המהפכה האסלאמית. ביום השנה להשתלטות על השגרירות האמריקנית (ה-13 באבאן תאריך ההשתלטות עפ"י לוח השנה הפרסי, החל ב-4 בנובמבר), הנו התאריך בו מצוין האירוע באיראן באופן רשמי. במהלכו נערכות תהלוכות והפגנות אנטי-מערביות בשטחי שגרירויות מערביות באיראן, בעיקר השגרירות הבריטית (המהווה, בעיני האיראנים, את "הדבר הקרוב ביותר" לנוכחות אמריקנית במדינה). אתוס ההשתלטות על השגרירות משמש ככלי הרתעתי עבור איראן להפגנת העמידה האיראנית האיתנה מול הקהילה הבינלאומית במיוחד על רקע הקצנת העמדות בסוגיית הגרעין. לאורך השנים נערכו הפגנות אלימות מול מתחם שגרירות ארה"ב הריק (הנקרא כיום "קן המרגלים") ושגרירויות מערביות נוספות, במהלכן נעשו ניסיונות טקסיים לחדור לתוכן. בנוסף, לאחר קבלת החלטת מועצת הביטחון 1737 (החלטת מועצת הביטחון של האו"ם מ- 23 בדצמבר 2006 המטילה סנקציות על איראן לאחר שזו סירבה להשעות את תוכנית העשרת האורניום שלה ואת תוכנית הטילים כפי שנדרשה לעשות על פי החלטה 1696 מיום 31 ליולי, 2006), נשא הנשיא אחמדינז'אד נאום בשטח שגרירות ארה"ב לשעבר המגנה את המערב (24 בדצמבר, 2006). אירועים אלו משמשים ככלי ניגוח של איראן כנגד המערב וכמחאה כנגד פעולות מערביות, כדוגמת סדרת הפגנות שנערכה במהלך החודשים מאי-יוני, שנת 2004, מול שגרירות בריטניה בטהראן מחאה על מדיניות ארה"ב ובריטניה בעיראק והפגיעה במקומות הקדושים בה. נוצר הרושם, כי המשטר מעודד ומשמר את התופעה. מרבית ההפגנות מאורגנות על ידי הבסיג' השואב ממילא השראה מהאתוס המהפכני של ההשתלטות על השגרירות האמריקנית ב-1979. לעיתים מתאפיינות ההפגנות בניסיונות לפרוץ לשגרירויות ובקריאות לשחזור המאורע, בין היתר ככלי הרתעה.

יום השנה ה-40 לטבח במעלות - לעולם לא עוד

היום הוא היום האחרון של שנת 2014. ב-15 למאי השנה מלאו 40 שנים לטבח שבישוב מעלות, במסגרתו נרצחו על ידי מחבלים 26 אזרחים וחייל אחד - 22 בני ערובה, לוחם בסיירת מטכ"ל שהשתתף בחילוץ וארבעה אזרחים שנרצחו טרם ההשתלטות על בני הערובה. 68 ישראלים נפצעו. הפיגוע במעלות ידוע גם כטבח במעלות ואסון מעלות. זה לא כולל את נפגעי החרדה והטראומה.
שלושת המחבלים חדרו במהלך הלילה מלבנון והמשיכו למעלות. המחבלים ביצעו אירוע מיקוח והשתלטו על בית הספר ביישוב - ובו נמצאים 112 אזרחים ישראלים. הם דרשו בתמורה את שחרורם של 20 אסירים.
בדרך לבית הספר, המחבלים רצחו אישה שנסעה ברכב מסחרי כשירו ממארב על הכביש וכן, 3 מבני משפחת כהן, תושבי מעלות - הם דפקו על דלת ביתם של הזוג בישוב וטענו שהם שוטרים שמחפשים מחבלים. בני הזוג וילדם בן השלוש נרצחו. ביתם בת ה-4 נפצעה מהירי אך שרדה. 
