האם כשהעורב צריך לפתור בעיות, מח של ציפור מהווה בעיה?

כמה מאיתנו ראו את הסרט של היצ'קוק, ציפורים? וזה גרם לכם חרדה? אולי לא כדאי שתקראו את הרשומה הבאה....
העורבים הנם אוכלי כל, אך הם מעדיפים בשר ובמיוחד נבלות. תמיד אמרו לנו שעורבים הם חיות נקמניות. בשל צבעו השחור, קולו המקרקר והיותו אוכל נבלות, בתרבויות רבות קישרו בין עורבים לבין מוות וכוחות אפלים. במיתולוגיה האירית, עורבים קושרו ל"מוריגן", אלת הקרב, הלחימה והעצמאות. בתלמוד העורב נחשב לרע. כָּל הַמְּחֻבָּר לַטָּמֵא - טָמֵא, כָּל הַמְּחֻבָּר לַטָּהוֹר - טָהוֹר. וְשָׁנִינוּ בַּמִּשְׁנָה: ר' אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר לא לְחִנָּם הָלַךְ זַרְזִיר אֵצֶל עוֹרֵב, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִינוֹ" [בָּבָא קמא דַּף צב, עַמּוּד ב']. גם בסיפור של תיבת נח, העורבים אינם מוצגים טוב. מצד שני, בתנ״ך מתואר כיצד עורבים דאגו לאליהו הנביא לכל מה שהזדקק - בספר מלכים מתוארים העורבים כמספקים מזון לאליהו הנביא.
מה שלא בטוח שאמרו לכם - זה שעורב היא אחת החיות החכמות ביותר שאנו מכירים. היא מומחית בפתירת בעיות שבהן היא נתקלת. מוח של ציפור? חשבו שוב... עורבים הם החיה הרביעית הכי חכמה בעולם, אחרי דולפינים במקום הראשון, עכברים במקום השני, ובני-אדם במקום השלישי... האינטליגנציה של העורב נחשבת לגבוהה-יחסית, דבר שהפך אותו בעיניהם של בני האדם ותרבויות שונות לסמל של חכמה. במיתולוגיה הנורדית למשל, זוג עורבים בשם הוּגין ומוּנין ("חשיבה" ו"זיכרון") הנם מלוויו של אל החוכמה והמלחמה אודין. יחד עם זאת, אודין עצמו קושר רבות למוות. במיתולוגיה היוונית, העורב סיפר לאל אפולו על בגידתה של קורוניס, אהובתו. אפולו שלא האמין לעורב הפך את צבעו מלבן לשחור, אך לאחר שנוכח באמיתות דבריו הפך אותו לעוף קדוש ונתן לעורבים את המשימה להכריז על מוות.
העורבים מראים סימנים של אינטליגנציה גבוהה במיוחד‏ ונראה שזן זה של ציפור עושה אף שימוש בכלים. מינים שונים של עורבים אף הראו סימנים ראשוניים של כישורים לשוניים ויכולת תקשורת לטווחים ארוכים. ניתן לאלף אותם ואף ללמד אותם לחקות קול אדם, בדומה לתוכי. נראה, כי לעורבים יש יכולות מנטליות מפתיעות ומורכבות. אצל כמה מינים נראה שהיכולות האלה אינן נופלות מיכולותיהם של קופי אדם, ואפילו עולות עליהן. לקיקים למשל, יש זיכרון מדהים המתבטא בזכירת אלפי מיקומים של מטמוני מזון – משימה שרוב בני האדם יתקשו לבצע. למעשה, עורבים הנם אחד ממני החיות שלא נכחדו בעקבות הנזק האקולוגי שהאדם גורם לכדור הארץ. מדובר במין סינאתרופי. בתמורה, בני האדם רק מנסים להרוג אותם. לכן, הם עושים הכל כדי לשרוד. עכברושים, למשל, מתמודדים עם האנושות באמצעות רבייה מוגברת. ג'וקים מפתחים חוסן לרעלים באמצעותם האדם מנסה להדביר אותם.
