סטודנטים, זקוקים לסיוע מקצועי בכתיבת עבודה, בממ"ן, הצעת מחקר, בפרוסמינריון או בסמינריון? צריכים לאתר מקורות או תקועים עם הסטטיסטיקה? צרו קשר בווטסטפ שמספרו 055-8847962 או שלחו את דרישות העבודה למייל shechmonis@gmail.com כדי לקבל הצעת מחיר שירות מיוחד לסטודנטים באוניברסיטה הפתוחה מייקי כתיבת עבודות אקדמיות, סמינריונים, פרוסמינריונים, ממנים, עיבוד סטטיסטי ואיתור מקורות
תוכן עניינים
תקציר 1 פרק 1 – סקירת ספרות 2 1.1 העיר ירושלים 2 1 .1.1 היסטוריוגרפיה של העיר 1 .1.2 הקונפליקט הישראלי – ערבי בסוגיית ירושלים : רקע גאופוליטי 2 3 1 .2 מעמדה של ירושלים כעיר בירתה של ישראל 3 1 .2.1 מעמדה של העיר לקראת הקמת מדינה ערבית ויהודית בפלסטינה : תכניות חלוקה 1 .2.2 מעמדה של העיר כיום 3 5 פרק 2 – גישתו של בן גוריון כלפי ירושלים עם קום המדינה פרק 3 – דיון ומסקנות סיכום מקורות 8 1 1 1 3 תקציר
"להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון ירושלים" (נפתלי הרץ אימבר, "התקווה")
עבודה זו תעסוק בסוגיה אחת מני רבות בנוגע למעמדה של ירושלים – מעמדה של העיר עם קום המדינה בהתאם להשקפתו של בן גוריון. לפי גישה אחת, לישראל זכות חוקית לריבונות על ירושלים כולה. לפי גישות אחרות לישראל זכות לריבונות במערב ירושלים בלבד, כאשר החוק הבינלאומי תומך בגישה זו. עם זאת, גישה שלישית גורסת, כי אין לישראל כלל זכות לריבונות בירושלים. למעשה, תכנית החלוקה קבעה מלכתחילה, כי ירושלים תהיה חלק מאזור בשליטה בינלאומית באמצעות מושל זר שימונה על ידי האו"ם ומועצה שתורכב מנציגי התושבים של האזור. עם זאת, בעקבות מלחמת השחרור וסיפוח אזור יהודה ושומרון ומזרח ירושלים לממלכת ירדן, החלטה זו מעולם לא יושמה. לאחר מלחמת השחרור, נערך דיון בעצרת האו"ם במסגרתו התקבלה החלטה הקוראת לבנאם את ירושלים, אך לא נעשו ניסיונות רציניים ליישם את ההחלטה. יחד עם זאת, ב-2 לאוגוסט, 1 948, מדינת ישראל הכריזה על ירושלים המערבית כחלק מהטריטוריה של ישראל. ב-13 בדצמבר 1949, כנסת ישראל אישרה את הודעתו של ראש ממשלת ישראל דאז, דוד בן גוריון, להעביר את ישיבותיה לירושלים ובכך, העיר הוכרזה כבירת ישראל. לפיכך, נשאלת השאלה – כיצד השפיעה גישתו של בן גוריון בנוגע למעמדה של העיר עד להפיכתה לבירת ישראל? אנסה לספק מענה לשאלה זו באמצעות סקירת הספרות הקיימת בתחום.
עבודת פרה סמינריון בנושא : מעמדה של ירושלים בהתאם להשקפתו של בן גוריון עם קום המדינה
תוכן עניינים תקציר 1 פרק 1 – סקירת ספרות 2 1.1 העיר ירושלים 2 1 .1.1 היסטוריוגרפיה של העיר 1 .1.2 הקונפליקט הישראלי – ערבי בסוגיית ירושלים : רקע גאופוליטי 2 3 1 .2 מעמדה של ירושלים כעיר בירתה של ישראל 3 1 .2.1 מעמדה של העיר לקראת הקמת מדינה ערבית ויהודית בפלסטינה : תכניות חלוקה 1 .2.2 מעמדה של העיר כיום 3 5 פרק 2 – גישתו של בן גוריון כלפי ירושלים עם קום המדינה
“להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון ירושלים” (נפתלי הרץ אימבר, “התקווה”)
עבודה זו תעסוק בסוגיה אחת מני רבות בנוגע למעמדה של ירושלים – מעמדה של העיר עם קום המדינה בהתאם להשקפתו של בן גוריון. לפי גישה אחת, לישראל זכות חוקית לריבונות על ירושלים כולה. לפי גישות אחרות לישראל זכות לריבונות במערב ירושלים בלבד, כאשר החוק הבינלאומי תומך בגישה זו. עם זאת, גישה שלישית גורסת, כי אין לישראל כלל זכות לריבונות בירושלים. למעשה, תכנית החלוקה קבעה מלכתחילה, כי ירושלים תהיה חלק מאזור בשליטה בינלאומית באמצעות מושל זר שימונה על ידי האו”ם ומועצה שתורכב מנציגי התושבים של האזור. עם זאת, בעקבות מלחמת השחרור וסיפוח אזור יהודה ושומרון ומזרח ירושלים לממלכת ירדן, החלטה זו מעולם לא יושמה. לאחר מלחמת השחרור, נערך דיון בעצרת האו”ם במסגרתו התקבלה החלטה הקוראת לבנאם את ירושלים, אך לא נעשו ניסיונות רציניים ליישם את ההחלטה. יחד עם זאת, ב-2 לאוגוסט, 1 948, מדינת ישראל הכריזה על ירושלים המערבית כחלק מהטריטוריה של ישראל. ב-13 בדצמבר 1949, כנסת ישראל אישרה את הודעתו של ראש ממשלת ישראל דאז, דוד בן גוריון, להעביר את ישיבותיה לירושלים ובכך, העיר הוכרזה כבירת ישראל. לפיכך, נשאלת השאלה – כיצד השפיעה גישתו של בן גוריון בנוגע למעמדה של העיר עד להפיכתה לבירת ישראל? אנסה לספק מענה לשאלה זו באמצעות סקירת הספרות הקיימת בתחום.
ינון מגל, המסביר הלאומי, פורש מהכנסת לאחר שבוצע עליו חיסול פוליטי מתוכנן היטב על ידי השמאל הרדיקלי הקשור לוואלה ולגב האומה. כמחווה על יושרתו, מוענקת לו הערכתי כמסביר הלאומי וכן, אני מתעדת בזאת את תרומתו של מגל להסברה הלאומית של הסכסוך היהודי - ערבי. להלן נאומו בכנסת בשפה הערבית לקהל בני הדודים. ואכן, כך צריכה להראות הסברה לאומית ראויה:
שלום עליכם בני הדודים. ראו את פנייתו של ינון מגל אליכם בערבית כדי שתשמעו את האמת בשפת אימכם - המנהיגים שלכם לא אומרים לכם את האמת. לכן, עליכם לשמוע אותה.
אנחנו, היהודים, חזרנו לארצנו אחרי 2000 שנה בגלות. לא היה אירוע דומה לזה בהיסטוריה. ארץ ישראל הנה מולדתם היחידה של העם היהודי, עם ישראל. הדבר כתוב בקוראן, סורה 7 פסוק 106 (קוריש):
התאגדותם במסע החורף והקיץ(2)
בשל כך הבה ויעבדו את ריבון הבית הזה, (3)
אשר האכילם לעת רעב והבטיחם מסכנה (4
בסורה הזאת, "התאגדות" בערבית, מציין את חסד האל שאפשר לשבט קוריש (שבט של יהודים מארץ ישראל) לכרות בריתות עם שבטי ערב ולנהל בבטחה מסעות מסחר סדירים שהביאו להם שגשוג וכבוד. בהתאם לפירושים אלה, נועדה הסורה לספר בשבח ההגנה האלוהית, ה"אילאף" על היהודים, וקוראת לקוריש לעבוד את האלוהים ולהודות לו. החורף והקיץ- הכוונה למסעות של בני קריש, בחורף לתימן ובקיץ לסוריה, וישנם המפרשים כי מדובר בעליות לרגל למכה שתרמו גם הן לבני השבט. הבית הזה, הכוונה לכעבה במכה.
הטרור והאלימות לא יוציאו אותנו מפה. שחררו את החלום, בו ביום מן הימים היהודים יעזבו את אדמתם. אנחנו פה, על האדמה הזו, בארץ ישראל. תסתכלו סביב, מה אתם רואים?
המזרח התיכון נחרב, אבל במדינת ישראל גן עדן. תראו מה בנינו כאן ב-67 שנים - אימפריה.
