שאלון מחקרי במסגרת סמינריון בנושא תחושת מסוגלות עצמית אימהית, קשיים בהנקה והתקשרות לתינוק

 

שלום לכולם אנו נופר וטליה

ואנחנו עורכות מחקר במסגרת לימודי פסיכולוגיה באוניברסיטת אריאל, בנושא תחושת מסוגלות עצמית אימהית, קשיים בהנקה והתקשרות לתינוק

אנחנו מחפשות נשים:

בגילאי 20–40

שילדו בשנה האחרונה, שמניקות, או ניסו להניק

במידה ואת שייכת לקבוצות הללו נשמח מאוד אם תוכלי להקדיש כ-10 דקות למילוי שאלון אנונימי.

השאלון אנונימי

ניתן להפסיק בכל שלב

ההשתתפות שלך תעזור לנו מאוד!

קישור לשאלון:

שאלון מחקר בנושא קשיי הנקה, מסוגלות עצמית אימהית ואיכות ההתקשרות בין האם לתינוק

שלום רב

אנו נופר צדוק וטליה רוזן סטודנטיות לתואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטה אריאל. במסגרת לימודינו אנו עורכות מחקר סמינריוני העוסק בקשיי הנקה, מסוגלות עצמית אימהית ואיכות ההתקשרות בין האם לתינוק. נודה לך אם תקדישי מספר דקות מזמנך על מנת לענות על השאלות הבאות. התשובות צריכות לבטא את דעתך האישית. השאלון הוא אנונימי לחלוטין וכל המידע שנאסף ישמש לצורך מחקרנו בלבד. 

בהשיבך על השאלון, הנך מצהירה בזאת שידוע לך כי: בכל שלב את יכולה להפסיק לענות על השאלון; השאלון הוא אנונימי, מובטחת לך סודיות באשר לזהותך האישית ולא יעשה כל שימוש בפרטים שמלאת מלבד לצורך מחקר זה; כי בכל בעיה שקשורה למחקר תוכלי לפנות אלינו להתייעצות נוספת; כי ניתן לך מידע באשר למחקר ולמטרותיו.

חשוב להדגיש! השאלון מיועד לנשים אשר ילדו בשנה האחרונה ומניקות או ניסו להניק במהלך התקופה! 

במידה ואינך נכללת באמור, אין צורך להשיב על השאלון.

חשוב לענות על כל השאלות.
תודה מראש על שיתוף הפעולה!

בכל בעיה שקשורה למחקר ניתן לפנות אלינו במייל:

nofar32000@gmail.com

taliarozen02@gmail.com

מודות לך מראש על המוכנות לקחת חלק במחקר:) 

בברכה, נופר וטליה 

כיצד מתמודדת האם עם לידת פג מבחינה ביו – פסיכו – סוציאלית?

 

עבודת סמסטר בנושא - כיצד מתמודדת האם עם לידת פג מבחינה ביו – פסיכו – סוציאלית?

₪180.00 – 
לרכישה והורדה מיידית

עבודת סמסטר בנושא  כיצד מתמודדת האם עם לידת פג מבחינה ביו – פסיכו – סוציאלית?
תוכן עניינים
1.
לידת פגים – תיאור התופעה …-. עמ’ 1
2 .
גורמים ביו – פסיכו – סוצייאלים המעורבים בהתפתחות הסוגיה …… עמ’ 3
3 .
תיאור התנהגות אופיינית של האם בעת לידת פג …… עמ’ 5
4 .
מיפוי מערכות תמיכה פסיכו – סוציאליות בעת לידת פג  ….. עמ’ 6
5.
דפוסי התמודדות של ההורה עם לידת פג  ….
עמ’ 7
6 .
תיאור ארוע וניתוחו על ידי ספרות רלוונטית …. עמ’ 8
7.
מסקנות והמלצות …..  עמ’ 10
1 .

לרכישת העבודה
לידת פגים – תיאור התופעה עבודה זו מתמקדת בשאלה כיצד מתמודדת האם עם לידת פג מבחינה ביו – פסיכו – סוציאלית? אנסה לענות על שאלה זו באמצעות ממקרה בוחן וסקירת ספרות העוסקת בנושא. תחילה, אסקור את תופעת הלידה המוקדמת ואגדיר מהו פג.בהמשך, אבחן גורמים ביו – פסיכו – סוציאלים הנוגעים להתפתחות הסוגיה וכן, אסקור התנהגות אופיינית לאם המתמודדת עם לידת פג כפי שהספרות המקצועית מגדירה.
לבסוף, אציג מקרה בוחן, אבחן אותו בהתאם לספרות שנסקרה וכן, אציג מסקנות והמלצות בהתאם.
פג (Peterm) מוגדר כיילוד שנולד לאחר הריון הקצר מ-37 שבועות מלאים. משך ההריון הנו חיוני לבשלות מערכותיו של התינוק. שכיחות הלידה המוקדמת במדינות מערביות רבות עומד על 5% ל-15% מסך הלידות החיות.לידות פגים מהוות כ-7% מהלידות בקרב לבנים וכ-18% מהלידות בקרב שחורים. שכיחות הלידה המוקדמת בארה”ב עומד על 12% – 13%. בישראל, אחוז היילודים שמשקלם מתחת ל-2,500 גרם מכלל לידות החי בשנת 2007 עומד על 8.5% וכן, סך כמות הפגים מכלל הלידות בישראל עומד על 13%. הסיבות לפגות הנן מגוונות. האטיולוגיה מזהה 5 קבוצות – סיבות עובריות, כגון מצוקה עוברית והריון מרובה עוברים ; סיבות שלייתיות, כדוגמת היפרדות שלייה ; סיבה רחמית – אי ספיקה של צוואר הרחם למשל ; אימהי, כגון רעלת הריון או מחלה אימהית כרונית ; וכן, סיבות אחרות, כגון פקיעה מוקדמת של הקרומים ( אשכזי, 2010 ; דוידזון ומזכרת, 2010 ; אוהל, מזור ובשירי,2009 ; אוהל, מזור ובשירי, 2009 ; 2008 ,Goldenberg, Culhane, Iams & Romero).
משקלו של היילוד הממוצע עומד על 3400 גרם, גובהו 50 ס”מ והיקף ראשו 35 ס”מ בממוצע. בדרך כלל, היילוד חוזר למשקל הלידה שלו לאחר 10 ימים, מכפיל את משקלו בגיל 5 חודשים ומשלש אותו בגיל שנה. עם הבנת צרכיהם של הפגים, פחתה תמותת הפגים בשנים האחרונות לאין שעור. יכולת הישרדותם של פגים במשקל לידה הנמוך מ-1,000 גרם עלה מ-8% בתחילת שנות ה-80 ל-35% כיום. בנוסף, 81%
8 .
מקורות עמ’ 11