מחקרים הראו שעורב ניו קלדוניה מכין כלים מחלקי עלים משתמש בהם לשלוף זחלים מחרכי עצים.יותר מכך, לומר שהם נקמנים זו פרשנות אנושית, של בני האדם. לעורבים יש זיכרון מעולה, זוכרים מי פגע בהם לאורך זמן. העורב הנו ציפור מדהימה וחכמה. לא נוקמת סתם אלא רק מתוך זכרון רע. העורב יזכור אם פגעו בו בעבר ואם כן הוא יחזיר. הגיוני בעיניי שהסיבה שהם מנסים לפגוע חזרה היא כי הם חווים תחושת סכנה מול מי שפגע בהם בעבר. הם פוגעים ממקום של השרדות.
העורבים הנם עופות חברותיים ולעתים נאספים לקבוצות גדולות. כל זוג עורבים מקים לעצמו קן ושני בני הזוג דוגרים על הביצים ומטפלים בגוזלים. עורבים למדו לזרוק למשל אגוזים ובלוטים על הכביש, לחכות למכונית שתרסק את הקליפה, להמתין שהאור האדום יעצור את התנועה ואז לאכול. עורבים לומדים מצפייה בעורבים אחרים, ותמיד כשהם ימצאו אוכל הם יקראו לשאר החבורה. מעשים נוספים רבים ויוצאי הדופן שעורבים אלו כרוכים בתכנות עיוור מובנה, או בשינון וזיכרון על פי ניסוי וטעייה בעבר או בחשיבה בחירה בין אפשרויות המיוצגות ונשקלות בתודעה. למסקנות אלו, חוקרים הגיעו לאחר שערכו ניסויים התנהגותיים בעורבים בשני העשורים האחרונים.
העורבים מראים סימנים של אינטליגנציה גבוהה במיוחד. עורב מזן קלדוניה החדשה נחקר רבות, מכיוון שנראה שהוא עושה שימוש אינטנסיבי בכלים. מינים שונים של עורבים אף הראו סימנים ראשוניים של כישורים לשוניים ויכולת תקשורת לטווחים ארוכים. הם ניתנים לאילוף ואף ניתן ללמד אותם לחקות קול אדם.
בניסוי הבא שצולם בבריטניה, חוקר הציב בפני עורב 8 שלבים למציאת פתרון להשגת אוכל אליו הוא רוצה להגיע - המקל קצר מדי ולכן, העורב משתמש במקל הקצר כדי להוציא 3 אבנים מכלוב. הוא זורק את האבנים למיכל באופן המאפשר לו להשיג מקל ארוך יותר ולהגיע בשלב השמיני להצלחה ולהשיג את הממתק.




מחקר נוסף של חוקרים מאוניברסיטת קיימריג' התפרסם במגזין Current Biology ועוסק בבחינת מידת חוכמתם של עורבים. החוקרים העמידו לפני העורבים אתגר יוצא דופן – בעיה הדורשת שימוש בכלים, אבל בצורה שונה מהמקובל. הם הכניסו לכלוביהם של העורבים מבחנה שקופה ובה מעט מים ובמים צפה תולעת. העלאת מפלס המים תעלה גם את התולעת ותאפשר לעורבים להשיג אותה. התולעת היא מעדן מיוחד בעבור העורבים, ובכך מובטחת המוטיבציה שלהם להשלים את המשימה. בתחילה היה מפלס המים די גבוה כדי שהעורבים יוכלו לשלות את התולעת ללא בעיה. מאוחר יותר הוכנסה לכלוב מבחנה שמפלס המים בה נמוך מאוד, ויחד איתה – ערימת אבנים. כל ארבעת העורבים שנבחנו הבינו מהר מאוד את הטריק, הכניסו אבנים למבחנה, העלו את מפלס המים ושלפו את התולעת.


