אלדד יניב הוא עורך דין ועיתונאי ישראלי שמפרסם טור קבוע באתר וואללה. טוריו של יניב חושפים את מאחורי הקלעים של קשרי ההון-שלטון-עיתון בישראל. המידע הנכתב בו מבוסס על התקופה שבה עו"ד יניב שימש כבעלים של משרד עורכי דין ועבד כעוזרו של ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק.
הטור של יניב השבוע עסק בשיטת העבודה של בן אליעזר ובמאבקו בפריימריז מול יו"ר הכנסת לשעבר אברהם בורג. הפעם נטען בו, כי בנימין בן אליעזר, המועמד לנשיאות, הפעיל חוקרים פרטיים ועמד מאחורי תחקירים שפורסמו על אברהם בורג לקראת הבחירות שנערכו בתקופת האינתיפדה השנייה, זאת במקביל לכהונתו של בן אליעזר כשר ביטחון באותה התקופה.
בנימין בן אליעזר (פואד), פוליטיקאי ותיק, לא אהב את הטור שאלדד יניב כתב עליו באתר וואללה. לכן, הוא גרם לכך בדרכים אפלות כאלו ואחרות
שצוות מערכת האתר יצנזר
את הטור שהעביר עליו ביקורת לגיטימית לחלוטין על דרך עבודתו הפוליטית. הוא גרם לכך שבוואללה הורידו את הטור ובכך, פגע בחופש הביטוי, חופש המידע וחופש העיתונאות בישראל. לבינתיים,
גרסה מקוצרת של הטור פורסמה באתר חדשות אחר. ל
טענת עורך אתר וואללה, האתר ימשיך לפרסם את הטורים של אלדד יניב למרות שגורם באתר הם שקלו את סיום שיתוף הפעולה בין הגורמים. במקומו, לא הייתי מתחייבת בכל מחיר - הוא יכול להקים אתר עצמאי שיתן במה לחופש הביטוי שלו.
עד הפרסום,
איזה מזל שיש גוגל ששמר על עותק:
השיטה של פואד
מאת: מערכת וואלה!
יום חמישי, 27 במרץ 2014, 16:00
בנימין בן אליעזר מאמין שבפוליטיקה כל האמצעים כשרים לגבור על המתחרים ובלי להשאיר סימנים. האם השיטה של פואד עדיין עובדת?
"אני מוחק אותו, מוחק, מוחק, מו-חק. הנ"ל ז"ל", הרעים שר הביטחון והדגים עם הרבה הנפות ידיים שחותכות את האוויר כמו סכינים. "בעיקר את החיוך הזה שכל הזמן מרוח לו על הפנים. הוא עכשיו מוביל עליי במספרים, 20 או 30 אחוזים בסקרים, אבל זה חרטא ברטא. עוד לא רואים, אבל לא שלפנו את החומרים, ושם יש לו מפעל של ארונות עם הרבה מדפים", המשיך שר הביטחון והתגלגל בצחוק גדול. בשעת לילה מאוחרת, קצת אחרי חצות, דפקה על הדלת חדרנית עם עגלה עמוסה בסנדוויצ'ונים ופירות וירקות ותופינים ממרציפן. קחו קצת, תכניסו לפה, למרות שזה כמו אוכל לציפורים. "זה הורג אותי שבמלונות אין אף פעם מאפים", קונן שר הביטחון והכניס לפיו מלוא החופן בוטנים קלויים, בלגימה אחת, בעוד המשתתפים יושבים עם פיות פעורים כשהוא מסביר איך בעוד דקה, או בעוד רגע, תתהפך הקערה. תסמכו על תמי.
בנימין (פואד) בן אליעזר מתמחה בלקום מההריסות בניגוד לכל התחזיות ולנצח בכל התמודדות שעליה הוא נועל כוונת. גם כשהסקרים מראים בדיוק הפוך, גם כשהכותרות בעיתונים והערכות המלומדות של הפרשנים אומרות שזהו זה. בסוף, הוא מוציא את היריבים מהארון. או יותר נכון, את השלדים.
בן אליעזר ליווה אותי עם המאבטח עד דלת המעלית, שהורידה אותי מהסוויטה הענקית של מלון הילטון בתל אביב לכניסה, ומשם למונית. "אריק שרון לימד אותי שקודם כל מנקים את השטח עם ארטילריה ומוחקים את האויבים", הסביר בן אליעזר. "אחר כך מסתערים עם הכוחות ומשתלטים על הנקודות. על הבשר שלי הבנתי שגם בפוליטיקה אי אפשר לתפוס שטח אם לא מנקים ומורידים את הראשים".