לעומת זאת, תראו את הרשות הפלסטינית. 20 שנה ומה בניתם?
תראו את רצועת עזה. 10 שנים [לאחר הגרוש] ללא יהודי אחד.
מה בניתם? כלום.
כל הכסף שלכם מוקדש לניסיון לחיסולה של מדינת ישראל כמדינת היהודים. אבל זה לא יעזור.
אתם לא רוצחים אותנו בגלל הכיבוש או ההתנחלויות. האמת היא, שאתם, המוסלמים, רוצחים אותנו ושונאים אותנו כי אנחנו בעלי הבית פה. אתם פתחתם במלחמות בשנים 1920, 1921, 1936, 1948 ועדיין, נחלתם תבוסה קשה שאותה הנכם מכנים "נכבה" [נכבה חרטא]. ועדיין, לא למדתם את הלקח ופתחתם באינתיפדה בשנים 1987, בשנת 2000 וגם עכשיו. וכל סנטימטר אדמה וכל נשק שנתנו לכם למטרות שלום, השתמשתם בהם כנגדנו.
תלמדו מההיסטוריה. אל תיפלו לאותו הפח שוב ודעו את האמת - מדינה ערבית לא תקום מנהר הירדן ועד לים התיכון. תשכחו מהחלום הזה.
כיום , לרשות הערבית ביש"ע [מוכרת גם כרשות הפלסטינית או כרש"ע] יש נשיא, ממשלה, משטרה, רשויות. הדו קיום אפשרי. השלום אפשרי. הבטחון אפשרי. אבל על הדבר להיות הדדי.
בנוגע לבית המקדש - מסגד אל אקצה אינו בסכנה. המסגד מצוי מחוץ לשטח בית מקדשנו ואין לנו בעיה עם מסגד אל אקצא. בנוסף, אנחנו נמשיך להתפלל להקמת בית המקדש בימנו, כמו שהתפללנו במשך 2000 שנות גלות, מאז שהוא נחרב והעם היהודי הוצא לגלות מארץ ישראל. הדבר מעוגן בקןראן, סורה 17 פסוק 104 (وقلنا من بعده لبني إسرءيل اسكنوا الأرض فإذا جاء وعد الاءخرة جئنا بكم لفيفا - "אחרי פרעה אמרנו לבני ישראל, שבו בארץ וכאשר תתקיים ההבטחה לאחרית הימים, נקבץ פזוריכם"). אנחנו ואתם יודעים שאין כח בעולם שיכול לעצור את העם היהודי.
סורות משמעותיות נוספות:
* סורה 10 פסוק 93 (10:93) : ولقد بوأنا بني إسرءيل مبوأ صدق ورزقنهم من الطيبت فما اختلفوا حتى جاءهم العلم إن ربك يقضي بينهم يوم القيمة فيما كانوا فيه يختلفون - "אחר כך הושבנו את בני ישראל לבטח בארצם והענקנו להם מכל טוב".
* סורה 5 פסוק 21 (5:21): يقوم ادخلوا الأرض المقدسة التي كتب الله لكم ولا ترتدوا على أدباركم فتنقلبوا خسرين משה :" בני עמי, היכנסו אל הארץ הקדושה אשר כתב לכם אלוקים".
אנשי הדת המוסלמיים, שמכירים את הפסוקים האלו ופסוקים נוספים בקוראן המראים שארץ ישראל שייכת ליהודים, מסתמכים על כך שרוב המוסלמים אינם קוראים את הקוראן.
עוד הפתעות מהקוראן שמראה שישראל שייכת לבני ישראל בעניין "אל אקצה" - אל אקצה בערבית = הקיצון, המרוחק.
שימו לב לפרשנות של הפרשן איבן קת'יר Ibn Kathir בתפסיר (תפסיר = פרשנות הקוראן). הוא אומר ש"אל אקצה" (המוזכר ב"מסע הלילי" של מוחמד) הוא בכלל מקום בהיכלות עליונים ולא על הארץ.
בנוגע ל"מסע הלילי": אעישה, אשתו של מוחמד, נשבעה שכל הלילה מוחמד לא עזב את מיטתו...
עוד הוכחה שלא מדובר בירושלים (שלא נזכרת בקוראן ולו פעם אחת) היא העובדה שכשנכתב הקוראן, ירושלים עדיין לא היתה כלל תחת הכיבוש המוסלמי!
היום לפני 68 שנה האו"ם היה כמעט שקול. בשולחן המליאה עמדה הצעה להקים שתי מדינות לשני עמים והיא התקבלה. אנחנו, הישראלים, היהודים, פצחנו במחול. לעומתנו, הם, הערבים, האנטישמים, פצחו במרחץ דמים. כבר אז הם סירבו להכיר בעצמאות יהודית. 68 שנים חלפו, הבוקר נדקר יהודי בירושלים והאו"ם מזדהה דווקא עם אלו שסירבו לקבל יד מושטת לשלום. כיום אמנם אין שלום, אבל יש לנו מדינה עצמאית. עד היום, רוב ההחלטות של האו"ם הנן אנטישמיות ומופנות כנגד מדינת ישראל והציונות. או"ם שמום.
היום לפני 68 שנה (29.11.1947): האו"ם החליט על תוכנית החלוקה של פלסטין ועל הקמת מדינת ישראל. להחלטה זו קדמו התנגדות של הבריטים, איומים בחרמות מצד הליגה הערבית, והסתייגות של מחלקת המדינה בארה"ב. למרות זאת, יצאו היהודים למאבק על דעת הקהל העולמית במטרה להקים להם מדינה.
זה היה ביום רביעי בשנת 1947 לפני חג ההודיה (Thanksgiving), אבא אבן ומשלחת הסוכנות היהודית באו"ם היו מודאגים. בהצבעה הראשונה התברר כי לציונים לא הייתה די תמיכה כדי לעבור את תוכנית החלוקה. רודריגס פבריגט, נציג אורוגוואי באו"ם, נענה לבקשתו של אבא אבן להעביר פיליבסטר, והצליח לדחות את ההצבעה עד לאחר חג ההודיה. התקווה הייתה שהחופשה הקצרה תאפשר מרווח נשימה כדי להבטיח את הרוב הנדרש של שני שלישים לאישור הקמתה של מדינה יהודית. כשהגיע יום ההצבעה ב-29 בנובמבר, יהודים רבים ברחבי העולם האזינו בדאגה לדיווח ברדיו. בתוך כמה רגעים קצרים, הגיעו לסיומן 2000 שנות גלות בהן לא היה קיים בית יהודי.
תוכנית החלוקה היא תוכנית שהתבססה על מסקנות הרוב של חברי "הוועדה המיוחדת של האו"ם לענייני ארץ ישראל", ועדת אונסקו"פ מטעם האו"ם לחלוקת ארץ ישראל המצויה ממערב לנהר הירדן לשתי מדינות - יהודית וערבית, ולשטח בינלאומי, הכוללת את עיר הקודש, את ירושלים. התוכנית התקבלה ברוב קולות בעצרת הכללית של האו"ם ב-29 בנובמבר 1947 וקיבלה את השם הרשמי: "החלטה מספר 181 של העצרת הכללית של האו"ם". בישראל היא מכונה לעתים קרובות ומוכרת כ"החלטת כ"ט בנובמבר".
ההצעה נתקבלה ברוב של 33 קולות, 13 נגד, 10 נמנעו ומדינה אחת נעדרה.
בעד הצביעו: אוסטרליה, אוקראינה, אורוגוואי, איסלנד, אקוודור, ארצות הברית, בוליביה, בלארוס, בלגיה, ברזיל, ברית המועצות, גואטמלה, הרפובליקה הדומיניקנית, דנמרק, דרום אפריקה, האיטי, הולנד, ונצואלה, לוקסמבורג, ליבריה, נורווגיה, ניו זילנד, ניקרגואה, פולין, הפיליפינים, פנמה, פרגוואי, פרו, צ'כוסלובקיה, צרפת, קוסטה ריקה, קנדה, שוודיה.
נגד הצביעו: איראן, אפגניסטן, הודו, טורקיה, יוון, לבנון, מצרים, סוריה, עיראק, ערב הסעודית, פקיסטן, קובה, תימן
נמנעו: ארגנטינה, אתיופיה, בריטניה, הונדורס, יוגוסלביה, מקסיקו, סין, צ'ילה, אל סלוודור, קולומביה.
נעדרה: תאילנד (אז "סיאם").