בסרטון הבא הרצאה של חוקר עורבים שנכנס לתחום חקר האינטליגנציה של עורבים במקרה כשעורבים השתלטו על החצר של חבר שלו. שימו לב שניתן לשים כיתוביות בעברית SUBTITELED. הוא המציא מכונה את המכונה האוטומטית שתאפשר קיום הדדי בין האנושות לעורבים והציפורים בכלל. שימו לב איך בניסוי שלו, העורבת הייתה יצירתית וכיפפה את החוט מתכת כדי להרים את האוכל כשהחוקרים פישלו בניסוי. מפה לשם, 216 מליון מטבעות הולכים לאיבוד מדי שנה. המטרה של החוקר זה לא לזכות בלוטו בכך שהוא גורם לעורבים לאסוף בשבילו מטבעות כדי לממן את המחקרים הבאים, אלא ללמד את האנושות שאפשר לחיות יחד עם העורבים וללמוד איזון, לשתף יחד פעולה ולמשל לאלף את העורבים לאסוף זבל לאחר ארוע המוני של האנושות כמו משחק כדורגל או להשתתף במשלחות חיפוש של חילוץ והצלה.

טלנובלה מדעית: הרגע בו הבעל מבין שאישתו ילדה את האחיין שלו

סיפור כזה לא מגיע בכל יום!
זוג אמריקאים מביא ילד לאחר טיפולי הפרייה – עד כאן לא חשדנו. מה, אנחנו חשדניסטים? ובכל זאת, כשסוג הדם של הילד לא הסתדר עם סוג הדם של הוריו (הילד AB, שני ההורים A -קצת מידע על סוגי דם), והם מחליטים לבצע בדיקת הורות סטנדרטית – עדיין לא חשדנו. אך כשהבדיקה מגלה כי האבא אינו האב הביולוגי של הילד – זה הרגע שבו מתחילים לחשוד. בדיקה מעמיקה יותר מזהה כי אחיו של האב הוא בעצם אביו הביולוגי של הילד, אבל לאבא אין אח – פה חשדנו.
הסיפור המופלא הזה מאפשר לנו לספר את אחד הסיפורים היפים ביותר של הביולוגיה ההתפתחותית בהיסטוריה האנושית!
אז מה זו בעצם כימרה?
במיתולוגיה היוונית, הכימרה מתוארת כמפלצת נושפת אש המורכבת ממספר בעלי חיים שונים – אריה, עז ודרקון, בשילובים שונים של גוף/ראשים. באמבריולוגיה, המדע החוקר את הביולוגיה ההתפתחותית של בעלי החיים, כולל האדם, כימרה מתארת מצב בו בעל חיים התפתח מתאים סומטיים (כלל התאים בגוף שאינם תאי מין) של שני פרטים שונים, שצורפו יחדיו. כלומר, זהו מצב ייחודי בו מתקבל יצור רב תאי שלתאים סומטיים שונים שלו יש מטען גנטי שונה.
בחזרה לזוג שלנו - לשניהם יש סוג דם מסוג A אבל לתינוק יש סוג דם AB, משהו כאן לא מסתדר – מאיפה הגיע ה B? על מנת לנסות לענות על השאלה הזו, הזוג ניגש לבצע בדיקת הורות פשוטה, על ידי הגברת מקטעי DNA באמצעות מכשיר PCR. הבדיקה גילתה שהאב אינו האב הביולוגי של הילד! תארו לכם את ההרגשה הזו.
בכדי לוודא שלא הייתה טעות בבדיקה, הזוג ביקש לחזור על הבדיקה פעם נוספת, וגם הפעם – הבדיקה חזרה וגרסה שהאב אינו האב הביולוגי של הילד. בשלב הזה, פשוט תנסו לדמיין את הניסיונות של שני ההורים להבין את הסיטואציה. ההורים החליטו לגשת לבדיקה גנטית מתקדמת הרבה יותר, שמבצעת ריצוף גנומי על הגנומים הנבדקים, וזאת בכדי לזהות קרבה גנטית. הבדיקה חשפה את האמת המדעית המופלאה – האבא הביולוגי של הבן, הוא לא אחר מאשר הדוד שלו, אחיו של האבא, שמעולם לא נולד. בשלב הזה, החוקרים מהמחלקה לגנטיקה של אוניברסיטת סטנפורד אליהם פנה העו"ד של הזוג, כבר התחילו להבין מה התרחש כאן, ואבחנו כי מדובר במקרה של כימרה אנושית.