שר הביטחון בן אליעזר הלך לישון בסיומו של עוד יום עבודה מפרך באמצע האינתיפאדה השנייה. אני הגעתי הביתה ואז גם הערתי את ליאור, בדיוק ברגע הנכון להאכיל את עומר ויותם התאומים, ולתפוס תנומה קצרה לפני עוד יום בעבודה. הארץ מלאה אוטובוסים מתפוצצים ופיגועים, אבל את בן אליעזר עניינה באותו הלילה במיוחד המלחמה על ראשות מפלגת העבודה. אברהם (אברום) בורג היה בדרכו לשבת על הכיסא שאותו פינה כמה חודשים קודם ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק. ואם בורג בדרך לכיסא, אז הכיסא של שר הביטחון בסכנה. כי תכף בורג ינצח בעבודה, וישר יוציא את המפלגה מהממשלה.
מדי ערב המשיך פואד להסתובב בכפרים דרוזים ובישובים ערביים, היכן שנמצאים המתפקדים והארגזים. אבל המספרים של בורג בסקרים מחקו לפעילים את החיוך שעוד נותר על הפנים. "לא סופרים אותי, לא סופ-רים", חייך בן אליעזר, "אבל הם יחטפו את זה טוב טוב בפרצוף. כמה שהם טועים, הפובליציסטים המלומדים. הם לא יודעים מה הם רושמים בעיתונים. איך מסדרים לי לראות את הפרצופים שלהם כשהכל יתפוצץ בפנים?" הוא הקפיד לשאול את תמי שינקמן, הדוברת. אני, היא אמרה, אופטימית ומחייכת.
להכין פלאפל בלי ידיים
הכי חשוב כששמים בן אדם על הקרשים זה לעשות את זה בלי סימנים, לימד אותנו בן אליעזר וסיפר בפעם האלף סיפור שתמיד היה חוזר ומספר גם ראש הממשלה אריאל (אריק) שרון. "בעזה היינו עוצרים לקחת פיתה פלאפל אצל רוכל פלסטיני קטוע ידיים. ואני ברוך השם יש לי מקום בבטן לפיתה ועוד פיתה ועוד פיתה. עם התותבת הרוכל עשה לנו מעדן גן עדן. קצץ סלט טרי טרי וטיגן כדורים וול דאן-שרוף-שרוף ומרח חומוס ככה טוב טוב, והכניס בפיתה. כל הרצועה עמדה בתור לראות איך עושים פלאפל בלי ידיים. עד עכשיו ועד לכאן אני מריח את הטעם הזה של פעם".
בורג היה אז יושב ראש הכנסת, אבל הסתובב במסדרונות כאילו זכה כבר בעוד כיסא. זה של יו"ר המפלגה. עם חיוך שלא יורד מהפנים הקים בורג צוות 100 ימים. כמו שמעון פרס בזמנו הוא חיפש חבורת עוזרים, בלייזראים וממושקפים, כאילו שלנצח בקלפיות זה עניין קטן שכבר נמצא בכיס, ולא בקלפיות. בורג היה בטוח שהקרב האמיתי הוא מול ראש הממשלה שרון, ראש בראש, בבחירות הקרובות. "אני אללה, ואריה האן, מזכיר הכנסת, הוא מוחמד נציגי", התרברב בורג בתשובה לכל מי ששאל איך הוא יסתדר לבד עם שני הכיסאות.
ואז הגיע יום שלישי. הפקס בלשכת יושב ראש הכנסת פלט הררים של ניירות עם שאלות ב-30 פרשיות מרכזיות על ליקויים, אי סדרים ושחיתויות בניהול הכנסת והמעון הפרטי ביישוב נטף. איזה סקיי-לייט שהתקין בורג בגג ביתו, וסורגים על החלונות ותריסים חשמליים. והגנן של הכנסת שהוזעק לקצץ את הדשא ולשתול כמה פרחים, הכל על חשבון משלמי המיסים. ומכוניות מאזדה שנקנו לעובדים. ומחשבים נישאים במאות אלפי שקלים כדי להחליף את המחברות והפתקים שאיתם התנהל משכן הכנסת במשך דורות. וחגיגת פנסיות. ומסיבות והילולות. וטלפון לווייני שלקח איתו בורג לטורקיה, כשהיה באיזושהי הפלגה על יאכטה. תחקירו המיועד של העיתונאי מרדכי (מוטי) גילת על בורג עומד לקבוע את תוצאות הבחירות הפנימיות במפלגת העבודה, וברגע אחד, כפי שבן אליעזר "העריך", התהפכה הקערה – והחיוך של בורג נמחק בסערה.
