סיפור כזה לא מגיע בכל יום!
זוג אמריקאים מביא ילד לאחר טיפולי הפרייה – עד כאן לא חשדנו. מה, אנחנו חשדניסטים? ובכל זאת, כשסוג הדם של הילד לא הסתדר עם סוג הדם של הוריו (הילד AB, שני ההורים A -קצת מידע על סוגי דם), והם מחליטים לבצע בדיקת הורות סטנדרטית – עדיין לא חשדנו. אך כשהבדיקה מגלה כי האבא אינו האב הביולוגי של הילד – זה הרגע שבו מתחילים לחשוד. בדיקה מעמיקה יותר מזהה כי אחיו של האב הוא בעצם אביו הביולוגי של הילד, אבל לאבא אין אח – פה חשדנו.
הסיפור המופלא הזה מאפשר לנו לספר את אחד הסיפורים היפים ביותר של הביולוגיה ההתפתחותית בהיסטוריה האנושית!
אז מה זו בעצם כימרה?
במיתולוגיה היוונית, הכימרה מתוארת כמפלצת נושפת אש המורכבת ממספר בעלי חיים שונים – אריה, עז ודרקון, בשילובים שונים של גוף/ראשים. באמבריולוגיה, המדע החוקר את הביולוגיה ההתפתחותית של בעלי החיים, כולל האדם, כימרה מתארת מצב בו בעל חיים התפתח מתאים סומטיים (כלל התאים בגוף שאינם תאי מין) של שני פרטים שונים, שצורפו יחדיו. כלומר, זהו מצב ייחודי בו מתקבל יצור רב תאי שלתאים סומטיים שונים שלו יש מטען גנטי שונה.
בחזרה לזוג שלנו - לשניהם יש סוג דם מסוג A אבל לתינוק יש סוג דם AB, משהו כאן לא מסתדר – מאיפה הגיע ה B? על מנת לנסות לענות על השאלה הזו, הזוג ניגש לבצע בדיקת הורות פשוטה, על ידי הגברת מקטעי DNA באמצעות מכשיר PCR. הבדיקה גילתה שהאב אינו האב הביולוגי של הילד! תארו לכם את ההרגשה הזו.
בכדי לוודא שלא הייתה טעות בבדיקה, הזוג ביקש לחזור על הבדיקה פעם נוספת, וגם הפעם – הבדיקה חזרה וגרסה שהאב אינו האב הביולוגי של הילד. בשלב הזה, פשוט תנסו לדמיין את הניסיונות של שני ההורים להבין את הסיטואציה. ההורים החליטו לגשת לבדיקה גנטית מתקדמת הרבה יותר, שמבצעת ריצוף גנומי על הגנומים הנבדקים, וזאת בכדי לזהות קרבה גנטית. הבדיקה חשפה את האמת המדעית המופלאה – האבא הביולוגי של הבן, הוא לא אחר מאשר הדוד שלו, אחיו של האבא, שמעולם לא נולד. בשלב הזה, החוקרים מהמחלקה לגנטיקה של אוניברסיטת סטנפורד אליהם פנה העו"ד של הזוג, כבר התחילו להבין מה התרחש כאן, ואבחנו כי מדובר במקרה של כימרה אנושית.במודעוות שלנו, אנחנו בדרך כלל חושבים על גוף שמכיל מטען גנטי של רק אדם אחד. התאים שלנו אפילו מייצרים סמנים מיוחדים על פני שטחם כדי לייחד את עצמם מתאים של אחרים. אבל אצל כימרות , התאים מכילים מטען גנטי משני אנשים שונים המתאכלסים באותו גוף: ולמעשה מדובר כמעט בתאום התאי של הגוף עצמו. מקרים כאלו מרתקים מדענים, מאחר והם מערערים את תפיסות הזהות שלנו.
הכימריזם במקרה זה מתרחש כאשר תאום לא זהה נעלם בתוך הרחם במהלך השבועות הראשונים של ההיריון. תאומים לא זהים מגיעים משתי ביציות שונות ולכן הם בעלי דנ"א שונה, כמו אחים רגילים. לפעמים, אחד התאומים הלא זהים "צורך" את האחר על-ידי ספיגת התאים שלו. התינוק הבודד שמתקבל הוא פסיפס של דנ"א שונה באיברים שונים. כימרה מזכר אחד ונקבה אחת עשויה להיות הרמפרודיט; אם התאומים הם מאותו מין, עשויים להיות לילד קטעי עור או עיניים בצבעים שונים, אבל מעבר לזה הוא ייראה, סביר להניח, נורמלי. ללא בדיקות דנ"א מקיפות, כנראה שהוא לעולם לא ידע ולכן, קשה לדעת את כמה הכימריזם שכיח.
במדע כמו במדע, לא רק זורקים היפותזות לאוויר - בודקים אותן. דגימות נוספות נלקחו מהגבר, הפעם, בנוסף לדגימה מהלחי עבור הבדיקה הראשונה, נלקחה גם דגימת זרע. כמו בפעם הראשונה, הדגימה מהלחי, לא התאימה לילד. אבל הזרע, אוי הזרע. הוא זה שמספר את הסיפור המעניין ביותר. החוקרים גילו כי הזרע מורכב משני גנומים שונים. 90% מהזרעים הכילו גנום אחד, וכ 10% מהזרעים הכילו גנום אחר. דגימת ה DNA שנלקחה מהלחי הייתה זהה לגנומים של 90% מהזרעים. אבל הגנום שנמצא ב 10% מהזרעים, הייתה זו שתואמת לדגימת ה DNA של הילד!
זה הוכיח באופן סופי כי האבא הוא אכן איחוי בין שני אנשים שונים – הוא עצמו, ואחיו התאום שלא נולד, ונספג לתוכו בעודם עוברים ברחם אימם בזמן ההריון. כלומר, יתכן שאצל אנשים מסויימים, אנשים כרימזים, איברים שונים בגוף, כולל כליה, בלוטת התריס, ביצית וזרע, יכולים לשאת מטען גנטי של מישהו אחר מבלי שתהיה מעורבות חיצונית. ככה הם נולדו.
מקרים דומים של כרימזים מתועדים בהיסטוריה הרפואית המודרנית. במקרה אחד, שלושה ילדים נבדקו כדי למצוא התאמה להשתלת כליה מן החי עבור אמם. מתברר, שלמרות שהיא זו שילדה אותם, מדובר בילדיהם הגנטיים של בעלה ואחיה. מבדיקה התברר, שישנה התאמה גנטית בין ילדיה של האישה לבלוטת התריס שהוסרה ממנה מספר שנים לפני כן ותואמת לגנים של אחיה. עם זאת, הכליה שלה נושאת את הגנים שלה, שמלכתחילה נושאים כרומוזום נשי. לפיכך, בנוסף לחידה הביולוגית, התופעה עשויה לטמון בחובה בעיה משפטית, כמו במקרים בו לא ניתן לקשר בין גבר לעבירות מין בזמן ביצוע אונס על בסיס דגימת זרע למשל, קושי בקביעת אבהות ואמהות לצרכים משפטיים ורפואיים ועוד. בנוסף, התופעה מעוררת עניין מדעי ומתפתחות תיאוריות סוציוביולוגיות העוסקות בכימרה.
