אגדת החרב שבסלע במנזר סאן גואידוטי, איטליה

בטוסקנה, איטליה ליד חורבות מנזר סן גלגאנו, ישנה חרב התקועה בתוך אבן (בדומה לאגדת החרב "אקסקליבר" של המלך ארתור) ששייכת לקדוש הקתולי גלגאנו גואידוטי, שמלווה באגדה.
באגדה מצוין כי גלגאנו היה חסר רחמים, והחל לקבל חזיונות על המלאך מיכאל, שאמרו לו לשנות את דרכיו ולאמץ אופי של חסיד, אך הוא התעלם מחזיונות אלו עד שעבר על פני האזור (היכן ששוכן המנזר כיום). בסיפור הוא רכוב על סוס שלוקח אותו לקצה ההר מונטסייפי והסוס מסרב להמשיך, בנקודה זו המלאך מיכאל נגלה אליו ואומר לו שעליו לשרת את הכנסייה ולוותר על עושרו החומרי.
כתגובה למלאך משיב גלגאנו כי "קל לי לוותר על עושרי, כמו שלחרבי קל לחדור לתוך האבן הזו". גלגאנו שולף את חרבו ותוקע אותה בתוך האבן.

1. בסביבות 1220 לסה"נ לאחר מותו של גלגאנו, ולאחר שהפך לקדוש, נבנה להנצחתו מנזר סן גלגאנו. בסמוך למנזר נבנה מאוזולאום עגול ששימש את קברו. מסביב, נבנתה כנסייה ובית תפילה שם נמצאת החרב המדוברת. כדי לאמת את הסיפור הזה (בניגוד לסיפור על המלך ארתור) הוכח מדעית כי החרב הנ"ל נוצרה במאה ה-12 שכן המנזר נבנה בסמוך לתקופה.

כיום, הכנסייה הינה מקום עלייה לרגל פופולרי עבור איטלקים וניתן לראות את החרב באבן.
מקורות:
The Unxplained Episode 14, https://play.history.com/shows/the-unxplained/season-1/episode-14
https://www.romeprivateguides.com/en/blog/travel-in-italy/st-galgano-sword-in-the-stone-montesiepi.html
https://www.lifeinitaly.com/culture/san-galgano-and-original-sword-stone/

הסיפורים מאחורי ממנזר גורני בעין כרם.

נזירות רוסיות, כיפת זהב, רצח של כת השטן וציורים מטיילים - אלו הם חלק מהסיפורים מאחורי מנזר גורני בעין כרם.
אם יצא לכם לאחרונה לנסוע בהרי עין כרם, ממש ליד בית החולים אולי יצא לכם לראות מבנה ענק מצופה כיפות זהב. מדובר ב"הכנסייה הבלתי גמורה", זהו כינוי לכנסייה ומנזר שבנייתו החלה ב-1871 על ידי אליזבטה פיורדורובנה, אשת הנסיך רוסי סרגיי אלכסנדרוביץ, והופסקה בשל מלחמת העולם הראשונה עד להשלמתה ב-2006. סביב המנזר יש לא מעט עובדות לא חשובות וממש מעניינות.
המבנה נמצא בכפר הרוסי בעין כרם וכולל כנסייה גדולה ומבנה מגורים לנזירות ואפילו בית הארחה לצליינים. בכפר יש 48 נזירות, אם מנזר ושני כמרים. במתחם יש *שלושה* בתי קברות - האחד לנזירות, השני ייעודי לשמונה נזירות שמתו ב- 1916, שנה בה מגפת הכולרה הכתה בארץ, ונקברו בבידוד. והשלישי לתורמים ועובדי המקום.
ב-1983 חדר חבר בכת השטן למבנה ורצח שתי נזירות. בתגובה לכך, הנזירות הקיפו את עצמן בחומת אבן גדולה והמקום נסגר לזרים במשך הרבה שנים. רק לאחרונה, החלו לפתוח שוב את המתחם למבקרים.
לפי המסורת הנוצרית, בעין כרם היה ביקור היסטורי של מרים אמו של ישו עם אלישבע, אמו של יוחנן המטביל (שגם נאמר שהסתתר במערה בקרבת מקום). הכנסייה מוקדשת לביקור זה ולכן, כל שנה ב-7 ביולי, ציור גדול המתאר את התגלות המלאך גבריאל למרים, יוצא בראש שיירה ממגרש הרוסים בירושלים אל הכפר הרוסי בעין כרם בתהלוכה גדולה. הציור נשאר שם במשך שלושה חודשים, אותו הזמן בו שהתה מרים לפי המסורת אצל אלישבע ולאחר מכן, הציור מוחזר בתהלוכה דומה למגרש הרוסים

משהו קטן על מנזרים, ספרים וקללות

כשאנו חושבים על נזירים, אנו כמעט תמיד מדמיינים נזיר יושב בחדר חשוך המואר בנר, עם כסת דיו ועט נוצה, מעתיק ספרים בחריצות רבה. תהליך העתקת כתבי היד היה קשה ולא בריא. נזיר במאה העשירית התלונן שהוא ״מכהה את העיניים, מכאיב לגב וקושר את החזה לבטן״. בכל מנזר היה סקריפטוריום, חדר שבו מעתיקים ספרים, ליד הספרייה.
עם זאת, מנגוני הגנה מתוחכמים לא היו. כיוון שהיה קל מאוד לגנוב ספרים, שהיו יקרים מפז, הנזירים נזקקו לשיטת הגנה אחרת: קללות. הקללות היו אמורות להרתיע פושעים, ועונשים חמורים הוטלו על גנב שנתפס: מהחרמה ועד הוצאה להורג.
לדוגמה, בתמונה מטה שמקורה בכתב יד הארלי 2798 שבספרייה הבריטית, מופיעה הקללה הבאה:

״מי שייקח את הספר הזה, שייקח אותו המוות, שיטוגן במחבת, שתיקח אותו המחלה הסופנית ושיאחז בו החום; שיישברו אותו על גלגל ושיתלו אותו. אמן.״
כתב יד אחר, שנמצא בספריית הוותיקן, מכיל קללה חצי גרמנית וחצי לטינית:
״ספר זה אינו שייך לאיש מלבדי
הרי בפנים נמצא שם שמי.
אם תגנוב את הספר, אם אף תנסה
אתה מגרונך שלך תיתלה.
ואז נשרים יחוגו מעל
כדי להפוך את עיניך למאכל
וכשתצעק ״איי, איי, אח!״
זכור: הכאב הזה מגיע לך!״

ברוסית יש חרוז ידוע:
"ספר זה שייך לי, לא יברח לאף מקום, מי שייקח אותו בלי רשות, יישאר בלי אף".

Сия книга принадлежит, никуда не убежит, .кто возьмёт её без спросу, тот останется без носу