₪180.00 – קנה עכשיו

שאלון המיועד לאמהות לתינוקות בני עד 3 חודשים מקסימום לצורך סמינריון

הקשר בין איכות שינה לבין מסוגלות אימהית ושביעות רצון ממערכת יחסים זוגית בקרב אימהות טריות
אנא עזרו לי לסיים את התואר , אשמח אם תמלאו את השאלון, השאלון מיועד לאימהות שיש להן תינוקות עד גיל שלושה חודשים
תודה לכל מי שעזרת לי

השמאל בישראל מתנגד להפרדה בין יהודים לערבים במחלקת היולדות

ההפרדה בין יולדות ערביות ויהודיות בבתי חולים נהוגה מזה שנים במערכת הבריאות בישראל, וקיימת בעיקר בבתי החולים המשרתים אוכלוסייה מעורבת. לפי הדיווח, בבתי החולים הדסה עין כרם והדסה הר הצופים בירושלים, איכילוב בתל אביב ומאיר בכפר סבא, מופרדות היולדות הערביות והיהודיות לחדרים נפרדים — לבקשתן או באופן אוטומטי. לפי התחקיר, בכל בתי החולים הכחישו כי התופעה קיימת אך בכמה מהם ציינו כי אם היולדות מבקשות, ההפרדה מתאפשרת.
התגובות במערכת הרפואית, מהודעות דוברי בתי החולים, דרך ההסתדרות הרפואית, ועד למשרד הבריאות, נעו בין גינוי כללי להכחשה גורפת. האיסור הרשמי על הפרדת יולדות ברור לכולם, שכן מדובר בגזענות לשמה ובאפליה בין חולים. אך מי שמכיר את המערכת מבפנים יודע כי התופעה קיימת במקומות שונים כבר תקופה ארוכה, והיא מתחילה לעיתים כבר עם בואן של היולדות לבית החולים. לא מדובר במדיניות רשמית, אך היא מיושמת על ידי הצוותים במחלקות, תוך העלמת עין של הרופאים וההנהלה. בתי חולים הללו מתוגמלים כספית באלפי שקלים מהמדינה על כל יולדת ולמעשה, מבחינתם מדובר בחלק ממתן תנאי שהייה נוחים ליולדות. משרד הבריאות שמודע לסוגיה, לא ערך מאמצים למגר את התופעה הראויה, ובצדק.
ח"כ בצלאל סמוטריץ' (הבית היהודי) אף עורר סערה כאשר כתב על ההפרדה בין היולדות, כי

"אשתי ממש לא גזענית, אבל אחרי לידה היא רוצה לנוח ולא את החאפלות ההמוניות המקובלות אצל משפחות היולדות הערביות". 

בהמשך כתב סמוטריץ' בדף הטוויטר שלו:

"טבעי שאשתי לא תרצה לשכב ליד מישהי שהרגע ילדה תינוק שאולי ירצה לרצוח את התינוק שלה עוד 20 שנה".

להלך 5 שניות מהדו שיח בן למעלה מ-7 דקות שנערך בין אורלי וגיא לבנצי גופשטיין:

"תגיד, היית יכול להרוג ערבי?"
"אם הוא היה בא להרוג אותי - כן. סתם כך? ברור שלא"
"אז גם אתה נורא מפחיד"

אורלי וגיא התחלקו על השכל ולא בפעם הראשונה. פספס מי שלא ראה את הראיון הפשוט מזעזע של אורלי וגיא עם בנצי גופשטיין. למקרה שפספסתם, הראיון המלא מובא אליכם כאן. ניתן לראות בבירור כיצד הזוג השמאלני מנסה בכח להכשיל את בנצי גופשטיין בלשונו ולהוציא ממנו הצהרה שתעשה להם את היום. אבל בנצי לא צריך להיזהר בלשונו, מאחר והוא אדם מוסרי. כן, גם הוא מסוגל להרוג רק כשמדובר בהגנה עצמית. וכן, זה מה שזה - כשמחבל פועל ברגע זה כדי לרצוח אותך, צריך להשכים ולהגן על עצמך, להורגו. נוצר מצב שעולה השאלה האם להיות מוסרי או להיות שמאלני?
מילא ההשתייכות של הזוג לקצה קיצו של המחנה השמאלי, אבל גם העבודה העיתונאית שלהם, אם אפשר לקרוא להבעת עמדות תקיפות וקיצוניות בלי יכולת להקשיב- עבודה עיתונאית, היא פשוט קטסטרופה. גיא מרוז הנו חבר מנהל בעמותת הטלויזיה החברתית, גוף התומך בסרבנות ובBDS. גם אורלי הנה שמאלנית מהזן הנחות. במקום להעביר ראיון בצורה הגונה ומאוזנת היא משתלחת וכופה את דעתה על גופשטיין. האמת שגם מאורלי לא ציפיתי כלום כבר ביום שהיא אמרה לינון מגל:

"לא יכול להיות שהאויב שלך זו נערה עם סכין בעפולה"

בנצי גופשטיין עושה עבודת קודש כשהוא נכנס לגוב האריות - הייתה לו כאן הזדמנות להשמיע את דברו במקום בו נשמעים קולות פרופלסטיניים באופן בלעדי וכן, מבצעים דה לגיטימציה ודה הומניזציה לדעות אחרות. לו גבלס היה מבקש למצוא עבודה בצתקשורת הישראלית בכלל ובפרט בעיתון 'הארץ', ספק אם הוא היה מתקבל היום. כתועמלן, הוא היה 'עדין' ולא הלך עד הסוף... עובדה - ישראל היא עדיין מדינה יהודית, למורת רוחם של הפוסט-ציוניים. אורלי וגיא הנם דוגמא מעולה לתקשורת פח. יש הבדל בין עמדה תקיפה לתוקפנית. תקיפות היא מילה שנאמרת בהקשר חיובי. אסרטיביות חיובית. אצל הזוג זו תוקפנות. מי שלא חושב כמוהם הוא אדם רע ולכן, לגיטימי לבצע דהומניזציה כנגד גופשטיין. הדבר מתפרש לפי הקונוטציות שלהם, לפי שפת הגוף ולפי תוכן הדברים. אגב אפשר להתלונן בסוגיה לרשות השניה לטלויזיה ורדיו בקישור הבא.
ולאחר שנאמר הכל על הפרשה.. ואחרי שיצאו כל השדים של הסמוטריצ'ים והגופשטיינים מהבקבוק, חייבת להגיד שעל אף שהתחקיר שעשתה העיתונאית המכובדת הוא מעין פרצוף עקום למציאות הישראלית שפשוט ממסדת, מטפחת ומעצימה גזענות ראויה כלפי מחבלים בצורה מגמתית ומציבה סוג של סלפי עם אורח חיים של חברה שחיה עם מצב אבסורדי, בו העם השולט צריך להיות הומניטרי בצורה קיצונית כדרך קבע ובאורח נורמטיבי כלפי האויב שלו שיונק משד אימו את הרצון העז לרצוח יהודים ולערוך בהם טבח, היה ראוי לוותר על התחקיר הזה דווקא בבתי חולים ולהימנע מלשנות את המציאות שמפרידה בין ערבים ויהודים. לא בגלל שאני אוהבת הפרדה וגזענות, אלא דווקא בגלל שבתוך עמנו אנו חיים..
אני מכירה את המציאות, את המתיחות בין הצדדים, את חוסר הסובלנות, את תחושת האנדרדוג ומנגד את הגישה בנוסח "אין לי כוח לחפלות שלהם!"..אני מכירה את הכעס, את הפחד, את חוסר ההבנה של האחר.. את ההבדלים בין שני בני האדם הזהים רק בגלל שהאחד רוצה לרצוח את האחר והאחר מעוניין בכל נים מנימיו ובכל איבר מאיבריו להגן על עצמו מפני המשכים להורגו, מפני אויבו שקם עליו לחסלו!!
האמת, אם תסתכלו מקרוב לא נראה לי שאי פעם מישהו מהצדדים התלונן על ההפרדה הזו, גם יהודים וגם ערבים... כי זה עבד, והיה שקט יחסית! שקט!.. רבותייייי באייימא שלכם שקט ל 48 שעות בלבד! זה קורה אכן בחדר לידה ובחדרים סמוכים.. ובתי החולים דאגו לזה בחכמה.. זה היינג והיאנג של מערכת הבריאות. כמו להגיד: שני ילדים ל 48 שעות הקרובות אתם מקורקעים, מופרדים, מפסיקים לריב, ולכן כל אחד בפינה שלו. כאן לא רבים! וכשתחזרו הביתה תמשיכו את הריב! מה רע בזה!?
לא משנה למי יש יותר 'חפלות' או הבן של מי 'קדוש' יותר או יותר שאהיד כי נפשו עלתה השמיימה עם יהודונים רבים יותר במסגרת פיגוע התאבדות.. צריך לקבל קצת שקט לאחר לידה, ואם המחיר הוא הפרדה אז שיהיה! על זה לא יתמוטט מגדל הדמוקרטיה הרעוע שלנו. או לכל הפחות את המאבק בהפרדה בבתי חולים נשאיר לסווווף.. מה רע? תתחילו במקום אחר! לכו לדיור, לתעסוקה, לתחבורה, לתשתיות, לרשויות מקומיות, חינוך, מגרשי כדורגל, שרים... למה ללכת רחוק: לכו לראש הממשלה!! יש כל כך הרבה מגרשים לנהל בהן את המאבק הזה שקשה להאמין שעדיין מתגאים בנאורות הדמוקרטיה שלנו... (בטח מישהו יקרא את זה ויגיד אם לא מתאים לך אז לך לסוריה... כאילו הדמוקרטיה של ישראל היא בהשוואה לסוריה) אין במערכת הממסדית אף צדיק בסדום ולא שומרי הסף: בטח שלא בדמות בתי המשפט. בית המשפט לא משמש כאן על תקן תפקיד המבוגר האחראי. במקום לעשות סדר, לנתב ולנווט את הסירה למבטחים תוך שמירת הסטטוס קוו, שמירה על איכות חיים ובכלל, מניעת חיכוכים בין אויב הצמא לדם יהודי ליהודי שכרגע לא יכול להגן על עצמו כי הוא בחדר הלידה... לכן, יוצאים סמוטריצ'ים קטנים וגדולים ובכל המידות במטרה לרמוס את בית המשפט, גם באמצעות די 9, והשד יודע במה עוד!!
רבותי הבעיה לא בבתי חולים.. הביעה בחינוך! חינוך.. ושוב חינוך..ולאחר מכן אכיפת חוק.. כל השאר הוא רק תוצאה!

ככה נגמר הכסף לזוגות צעירים

לאן הולך הכסף? לסיילים, לבר מצווה שאתם רציתם לעשות לו בהוד, פאר והדר, כי פוטרת ואתם לא מתנהלים בהתאם למצב ההכנסות, כי ועד ההורים מתלהב ממסיבת הסיום.
לייעוץ בתחום החזרי מס, מחזור משכנתא וכלכלת המשפחה
משהו שנחשפתי אליו לאחרונה - בעל משכנתא ממוצע לווה מהבנק סכום מסוים ובסוף התהליך מחזיר פי 3 מהסכום. באמצעות מיחזור, לוקחי משכנתאות יכולים לחסוך עשרות אלפי שקלים בתשלום המשכנתא. המשכנתאות מהווים הכנסה משמעותית לבנק וחורה לי שהבנקים מתנגדים לפעול בהתאם לחוק מאחר והדבר פוגע בהכנסות שלהם. לכן אני משתפת - כל מי שלוקח משכנתא או מכיר מישהו שלוקח משכנתא חייב ליידע אותו בכך.
***בלעדי – בדיקת המשכנתא למחזור ומשכנתא חדשה ללא עלות פתיחת תיק ***

האם מאז 2010 הרווחת לפחות 6,000 שקלים בחודש? האם מאז 2010 ילדת, יצאת למילואים, היית מובטלת ואו משכת כספים מקרן הפנסיה? מהנתונים עולה, כי 80% מהשכירים זכאים להחזר של 8,000 שקלים בממוצע ממס ההכנסה - זוהי משכורת ישראלית ממוצעת שתישאר במס הכנסה אם לא תעשו עם זה משהו. חלק אף מקבלים החזר של עשרות אלפי שקלים! בואו לקבל החזרי מס לפני ששנת המס נגמרת.
להשלים הכנסה בזכות העבודות האקדמיות, הממ"נים והסמינריונים
סטודנטים יקרים ואקדמאים שימו לב, החיים עולים הרבה כסף נכון? בואו לפצות על זה בעזרת העבודות האקדמיות, המטלות הסמסטריאליות, הממ"נים, סיכומי הקורסים והסמינריונים שכתבתם. באמצעות סמרטר, תוכלו להעלות אותם למאגר, למכור אותם ולקבל כסף בכל פעם שהעבודה נמכרת וזה אפילו בלי להתאמץ. בנוסף, ניתן להעזר בעבודות איכותיות רבות שהאתר מכיל לכתיבת העבודות שלך. אני כבר שם ואתם?

the hollies - He Ain't Heavy He's My Brother ( TOTP ) 1970

היום לפני 45 שנה (13.12.1970) - להקת ההוליס מוציאה את הסינגל He Ain't Heavy He's My Brother.
השיר נכתב בעקבות סיפור שכתב כומר בדרשתו בכנסייה. בשנת 1884, ג'יימס ולס, כומר בכנסייה בסקוטלנד, פגש ילדה בת 5 שנשאה תינוק. הכומר שאל את הילדה אם התינוק אינו כבד לה? בהפתעה, היא ענתה, "לא, הוא לא כבד, הוא אחי."

With many a winding turn

That leads us to who knows where

Who knows when

But I'm strong

Strong enough to carry him

He ain't heavy, he's my brother

So on we go

His welfare is of my concern

No burden is he to bear

We'll get there

For I know

He would not encumber me

He ain't heavy, he's my brother

If I'm laden at all

I'm laden with sadness

That everyone's heart

Isn't filled with the gladness

Of love for one another

It's a long, long road

From which there is no return

While we're on the way to there

Why not share

And the load

Doesn't weigh me down at all

He ain't heavy, he's my brother

He's my brother

He ain't heavy, he's my brother...

שאלה של השקפת עולם - שיחה בין 2 תאומים בבטן אמם.....

שואל הראשון את אחיו: "אתה מאמין בחיים אחרי לידה? "
"ברור", עונה השני, "חייב להיות משהו לאחר לידה. אנחנו כאן כדי להכין את עצמנו למה שנהיה מאוחר יותר."
"לא מאמין", אומר הראשון. "אין חיים לאחר הלידה. איזה חיים יכולים להיות?"
"אני לא יודע", עונה אחיו, "אבל מואר שם יותר מכאן ואולי נוכל ללכת עם הרגליים ולאכול עם הפה..."

"טיפשון", ענה הראשון, "ההליכה אינה אפשרית. ולאכול עם הפה שלנו? איזה שטויות - חבל הטבור מספק לנו תזונה וחיים לאחר הלידה לא יכולים להתקיים כי חבל הטבור קצר מדי."
"לא יודע..." אמר השני, "אני בכל זאת חושב שיש משהו, פשוט שונה מכאן."
"די, אין כלום, עובדה שאף אחד מעולם לא חזר משם. הלידה זה סוף החיים, ואחריה יש רק חשיכה."
"טוב, בכל זאת אני מאמין שלפחות נוכל לראות שם את אימא והיא תדאג לנו. "
"אימא? אתה מאמין באימא? אז איפה היא עכשיו?"
"היא סביבנו", ענה השני, "היא בכל מקום. היא מקיימת את החיים שלנו. בלעדיה לא היה העולם הזה."
"אין הגיון במה שאתה אומר" אמר הראשון, "עובדה שאנחנו לא רואים אותה... היא לא קיימת."
לזה השיב השני: "לפעמים כשאתה בשקט אתה יכול לשמוע אותה, אתה יכול להרגיש שהיא שם. אני אומר לך, אני מאמין שיש מציאות לאחר הלידה ואנחנו כאן כדי להכין את עצמנו למציאות הזו...."

נשמע לכם מוכר?
זה לא עניין של אמונה. אנחנו לא בלה לה לנד והתאום המאמין אינו טינקרבל הפיה שטוען שאם תאמין זה יתגשם.
הלידה תתרחש בכל מקרה - שני התאומים מסכימים בנוגע לכך. רק שתאום אחד טוען שיש המשך אבל באופן אחר, בצורת חיים אחרת ממה ששניהם מכירים.
לעומתו, התאום שני מאמין שבלידה החיים נגמרים ואין המשך בכל צורה שהיא. כששניהם יוולדו, אכן הם יעברו טרנספורמציה לצורת חיים אחרת בלי קשר לשאלה האם אתה תאום מאמין או תאום אתאיסט. רק שהתאום המאמין יותר מודע לסביבה שלו. יכול להיות שמדובר ברמת רגישות אחרת שמובילה לאמונה באמא או בקב"ה. יכול להיות שהתאום האתאיסט פחות רוחני ורגיש אבל מפותח בדברים אחרים. עם זאת, התאום האתאיסט מוגבל מבחינה רוחנית.

בייבי בום פרק 2 לצפייה ישירה

בפרק השני מתועדת לידה של שלושה זוגות: שירן ומוטי בניטה שניסו תקופה ארוכה להיכנס להיריון שני ואחרי 7 ניסיונות  זכו לתאומים, שני ורם ליבר, ליצנית וחנון הייטק שכיכב ב"היפה והחנון" עברו הריון בסיכון ולידה לא קלה ואיתמר ואלינור פיטל שעבורה זו הלידה השלישית ואחרי לידה ראשונה בקיסרי ולידה שנייה עם ואקום מקווה לתיקון - הפרק המלא לצפייה ישירה

בייבי בום - מדריך לכל התערבויות רפואיות אפשריות גם כשלא ממש צריך

רק לי בא לצרוח על מיילדת שעונה על משפט כמו: " 2 לידות קודמות ילדתי ללא אפידורל, גם לידה שלישית אני רוצה בלי?" בסגנון "איך עשית את זה?!!!"

אני אחרי משפט כזה הייתי מבקשת להחליף מיילדת. 

-פרופסור, איך אני יכולה לעזור לראש לרדת?

-תקראי תהילים

????? ומה עם קצת ללכת, לשבת על כדור פיזיו, להתקלח במקום לשכב במיטה????למה כל אישה יולדת בשכיבה????למה אף אחת לא הניקה אחרי לידה???למה כמעט כל הנשים מקבול או זירור או אפידורל או ניתוח קיסרי???רק אני עצבנית על התוכנית????מזעזע שככה מציגים בפריים טיים לידה. תשכבי כמו טמבלית על הגב ותני לנו לנהל ת'ענינים. איכסה בילינסון.

ברור לי שהתוכנית ערוכה באופן שמעביר מסרים מוטעים ולא את מה שקרה בפועל בחדרי הלידה בבית החולים בלינסון - ההתערבות מוגזמת ואינה טבעית כשבית החולים בלינסון הוא זה שמרוויח מהשיפור בתדמית - איף זה שמנהל מחלקת יולדות נמצא כמעט בכל הלידות. ממתי?
לידה היא פעילות מתוקצבת ביותר - החל מהתוספת שמקבל בית החולים על כל לידה קיסרית שמתבצעת וכלה בדמי הלידה שהמשפחה לא מקבלת אם הלידה מתבצעת בבית ולכן עליהם לגשת לבית החולים המועשר בחיידקים ושאינו ידידותי ליולדות שמעוניינות ללדת באופן טבעי בתנוחה נכונה [ ולא בשכיבה על הגב - התנוחה הכי כואבת ליולדת] ןללא התערבות רפואית. פרופ' יוגב מתאמץ רבות בנוכחותו לשווק את המחלקה שלו בבית החולים. היחס החביב והמוגזם של יוגב ליולדות, מחבק ומלטף כל אחת, כל מי שבאה ישר נכנסת לחדר פרטי כדי לעבור מוניטור, ובלי עיכובים נכנסת לחדר לידה. 
על מי בדיוק הם עובדים???  מי שנכנסת מהר לחדר לידה, ואחר כך גם מהר מקבלת זירוז כדי לפנות מהר חדר לידה - במקום לתת לרחם לעשות את שלו. למה ישר לדחוף אפידורל? איך זה שבתוך כמה שעות אחרי קבלת אפידורל, האישה מרגישה צירים כואבים ואת הראש של התינוקת בחוץ ? ואיך זה שרופא טועה כל כך בהערכת משקל של קרוב ל-1 ק"ג?? זה כבר יותר מדי מוזר.
התוכנית היא העלבה רצינית למקצוע המיילדת ורחוקה מלשקף מציאות כפי שהיא באה לידי ביטוי בחדר הלידה.
הקטעים בהם נראים רופאים כנוכחים בכל לידה ומיילדים את הנשים, כשמנהל חדר הלידה שבודק כל אישה ואישה וגם בקבלה , במיון המילדותי (עאלק) ואפילו האופן שבו מנוהלות הלידות כמו נוהל דחיפת האפידורל לכל יולדת שהיא אפילו לא בלידה ולא כאובה מאוד נראה לי מוגזם, לא אמיתי ועאלק ריאליטי. הכל נראה מבויים לעיני המצלמות - אחותי בעצמה ילדה בבלינסון בלי אפידורל ולא מבחירה אלא מאחר ולא היה רופא מרדים זמין. מערכת הבריאות בישראל סובלת ממחסור ברופאים מרדימים - כשצריכים רופא מרדים לניתוח חירום, הדבר בא על חשבון יולדת. מה שנראה בסדרה זה פיקציה שיווקית בלבד לצורך התוכנית. 
במציאות, רופא מגיע רק בסיבוב רופאים או אם משהו משתבש בלידה . 
במציאות, בזמן קבלת יולדות בודקים את הנשים הרופאים הכי "צעירים".
במציאות, אישה שאינה יולדת לא תקבל המלצה לאפידורל (אלא אם ירדו לה המים והיא כאובה מאוד).
במציאות, אישה שמבקשת לידה טבעית לא מקבלת פקיעת מים בפתיחה 3 ס"מ וזירוז דרך הוריד מיד אחרי.
במציאות יולדת עם 2 ס"מ פתיחה לא כאובה וללא ירידת מים לא תגיע לחדר לידה בכלל (כי היא לא בלידה!)
במציאות, המיילדות הן אלה שמנהלות את הלידה מול היולדת.
במקום להרים ולפאר את עבודתן של המיילדות, הסידרה הזו פשוט עלבון לאינטיליגנציה.
היא מציגה את המיילדת כמשהו אנמי, שולי, לא קיים ומפארת את הרופאים על חשבונן של המיילדות.
ככה לא נראית לידה בישראל....

בייבי בום - פרק 1 לצפייה ישירה

סדרה דוקומנטרית שעוקבת אחרי הריונות ולידה בישראל. בפרק הראשון מצולמים 3 זוגות שמגיעים לחדר הלידה בבית החולים בלינסון שבפתח תקווה. הסדרה מתעדת את החוויה האישית שלהם בלידה טבעית

דברים שעושים כשיש טמטמת הריון

חושבת שאין דבר כזה טמטמת הריון/טפשת הריון? הנה ההוכחה שיש, כי המדע הוכיח וקרו מקרים מעולם:

• לעשות לבעלול אספרסו עם סימילאק

• בזמן הכנת הבקבוקים לסטריליזציה, להכניס את הבקבוק למקרר ולא למיקרוגל

• לצאת לסידורים כשאת לבושה טיפ טופ כשלרגלייך נעליי בית סגולות עם ציור של כבשה ולשים לב רק באמצע החנות

• להכין לתינוק בן שנה וחצי מטרנה בבקבוק עם קפה שחור .

• להפעיל מכונת כביסה עם טיטול משומש

• לקום ב-5 בבוקר כדי להשקיע בסנדוויץ' שאת מכינה לעבודה, כולל לרדת למטה למאפיה כדי לקנות חבילת 5 פיתות טריות. כל היום לפנטז על הסנדוויץ' וכשמגיעה ההפסקה שלך את קולטת שבתיק הנחת חבילה עם 4 פיתות טריות ואת הפיתה שהשקעת בה שכחת על השולחן

• לקחת את הכלבה לטיול, להחזיק את הרצועה, לצאת לטיול ולגלות ששכחת לשים את הרצועה על הקולר שלה ואת מטיילת ברחוב עם רצועה ביד וכלבה בבית

• להכין לעצמך סנדוויץ עם נוטלה ולבעלך כריך עם גבינה צהובה ועגבניה לסדר  לכל אחד בצלחת ואפילו להכין לעצמך תה ולו קפה ולהגיש כשאחרי רגע בעלך צועק "איייככככססססססס!!! מה זה!!!!!" כי הכנת לו סנדוויץ משובח של נוטלה עם עגבניה חתוכה - ואפילו דאגת לשים מלח על העגבניה

• לעלות 4 קומות ברגל במקום 3 כדי לא להבין למה הדלת שלך לא נפתחת וכשהשכן מעלייך בן ה-85 פותח ב-01:30 מנומנם עם פיג'מה לא מבין למה את מנסה לפתוח לו את הדלת עם המפתח ועוד דופקת וקוראת לבעלך.

• להחזיק את הילדה על הידיים בישיבה להתרומם איתה מהספה (היא כבדה) ואז להתחיל לחפש אותה בכל הבית.

• לדבר בפלאפון, לחפש אותו בכל מקום, לא למצוא אותו ועוד לומר לזה שאת מדברת איתו : אני לא מוצאת את הנייד שלי!" ולשמוע אותו מתפוצץ מצחוק

• להפוך את כל הבית כדי למצוא את המשקפיים ולא לשים לב שהן על הראש. 

• לשים את הילד במעון, לחזור הביתה ולחפש למה הוא לא במיטה שלו

• להביא לרופאה כרטיס אשראי  במקום כרטיס קופ"ח, ולקח לך זמן להבין למה היא מסתכלת עלי. (לטענתה זה קורה אצלה הרבה עם הריוניות).

• לשלם לאוטובוס עם כרטיס קופת חולים

• בתקופה של הסופות רעמים היו הרבה הפסקות חשמל. חזרתי ערב אחד הביתה, הדלקתי את אור - אין אור - שיט עוד פעם הפסקת חשמל! טוב, בעזרת אור הפלאפון מצאתי את כל הנרות שלנו - והדלקתי מהר נרות - שמתי על שולחן הקפה, על שולחן האוכל, על הטלויזיה - בכל מקום. בעלי חזר הביתה וראה בית מלא נרות - ומצא אותי מעבירה לי את הזמן במשחק סוליטאר במחשב. הוא ניגש עליי ונישק אותי ושאל מה קרה שיש לי מצב רוח רומנטי? אני ממצמצת ומגלגלת עיניים - "מה רומנטי?" "טמבלוני, אתה לא רואה שיש הפסקת חשמל?" בעלי פשוט עומד המום ואז שואל בקול רגוע "מתוקה, איך יש הפסקת חשמל ואת משחקת במחשב?" מסתבר שסתם נשרפה נורה ושכל הזמן הזה הייתי משוכנעת שיש הפסקת חשמל ושהדרך הטובה להעביר זמן בהפסקת חשמל זה לשחק במחשב

• ללחוץ על הכפתור שפותח את הדלת כניסה לגן ולא להבין למה המעלית לא מגיעה 

• אחרי שסיימת לשטוף את הכלים, לנסות לנקות את הכיור עם הברז שהופך לצינור כמו של דוש ובדרך למלא במים את מיכל הסוכר, הקפה וקרטון הקורנפלקס

• להכין עוגת שוקולד מדהימה ובמקום סוכר לשים מלח

• הייתי צריכה לעצור בצד, כדי להוציא כסף. אז הפעלתי את האיתות ימינה, עצרתי ועמדתי לצאת מהאוטו. רק שלא זכרתי איך לעזאזל מבטלים את האיתות. ישבתי כמו מטומטמת במשך חמש דקות, בתסכול מטורף, לוחצת על כל כפתור אפשרי באוטו (כן, גם הבגאז' והרדיו) כדי לנסות לכבות את האיתות. נאדה. רק כשחזרתי לאוטו נזכרתי שזה הגיוני בעצם שזה באותו מקום כמו ההפעלה של האיתות. 

• להתקשר להזמין תור לסקירת מערכות -וכך תישמע השיחה:

אני: שלום,אני רוצה להזמין תור.
ה"רופא": למי?

אני: לי ,למי אני יזמין תור?

ה"רופא": כן מה הבעיה?

אני:אין שום בעיה ,אני רוצה להזמין תור לסקירת מערכות.

ה"רופא": אני מצטערת גברת אני לא מבצע סקירת מערכות אני חושב שטעית במספר

אני: לא טעיתי אני חושבת שאתה מסטול מה שתית??

ה"רופא": את בהריון? אז תתקשרי לרופא נשים,פה זה וטרינר-רופא חיות...

אני :סליחה למי קראת חיה?

ה"רופא": גברת התקשרת לוטרינר(ברקע הוא אומר למישהו שאני זקוקה לניקוי אוזניים) 

אני :אופס, כנראה שטעיתי ,אה בעצם נזכרתי גם אלייך אני צריכה להתקשר אני רוצה לסרס את החתול

ה"רופא": את"בעלך" או את החתול האמיתי

אני:את החתול האמיתי-סליחה למי קראת חתול??

ה"רופא":כבר חשבתי שאת ממש מבולבלת ....

אני: טוב אני כבר יתקשר אלייך שאני יתאפס על עצמי

ה"רופא":אחרי הלידה..

אני: כנראה....ביי

• לשפוך קפה נמס בסיר עם חלב במקום שיבולת שועל

• לא ביקשתן מבן הזוג שלכן להניק? אני כן במסגרת תסמונת הטמטמת הפוסט הריונית

• לצחצח שיניים עם ג'ל לשיער במקום עם משחת שיניים

• ללחוץ עם השלט של האוטו לכיון המזגן ולא להבין למה המזגן לא נסגר 

• לנסות לפתוח דלת עם מפתח שאין לו בכלל מנעול

• לחפש מפתחות/פלאפון/חפץ שקר כלשהו אחר כשהחפץ נמצא אצלך ביד

• לזרוק  לפח סכו"ם יחד עם שאריות אוכל.

• לקבל מייל בעבודה ולענות עליו  עם ״ תודה״ ואז להבין ששלחת לעצמך את המייל ואז ענית לעצמך.. בקיצור במשך כמה שניות התכתבת עם עצמך בלי לשים לב!!!!

• אחרי שיצאת מהמיקלחת לשים תחתון ובלי לחשוב פעמיים, במקום להוציא תחתון נקי מהמגירה, להוציא טיטול מהמגירה של הילד

• להגיע לפתח הבית ובמקום להכניס מפתח ולפתוח, ללחוץ על הכפתורים של השלט של האוטו ולכוון לדלת

• ללבוש ג׳ינס טייץ הפוך, לגלות באוטו, ואז בזמן פעולת התיקון, כמובן שהשכן עובר ליד האוטו

• בזמן ההתארגנות של הבוקר לנסות להשפריץ דאודורנט - לכוון ולנסות ללחוץ אבל משהו לא נוח, שונה ואת לא מצליחה ללחוץ. את מסתכלת ורואה שזה ספריי לשירותים

• להכין  למשפחה תה עם בזיליקום במקום נענע ולא להבין מאיפה הריח

• לשים סיר מים על הגז לפסטה מחכה שירתח איזה רבע שעה ובינתיים להריח משהו שרוף כשאת עדיין לא קולטת - את מריחה את התנור מריחה את המקרר ולא מבינה מאיפה הריח השרוף . את באה להוסיף את הפסטה ורואה שהסיר כבר שחור

• אותו הדבר כמו בסעיף הקודם, רק כשהפסטה כבר בתוך הסיר שנהיה שחור

• לשים לילד טיפות לגזים בעיניים

• להגיע לרכב, לגלות שמישהו נכנס בו וברח ...ואז להתקשר לבעל בהיסטריה תוך כדי שאת מנסה לפתוח את הרכב עם האזעקה ללא הצלחה... ואז ניגש אלייך תימני מבוגר שבדחילו ורחימו מעז לומר לי שמשום מה בכל פעם שאת לוחצת על האזעקה רכב שנמצא מעבר לצידו השני של הכביש מהבהב :)))))) ואז לחפש איפה לקבור את עצמך :)))

• לשים מסיר אבנית בקומקום ולהכין לבעל נס קפה. האדון שתה עד הטיפה האחרונה. לא אספר את ההמשך

• להיכנס למעלית ואחרי כמה דקות של המתנה, בהלה, מיני פאניקה להבין שהיא לא זזה כי לא לחצת על כפתור

• לשכוח ביצים קשות על הגז ולהיזכר רק אחרי שהתפוצצו אחת אחת ונדבקו לתקרה והסיר עף על הרצפה שמצופה לינולין אז כמובן שנשרפה קצת מהסיר!

• לחייג מס' בטלפון ולא להבין למה אני לא שומעת, אחרי כמה שניות להבין שאת מחזיקה את הטלפון ביד ובוהה בו ו הוא בכלל לא ליד האוזן.(עד שאת קולטת ושמה ליד האוזן הם כבר ניתקו).

• לשים את הטלפון ליד האוזן ולא להבין למה את לא שומעת כלום...כי מתברר ששכחת לחייג.

• לצייר ציור לחדר של הפעוטה. במקום לערבב את המכחול בכוס מים, לערבב בספל שוקו. להגיד לעצמך: "וואי אני ממש עייפה." ואז לעשות את זה שוב.

• לדבר עם אחותך בטלפון על אחרי הלידה ומשהו שקשור לתפילה וכשניתקת ישר לתת לטלפון נשיקה, כי משום מה חשבת לשבריר שנייה שאת  מחזיקה סידור.

• לענות לפלאפון מצלצל  עם השלט של יס לא להבין למה לא עונים לך, ועוד לצעוק על הבעל למה הוא מגביר את הווליום של הטלויזיה? כי את לא שומעת מי בטלפון....

• לקחת חיתול טטרה ולנגב את הפרצוף של הבעל במקום את התינוקת...

• לשים סינר על הבת דודה שמחזיקה את התינוקת במקום על התינוקת עצמה

• לחפש יום שלם את הפלאפון ולמצוא אותו מתחת לכרית של אחד הילדים 

• להתווכח עם מישהו שהיום יום שלישי כשהיום יום רביעי

• להיבהל מאוד אחרי שקינחת את האף וראית טיפה של דם, ממש התקף לב. מחשבות רצות ואוי מה זה אומר ומיד להירגע שהדימום היה מהאף ולא ממקום אחר

• לספר לבעלול שהכנת לו חמין כשבעצם הכנת לו מקרוני

• להאכיל את הילדה ולשאול את הבעל איפה היא.

• לשים את המפתח של הבית במקפיא.

• לקראת סוף שבוע 42 הושבתי את הגדולה (בת שנה) על הבטן!! בעלי נבהל :"מה את עושה?? יש שם תינוק!" אני :"לא טוב לו? שייצא!" - זה היה בשמונה בערב, למחרת בשמונה בבוקר הוא נולד...

• לנסות לנעול את הדלת עם הרב-קו, וממש לעמוד מול הדלת ולנסות להיזכר איך לעזאזל זה נועל את הדלת..

•  לשיר לעצמך (במנגינת היום יום שישי) "היום יום חמישי, היום יום חמישי, מחר שבת מחר שבת.. לא! מחר רביעי?" והבעלול נקרע מצחוק...

• לשבת עם יוגרט ביד, להסתכל על הטבלה התזונתית, ולחשב שם כל מני דברים מפגרים תוך כדי שאת שואלת את בעלך שאלות כמו "כמה זה 1000 לחלק ל10?" ו"כמה זה 5 כפול8?" כי את לא מצליחה לחשב..

• - לשים את הארנק במקרר ואת החלב בתיק ולא להבין איפה לעזאזל שמתי  את המפתחות שהחזקתי ביד???!
• - לנתק את השקע של המגהץ, לשים במקומו את הרדיו, להפעיל את המגהץ ולא להבין למה הוא לא עובד
• לדבר אל בעלך בלשון נקבה

10 חוקים שרק אמהות מבינות

יש דברים שרק אמהות יודעות הלחץ עם הילד הראשון, ירידת המתח בילד השני והילד השלישי, כשהסבלנות כבר מזמן נגמרה...
1. בגדי הריון:
ילד ראשון: את מתחילה ללבוש בגדי הריון מיד כאשר את מקבלת אישור שהינך בהריון
ילד שני: את לובשת את בגדייך הרגילים עד כמה שאת יכולה
ילד שלישי: בגדי ההריון שלך הם הבגדים הרגילים שלך,

2. הכנה ללידה:
ילד ראשון: את מתרגלת נשימות באדיקות
ילד שני: את לא טורחת לתרגל כי את זוכרת שפעם שעברה, הנשימות לא עזרו בכל
לילד שלישי: את מבקשת אפידורל כבר בחודש השמיני

3. בגדי התינוק:
ילד ראשון: את מכבסת את בגדי התינוק הנולד, מפרידה צבעים, מקפלת בצורה מסודרת ומניחה בתוך השידה

ילד שני: את בודקת שהבגדים נקיים ומשליכה רק את אלו עם הכתמים הכהים
ילד שלישי: בנים יכולים ללבוש ורוד, לא?

4. דאגות
:ילד ראשון: בסימן המצוקה הראשון, יללה או מבט זועף, את מרימה את התינוק
ילד שני: את מרימה את התינוק כאשר היללות שלו מאיימות להעיר את הילד הראשון
ילד שלישי: את מלמדת את הילד הראשון איך להרדים את האחים שלו

5. מוצץ:
ילד ראשון: אם המוצץ נופל על הרצפה, את מרחיקה אותו מהתינוק עד שתגיעי הביתה, תשטפי ותרתיחי אותו
ילד שני: כשהמוצץ נופל על הרצפה, את שוטפת אותו עם קצת מיץ מהבקבוק של התינוק
ילד שלישי: את מנגבת אותו עם חולצתך ומכניסה אותו חזרה למקום [בשלב מסוים אפילו לא מרימים - כשהמוצץ נופל הילד נגמל]

6. החתלה
:ילד ראשון: את מחליפה לו חיתול כל שעה, בין אם זה נחוץ או לא
ילד שני: את מחליפה לו חיתול כל שעתיים-שלוש, אם יש צורך בכך
ילד שלישי: את משתדלת להחליף לו חיתול לפני שאחרים יתחילו להתלונן על הריח, או אם את רואה שהוא מדלדל בין הברכיים

7. פעילות
:ילד ראשון: את לוקחת את העולל לג'ימבורי, שיעורי שחייה ושעת סיפור
ילד שני: את לוקחת אותו לג'ימבורי
ילד שלישי: את לוקחת אותו לסופרמרקט ולניקוי יבש

8. יציאה לבילוי:
ילד ראשון: בפעם הראשונה שאת משאירה את התינוק עם שמרטפית, את מתקשרת הביתה 5 פעמים
ילד שני: כשאת כבר עומדת בדלת בדרך החוצה, את נזכרת להשאיר מספר טלפון שניתן להשיגך
ילד שלישי: את משאירה הוראה לשמרטפית לצלצל אליך רק אם היא רואה דם

9. בבית:
ילד ראשון: את מקצה נתח נכבד מזמנך בהתבוננות והתפעלות מהתינוק
ילד שני: את מקצה זמן בכל יום בהתבוננות כדי להזהר שהילד הראשון לא מוחץ, דוחף או מרביץ לתינוק
ילד שלישי: את מקצה מעט זמן בכל יום להסתתרות מהילדים

10. בליעת מטבעות:
ילד ראשון: כשהילד הראשון בולע מטבע, את ממהרת עם הילד לבית-החולים ודורשת צילום רנטגן
ילד שני: כשהילד השני בולע מטבע, את עוקבת בזהירות עד שהמטבע יוצא מהגוף
ילד שלישי: כשהילד השלישי בולע מטבע, את מנכה לו את זה מדמי הכיס שלו

מה ילדים חושבים כשאמהות מאיימות-
1. סביר להניח שאנחנו כן נבוא לפה עוד פעם. בכל זאת זה סבא וסבתא.
2. אין מצב שהיא חוזרת איתי הביתה עכשיו. היא יותר עייפה ממני.
3. אין על הפרצוף של אמא אחרי שהיא סיימה לספור עד שלוש ושום דבר לא קרה. מצחיק.
4. אין מצב שהיא תגיד לאבא. עד שאבא יחזור היא כבר לא תזכור איך קוראים לה. 
5. זאת ממש לא הפעם האחרונה שזה קורה. אני מתכנן לפחות עוד פעמיים-שלוש.
6. כשאמא עייפה אפילו היא לא מאמינה לאיומים שלה.
7. בסוף היא תסכים. זה הכל עניין של נחישות.
8. בטח שהיא תקשיב לי. אני אדבר ממש קרוב לאוזן שלה.
9. איך היא תוציא אותי מפה? אני רץ יותר מהר.
10. לשבת בשקט? מה ייצא לי מזה?