החלטת החלוקה הייתה האחרונה בסדרה של תוכניות מסוג זה שהוצעו על ידי ועדות חקירה בריטיות לארץ ישראל. תוכנית החלוקה הייתה תוכנית אופרטיבית שכללה מועד ברור להקמת מדינה יהודית ונתנה לגיטימציה בינלאומית לעליית הפליטים היהודים לארץ ישראל. קבלת תוכנית החלוקה בעצרת הכללית של האו"ם נחשבת לאחד האירועים החשובים בתולדות הציונות, זכתה לאישורה של הסוכנות היהודית אשר תפקדה כממשלה בפועל של היישוב ונדחתה על ידי הנהגת ערביי ארץ ישראל. התוכנית לא יושמה במלואה בסופו של דבר, אולם קבלתה סללה את הדרך לסיום המנדט הבריטי והקמתה של מדינת ישראל. ההחלטה מוזכרת במגילת העצמאות, בה נכתב כי "הכרה זו של האומות המאוחדות בזכות העם היהודי להקים את מדינתו אינה ניתנת להפקעה" ובכל מקרה היא אינה מקור הזכות אלא הכרה בזכות הקיימת ממילא הנזכרת במגילה בתחילתה.
השטח שנמסר בסופו של דבר ליהודים מתוך פלשתינה, פלסטין, ארץ ישראל, הארץ המובטחת, הוא קטן במאות אחוזים ממה שסוכם והוסדר על ידי המנדט הבריטי. המנדט על פלשתינה' הוא מסמך היסטורי של חבר–הלאומים, המבסס את זכותם המשפטית של יהודים להתיישב בפלשתינה-ארץ ישראל, בשטח המשתרע בין ערב הסעודית-עירק והים התיכון. תקפותו של המסמך לא פקעה מעולם על פי עקרונות המשפט הבינלאומי. המסמך הובא לדיון בועידת סן-רמו ב-24 באפריל 1920, ב 16 בספטמבר 1922 שטחה של פלשתינה היהודית צומצם ב 77% שנגרעו משטח המנדט והפכו לעבר הירדן. המיעוט היהודי במזה"ת נותר עתה עם השטח המשתרע בין נהר הירדן והים התיכון. המנדט קיבל תוקף מעשי ב-29 בספטמבר 1923.
"הואיל ומעצמות הברית העיקריות הסכימו ביניהן, ... , הקמת בית לאומי לעם היהודי בפלשתינה, ... הואיל ונתנה בזאת הכרה לקשר ההיסטורי של העם היהודי עם פלשתינה, ובזכותו לכינון מחדש של ביתו הלאומי בארץ זו;"
"המנדט על פלשתינה" מבסס את הקשר של העם היהודי עם פלשתינה (ארץ ישראל) מ"הצהרת בלפור" (1917) , "ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה את כינונו של בית לאומי לעם היהודי בפלשתינה, ותעשה את מיטב מאמציה לסייע בהשגת מטרה זו"
*פלשתינה - שמה הלועזי של ארץ ישראל. את השם פלשתינה תבעו הרומאים ב-135 לספירה (קללת אדריאנוס), על מנת לנתק את הקשר בין עם ישראל לארץ ישראל, במטרה להשמיד את היהדות מבחינה דתית, תרבותית ולאומית. הערבים בימינו עושים שימוש חוזר בקללת אדריאנוס.
***
**הזהות הפלשתינאית הוגדרה לראשונה מבחינה מדינית חוקית בשנת 1922 על ידי חבר הלאומים , והיא שוייכה בלעדית ליהודים!.
אפריל 1920 בסן רמו זכה העם היהודי לראשונה בהכרה של אומות העולם המנצחות בזכויות הלגיטימיות שלו על ארץ ישראל, שהוכרזה כבית הלאומי של העם היהודי. בוועידה זו חולקו המנדטים הבאים:
בריטניה קיבלה מנדט על ארץ ישראל הגדולה על שני גדות הירדן ועיראק.
צרפת קיבלת מנדט על סוריה ולבנון. בהחלטה על מסירת המנדט נאמר: בעלת המנדט תהיה אחראית להגשמת ההצהרה שממשלת בריטניה פרסמה ביום 2 בנובמבר 1917, ושנתקבלה על-ידי ממשלות ההסכמה האחרות, לטובת ייסוד "הבית הלאומי" לעם היהודי בארץ-ישראל. כך הפך מכתבו של הלורד בלפור ללורד רוטשילד מסתם מכתב להתחייבות חוזית חתומה, והסכם סן רמו שאושר סופית על ידי חבר הלאומים ב- 1922 הפך את זכויות העם היהודי על ארץ ישראל מעוגנות בחוק הבינלאומי.
בספטמבר 1922 המנדט ניתק בצורה לא חוקית את עבר-הירדן המזרחי (מדינת ירדן) מהבית הלאומי היהודי. וכל זאת על חשבון שטחי מדינת ישראל. וגרם להשפעה מזיקה על חלקה המערבי של ארץ-ישראל, מפני שהוא טיפח את התפישה המוטעית שלערבים יש זכויות לאומיות לא רק בחלקי הבית הלאומי היהודי שהופרדו ממנו מזרחית לירדן, אלא גם בשאר חלקי הארץ.
אני מוכנה להתפשר ולהשאיר את מדינת ירדן, הלא חוקית. עם זאת, עכשיו תור השמאל והאיסלאם לעשות פשרות.
הטענה הנשמעת שהערבים מיעוט בישראל ולכן יש לשמור על זכויותיהם, חוטאת לאמת. מבחינה גיאופוליטית היהודים הם מיעוט זעיר באוקיינוס ערבי ומוסלמי. ההיסטוריה הוכיחה שרק מדינה יהודית תעמוד לצד בני עמה בעת משבר או חלילה קטסטרופה.
כנגד מדינה יהודית אחת יש 23 מדינות ערביות
כנגד כל יהודי אחד יש 60 ערבים
כנגד כל 1 קמ"ר של מדינה יהודית יש 750 קמ"ר של מדינות ערב
כנגד 20,770 קמ"ר של מדינת ישראל יש 13,486,861 קמ"ר שטח ערבי אסלאמי
אז מי כובש את מי ?
היום לפני 40 שנה (10.11.1975) - האו"ם מקבל את החלטה מספר 3379 המשווה את הציונות לגזענות. החלטה 3379 של העצרת הכללית של האומות המאוחדות אשר נתקבלה ב-10 בנובמבר 1975 קובעת כי "ציונות היא צורה של גזענות ואפליה גזעית". החלטת האו"ם ב-1975 הייתה חלק מסדרת פעולות דיפלומטיות אנטי-ישראליות מצד ברית המועצות ומדינות ערב בתקופת המלחמה הקרה. פעולות אלה כללו ניסיון כושל לסלק את ישראל מהאו"ם, שיתוף אש"ף במגעים עם האו"ם והקמת ועדה לשמירת זכויות העם הפלסטיני. בהיבט הפנימי הישראלי, באה החלטה זו בתקופה בה התערערה ההגמוניה של מפלגת העבודה בשלטון. הכישלון הדיפלומטי במניעת החלטה 3379 נתפס כחולייה בשרשרת כישלונות של השלטון הוותיק שהחלה בפרוץ מלחמת יום הכיפורים. בדיעבד אפשר לומר שהחלטת העצרת הכללית סימנה שפל עמוק ביחסי החוץ של מדינת ישראל, שפל שנמשך כ-10 שנים והסתיים בהדרגה עם סיום המלחמה הקרה והפשרת היחסים בין ישראל לברית המועצות בסוף שנות ה-80.
בהצעה תמכו 72 מדינות, ביניהן מדינות ערב ומדינות מוסלמיות, רוב מדינות הגוש המזרחי, רוב מדינות אסיה (ובכלל זה כל המדינות המוסלמיות), מדינות רבות באפריקה שמדרום לסהרה, ומספר מדינות נוספות, בהן טורקיה, פורטוגל, ברזיל, מקסיקו וקובה, שהייתה בין מציעות ההחלטה יחד עם גינאה ומדינות ערב.
35 מדינות התנגדו לה, ביניהן מדינות המערב, רוב מדינות מרכז אמריקה, אורוגוואי ומספר מדינות באפריקה.
32 מדינות נמנעו או נעדרו מההצבעה, ביניהן רוב המדינות באמריקה הלטינית, חלק ממדינות אפריקה שמדרום לסהרה, חלק ממדינות מזרח אסיה, וכן גם ספרד, יוגוסלביה ורומניה, היחידה ממדינות הגוש המזרחי שלא תמכה בהצעה.
בתגובה לקבלת ההחלטה הכריז שגריר ארצות הברית לאו"ם דאז, כי "ארצות הברית קמה כדי להכריז לפני האסיפה הכללית של האומות המאוחדות, ולפני העולם, שהיא אינה מכירה, ולא תפעל על פי, ולעולם לא תסכים בשתיקה לקביעה המגונה הזו".
בתגובתו להחלטה הצביע נציג מדינת ישראל באו"ם, חיים הרצוג על העיתוי - ההצבעה התרחשה בדיוק במלאת 37 שנה לליל הבדולח, וקרע את הצעת ההחלטה על דוכן הנואמים באומרו "עבורנו, העם היהודי, אין זו אלא פיסת נייר, ואנו נתייחס אליה ככזו." בתגובה להחלטה, הוחלף שמן של "שדרות האו"ם" בתל אביב, ירושלים ובחיפה ל"שדרות הציונות".
החלטות או"ם רבות עוסקות במדינת ישראל וגינוייה עוד לפני הכרזת המדינה ב-14 במאי 1948, עוד קודם להקמת המדינה, במהלכים שהובילו להקמתה. רוב המחלוקות נוגעות בסכסוך הישראלי-ערבי (לרבות הסכסוך הישראלי-פלסטיני). סוגיות אחרות צצות מדי פעם. ארצות הברית נוהגת להטיל וטו על רוב החלטות מועצת הביטחון בנושאים הקריטיים מבחינת ישראל על בסיס השותפות ביניהן, מדיניות המכונה דוקטרינת נגרופונטה. לעומת זאת המדינות האסלאמיות ובמיוחד מדינות ערב נחשבות לגורם העוין ביותר לישראל באו"ם והן היוזמות של מרבית ההחלטות האנטי-ישראליות המתקבלות בו, כגון החלטה 242, החלטה 338, החלטה 3092 והחלטה 3379. מתוך 175 החלטות מועצת הביטחון עד 1990, 97 היו נגד ישראל. מתוך 690 החלטות העצרת הכללית עד 1990, 429 היו נגד ישראל. מאז 2006 התקבלו 62 החלטות נגד ישראל במועצת זכויות האדם של האו"ם. המספר הזה גבוה יותר ממספר ההחלטות שהתקבלו בנוגע לכל שאר העולם. בשנת 2014, 87% מהגינויים של האום היו גינוייה של מדינת ישראל - 20 מתוך 24 גינויים, כשבמקביל רצח עם עדיין נמשך בסוריה, בסין ובטורקיה. בשנת 2015, 22 החלטות של האום הנם נגד ישראל, גינוי 1 נגד איראן וגינוי אחד כנגד צפון קוריאה. שימו לב לדבריה של מתורגמנית באו"ם שלא ידעה שהמקרופון שלה פתוח:
בסופו של דבר, ב-16 בדצמבר 1991, עם תום המלחמה הקרה, קיבלה העצרת הכללית של האו"ם החלטה מנוגדת (מס' 4686) שבה היא מודיעה כי היא חוזרת בה מן ההשוואה. כמעט כל המדינות הלא-ערביות שינו את עמדתן, ותמכו בהחלטה המנוגדת לקביעה הכלולה בהחלטה 3379 (למעשה, מדובר בביטול ההחלטה הקודמת). כמה מדינות ערביות ומוסלמיות ולצדן קובה, צפון קוריאה ווייטנאם עדיין תמכו בהשוואה בין הציונות לגזענות.
בסרטון: חיים הרצוג, שגריר מדינת ישראל באו"ם, לא מתנצל על היותו יהודי ציוני ומבהיר שההחלטה היא בסך הכל חתיכת נייר וזה מה שהיא שווה, קריעה, כמו יתר החלטותיה האנטישמיות של האו"ם כנגד היהודים ומדינת ישראל.
תוספת: בתאריך ה-27 לנובמבר,2015, כשבועיים לאחר פרסום הפוסט, האום קבע שיא של 6 החלטות אנטישמיות לגינוי ישראל ביום אחד - 5 החלטות הועלו על ידי רש"ע, הרשות הערבית ביהודה, שומרון וחבל עזה. אחת הועלתה על ידי סוריה, באותה המדינה בה מתרחש רצח עם. 102 מדינות החליטו לתמוך בגינוי, ביניהן צרפת, בריטניה וגרמניה. לא הועלתה כל החלטה שמטרתה לגנות את הטרור האיסלמי והרציחות בגין פעולות טרור המתרחשות ברחבי ארופה, למשל, בסוריה או בישראל על ידי מוסלמים. למעשה, הנושא כלל לא עלה, לא הוזכר, לא צויין ולא בטיח. יום שגרתי באו"ם שמום. ברור, כי האו״ם אובססיבי כלפי ישראל. 22 החלטות נגד ישראל בעצרת הכללית של האו״ם ב-2015! 1 נגד איראן | 1 נגד צפון קוריאה | 0 נגד סוריה. מתוך 175 החלטות מועצת הביטחון עד 1990, 97 היו נגד ישראל. מתוך 690 החלטות העצרת הכללית עד 1990, 429 היו נגד ישראל. נמשיך להילחם בשקרים ובהסתה המגמתית הפלסטינית ונראה לעולם את הפנים היפות של מדינת ישראל.
"סוראליסטי, האו"ם לא מבין שהעולם נמצא תחת מתקפת מחבלים שהורגים בשם האסלאם – כמו הפלסטינים שדוקרים יהודים וישראליים… זה מדהים. בתקופה שבה המשטר הסורי טובח בעמו שלו, איך יכולים לקרוא באו"ם ליותר אנשים לתמוך בשלטונו של אסד? העיתוי של הגינויים הוא מבחינה מוסרית מרגיז ואבסורדי... הפארסה בעצרת הכללית מדגישה את העובדה הפשוטה: יש רוב אוטומטי באו"ם נגד ישראל, ואין כל עניין אמיתי לעזור לפלסטינים. המטרה של הגינויים נשארה רק אחת: לעשות מישראל שעיר לעזאזל…התקפה בלתי מידתית של האו"ם נגד המדינה היהודית מערערת את האמינות המוסדית של מה שאמור להיות גוף בינלאומי אובייקטיבי"
התקווה הוא ההמנון הלאומי של מדינת היהודים, היינו מדינת ישראל. משום מה, החל מקום המדינה ועד היום, מקובל לשיר את ההמנון בסגנון מסויים, שהזמר או הזמרת ששרים את ההמנון בארועים רשמיים, כמו טקס יום הזכרון, יהיה חסר מבטא מזרחי וסלסול בשירה. מאפיין זה הנו המשך לכך שהמוזיקה המזרחית בפרט וכל מאפיין של התרבות היהודית - מזרחית בכלל מודר מהתקשורת המיינסטרימית בישראל, זאת למרות שמוזיקה מזרחית מושמעת בארועים משפחתיים רבים וברחוב הישראלי. צנזור המוזיקה המזרחית והתרבות המזרחית הגיעה לרמה כזו, שאוהבי הז'אנר נאלצו לפתוח תחנות רדיו פירטיות לפני המצאת האינטרנט כי תחנות הרדיו סרבו להשמיע את המוזיקה האהובה ולהוסיף אותה לפלייליסט.
הדבר צריך להשתנות ואכן, בשנים האחרונות פועלים כדי להשמיע ככל האפשר זמר מזרחי שר את התקווה. זה בר ביצוע ונעשה על ידי ישי לוי למשל ששר במשחק הגמר של גביע ישראל בכדורגל ועל ידי עמיר בניון כשהתברר שהליכוד בראשות ביבי נתניהו זכה בבחירות ה-20 לכנסת ברוב המנדטים. זוהי מדיניות ברוכה שיש ליישם אותה ככל האפשר, החל מהטקסים בבית הספר ועד ההשמעות בטלויזיה ובטקסים ממלכתיים במדינת ישראל.
ראיתי עכשיו כתבה נחמדה בערוץ 10 על ההתבטאותו של ביבי ביום הבחירות שנת 2015 - "הערבים נוהרים לקלפיות", כך טען. במהלך הראיון, ראיינה מירה עוואד כל מיני נציגים של ה"מגזר" [כן, אותו "מגזר" שלא צריך לפרט לגביו אבל כולם יודעים שמדברים על ה"מגזר"]. אחד הטיעונים הבולטים שלה היה מה היה קורה אם מישהו באירופה היה אומר "היהודים נוהרים לקלפיות".