במודעוות שלנו, אנחנו בדרך כלל חושבים על גוף שמכיל מטען גנטי של רק אדם אחד. התאים שלנו אפילו מייצרים סמנים מיוחדים על פני שטחם כדי לייחד את עצמם מתאים של אחרים. אבל אצל כימרות , התאים מכילים מטען גנטי משני אנשים שונים המתאכלסים באותו גוף: ולמעשה מדובר כמעט בתאום התאי של הגוף עצמו. מקרים כאלו מרתקים מדענים, מאחר והם מערערים את תפיסות הזהות שלנו.
הכימריזם במקרה זה מתרחש כאשר תאום לא זהה נעלם בתוך הרחם במהלך השבועות הראשונים של ההיריון. תאומים לא זהים מגיעים משתי ביציות שונות ולכן הם בעלי דנ"א שונה, כמו אחים רגילים. לפעמים, אחד התאומים הלא זהים "צורך" את האחר על-ידי ספיגת התאים שלו. התינוק הבודד שמתקבל הוא פסיפס של דנ"א שונה באיברים שונים. כימרה מזכר אחד ונקבה אחת עשויה להיות הרמפרודיט; אם התאומים הם מאותו מין, עשויים להיות לילד קטעי עור או עיניים בצבעים שונים, אבל מעבר לזה הוא ייראה, סביר להניח, נורמלי. ללא בדיקות דנ"א מקיפות, כנראה שהוא לעולם לא ידע ולכן, קשה לדעת את כמה הכימריזם שכיח.
במדע כמו במדע, לא רק זורקים היפותזות לאוויר - בודקים אותן. דגימות נוספות נלקחו מהגבר, הפעם, בנוסף לדגימה מהלחי עבור הבדיקה הראשונה, נלקחה גם דגימת זרע. כמו בפעם הראשונה, הדגימה מהלחי, לא התאימה לילד. אבל הזרע, אוי הזרע. הוא זה שמספר את הסיפור המעניין ביותר. החוקרים גילו כי הזרע מורכב משני גנומים שונים. 90% מהזרעים הכילו גנום אחד, וכ 10% מהזרעים הכילו גנום אחר. דגימת ה DNA שנלקחה מהלחי הייתה זהה לגנומים של 90% מהזרעים. אבל הגנום שנמצא ב 10% מהזרעים, הייתה זו שתואמת לדגימת ה DNA של הילד!
זה הוכיח באופן סופי כי האבא הוא אכן איחוי בין שני אנשים שונים – הוא עצמו, ואחיו התאום שלא נולד, ונספג לתוכו בעודם עוברים ברחם אימם בזמן ההריון. כלומר, יתכן שאצל אנשים מסויימים, אנשים כרימזים, איברים שונים בגוף, כולל כליה, בלוטת התריס, ביצית וזרע, יכולים לשאת מטען גנטי של מישהו אחר מבלי שתהיה מעורבות חיצונית. ככה הם נולדו.
מקרים דומים של כרימזים מתועדים בהיסטוריה הרפואית המודרנית. במקרה אחד, שלושה ילדים נבדקו כדי למצוא התאמה להשתלת כליה מן החי עבור אמם. מתברר, שלמרות שהיא זו שילדה אותם, מדובר בילדיהם הגנטיים של בעלה ואחיה. מבדיקה התברר, שישנה התאמה גנטית בין ילדיה של האישה לבלוטת התריס שהוסרה ממנה מספר שנים לפני כן ותואמת לגנים של אחיה. עם זאת, הכליה שלה נושאת את הגנים שלה, שמלכתחילה נושאים כרומוזום נשי. לפיכך, בנוסף לחידה הביולוגית, התופעה עשויה לטמון בחובה בעיה משפטית, כמו במקרים בו לא ניתן לקשר בין גבר לעבירות מין בזמן ביצוע אונס על בסיס דגימת זרע למשל, קושי בקביעת אבהות ואמהות לצרכים משפטיים ורפואיים ועוד. בנוסף, התופעה מעוררת עניין מדעי ומתפתחות תיאוריות סוציוביולוגיות העוסקות בכימרה.