"נו, מה אתם אומרים", התפקע מצחוק פואד בסעודת ההודייה. במשרד הביטחון לא שוחטים כבש, אז הוא הגיש לנוכחים חביתות שטיגנו עובדות המשק. "תאכלו משהו, תרטיבו את הגרון, על בטן ריקה מתערפלים החושים, ואני צריך אתכם חיים ובועטים", נתן פואד את האות להסתער על הצלחות והרטיב את הגרון שלו בתה עירקי שחור, כמו שרק ראש הלשכה איילת אזולאי יודעת לעשות, ומאפה אחד או שניים. "זה הזמן, רבותיי, חברים וחברות, לשמחות. עכשיו נעשה חאפלה בקלפיות".
תמי שינקמן הייתה לפני שנים העוזרת של העיתונאי גילת. בהרבה מקצועיות היא עזרה לו במלחמה הגדולה נגד שר הפנים אריה דרעי, עד שבעקבות כל התחקירים והחשיפות היה משפט גדול שבסופו דרעי נכנס לכלא, לשנים ארוכות. אבל מאז הפכה לפה של פוליטיקאים, עם חמאה על הראש, ועכשיו היא מצידו השני של הכביש בדרך מנחם בגין בתל אביב, בחדרון קטן במשרד הביטחון, כדוברת.
בשני תחקירים ענקיים פוצץ גילת את כל החלומות לבורג. בשמונה עמודים במוסף לשבת ובכותרת ראשית בעמוד הראשון, הפך בורג ברגע אחד מראש הממשלה הבא – לבדיחה. פער של 30% בסקרים נסגר ביום שישי אחד ועוד אחד בגיליון מיוחד. עם הררי מסמכים שנלקחו מהנהלת החשבונות של הכנסת וחשבוניות שאסף מישהו ש"עם השם שלו אני הולך לקבר, לקבר", סיכם בן אליעזר את המבצע ואת ההצלחה הגדולה. ועכשיו, אחרי שבורג נוקה מהשטח בארטילריה, צריך היה להסתער עם כל הכוחות והתומכים והפעילים על הקלפיות. בורג היה על הקרשים, כמו שפואד אוהב את הפלאפל בעזה, בלי ידיים ובלי סימנים, בפיתה ועוד פיתה ועוד פיתה.
מי יגלה איך פואד הרוויח מיליונים?
לגילת היה תחקיר חשוב. העובדה שפוליטיקאים תופרים תיקים לפוליטיקאים אחרים או מגלים איזו עלילה עסיסית על חברים למזנון הכנסת, או אוספים מסמכים לעיתונאים – איננה מעידה בהכרח שהפרשייה איננה נכונה או שסיפורים על הפוליטיקאים שנתפסים עם המכנסיים מופשלים אינם בעלי ערך. רק שאלה שתופרים תיקים לאחרים, צריכים גם מעת לעת להביט על עצמם במראה, אומר תמיד איתן כבל, שהיה עוזרו של בן אליעזר במשך שנים ועכשיו הוא חבר כנסת. תמיד משגעים אותי הפוליטיקאים שמחפשים אצל אחרים. הם מסתובבים עם מפעל של בלו-בנד על הראש, בשמש קופחת, אבל משתמשים בבלשים ואוספים חומרים על אחרים. במקום לזרוק הון תועפות על חוקרים פרטיים, שייגשו לאיקאה הקרובה וירכשו איזו מראה גדולה, שיביטו על פדחתם או קרחתם או מה שהייתה פעם בלוריתם, לפני שהם מבשלים מטעמים, לאחרים.
"אני מסתובב ממקום למקום, אני רואה את האנשים, את הילדים – המדינה צוהלת", אמר בראיון ברדיו בן אליעזר לרזי ברקאי בשיא תקופת הפיגועים והאוטובוסים המתפוצצים. במפלגת העבודה לפי המסורת, שוב התכוננו לפריימריז. בן אליעזר עוד לא חימם את הכיסא כיושב ראש, אבל איך יישמרו במפלגת העבודה על המסורת והמוניטין אם לא יערפו, שוב, את הראש ליושב ראש?
מזכיר הסניף העוצמתי של המפלגה בחיפה, ישראל סביון, ערק ממחנה בן אליעזר אחרי שנים למחנה של ראש העירייה עמרם מצנע, והבטיח להביא לו את כל הגייסות אם יתמודד בקלפיות. כמיטב המסורת, מיד נשכרו בלשים פרטיים לאסוף על סביון את כל הסודות שבן אליעזר הכיר משנים של חברות עם איש העסקים, שי אופיר, חבר של השניים עם כיס שתמיד היה פתוח. על הדרך התבקשו הבלשים מ"ויצמן יער, חקירות ומעקבים בסגנון אחר", להכין תיק גדול גם על הטוען לכתר היושב ראש. "למרות שבעניין שלו, אין לי הרבה ציפיות", אמר בן אליעזר. "לפי דעתי והערכתי, מצנע הוא מלפפון. אצלו, גם אם תחפרו עמוק בפנים עד הלבה, לא תמצאו עסקים שחורים או נשים".