אז אני רק רוצה לציין שאם היהודים באירופה היו טוענים שאדמת אירופה כולה היא אדמתם, שהאירופאים שחיים במדינה הם מהגרים, שכשביום העצמאות של כל מדינה אירופאית היהודים היו מציינים את יום אסונם ואם הם היו מגדירים את עצמם כבני עם אויב למדינה בה הם חיים והנציגים שלהם בפרלמנטים האירופאים היו נמנעים מלגנות ואף לוקחים חלק בפעולות טרור נגד המדינה בה הם חיים, אני לא חושבת שהייתי כל כך מופתעת. יותר מזה, אולי יש הצדקה אם היהודים היו מתנהגים כך לאור השואה שהתרחשה ברחבי היבשת במחצית הראשונה של המאה ה-20. מליוני נפשות יהודיות נימחו מעל פני האדמה, כשמקום קבורתם אינו ידוע בוודאות. מדובר בקהילות שלמות של יהודים שהתפתחו בגלות, בתרבויות יהודיות עתיקות של מאות שנים בעלי שושלת מאז אותו גרוש מארץ הקודש לפני 2,000 שנים. מדובר בפליטים לכל דבר שאיבדו את כל מה שהיה להם על בני האדמה, את משפחתם, את רכושם הרב, את אדמתם, את קהילתם. ולא רק באירופה. מישהו היה מאשים את היהודים אם היו מתנהגים כך גם במדינות ערב, מהם גורשו לאחר שקרוביהם ובני קהילתם נרצחו ורכושם נשדד? מעשים אלו בוצעו על ידי שכניהם הערבים, זאת לאחר שהקהילות היהודיות במדינות ערב פיתחו במדינות אלו חיי קהילה, השתלבו בחברה, צברו רכוש, קנו אדמות, הקימו משפחות ועוד. הם נרדפו על ידי הממשל הערבי ושכניהם הערבים. מדובר בשואה לכל דבר ועניין. נערכו נגדם פרוגרומים והתנכלויות. מישהו היה מאשים את היהודים אם הם היו מגיבים בהתאם ודורשים את חיי קרוביהם בחזרה? את רכושם? את אדמתם? אז על מה מלינים הערבים? היהודים נאלצו לצאת לגלות מארצם, ממולדתם, במשך 2,000 שנים. לעומתם, המוסלמים המציאו היסטוריה בת 1,400 שנים, וגם היא לא מבוססת. הרי גם ספר ההיסטוריה המוסלמי, הקוראן, לא מקיים שום קשר בין האיסלאם לארץ ישראל. ההיפך מכך, הקוראן מקשר בין היהודים לישראל ולירושלים בירתה. 2,000 שנות גלות אלו של רדיפות ופרוגרומים כנגד היהודים הסתיימו בשואה רצחנית. 1,400 שנות היסטוריה איסלמית מאופיינים בטרור וג'יהאד כנגד עמי העולם, כולל עם הספר, העם היהודי. שום נכבה שום חרטא. השלום נוגד את ערכי האיסלאם. המוסלמים הנם אורחים בלבד בארץ ישראל. מקורם ממצרים, מסוריה, מלבנון וממדינות מוסלמיות נוספות. אין להם קשר למדינת ישראל. אין דבר כזה עם פלסטיני. ארץ ישראל וירושלים בירתה עדיין כבושות על ידי המוסלמים הלכה למעשה. מדינת ישראל הנה מדינת היהודים ועדיין, אינה בה חופש דת וחופש תנועה ליהודים. תקשורת ההמונית בישראל ובעולם מבצעת דהומניזציה ליהודים אך לא חושפת את המתרחש בקרב מדינות מוסלמיות, את השואה היום - יומית שסובלים תושבי מדינות כמו בתימן, בסוריה ובעירק, בעקבות ארגוני הטרור המובלמים כגון דעאש [ISIS]. הסרטון הבא מציג תמונות נוראיות של מוות אסירים בסוריה, כנראה מתנגדי המשטר. זה לא רק הוצאה להורג, אלא טבח ועבירה על רבים מהסעיפים של אמנת כבוד האדם וזכויות האדם של האו"ם, לאחר שעברו עינויים.
אזרחי ישראל באשר הנכם ,שלום.
כאדם כיהודי, כישראלית, אני פונה אל מצפונכם ערב יום השואה ומפצירה בכם לצפות. סרטון זה מתאר את השואה המתחוללת ברגעים אלו ממש במרחק של מאה חמישים ק"מ קו אווירי מביתכם. כן, אלו תמונות שואה עדכניות בצבע .
וכן, המציאות הזו מתחוללת ברגעים אלו ממש. הכתב בערבית מזכיר את המלים 'שואה' ו'אושוויץ'. דר' גיא בכור, מזרחן שמחובר למציאות המתרחשת במזרח התיכון, מדבר על סדר עולמי אחר. על מזרח תיכון בו מדינות ערב יקרסו והשבטים משתלטים על משאבי המדינה ועל ערי הבירה, בוזזים ומחריבים. איך זה שבכל פעם, כשמתרחשת לב שואה, העולם שותק? זה נראה נוח לעולם המערבי כשהעולם המוסלמי בוער. מדובר במראות טראומתיים. עם זאת, הדבר אינו נמצא בסדר עדיפות גבוה באג'נדה העולמית. הקהילה הבינלאומית אינה מעוניינת להציל את חייהם של מליונים במדינות ערב. מדובר בטבח לכל דבר, רצח עם, בשואה של מוסלמים כנגד מוסלמים. עם זאת, רוב החלטות האו"ם ארגון שהוקם לאחר מלחמת העולם השניה, הנם החלטות המתנגדות לקיומה של מדינת היהודים, הלא היא מדינת ישראל. חלקכם וודאי יטען שאינו מסוגל לצפות בסרטון זה מהסיבות, כמו, סרטון מעודד אלימות ומשחית את הנפש וכן, בטענה שאין לכם עניין פרוגרסיבי להתעניין בעיניינים לא לכם.
זו זכותכם, אך זכרו שבזמן שואת היהודים באירופה רבים תירצו את שתיקתם והתעלמותם בדיוק בתירוצים אלו.
זכרו גם את השמאל הישראלי הרדיקלי. את האדריכל של שואה זו, המבוססת על סיסמתו מבילעין "מחאה בלתי אלימה" ומזרח תיכון חדש שחתר וזעזע את יסודות השלטון הערבי הריכוזי בארצות ערב והוביל במישרין לשואה איומה זו כתוצאה מחוסר משילות. מה אתם יכולים לעשות?
קומו נגד השמאל הרדיקלי
ארגנו מחאות מולו
בוזו לו
תירקו בפרצופו
זה הזמן לסולידריות יהודית ערבית אנושית בינלאומית כוללת נגד השטן השמאלני רדיקלי. גם היהודים עברו שואה, לאחר 2,000 שנות גלות. דווקא אנחנו צריכים להיות אור לגויים ולמנוע את רצח העם המתרחש אצל שכנותינו במזרח. דווקא היהודים צריכים להציל חיי אדם. אנחנו חיייבים לדעת, חייבים לזכור, חייבים למנוע.
פעם בכמה שנים, האליטה השולטת בחברה הישראלית ובמערב בכלל, מאפשרת לנו, ל-99%, להאמין באשליה שיש לנו שליטה על המתרחש. יחד עם זאת, השליטה, למעשה, נמצאת בידי האליטה, ה-1%, בעלי ההון, הכוח והשררה. פעם בכמה שנים, אותם האנשים שמרכיבים את ה-1% באוכלוסייה מחזיקים את הכורסא באימה, שמא רוב האוכלוסייה תפסיק להיות מושפעת מתקשורת ההמונים ואכן תצביע למפלגה שאינה הולכת עם הזרם של האליטה. בבחירות אלו של ישראל שנת 2015, הזעזוע בקרב האליטה בא לידי ביטוי בעוצמה רבה יותר. מפלגות חדשות נוספות עולות וצצות. מפלגות אחרות איחדו כוחות כדי לעבור את אחוז החסימה, רף שעלה בשנה האחרונה. מיתוסים ואשליות מיוחסים לשמאל של היום, כאילו הוא ציוני, רביני ובן גוריוני. בפועל, אין קשר בין המחנה הציוני לבן גוריון, לרבין ובכלל לציונות. ההיפך מכך. הם קיצוניים יותר מגלאון, ממש כמו טיבי, דעאש וזועבי. הלחץ של ה-1% הביאה לכך שהבחירות הנוכחיות הפכו לתוססות. מי יודע, אולי ההמון יקבל שכל, דבר שיפגע בעמדות הכוח שלהם? הם מרגישים את האדמה בוערת תחת רגליהם. לכן, במאבק על הקולות, המפלגות מוציאות את הכלים הכבדים - השמאל מבצע דהומניזציה לאנשי הימין, בעיקר לביבי ולשרה נתניהו. הם מזמן לא אנושיים, בני אדם. הכל, רק לא 'הוא', זה שאסור אפילו לשאת את שמו. עדיף לחתום על הסכם עודפים עם טרוריסטית שנלחמה בחיילי צהל על אוניית הטרור המרמרה וליצור חרדופוביה. האליטה שולטת בתקשורת ומתרמנת את המסרים בה לצרכיה ומצנזרת מסרים שלא תואמים למציאות שהאליטה מעוניינת ליצור. בכך, ה-99% מוצפים במידע מוטעה, שקרי וכוזב, מלמדים את הסטודנטים באקדמיה להאמין לשקרי השמאל. קיימת הטעיייה לגבי מי שעומד מאחורי 'תג מחיר' כנגד המיעוט הערבי ושרפת המסגדים, לגבי היחס של כוחות הבטחון הישראלית כנגד המחבלים והאוכלוסייה הערבית התמימה הנמצאת בשטח עליו מגנים כוחות הבטחון, אך המחבלים מנצלים אזרחים כחומת מגן. בכך, באה לידי ביטוי תקשורת מצונזרת ומוטה. לא קיים חופש ביטוי ואו חופש עיתונות. "אסור לנו לאבד את מרצ". כך פורסם במודעות תעמולה ענקיות בעיתון "הארץ", ה"שופר" הבלתי רשמי של מרצ. לאחר שנחשפנו לכרוז הבחירות של המפלגה. בכרוז נכתב הביטוי הפוגע לפיו במדינת ישראל "פוצחים במלחמות מיותרות כל שנתיים" - נראה שהתשובה למשפט הפותח הנ"ל אמורה להיות "אסור לנו להושיב את מרצ בכנסת הבאה". את כרוז הבחירות פרסמה מפלגת השמאל ובו נאמר, בנוסף: "הבית שלנו בסכנה, רומסים לנו את הדמוקרטיה, פוצחים במלחמות מיותרות כל שנתיים". המלחמה על שלומם של תושבי ישובי עוטף עזה, עד לבאר שבע ואף תל אביב הנה מלחמה מיותרת? אם אלה מלחמות מיותרות, מה הן מלחמות הכרחיות?
