פיוט קצר זה מוכר ומושר בכל המסורות המזרחיות בשמחת החתונה. בקהילות רבות מושר השיר בעת שהחתן עולה לקרוא בתורה בשבת חתן. בפיוט קצר זה מבקשים הסובבים מה' לעטוף את החתן בברכות שיגנו עליו ויצליחו את דרכו המזומנת לו. חלק מן הברכות שאובות מפסוקים שבמקורם הם לשונות נחמה וברכה שניתנו לעם ישראל, וכאן ממקדים אותם קרואי השמחה אל ראש החתן, ששמחתו, כאמור בפזמון החוזר, מתחוללת בתוך קהל אמוני ישראל. מגן וצינה הם לשם הגנה ומחזיקים אותם ביד, המגן קצר והצינה ארוכה. הבקשה היא שתהיה הגנה לחתן, כמובן שמדובר בהגנה רוחנית.
שיִשְׂמַח חֲתָנִי בִּקְהַל אֱמוּנַי. יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יְיָ:
שַׁדַּי יְמַלֵּא תַּאֲוָת לִבּוֹ. מָגֵן וְצִנָּה יִהְיֶה סְבִיבוֹ,
וְיָאֵר אוֹתוֹ וִיְיַשֵּׁר נְתִיבוֹ. לִגְמֹר וְלִשְׁמֹר דַּרְכֵי יְיָ:
לְרֹאשׁוֹ יְצַוֶּה בְּרָכוֹת עֲצוּמוֹת. וְיִסַּע בְּכָל עֵת כְּנָהַר שְׁלוֹמוֹת
בא יבא ברינה נשא אלמות. יִזְכֶּה וְיִרְאֶה יְשׁוּעַת יְיָ:
