היום לפני 47 שנה (28.12.1968): מדינת ישראל הוציאה אל הפועל את מבצע תשורה באמצעות צה"ל.
מבצע תשורה היה מבצע של צה"ל שנערך ב-28 בדצמבר 1968. במסגרת המבצע, פשטו כוחות סיירת מטכ"ל וצנחנים בפיקודו של רפאל איתן על שדה התעופה הבינלאומי ביירות והשמידו 14 מטוסי נוסעים של חברות תעופה ערביות.
ב-22 ביולי 1968 נחטף מטוס אל על בדרכו מרומא לישראל, והונחת באלג'יר. לאחר כמה ימים נענתה ממשלת ישראל לתביעות החוטפים, אנשי החזית העממית לשחרור פלסטין, והסכימה לשחרר מחבלים תמורת החטופים. לאחר חמישה ימים שוחררו הנשים והילדים שהיו במטוס, ו-12 גברים שהיו בו שוחררו 39 יום לאחר החטיפה. כחמישה חודשים מאוחר יותר, ב-26 בדצמבר, חדרו טרוריסטים לנמל התעופה באתונה, ירו וזרקו רימוני יד לעבר מטוס אל על. כתוצאה מהירי נהרג אזרח ישראלי, דיילת נפצעה ולמטוס נגרם נזק.
בתגובה לשתי פעולות אלה, החליט ראש הממשלה הישראלי, לוי אשכול, על פעולה צבאית שתפגע בתעופה הערבית. מאחר ושני המחבלים שחטפו את מטוס "אל על" יצאו מלבנון ואומנו בה, תוך שיתוף פעולה מלא עם שלטונות לבנון, הוחלט כי המבצע ייעשה בשדה התעופה הבינלאומי של לבנון ויהיה קצר ושקט. בתחילה נבחנה האפשרות לחטוף מטוס לישראל. לשם כך, למד טייס הניסוי דני שפירא להטיס מטוסי נוסעים שונים, בהם בואינג 707 והקונוואיר. אולם, לבסוף הוחלט לפוצץ מטוסי נוסעים ערביים שישהו בשדה התעופה הבינלאומי של לבנון.
ביצוע הפעולה הוטל על סיירת מטכ"ל והצנחנים, בפיקודו של אל"מ רפאל איתן (רפול). ב-28 בדצמבר, בשעה 20:30 לערך הוטסו 66 לוחמים מן היחידה ומסיירת צנחנים לביירות בשלושה מסוקי סופר פרלון שאליהם התלוו שני מסוקי בל 205 לסיוע צמוד ותצפית. המסוקים טסו מעל הים התיכון בצמוד לחוף באורות כבויים כשבקצות הרוטורים שלהם לוחיות שפולטות אור זרחני שיאפשר להם לזהות זה את זה. לאחר טיסה של כשלושת רבעי שעה,
בשעה 21:18 לערך, נחת הכוח בשדה התעופה הבינלאומי ביירות. מסוק סופר פרלון הראשון ובו כוח הצנחנים נחת בצידו המזרחי של שדה התעופה. לאחר שהכוח פרץ ממנו, המריא וריחף מעל לחוף העיר בירות בכוננות לפינוי נפגעים. המסוק השני הנחית את כוח סיירת מטכ"ל בצידו השני של השדה. הלוחמים נשאו תיקי גב גדולים ובהם מטעני חבלה וצוידו בדפים שעליהם סמלי חברות התעופה הערביות.
הלוחמים התפצלו לחוליות והניחו שני מטעני חבלה על כל מטוס שזוהה כשייך לחברת תעופה ערבית. במטרה להבטיח את השמדת המטוסים, הונח מטען אחד על כל כנף שתוכנן להצית את הדלק המצוי במכלים שבכנפי המטוסים. בחלק מהמטוסים שהו נוסעים, וטרם מילכודם הורו הלוחמים לנוסעים לרדת מהמטוסים. במקרים בודדים סירבו הנוסעים לרדת מהמטוס והלוחמים נאלצו לירות באוויר לשם פינוים.
במקביל לפעולת הלוחמים בנמל התעופה, חגו מסוקי הבל סביבו. צירי הגישה לנמל התעופה נחסמו במטרה למנוע הגעת תגבורת, על ידי פיזור שקיות ובהם ג'ל מחליק, רימוני עשן ודוקרנים על הכבישים. לקראת סיום הנחת המטענים והתארגנות הכוחות לפינוי, הבחינו טייסי המסוקים המסייעים בכוח לבנוני במשאית ושריונית שניסה להגיע לשדה התעופה בדרכי עפר מצפון. טייס מסוק הבל אליעזר כהן (צ'יטה) הורה לקצין הטכני של המסוק לפתוח באש מא"ג לפני גלגלי כלי הרכב במטרה לעצור אותם. משהמשיכו כלי הרכב להתקדם, פתח הקצין הטכני באש ממקלע כבד 0.5 במטרה לפגוע ולשתק אותם. השריונית והמשאית נפגעו ונעצרו. פינוי הלוחמים התבצע על ידי מסוקי הסופר פרלון ללא הפרעה.
מבצע זה ממחיש את ההבדל בין אופן הפעולה של ממשלת ישראל וכוחות הבטחון שלה באותה התקופה, אופן פעולה שליווה אותה מיום הקמתה לעומת אופן הפעולה כיום. מדינת ישראל תמיד פעלה באופן מוסרי, דבר שבא לידי ביטוי בזרועותיה - כוחות הבטחון וההצלה. יחד עם זאת, דבר אחד השתנה - הנכונות לבצע פעולות הרתעה. עד לשנות ה-80, למדינת ישראל הייתה את יכולת ההרתעה והיא השתמשה בה כראוי בכדי להרתיע את האויב תוך הפעלת טקטיקת הגנה עצמית של תקיפה באופן מוסרי. כי ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה, למען
יראו וייראו.
כיום, לישראל עדיין יש יכולת ההרתעה, אך הטקטיקה היא בהתאם למדיניות ה'סליחה שנצחנו'. אנחנו לא מרתיעים כי אני אנחנו תמיד מנצחים. מדיניות זו מאפיינת את מדינת ישראל בשני העשורים האחרונים. אנחנו מותקפים מכל עבר, ואפילו מבית על ידי
ארגוני השתולים, זאת למרות שאנחנו פועלים באופן מוסרי ביותר. אך מדינת ישראל
מחבלת לעצמה, קושרת לעצמה ידיים ורגליים כאילו היא מפלצת. אבל אנחנו לא מפלצות. אנחנו המוסריים ביותר. עלינו לעשות הכל כדי להגן על עצמנו, גם אם נאלץ לתקוף. מה שצריך זה
תגובה פרופרציונלית למתקפות הטרור כנגד מדינת ישראל ואזרחיה ולנטרל
עלילות דם. הרוצה בשלום
יכון למלחמה. ממש כמו
שפוטין מדבר עם המחבלים בשפה שהם מבינים - הטורקים הפילו לו מטוס? הוא תוקף בשטח טורקיה.
בתמונה - נמל התעופה של ביירות לאחר הפשיטה