אסור לנו לאבד את מרצ? אסור לנו להישאר עם המפלגה הזו. בהמשך המודעה המצוטטת לעיל נכתב בין היתר: "מחוקקים חוקים גזעניים, מפלים נשים וערבים, מתאכזרים לחלשים ולבעלי חיים". יפה. בוודאי שאסור להתאכזר לחלשים ולבעלי חיים, אבל מותר ככל הנראה להתאכזר לאלמנות, ילדים והורים של חיילים שמסרו את נפשם על הגנת העם והמולדת, ולומר להם שהקרבן היה מיותר, ושמוטב שיעזבו את הארץ ולא ייפלו קרבן לממשלה המנהלת מלחמות מיותרות. בפועל, השמאל האלטיסטי הוא גזען, כל עוד זה לא מתקרב לחצר האחורית שלו. זוהי המטרה של המסתננים מאפריקה השחורה - הכל בסדר כל עוד הם מתרכזים בדרום תל אביב. הנטייה היא להעביר מסרים שליליים כנגד הימין, החרדים ומתנחלים וכן, להלל מחבלים, שמאלנים ופעילות אנטישמית.
אל תאפשרו למשטרת הקיטורים לקנוס אתכם - תשפיעו, לכו להצביע. תשברו את ההגה ימינה ושימו בקלפי *קץ* למען ברוך מרזל ומיכאל בן ארי או *טב* למען הבית היהודי, נפתלי בנט ואיילת שקד. זוהי התרומה הקטנה שלכם. אל תתנו להם להוביל אותנו באף. תצביעו למען מדינת ישראל, מדינת היהודים. זה תלוי בכם.
"אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל"
זוהי הכרזתו של דוד בן גוריון, אז, בתאריך העברי ה' באייר, שנת תש"ח. בניגוד לקביעה זו, להלן מה שהתרחש בעיר הישראלית והיהודית נתניה - רבי הניח תפילין לאנשים וקיבל 730 ₪ קנס. מדובר ברבי לוי יצחק שוקרון, חסיד חב"ד מנתניה שעלה לארץ מצרפת, מדינה אנטישמית ביותר. הוא קיבל ביום שישי האחרון דו"ח בסך של 730 ש"ח בגלל שעסק במבצע תפילין, מנהג יהודי עתיק, במקום ציבורי. שימו לב שנתניה הנה עיר המאוכלסת על ידי יהודים וברחובותיה מתנוססים דגלי ישראל ובהם מגן דוד. תושבי העיר והעירייה חוגגים חגים יהודיים, כולל עדלאידע בפורים והדלקת נרות בחנוכה. עסקיה מתפרנסים בזכות החגים היהודים - המאפיות מוכרות בחנוכה סופגניות ואוזני המן בפורים. חנויות הספרים מוכרות בין היתר ספרי תנ"ך וספרי מתכונים המאפיינים את המסורת היהודית. מסעדות מוכרות מזון כשר וכך גם הסופרים. רבים מתושביה חובשי כיפה ושומרי מסורת ויש בה אף בתי כנסת ובתי חב"ד - לכאורה שיתוף פעולה הרמוני בין דת ודמוקרטיה. עם זאת, נאסר לבטא בתחומה סממנים דתיים ומנהגים יהודיים ברחובות העיר כמו הנחת תפילין. במידה ומוסלמי היה פורס מצע באמצע המדרכה ומתחיל להשתטח לכיוון מכה, אף גורם אכיפה לא היה מעז למנוע זאת ממנו. מדינת ישראל הנה מדינה יהודית ודמוקרטית הדוגלת בחופש דת. יותר מכך, מדובר במדינה יהודית, כאשר במדינות רבות בעולם נאסר על היהודי להיות יהודי ועל כן, מדינת ישראל כמדינת היהודים מחויבת לאפשר ליהודי לחיות בה בבטחון. עם זאת, הטלת סנקציות על יהודים באשר הם יהודים מוכיח כי לא כך הדבר. מסוכן ליהודים להיות גם בישראל ולבטא סממנים יהודיים כמו הנחת תפילין. לא ניתן לוותר על אופיה היהודי של מדינת ישראל כפי שנקבע בהכרזת המדינה. לידיעה, טקס הכרזת המדינה הוקדם ליום שישי במטרה למנוע חילול שבת, עד כמה שבן גוריון, אותו אדם שנבחר להכריז על הקמתה ולהנהיג אותה, היה אדם חילוני. מדינת ישראל הנה מדינה יהודית. עם זאת, דגלי חמאס, אש"ף ודאעש מונפים בכל פינה על ידי מחבלים ערבים - מותר, ערבים מתכופפים ברחוב להתפלל - מותר, אבל הנחת תפילין במקום ציבורי אסור!!! נאסר על חיילי צה"ל, המגנים על אזרחי ישראל, להגן על עצמם מפני מחבלים. שוטר המגן על עצמו ועל חבריו מפני מחבל עם סכין ביד חוטף לינץ' תקשורתי. יהודים בירושלים אינם מוגנים וכן, נאסר על השוטרים להגן על עצמם מפני מחבלים. אזרחי ישראל, יהודים, שוטרים וחיילים מותקפים על ידי מחבלים רק מאחר והם יהודים, אך נאסר עליהם להגן על עצמם. הביקורת כלפי יהודים המתיישבים ברחבי הארץ הנה עצומה. למרות הריבונות שיש מדינת ישראל על הר הבית, נאסר על יהודים לעשות למקום קדוש זה עליה.
חינוך - זה כל הסיפור. אלו הם המראות מעזה לאחר הטבח בבית הכנסת, בו נרצחו 5 ישראלים ונפצע שמונה. ברקע, מאחורי המחבלים, תמונות שני המחבלים "השהידים" שטבחו במתפללים.
התמונה נלקחה מעמוד הפייסבוק הרישמי של הפת"ח. מראות הילדים על רקע הגרזנים המונפים הנה אחת הסיבות מדוע לא גדל בצד השני דור החותר לשלום ומדוע הסיכוי לסיום הסכסוך, הולך ומתפוגג, הולך ונעלם והוא כיום כמעט אפסי.