אז, לאחר הרצח, המחבלים השתלטו על בית הספר בישוב, בו נמצאים 102 תלמידי בית ספר מצפת ועשרה מורים שהשתתפו בפעילות גדנ"ע ולנו ביישוב. כך, האירוע המתגלגל והפך לפיגוע מיקוח.
בסופו של דבר, לאחר שחלק מבני הערובה הצליחו לברוח מהחלונות במהלך ההמולה הראשונית, 89 בני ערובה רוכזו על ידי המחבלים בכיתה הממוקמת בקומה הראשונה והוטמנו בה מטעני חבלה. אז הם שחררו בת ערובה כדי שתעביר את דרישותיהם. לאחר שהמשא ומתן לא צלח, הוחלט על השתלטות על ידי כח של סיירת מטכ"ל.
המחבלים לא הופתעו והחלו להשליך רימונים על בני הערובה ברגע הפריצה של סיירת מטכ"ל לבית הספר. המחבלים עמדו, זרקו רימונים ולמעשה קצרו את חיי הילדים, טבחו בהם. זהו אירוע מזעזע, אותו ביצעו המחבלים בדם קר,  לשמוע את היריות והפיצוצים, כשברקע הצרחות, זעקות השבר, הכאב וחוסר האונים של הילדים. כתוצאה מכך, כאמור, 24 בני ערובה נרצחו וכן, נהרגו שלושת המחבלים. מדובר באחד מהפעולות הכושלות בתולדותיה של סיירת מטכ"ל.
כחלק מהלקחים של טראומה לאומית זו בישוב ומאחר והטבח שבוצע בתלמידים התרחש לאחר שרשרת פיגועי טרור, הדבר הביא לזרוז הקמתם של המשמר האזרחי והימ"מ.
האדם שהוציא אל הפועל את ארוע הטרור במעלות היה לא אחר מאשר אבו מאזן, שהיה אחראי על המימון הכספי. כידוע לכולנו, הטרור הערבי מתבצע בתמורה לתגמול כספי למחבלים ולמשפחותיהם, חיים או מתים, בכלא, חופשיים או 2 מטר מתחת לפני השטח. כמו אז גם היום. פעולות טרור ממומשות מאחר ומדינות נפט ערביות, כמו קטאר וסוריה, שולחות מימון לארגוני הטרור, כולל לרשות הערבית העוינת בשומרון.
אף טרוריסט מהחמאס, מהג'יהאד האיסלאמי או מאש"ף, לא יצטרף מלכתחילה לארגון אלמלא לא היה מקבל תשלום והיה סמוך ובטוח שמשפחתו תהיה חסרת דאגות לאחר מותו. אף מחבל ערבי לא יפעל בכדי לרצוח יהודי, ללא הבטחה לתגמול כספי לא ולמשפחתו, זאת למרות שהתקשורת בישראל מנסה להציג את המחבלים כמונעים על ידי אידיאולוגיה ולעיתים מציגה אותם כסתם מטורפים שפתאום נדפק להם השכל והחליטו כך סתם לרצוח יהודים.
מאחורי כול פיגוע טרור מסתתר המימון הכספי! ברגע שנפסיק להזרים כספים לארגוני הטרור, ביניהם רש"ע [רשות עויינת] הידועה גם כרש"פ [הרשות ה"פלסטינית"] ולקנות מתומכי ארגונים אלו, ייפסק הטרור. המימון הזה מגיע מעסקים של ערבים בישראל, כמו חתוכה מברוק בלוד, שמעבירים רווחים כמעשה תמיכה במטרות הארגון. עם זאת, הכסף הגדול מגיע מהון שחור המיועד למטרות טרור, מכספי עסקאות סמים, גם סמים שנמכרים בישראל ומגיעים מלבנון וממימון של מדינות הנפט הערביות במזרח התיכון.
לכן, כשאתם קונים אצל ערבים, תזכרו שאתם מממנים טרור. כשאתם קונים סמים, תזכרו שהם הגיעו מלבנון ושהכסף הזה מממן טרור. אל תממנו טרור. אל תפגעו בחיי אדם.