עכשיו מתמודד בן אליעזר על הנשיאות. אם גם במירוץ הזה הוא הקפיד ליישם פעם נוספת את האסטרטגיה, גם הפעם צריך יהיה צריך לנקות את השטח בארטילריה. עם בלשים ותיקים וחקירות על יריבים. אם גם הפעם בן אליעזר יקפיד על המורשת, זה יהיה בלי סימנים ובלי ידיים. כמו הפלאפל בפיתה שהוא הכי אוהב מהכיכר המרכזית בעזה.
המזל של בן אליעזר, שהיריבים שלו מאמינים באסטרטגיה ישנה וקצת מוזרה, שבטח מצחיקה אותו כל לילה במיטה לפני השינה. בלי לכלוכים ובלי השמצות על היריבים, פשוט לאסוף מאחד לשנייה אצבעות. איש מהמתמודדים האחרים על הנשיאות לא ישכור בלשים פרטיים לברר כמה כסף בדיוק הרוויח בן אליעזר כמתאם פעולות צה"ל בשטחים, בשנות השמונים, כשהיה גם במדים וגם יבואן פרטי של רכבים ובעלים של חברה שמכרה מכוניות יפניות עם בלעדיות ו"מבצעים מיוחדים", לתושבי השטחים.
זו גם שאלה טובה איך קנה את הפנטהאוז ביפו בתשעה מיליון, מה כתב על חברותם חוסני מובראק בזיכרונותיו או מה עשה בקזחסטן כשר תשתיות בביקור פרטי, כשזימן אנשי הון ופוליטיקאים מקומיים לפגישות סודיות במסעדות, עם הבן יריב שעושה שם עסקים – בתשתיות.
רק שבן אליעזר עלול להיות הפעם מופתע. המדינה השתנתה וגם שיטת פואד יצאה מהאופנה. אם אדם פושט את עורם של אחרים ולא מביט במראה, לשם שינוי יש מי שיעשו את העבודה. לא בלשים ולא יריבים, אלא עיתונאים, שמחפשים כבר בימים אלה, תשובה טובה.
טקסט זה מבוסס על הפרק ה-15 מתוך הספר האינטרנטי ״פניית פרסה״ של אלדד יניב, שיראה אור בקרוב.
ההתפתחות האחרונה בפרשת פואד בן אליעזר וחקירת השחיתות בנמל אשדוד, מוכיחה שהיחידים שעוד ניתן לסמוך עליהם בכל מה שקשור במלחמה בשחיתות ציבורית הן רשות המיסים והפרקליטות.
בפברואר 2014 בראיון בלעדי שהעניק המפכ"ל יוחנן דנינו לאילנה דיין בתוכנית עובדה, התייחס דנינו לביקורת נגדו לפיה הוא נמנע מלהיכנס לחקירות בחשד לשחיתות של אנשי ציבור באומרו : "מספיק כבר עם הדמגוגיה הזולה הזו, מספיק". והוסיף "אתם באמת מנסים להטעות את הציבור. אתם מנסים לבלבל אותו. מה אתם מנסים להגיד לו? שיש משטרה אנמית שלא נלחמת בשחיתות? אני מנסה להיות הכי אובייקטיבי שאפשר, למרות שזה קשה... אני חושב שהיום יש הרבה יותר זהירות. אני חושב שהיום יש פחות שחיתות. אני מעריך שההרתעה נוצרה בתקופה, נקרא לה 'תור הזהב של רשויות האכיפה במלחמה בשחיתות', בתקופה שהייתי ראש אגף החקירות".
אז לשאלתו של דנינו "מה אתם מנסים להגיד? שיש משטרה אנמית שלא נלחמת בשחיתות?" אומר שלא! אין משטרה אנמית!. יש לנו משטרה יהירה. עצלה, שצריכה שילעסו לה את החומרים כדי לפתוח בחקירה, כזו שהעומד בראשה סבור שהוא ניצח את השחיתות כבר לפני שנים. וכשקיבל ביקורת מבכיר משטרה לשעבר, דנינו החל לגמגם ולתקוף את הבכיר בטענה שהוא לא יודע על מה הוא מדבר.