כך גדל דור נוסף לשנאה, הרג, קטל וחורבן. אין כלל ספק שמהילדים העומדים היום בצל הגרזנים המונפים, יצאו המחבלים של מחר. ראש השב"כ אומר שאבו מאזן לא מעודד אלימות וטרור, טוב נו, כנראה שבשב"כ אין יוטיוב, או אינטרנט בכלל. הנה, לאחר חיפוש קצר בן 0.62 שניות בגוגל, אבו מאזן נראה מוחא כפיים לשר הפנים של ממשלתו, הקורא לג'יהאד בירושלים. תכל'ס, מדאיג מאד שלשב"כ אין יוטיוב או גוגל. איך לעזאזל הם מתעדכנים בכל הסרטונים החדשים של חתולים מנגנים בפסנתר? להלן מובאה מהנאום שנשא השר לענייני דת ברש"פ, מחמוד אל-הבאש:
"יש מסר שאנו חייבים לשלוח לאלו שחטפו את מחנה הפליטים [הפלסטיני] אל-ירמוכ [בסוריה] תחת סיסמאות, אמתלות ותירוצים מופרכים שאין בהם ממש. אנו אומרים להם: מקומם של ההתנגדות והג'יהאד אינו במחנה הפליטים אל-ירמוכ. מי שרוצה התנגדות ומי שרוצה ג'יהאד- כיוון הג'יהאד מוכר וברור. כולם מכירים אותו. איני חושב שיש מישהו שאינו יודע איפה הג'יהאד צריך להיות. [מחיאות כפיים] איני חושב שיש מישהו שאינו יודע לאן צריך להפנות את המאמצים והיכן צריך לרכז את ההמונים. איני חושב שיש מישהו אשר אינו יודע את זה. אלו ששולחים צעירים לסוריה ולמקומות אחרים כדי למות למען מטרה שגויה, עליהם לעצור ולהבין כי ירושלים עדיין מחכה. ירושלים היא הכיוון, ירושלים היא הכתובת. [עבאס והקהל מוחאים כפיים]. מצפן אשר אינו מצביע לירושלים, מוחמד עליו השלום חף ממנו. מצפן אשר אינו מצביע לירושלים, שליח האל עליו השלום חף ממנו. חדלו מבורותכם, ודעו כי אתם כלי משחק קטנים בלבד בידיים זדוניות אשר מנהלות משחק מלוכלך כדי לפורר את האומה, להחלישה ולהסיט את המצפן מכיוונו הנכון."
[הטלוויזיה הרשמית של הרש"פ, 13/01/2014]
ההתנהגות הזו מייצגת את השמאל בישראל, הסובל מחרדופוביה ורודף אחרי כל חובש כיפה ושומר שבת וכשרות. מדובר באנטישמיות ושנאה עצמית, לא פחות, שמטרדתו להכחיד את היהודים והיהדות.
להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון ירושלים. זהו משפט מההמנון הישראלי, התקווה. זוהי ארצנו, מדינתנו. איך זה שהיהודים אינ חופשיים ובטוחים בה? היהודים אינם מוגנים בגולה והם נרדפים בשל יהדותם, פליטים. אם אנחנו לא נהיה מוגנים במדינת ישראל, מדינת היהודים, איפה נהיה מוגנים? מן הראוי לבטל מיידית את הדו"ח, לחקור מי נתן את ההוראה לפקח ולהעמידו לדין. למי ששכח, אלו הם דבריו של דוד בן גוריון, ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל וציוני נלהב, ביום הקמת המדינה.
במהלך הפגנת סטודנטים מהאוניברסיטה העברית נשמעו קריאות בעד זכות השיבה ונגד נוכחות ציונית בירושלים.
"ציונים צאו החוצה, ירושלים ערבית" !!! כך צועקים ערבים ישראלים באוניברסיטה העברית. זהו סרטון שני מתוך ההפגנה של התאים הקיצוניים אתמול (14.5) לזכר הנכבה ולעידוד השתמטות.
את ההפגנה כאמור ארגנו חד"ש ירושלים - الجبهة القدس, حركة وطن الطلابية - القدس ו-التجمع الطلابي الديمقراطي (תנועת בל"ד ותנועת וטן).
**
במהלך ההפגנה שרו המפגינים על רצונם לגרש את הציונים ואת היות העיר ירושלים "ערבית בלבד
**
לאנשים האלה, הקיצונים האלה, נותנים במה חופשית, נותנים להם לזעוק "גזענות" על כל דבר ועוד מתנצלים בפניהם, והכל בחסות האוניברסיטה העברית בירושלים | הדף הסטודנטיאלי Hebrew University of Jerusalem.
אנחנו שואלים: מי פה הגזען ומי פה הדמוקרט ?!
**
בהזדמנות זו, אנו קוראים לכם לחתום על עצומה שרצה והקוראת לאוניברסיטה להפסיק את הכניעה והטירוף
הר הבית בידנו. כך נטען על ידי מוטה (מרדכי) גור, מפקד חטיבת הצנחנים ביום בו שחררה החטיבה את ההר במלחמת ששת הימים מידי הכובש הירדני. באותו הקרב, החטיבה איבדה 97 חיילים. למרות זאת, הרשויות אוסרות על כל מי שאינו יהודי לבקר בהר הבית.
עם איחוד ירושלים תחת שלטון ישראלי בעקבות מלחמת ששת הימים בשנת 1967 רשאים להיכנס להר מבקרים בני כל הדתות. אולם הכניסה למבקרים לא-מוסלמים מותרת רק דרך
שער המוגרבים, וכמו כן אסורה עדיין התפילה והפולחן במקום למבקרים לא-מוסלמים.
בין שנת 2000 לשנת 2003 נאסרה הכניסה למתחם למבקרים לא מוסלמים בעקבות אירועי "האינתיפאדה השנייה". נקודת הזמן הרגישה ביותר בהר היא בצהרי יום שישי, בסיומם של תפילות יום השישי במסגדים בהר. בתקופות רגישות מגבילה משטרת ישראל כניסת מתפללים מוסלמים להר הבית, על מנת להקטין את הסכנה להתפרצות הפגנות אלימות במתחם. הגבלות על לא-מוסלמים בכניסה להר הבית
הכניסה למתחם מותרת בימים א' עד ה', בין השעות 7:30 - 10:00 בבוקר ובין 12:30 עד 13:30 אחר הצהריים. בתקופת שעון קיץ הכניסה בבוקר מותרת עד 11:00, וכניסת הצהרים היא בין 13:30 ל-14:30.
הר הבית סגור למבקרים לא מוסלמים בימי שישי, שבת וימי החג המוסלמים.
בחג רמדאן הכניסה רק בשעות הבוקר.
הכניסה למסגדים בהר אסורה, כמו הכניסה להר הבית דרך שוק העיר העתיקה ברובע המוסלמי האסורה אף היא.
המבקרים חייבים לעבור בדיקה ביטחונית ולהציג תעודת זהות בכניסתם להר.
תשמישי קדושה כגון: סידור, טלית, תפילין, ארבעת המינים, דגל ישראל וכן כלים מוזיקליים אינם מורשים במתחם.
אסור להתפלל או להשתחוות בכל מתחם ההר.
כיום, עולים להר כ-9,000 יהודים ישראלים בשנה, לעומת כ-370,000 המבקרים כתיירים. להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון ירושלים. זהו המשפט החזק ביותר בהמנון הישראלי, התקווה. זהו הדיווח המקומם של אדם מהשורה בשם מוטי בוזגלו, או מבחן בוזגלו, אם תרצו, המוכיח כי היהודי אינו חופשי בארצו וכי היהודי אינו מוגן במדינתו על ידי חוק יסוד : כבוד האדם וחירותו וכן, אין חופש דת בישראל למי שאינו מוסלמי. לאחרונה אף נטען על ידי רש"ע, כי הכותל המערבי הנו חלק ממסגד אל-אקצא ולכן הוא מחוץ לתחום ליהודים. כך על פי אנשי רוח ומנהיגים דתיים ברש"ע שפרסמו דברים ברוח זו.
וכך סיפר בוזגלו:
ביום שישי- ה- 25.4.2014 הגעתי לעיר העתיקה באופן מקרי לחלוטין- שמתי את המחשב שלי לתיקון במרכז העיר והייתי צריך לחזור אחרי כשעתיים לקחת אותו, וכשחשבתי מה לעשות בזמן הזה, אז נזכרתי שלא הייתי המון זמן בעיר העתיקה (משהו כמו חצי שנה).
במהלך הטיול הספונטני שלי בעיר העתיקה עברתי ברחוב השלשלת באחת מהסמטאות שמובילות להר הבית. ונתקלתי בזוג שוטרים- שוטר אחד ערבי בשם עלאא ושוטרת נוספת שהיתה פאסיבית יותר וכמעט לא אמרה כלום. במהלך הצעידה שלי לא הבחנתי בשוטרים בצד הדרך, וכשחלפתי על פניהם השוטר פנה אלי בערבית, אני לא הבנתי מה הוא אומר, ואחר כך הוא ניסה לפנות אלי באנגלית- אמרתי לו שאני ישראלי, ואני מדבר עברית. הוא שאל אותי לאן אני הולך, אז עניתי לו שאני רוצה לבדוק אם ניתן להיכנס להר הבית- כלומר אם אלה השעות המותרות לביקור וכניסה.
באותו הרגע הטונים של השוטר החלו להיות יותר ויותר תקיפים- הוא שאל אותי "למה אתה רוצה לעלות להר הבית, מה יש לך לעשות שם"? עניתי לו שאני רוצה לעשות סיבוב קצר ברחבה של הר הבית, כמו כל תייר אחר, ולצאת. מאותו הרגע התחיל שיח הזוי, שבמהלכו השוטר שהבין שמדובר בבן אדם תמים, חף מפשע וללא כל כוונה פלילית (או לחילופין- כוונה להפר את הסדר הציבורי), התחיל להתכווח איתי ולהטיל עלי על מיני האשמות, כשהשוטרת עומדת בצד. חשוב לציין פרט חשוב מאוד מכל המקרה הזה- העברית של השוטר עלאא היא מאוד חלשה- מלבד העובדה שניכר עליו שהוא לא מכיר כחצי מהמילים בשפה העברית, ניתן לראות שהוא בכלל לא מבין את הניואנסים של השפה העברית, ומושגים בסיסיים שקשורים לשפה העברית ולהוואי הישראלי. כך למשל- ש "זה נשמע לי מאוד הגיוני שאני אוכל לעלות ולטייל ברחבת הר הבית כמו כל תייר אחר לבד, ולא עם קבוצה גדולה שמזהים אותה בקלות כקבוצה של יהודים, ואז היא יכולה להיות מותקפת ולמשוך אש". אלה בדיוק המילים שאמרתי, ומה שהשוטר עלאא הבין מהמילים הללו היא שאני מעוניין לעלות להר כדי לעורר פרובוקציה וכדי למשוך אש- הוא ענה לי בתגובה: "אהה- זה מה שאתה רוצה- לעלות להר ולמשוך אש??!?!? תביא את תעודת הזהות שלך". באותו הרגע הייתי בהלם- ואמרתי לשוטרת ששתקה ליידו "את ראית מה היה פה עכשיו? זה נראה לך הגיוני מה שהוא עושה? הרי את שמעת בדיוק מה אמרתי לו, ושאין לי שום כוונה לעשות איזשהו מעשה לא חוקי". השוטרת ענתה משהו בסגנון של :"אין מה לעשות, זה הוא קובע, ועכשיו תמתין לו". לאחר שהוא לקח את תעודת הזהות שלי, הייתי בטוח שהשוטר ייראה במחשב שאני בן אדם נורמטיבי, בלי עבר פלילי, ולא רק זה- אלא גם בן אדם שמעולם לא נחקר בתחנת משטרה, ואפילו לא עוכב אף פעם על ידי שוטר. מאותו הרגע התחיל סיוט שנמשך כמעט 4 שעות, במהלכו השוטר עלאא ויתר השוטרים בנקודת המשטרה הסמוכה ליד רחוב השלשלת התנהגו באלימות רבה (מילולית), ואף בזלזול רב.
מסתבר שבאותו הרגע השוטר עלאא החליט להמציא לעצמו גרסה שאין אף קשר בינה לבין המציאות, ויותר מזה- כל אדם סביר ורציונאלי, וכל שוטר ואיש חוק שהיה נכנס לנעליו של השוטר עלאא היה מבין שמדובר בבן אדם נורמטיבי , שומר חוק וללא כוונה פלילית- אני מאמין כי גם אותו שוטר הבין זאת, אולם נראה היה שהוא היה נחוש למצוא איזושהי סיבה לעכב אותי, וזאת בשל מה שנראה כמוטיבציית יתר של שוטר ערבי לעצור אזרח יהודי, או לחילופין- כדי להציג איזשהם "קבלות" לשעות שאותן הוא מבזבז בעבודתו- כלומר, להוכיח כאילו הוא מבצע את עבודתו כמו שצריך. השוטר עלאא המציא גירסה לפיה מעוניין להיכנס לתוך המסגד בהר הבית ולעורר פרובוקציה בין המתפללים- כלומר- במילים אחרות הוא המציא גירסה לפיה אני מתכוון לסכן את החיים שלי, ולהתאבד. ומאותו הרגע כל הגורמים בתחנה אימצו באופן עיוור את הגירסה שלו, כולל קצין המשטרה, והחוקר.
אני באתי בגישה הכי פתוחה שבעולם- אמרתי להם שאין לי שום דבר להסתיר, מהסיבה הפשוטה שלא עברתי שום עבירה, וגם לא התכוונתי לעבור עבירה- בסך הכל רציתי לבדוק האם אני יכול להיכנס להר הבית, וזהו- ואף סיפרתי להם ששמתי את המחשב בתיקון, ושאני צריך לחזור לקחת אותו. לאורך כל התהליך נראה היה שהדבר האחרון שמעניין את השוטרים השונים (וגם את החוקר בתחנת דוד) זה האמת- האמת בכלל לא עניינה אותם - נראה היה שלא היה אכפת ששמתי את המחשב אצל הטכנאי, וכי החלטתי באופן ספונטני לבקר בעיר העתיקה, ובמקרה גם הגעתי לסמטה שמובילה לכניסה להר הבית (דבר זה מוכיח כי לא התקיים היסוד הנפשי של העבירה הפלילית- שהיא כוונה מראש לבצע עבירה). חשוב לציין שכשציינתי בפניהם שאני חייב לעזוב מיידית כדי לקחת את המחשב מהתיקון, הם לא התייחסו לבקשה שלי, ואף לא אישרו לי לענות לשיחת הטלפון שקיבלתי מאותו טכנאי- דבר שהיה מוכיח כי לא היתה לי שום כווונה פלילית לביצוע איזושהי עבירה. בנוסף לכך, כששאלתי את השוטרים השונים שם כמה זמן אני הולך להיות מעוכב, ושציינתי שיש לי באותו היום משמרת לילה, הם אמרו כמה פעמים משהו בסגנון של "אני מציע לך לא לתכנן תכניות ללילה, כי אתה הולך להישאר במעצר".
לאחר כמעט 3 שעות של עיכוב בנקודת המשטרה לקחו אותי לחקירה בתחנת המשטרה של מרחב דוד, ושם הכחשתי בצורה גורפת את כל החשדות שהופנו לעברי (ניסיון להפר את הסדר הציבורי)- כמו כן נלקחו ממני טביעות אצבעות, צילום רגיל ובפרופיל, וכן אילצו אותי לחתום על צו הרחקה מעיר העתיקה למשך 15 יום ולהתחייב על ערבות עצמית של 5,000 שקלים במידה ואני מפר את הצו הזה- נאמר לי שבלי התנאים הללו- אני לא יכול להשתחרר, וכי אם אני לא אחתום, אני אבלה את הלילה במעצר.
חשוב לציין שהגירסה של השוטר עלאא היא מופרכת לחלוטין- הוא טען בדו"ח שלו שאני ניסיתי להסתנן להר הבית, תוך כדי התחזות לאדם מוסלמי (או משהו כזה), וזאת לאחר שכשהוא פנה אלי בערבית, ואחר כך באנגלית- עניתי לו שאני ישראלי ושאני מדבר עברית- השוטרת לצידו היתה עדה להתרחשות, ולא אמרה מילה. כמו כן- חשוב לציין שבמהלך האינטרארקציה הקצרה שהיתה בינינו, עבר באותו מקום איזשהו תייר אסייתי- והשוטר שאל אותו לאן הוא הולך, אז התייר ענה לו שהוא הולך להר הבית- אז השוטר ענה לו שהר הבית סגור אך ורק לתפילות של מוסלמים, אמר לו לעשות אחורה פנה, ושחרר אותו לדרכו- את המקרה הזה גם השוטרת יכולה לאשר, וגם מצלמות האבטחה שסביר להניח שקלטו אותו. אז מה היה פה? שני מקרים זהים לחלוטין- אחד של תייר אסייתי, ואחד של ישראלי יהודי- שניהם בתמימותם רוצים לבקר בהקשר הבית, רק שאת התייר האסייתי השוטר לא חשב אפילו לעכב לשום תשאול, או חקירה, אלא שחרר אותו לדרכו, ואילו את האזרח הישראלי הוא עיכב (ולמעשה כלא למשך מספר שעות), השפיל, הדביק האשמת שווא, פתח לו תיק פלילי, כולל הכנסה של טביעות אצבע ותמונות למאגר המשטרתי, צו הרחקה וערבות עצמית למשך 15 יום.
דרך אגב- החוקר סרב לתת איזשהו מסמך שמפרט את החשדות נגדי, וסרב גם לתת לי איזשהו מסמך שכולל בתוכו את הדו"ח שכתב אותו שוטר- לאחר התעקשויות רבות מצדי, הדבר היחידי שהוא הסכים לתת לי הוא המסמך של כתב הערובה שחתמתי עליו.
.jpg)
